עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 5103/11

עו"ד? הצטרף לאינדקס חינם

אבחון סרטן הינו נושא מורכב. הרבה פעמים קיים אבחון סרטן מאוחר ע"י רופאים ואז קיימת עילה להגשת תביעה.

בתי משפט מעניקים פיצוי משמעותי על גילוי סרטן מאחר וידוע כי גילוי סרטן בזמן הוא קריטי.

בבית המשפט העליון

רע"פ 5103/11

בפני:

כבוד השופט א' רובינשטיין

המבקש:

רבאח זבידה

נ ג ד

המשיבה:

מדינת ישראל

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי-מרכז (סגן הנשיא טל והשופטים בוסתן ומנהיים) בעפ"ג 54531-08-10 מיום 12.6.11

בשם המבקש: עו"ד נחמן בטיטו

החלטה

א. בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי-מרכז (סגן הנשיא טל והשופטים בוסתן ומנהיים) בתיק עפ"ג 54531-08-10 מיום 12.6.11, בגדרו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום ברמלה (השופטת פרנקל-שיפמן) בת"פ 13353-11-09 מיום 24.5.10 (גזר הדין מיום 23.6.10).

רקע והליכים קודמים

ב. נגד המבקש (יליד 1980) הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של החזקת סם שלא לצריכה עצמית, לפי סעיפים 7(א) ו-(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים, התשל"ג-1973; תקיפת שוטר בשעת מילוי תפקידו, לפי סעיף 273 לחוק העונשין, התשל"ז-1977; ואיומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין. באישום הראשון נאמר, כי ביום 19.4.09 החזיק המבקש בחצר הסמוכה למתחם ביתו סמים מסוכנים מסוג קוקאין והרואין במשקל לא מבוטל, כשהם מוטמנים באדמה ומסודרים באריזות נפרדות. באישום השני נאמר, כי המבקש נעצר בזמן החיפוש, כיון שקילל את השוטרים וניסה להפריע לעבודתם. במהלך מעצרו היכה המבקש את השוטר שניסה לעצרו ואף הטיח לעברו את האיומים הבאים "...אתה מת, אני הולך איתך עד הסוף, תעזוב אותי, אני יודע איפה אתה גר...".

ג. לאחר ניהול הוכחות הורשע המבקש ביום 24.5.10 במיוחס לו בכתב האישום. בית משפט השלום עמד על הראיות המרכזיות שנזקפו לחובת המבקש, וביניהן ארבע טביעות אצבעות שלו שנתגלו על חלק מאריזות הסמים (נתגלו גם טביעות אצבע אחרות, חלקן בלתי ניתנות לזיהוי); במקומות שונים במתחם ביתו נמצא סרט הדבקה מסוג "דלקול" ששימש באריזת הסמים, וכן נמצאו שקיות מן הסוג בו נארזו הסמים. במחסנו של המבקש (בתוך נעל) נמצא חומר לערבוב סם, שעל אריזתו טביעות אצבעותיו. כל החומרים נמצאו בחצר בסמוך למתחם ביתו של המבקש, ונקבע כי אף שחל שינוי בתנאי השטח, ביום גילוי הסמים התאפשרה הגישה לחצר רק ממתחם ביתו. בית המשפט קבע, כי אף אם ייוחס לטביעות האצבעות משקל ראייתי מופחת, שכן נתגלו על חפץ נייד, עדיין יש בהצטברות הראיות שהובאו מעלה כדי לבסס את הרשעת המבקש. בית המשפט דחה את טענות המבקש, לפיהן ייתכן שטביעות אצבעותיו הגיעו לשקיות אגב שימוש תמים בהן, שכן מדובר בהסברים כבושים אשר נמסרו רק בשלב מתקדם של החקירה. עוד נקבע, כי טענות המבקש בדבר מחדלי חקירה אינן מעוררות ספק סביר באשמתו. כאמור, המבקש הורשע גם בעבירות שבאישום השני, אך לא נידרש לנימוקי הרשעתו מאחר שאין הוא משיג על קביעות אלה.

ד. ביום 23.6.10 נגזר דינו של המבקש. בית המשפט דן בדרישה לחילוט סכומי כסף שנמצאו במטבח במתחם ביתו של המבקש (107,000 ₪, 300 אירו ו-280$). בית המשפט קבע, כי לא עלה בידי המבקש להפריך את החזקה בסעיף 31(6) לפקודת הסמים המסוכנים, לפיה רכוש שנמצא בידי משפחת הנאשם ייחשב כרכוש שהושג במסגרת עבירת סמים. בית המשפט קבע, כי גרסת אמו של המבקש לפיה הכסף שנמצא שייך לה איננה מהימנה; זאת בין היתר, נוכח ההסברים השונים שהציגה בחקירתה ובעדותה באשר למקור הכסף. כן נקבע, כי הסברה המאוחר של האם למקור הכספים (תמיכה מבנה, פדיון כספים ועוד) איננו מתיישב עם המסמכים והנתונים שהובאו כדי לתמוך בגרסתה. המבקש טען שהכספים אינם שייכים לו, אך לא העיד בעניין זה. משכך, הורה בית המשפט על חילוט הכספים, למעט סכום בסך 62,756.14 ₪, אשר הושב לאם, שכן ייתכן ומקורו בפדיון פיצויים ובתגמולים של בעלה המנוח.

ה. ביחס ליתר רכיביו של גזר הדין, בית המשפט שקל לחומרה את עברו הפלילי המכביד של המבקש, הכולל עבירות סמים ואלימות כלפי שוטרים. כן צוין, כי הפסיקה הנוהגת מחייבת השתת ענישה מרתיעה בגין עבירות סמים, בפרט כאשר עסקינן בכמויות סם משמעותיות. צוין, כי בגזר הדין ניתן משקל לכך שנמצאו טביעות אצבע נוספות על אריזות הסם. נוכח האמור, הושתו על המבקש 40 חודשי מאסר; הופעלו שני מאסרים מותנים בני 24 חודשים, אשר ירוצו במצטבר לעונש שהושת עליו בתיק זה; קנס כספי בסך 7,500 ₪ או 150 ימי מאסר תמורתו (זאת מתוך התחשבות בחילוט הכספים); מאסר מותנה בן 18 חודשים, והתנאי הוא שלא יעבור עבירת פשע על-פי פקודת הסמים במשך 3 שנים מתום מאסרו; ומאסר מותנה נוסף בן 6 חודשים, והתנאי הוא שלא יעבור עבירה מסוג עוון על-פי פקודת הסמים במשך 3 שנים.

ו. ערעור שהגיש המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום נדחה בבית המשפט המחוזי ביום 12.6.11 (המבקש לא עירער - כאמור - על הרשעתו בעבירות שבאישום השני). בית המשפט - מפי השופטת בוסתן - קבע, כי יש במקבץ הראיות שהציג בית משפט השלום כדי לבסס את אשמתו של המבקש. נאמר אמנם, כי טביעות אצבעות על אריזת הסם ומציאת נייר הדבק ששימש באריזתן כשלעצמן לא היו מספיקות להוכחת אשמתו, שמא עשה בהם שימוש תמים. ואולם,

" צירוף ארבע טביעות אצבע של המערער (המבקש בענייננו - א"ר) על גבי שקיות הסם שהיו מוסלקות באותו מקום וארוזות באותה צורה ושתי טביעות אצבע שלו על הניילון הנצמד שעטף את חומר הערבוב שהיה מוטמן בתוך נעל במידתו של המערער, כשגם הסמים וגם חומר הערבוב עטופים בניר דבק עם כיתוב מיוחד שכדוגמתו נמצא בבית המערער, ובחירתו של המערער לשמור על זכות השתיקה החל מחקירתו השניה, בשלב שהחל להיחקר אודות הסמים, הן ראיות שבהצטברותן מהוות ראיות ברמה שמעבר לספק הסביר ומביאות להרשעתו של המערער" (פסקה 4).

לעניין עונשו של המבקש, קבע בית המשפט כי נוכח חומרת העבירות בהן הורשע ועברו הפלילי, אכן לא היה מקום להפעיל את המאסרים המותנים בחופף זה לזה ולעונש שהושת עליו בתיק זה, ולא נמצא פגם בקביעת ההצטברות. באשר לחילוט הכספים נאמר, כי קביעת בית משפט השלום מבוססת על התרשמות הערכאה הדיונית מגרסת האם, ואין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאי מהימנות. מעבר לכך נקבע, כי הסברי האם אכן אינן מתיישבים עם ההיגיון והנתונים הכספיים שהוצגו.

הבקשה

ז. בבקשה מפנה המבקש לקביעת בית המשפט המחוזי, לפיה טביעות אצבעותיו על אריזות הסם ומציאת נייר הדבק ששימש באריזתן לא היו - כאמור - מספיקות להוכחת אשמתו כשלעצמן, לטענתו, קביעה זו הגיונה יפה גם לגבי טביעות האצבע שעל אריזת חומר הערבוב. עוד נטען, כי לא היה מקום לזקוף לחובת המבקש את העובדה שלא מסר גרסה לגבי זהות בעל הנעל, שכן לא נחקר בחקירה נגדית בנושא זה, ואף לא הוכח שהנעל אכן שייכת לו. עוד טוען המבקש נגד ההחלטה להפעיל את עונשי המאסר המותנים במצטבר.

דיון והכרעה

ח. לאחר עיון בבקשה אין בידי להיעתר למבוקש. בסופו של יום, עוסקת הבקשה בקביעותיו העובדתיות של בית משפט השלום ובמסקנה המשפטיות הנובעת מהן, לפיה הסמים שנמצאו בסמוך למתחם ביתו היו באחזקתו של המבקש. קביעות אלה נבחנו במפורט על ידי שתי ערכאות; ובמעין זו אין דרכה של ערכאת ערעור להתערב - קל וחומר ליתן בעניינה רשות ערעור בגלגול שלישי (רע"פ 8928/10 אדרי נ' מדינת ישראל (לא פורסם)).

ט. אף לגופם של דברים לא מצאתי להלום את טענות המבקש. ברי שאין ללמוד מדברי בית המשפט המחוזי, כי אין לייחס משקל ראייתי לטביעות האצבעות על אריזות הסם, אלא שיש להעריכן בהצטברות מכלול הראיות. אין בכך דופי. באשר לנעל בה נמצא חומר הערבוב, עיקר העיסוק בה נוגע לחומר הערבוב שנמצא בתוכה, שעל אריזתו נמצאו טביעות אצבעות נוספות של המבקש, וכן למקום הימצאה - מחסן הנמצא במתחם ביתו ותחת שליטתו של המבקש, ובראיות אלה לא עלה בידי המבקש לפגום.

י. הוא הדין באשר לגזר דינו של המבקש. ראשית, הלכה היא, כי חומרת העונש כשלעצמה אינה מקימה עילה למתן רשות ערעור, אלא במקרה של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה הנוהגת (רע"פ 8886/10 אינדיג נ' מדינת ישראל (לא פורסם)) ובמקרה דנא לא מצאתי, כי עונשו של המבקש חמור יתר על המידה. כפי שהובהר על-ידי הערכאות הקודמות, ככלל מאסר מותנה שיופעל ירוצה באורח מצטבר לעונש המאסר אלא אם מתקיימים טעמים מיוחדים שיירשמו (ראו סעיף 58 לחוק העונשין; ע"פ 3869/09 סלימן נ' מדינת ישראל (לא פורסם); י' קדמי סדר הדין בפלילים (חלק ב') (תשס"ט) 1697-1696). בענייננו, המבקש לא הצביע על נסיבות מיוחדות המצדיקות סטיה מכלל זה, בפרט כאשר המאסרים המותנים הושתו על המבקש אף הם בגין עבירות סמים:

"המאסר המותנה הינו אם כן בבחינת כרטיס כניסה מחודש אל החברה. אולם, אם נכזבה הציפיה כי המאסר המותנה התלוי ועומד נגד הנידון ירתיעו מלשוב ולבצע עבירות, הרי שנחלש באופן ניכר משקלו של אינטרס השיקום וגובר משקלם של אינטרס הגמול, ההגנה על הציבור, הצורך בהרחקה מהציבור ושיקום בעת המאסר" (ע"פ 4654/03 וליד נ' מדינת ישראל (לא פורסם) פסקה 26 - השופטת ארבל).

יא. לבסוף, בכל הנוגע לסוגיית חילוט כספי המבקש, הרי שכפי שציין בית המשפט המחוזי - החלטה זו מבוססת בעיקרה על ממצאי הערכאה הדיונית ביחס למהימנות אמו של המבקש ואחיו, ובאלה תיטה ערכאת הערעור שלא להתערב, בפרט בגלגול שלישי (רע"פ 4819/10 רחמים נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). מעבר לכך, חרף הספקות לגבי מהימנות עדות האם ואף שהסבריה אינם מתיישבים עם המסמכים והנתונים שהוצגו, סבר בית המשפט כי יש ללכת כברת דרך לקראתה ולהשיב לה סכום נכבד מן הכספים שחולטו.

יב. נוכח כל האמור, איני נעתר לבקשה.

ניתנה היום, ‏כ"ה בתמוז תשע"א (27.7.2011).‏