עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 6403/10

תכנית כלבוטק על רשלנות רפואית הייתה תכנית מעניית. כלבוטק הקדישה שתי תכניות לנושא רשלנות רפואית.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

השופטת א' חיות:

 

 

 

זהו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופטת י' רז-לוי) מיום 11.7.2010, בו נגזרו על המערער שישים חודשי מאסר בפועל וכן הופעל, במצטבר, מאסר על-תנאי בן שמונה עשר חודשים שהיה תלוי ועומד נגדו ומאסר נוסף על-תנאי בן שנים-עשר חודשים, שהופעל באופן ששמונה חודשים מתוכו ירוצו בחופף וארבעה במצטבר. בסך הכול נגזרו, אפוא, על המערער שש שנים ועשרה חודשים לריצוי בפועל. כמו כן הושת על המערער מאסר על-תנאי למשך שמונה עשר חודשים, והוא חויב בתשלום פיצוי בסך של 3,000 ש"ח לכל אחד משני המתלוננים.

 

 

 

 

מכאן הערעור המופנה כנגד חומרת העונש.

 

 

 

 

תמצית העובדות הצריכות לעניין וגזר דינו של בית משפט קמא

 

 

 

 

1. המערער, יליד 1985, הורשע על-פי הודאתו בבית המשפט המחוזי בבאר שבע בשתי עבירות של שוד בנסיבות מחמירות לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), וכן בעבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו לפי סעיף 275 לחוק העונשין. מן העובדות שפורטו באישום הראשון עולה כי בליל 6.11.2009 שדדו המערער ורשיד אסלאם (להלן: רשיד; וביחד: הנאשמים) אזרח תאילנדי השוהה בישראל לצרכי עבודה (להלן: המתלונן 1). הנאשמים הבחינו במתלונן 1 ומי מהם קרא לעברו באנגלית "סיני סיני אני רוצה את הכסף שלך". בשלב זה שלף רשיד סכין והשניים התנפלו עליו, הפילו אותו אל המדרכה והמערער שלפת אותו הוציא בכוח את מכשיר הטלפון הנייד שלו ממכנסיו. במהלך האירוע אף דקר רשיד את המתלונן 1 בסכין בישבנו ובירכו והמערער ניסה לפתוח את תיק הגב של המתלונן 1, אך בשל התנגדותו העזה לא עלה הדבר בידו והשניים נמלטו מן המקום כשהם נוטלים עמם את מכשיר הטלפון הנייד. כתוצאה ממעשים אלה נגרמו למתלונן 1 שני חתכים עמוקים והוא הובהל לבית החולים ונזקק לטיפול רפואי.

 

 

 

 

לפי עובדות האישום השני, בליל 10.11.2009, לאחר שהמערער הפסיד את כספו במכונות הימורים במרכז התיירות באילת, הוא הצביע על מרכול שנמצא בסמוך ושכנע את רשיד לשדוד אותו. בהוראת המערער, ערך רשיד סיור מקדים במרכול ולאחר מכן התנפל על עובד המקום (להלן: המתלונן 2), לפת בכוח את ראשו, אמר לו שידקור אותו ובעט בבטנו ואילו המערער שהיה רעול פנים, פתח את מגירת הקופה, נטל מתוכה 7,000 ש"ח במזומן ו-160 כרטיסי חיוג ונמלט מן המקום. במהלך האירועים ובשל הפחד שתקף אותו, נפלטה צואה מגופו של המתלונן 2. כמו כן נגרמו לו חבלות בפניו ושריטה במצחו.

 

 

 

 

2. בעקבות שני אירועי השוד המתוארים לעיל, החלה המשטרה בחיפושים אחר המערער וביום 10.11.2009 זיהו אותו השוטרים וביקשו לעוצרו אך המערער פתח בריצה ואף שבמהלך המרדף הרגלי שהתפתח באותו שלב הזדהו השוטרים וקראו לו לעצור נמלט המערער מן המקום, ואותר על ידי השוטרים רק כמה שעות מאוחר יותר בפיצוצייה באילת. באותו שלב תפסו אותו השוטרים והודיעו לו כי הוא עצור אך המערער החל להשתולל והתנגד למעצר, תוך שהוא מפעיל כוח רב. הוא חדל מהתנגדותו רק לאחר שאחד השוטרים ריסס את פניו בתרסיס מדמיע.

 

 

 

 

 

 

3. רשיד והמערער הועמדו לדין בנפרד בבית המשפט המחוזי בבאר שבע אך הדיון בעניינים אוחד והמתלונן 1 העיד עדות מוקדמת בשני התיקים. עם זאת, לבקשת בא-כוחו של המערער ומשרשיד אמור היה להעיד במשפטו של המערער, הובא עניינם בפני מותבים נפרדים וביום 22.4.2010 הורשע רשיד בדין על פי הודאתו ונגזרו עליו ארבע וחצי שנות מאסר. כמו כן הופעל, במצטבר, מאסר על-תנאי בן ששה חודשים שהיה תלוי ועומד נגדו בעת ביצוע המעשים ובנוסף נגזרו על רשיד שנים-עשר חודשי מאסר על-תנאי למשך שלוש שנים והוא אף חויב בתשלום פיצוי בסך של 4,000 ש"ח לכל אחד משני המתלוננים (ראו גזר-הדין מיום 1.7.2010 שניתן על ידי כב' השופט נ' זלוצובר).

 

 

 

 

למען שלמות התמונה יצויין כי רשיד ערער אף הוא על גזר-הדין שהושת עליו (ע"פ 6183/10).

 

 

 

 

המערער כפר תחילה באישומים שיוחסו לו, אך חזר בו מכפירתו לאחר שמיעת עדויות תביעה ובהן עדות המתלונן 1 ועדותו של רשיד, וביום 9.6.2010 הורשע המערער על פי הודאתו בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן, שגובש בין הצדדים בהסדר טיעון. כפי שצוין לעיל, נגזרו על המערער בגין העבירות שבהן הורשע, שישים חודשי מאסר בפועל. כמו כן הופעל, במצטבר, מאסר על-תנאי בן שמונה עשר חודשים שהיה תלוי ועומד נגדו, ומאסר על-תנאי נוסף בן שנה (שמונה חודשים בחופף וארבעה חודשים במצטבר). עוד נגזרו על המערער שמונה עשר חודשי מאסר על-תנאי למשך שלוש שנים מיום שחרורו והוא אף חויב לשלם לכל אחד מן המתלוננים פיצוי בסך 3,000 ש"ח.

 

 

 

 

4. בגזר-הדין עמד בית המשפט על חומרת המעשים בהם הורשע המערער, על פער הזמנים הקצר בין שני האירועים ועל כך שבמהלכם הופעלה באלימות כלפי המתלוננים שהיוו עבור המערער ורשיד "טרף קל". בית המשפט הדגיש כי הגם שהיה זה רשיד שדקר את המתלונן 1, עולה מעובדות כתב האישום כי הנאשמים פעלו בצוותא חדא וכי המערער לפת את המתלונן 1 והוציא ממנו בכוח את מכשיר הטלפון, וכן כי לאחר מעשה הדקירה המשיך המערער לנסות ולפתוח את תיקו של המתלונן 1. משכך דחה בית המשפט את טענת המערער לפיה חלקו באישום הראשון היה פחות מזה של רשיד, בציינו כי נראה שחלקם ואחריותם של השניים באותו אירוע שווים. אשר לאישום השני הדגיש בית המשפט כי ניכר שהמערער הוא שיזם את השוד, ומסקנה זו, כך נקבע, עולה בקנה אחד עם דבריו במסגרת הטיעונים לעונש לפיהם הוא היה "חולה הימורים" והפסיד כסף רב. בית המשפט קבע כי אין לראות בעניין אחרון זה משום נסיבה לקולא בעניינו של המערער והוסיף כי על האלימות והתעוזה שבהתנהגות המערער ניתן ללמוד גם מעובדות האישום השלישי המתאר את המרדף אחריו ואת התנגדותו האלימה של המערער למעצר.

 

 

 

 

עוד ציין בית המשפט המחוזי את עברו הפלילי של המערער, שלחובתו ארבע הרשעות קודמות בעבירות אלימות, סמים ושוד מזוין ואת העובדה שריצה בעבר שתי תקופות מאסר (האחת בת שנה והשנייה בת שלוש שנים), אשר לא היה בהן - ואף לא בשני המאסרים המותנים שהיו תלויים ועומדים נגדו בעת שביצע את העבירות דנן - כדי להרתיעו מלשוב ולבצע עבירות. על כן סבר בית המשפט כי מתחייבת בענייננו "ענישה ממשית ומוחשית בדמות מאסר בפועל לתקופה ממושכת". בית המשפט הדגיש כי לא התעלם מגזר-הדין שניתן קודם לכן בעניינו של רשיד, אך סבר כי השיקולים שמנה וכן עברו הפלילי המכביד של המערער מצדיקים את השוני ביניהם. כמו כן נתן בית המשפט את דעתו בשלב גזירת הדין לעובדה שהמערער הודה במעשים וכן לגילו הצעיר, לנסיבות חייו הקשות ולמצוקה הכלכלית בה שרויה משפחתו.

 

 

 

 

טענות הצדדים

 

 

 

 

5. המערער אינו משלים עם גזר-הדין ומכאן הערעור שבפנינו. המערער טוען כי בית משפט קמא לא ייחס משקל ראוי לעובדה שחלקו בביצוע העבירות קטן באופן משמעותי מזה של רשיד, אשר הפגין אלימות העולה במידה ניכרת על זו שבה נקט הוא. לטענתו, נראה כי בית המשפט המחוזי זקף את מעשיו האלימים של רשיד - ובכללם מעשה הדקירה החמור - לחובתו ובהקשר זה הוא מוסיף כי כלל לא ידע על הסכין שהייתה בידי רשיד. עוד טוען המערער כי היה על בית המשפט לייחס משקל רב יותר לכך שהמעשים נשוא כתב האישום, לפחות בכל הנוגע למערער, לא נמשכו זמן רב. כמו כן טוען המערער כי בית המשפט התעלם מן העובדה שהוא הביע חרטה כנה והוא מוסיף וטוען כי בית המשפט לא ייחס משקל ראוי לנסיבות חייו הקשות שהובילו אותו כמעט באופן בלתי נמנע לפלילים, בהדגישו כי משפחתו שרויה במצב קשה מבחינה בריאותית, כלכלית וחברתית. עוד טוען המערער כי העונש שהושת עליו חורג באופן משמעותי מרף הענישה המקובל במקרים דומים והוא סבור כי בית המשפט נתן משקל יתר לשיקולים הכרוכים בהרתעת הרבים ומנגד לא נתן משקל ראוי לנסיבותיו הקונקרטיות, כמתחייב מדוקטרינת הענישה האינדיבידואלית. לבסוף טוען המערער כי למצער ראוי היה, נוכח העונש הכבד שהוטל עליו, לחפוף באופן מלא את המאסרים המותנים שהופעלו נגדו.

 

 

 

 

המשיבה, מצידה, מדגישה את חומרתן הרבה של העבירות בהן הורשעו המערער ורשיד ואת העובדה כי מעשי השוד בוצעו בסמיכות זמנים כלפי מתלוננים שהיו "טרף קל" למעשיהם. אשר לטענה כי לא הייתה הצדקה להחמיר עם המערער לעומת רשיד, טוענת המשיבה כי מדובר באבחנה מוצדקת בשים לב לעברו הפלילי המכביד של המערער וכן לכך שהוא היה הדמות הדומיננטית בביצוע העבירה נשוא האישום השני.

 

 

 

 

דיון

 

 

 

 

6. דין הערעור להידחות. לא מצאנו כי העונש שנגזר על המערער מצדיק התערבות של ערכאת הערעור. המערער ושותפו רשיד ביצעו בתוך ימים ספורים שני מעשי שוד במהלכם תקפו באלימות ובאכזריות את המתלוננים - עובד זר מתאילנד ועובד מרכול - וגזלו את רכושם. המערער אף התנגד בכוח למעצר בעת שנתפס על ידי השוטרים, וכל אלה מצדיקים את העונש שנגזר עליו וביתר שאת בהינתן עברו הפלילי ובהינתן העובדה שהמאסרים הממושכים על תנאי שהיו תלויים ועומדים נגדו בעת ביצוע העבירות לא הרתיעוהו. התנהלותו זו של המערער יש בה כדי ללמד כי הוא בחר לאמץ את העבריינות כדרך חיים ומשכך, בצדק קבע בית המשפט המחוזי כי יש מקום להטיל עליו עונש ממשי ומשמעותי משיקולים של הרתעה אישית וכן משיקולים של הגנה על שלום הציבור.

 

 

 

 

לא מצאנו ממש בטענתו של המערער לפיה לא היה מקום להטיל עליו עונש החמור מזה שהוטל על רשיד ובעניין זה מקובלת עלינו עמדת המשיבה כי עברו המכביד של המערער והיותו הגורם המניע והדומיננטי באירוע השוד השני כמו גם העבירה הנוספת בה הורשע, מצדיקים את הפער, הקטן יחסית, בענישת השניים העומד על שישה חודשים.

 

 

 

 

מן הטעמים המפורטים לעיל אנו דוחים את הערעור ומותירים על כנו את גזר-דינו של בית המשפט המחוזי.

 

 

 

 

ניתן היום ‏כ"ד תמוז תשע"א, 26.7.2011.

 

 

 

 

 

 

_________________________

 

 

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 10064030_V02.doc מו

 

 

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il