עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 472/10

עו"ד? הצטרף לאינדקס חינם

בבית המשפט העליון בירושלים

בג"ץ 472/10 - י'

בפני:

כבוד הרשמת דנה כהן-לקח

העותרת:

התאחדות התעשיינים בישראל

נ ג ד

המשיבים:

1. הרשות הממשלתית למים וביוב

2. מועצת הרשות הממשלתית למים וביוב

3. המשרד להגנת הסביבה

4. פורום תאגידי המים והביוב בישראל

בקשה לפסיקת הוצאות

החלטה

העתירה שבכותרת הופנתה כנגד סעיף 3 לכללי תאגידי מים וביוב (חישוב עלות שירותי מים וביוב והקמת מערכת מים או ביוב), התש"ע-2009. בקצרה ייאמר כי סעיף זה קבע בשעתו מנגנון מדורג לחישוב תעריפי ביוב, המבוסס על שיטה של מיצוּע ללא בדיקה פרטנית. העותרת עתרה לכך שסעיף 3 הנ"ל יבוטל, ובמקומו ייקבע כי כל מפעל תעשייתי יחויב בשירותי ביוב בהתאם לכמות הביוב שהוזרמה על-ידו בפועל למערכת הביוב. בתיק הוגשו מספר תגובות ואף התקיים דיון לפני הרכב שופטים. בסופה של דרך - לאחר שהכללים נשוא העתירה תוקנו - נמחקה העתירה לבקשת העותרת ביום 17.5.2011 בלא שהוכרעה לגופה. כעת מונחת לפניי בקשת העותרת לחיוב המשיבים 1-2 (להלן גם: המשיבים) בהוצאותיה. המשיבים מתנגדים לבקשה וסבורים כי על כל צד לשאת בהוצאותיו.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת מכלול החומר שבתיק, באתי למסקנה כי דין בקשת העותרת לחיוב המשיבים בהוצאותיה להתקבל. בהקשר זה, לא ניתן להתעלם מהשתלשלות העניינים בעתירה. מלכתחילה, טענו המשיבים כי העתירה אינה מגלה עילה להתערבותו של בית-משפט זה ולפיכך דינה להידחות. בדיון שהתקיים ביום 28.6.2010 במעמד הצדדים לפני כב' השופטים לוי, נאור ופוגלמן, הביעו כב' השופטים הערותיהם לעניין הכללים בנוסחם הקודם, וסברו כי על המשיבים לערוך לעותרת שימוע נוסף של טענותיה. יו"ר ההרכב אף הוסיף וציין כי "יש כאן נטייה לברר את הסוגיה הזאת בדרך של צו על תנאי אבל חשבנו שלפני שפותרים את הבעיה צריך לתקן את מה שצריך לתקן בלי הליך שיפוטי". בסיום הדיון ניתנה החלטה לפיה "על דעת המשיבים, במסגרת השלב הבא של השימועים עליו הודיעו המשיבים, יקוים שימוע נוסף לעותרת בתוך 4 חודשים...". עוד נקבע כי הצדדים יגישו הודעות משלימות בעקבותיהן יוחלט כיצד יימשך הטיפול בעתירה.

אין חולק כי לאחר ההחלטה הנ"ל, הודיעו המשיבים לעותרת כי בכוונת המשיבה 1 לשוב ולבחון את אופן החיוב בגין כמות הביוב המוזרמת על-ידי יצרן השפכים (נשוא העתירה דנן), וזאת במקביל לבחינת תעריף הביוב בהתחשב באיכות הביוב המוזרם (הודעה מעדכנת מיום 8.11.2010). לעותרת ניתנה אפשרות נוספת להציג טיעוניה בעניין. בסופם של דברים, גיבשו המשיבים נוסח מתוקן של הכללים נשוא העתירה, בין היתר באשר לחישוב כמות הביוב המשמשת בסיס לחיוב מפעלי התעשיה. בתגובתה לבקשה לפסיקת הוצאות, אישרה באת-כוח המשיבים ברוב הגינותה כי הכללים כפי שתוקנו שונים מהכללים המקוריים בנקודות מסויימות, באופן העולה בקנה אחד עם בקשת העותרת - בעיקר בכל הנוגע לשינוי שיטת המדרגות; ומתן אפשרות להתחשב במדידת כמות השפכים המוזרמים בפועל באמצעות מד-שפכים, בכפוף לתנאים מסויימים. עם זאת, באת-כוח המדינה הדגישה בתגובתה כי טענות העותרת בעניינים מסויימים לא התקבלו (כגון בעניין מקדם-חיוב של 0.7 שקיבל ביטוי בשיטת המדרגות הקודמת, ונותר גם במסגרת הכללים המתוקנים).

אף אם המשיבים צודקים בטענתם כי הכללים המתוקנים אינם משקפים את קבלת מלוא טענותיה של העותרת, הרי הסעד המהותי לו עתרה העותרת התקבל, במובן זה ששיטת חישוב תעריפי הביוב עבור המגזר התעשייתי שוּנתה, תוך התחשבות בכמות הביוב המוזרמת בפועל. בשים לב לכך שהסעד המהותי בגינו עתרה העותרת התקבל בעיקרו (אף אם לא במלואו), הרי העובדה שטענות מסוימות של העותרת לא התקבלו, אין בה כדי להוביל לשלילת הוצאותיה של העותרת – להבדיל מהשלכה על שיעורם כפי שיפורט בהמשך הדברים. לשם השלמת התמונה אוסיף כי לא נעלם מעיניי שעוד בתגובתם הראשונית לעתירה, טענו המשיבים כי תעריפי הביוב למגזר התעשייתי כפי שנקבעו בנוסחם הקודם של הכללים, היוו "תעריפים זמניים" הנתונים לבחינה על-ידי צוות מיוחד שהוקם לקביעת עלויות הטיפול בשפכי המגזר התעשייתי. יחד עם זאת, אין להתעלם מכך שתיקון הכללים כפי התקבל בסופם של דברים, אירע לאחר דיון לפני הרכב שופטים שהעיר את הערותיו והחליט כי על המשיבים לאפשר לעותרת שימוע נוסף של טענותיה. בנסיבות אלה, לא ניתן לשלול כי הגשת העתירה תרמה לגיבוש עמדת המשיבים ולקבלת הסעד באופן ובמועד בו ניתן. הצטברות השיקולים האמורים – קבלת עיקר הסעד המהותי אליו כוונה העתירה; קיום קשר סיבתי בין הגשת העתירה לבין הסעד באופן ובמועד בו ניתן; כמו-גם העדר טענה ממשית בדבר שיהוי או אי מיצוי הליכים – כל אלה תומכים בפסיקת הוצאות לטובת העותרת בהתאם לאמות-המידה שנקבעו בפסיקה (ראו: בג"צ 842/93 אלנסאסרה נ' שר הבינוי והשיכון, פ"ד מח(4) 217 (1993); עוד ראו: בג"צ 2908/06 איוונוב נ' שר הפנים (לא פורסם, 21.4.2010)).

אשר לשיעור ההוצאות - מחד גיסא, יש להתחשב בכך שהעתירה הגיעה אל סיומה בחלוף למעלה משנה מעת הגשתה, לאחר שהוגשו בתיק מספר הודעות ותגובות, ולאחר שהתקיים דיון לפני הרכב שופטים. מאידך גיסא, במסגרת שיעור ההוצאות יש להתחשב בכך שהכללים המתוקנים אינם מבססים את חישוב תעריפי הביוב רק על השיקול אשר בשמו עתרה העותרת – כמות השפכים שהוזרמו בפועל – אלא גם על עקרונות נוספים. זאת ועוד; במסגרת שיעור ההוצאות אני רואה להתחשב בכך שטיעוני העותרת בנושאים מסויימים - שאינם זניחים - לא התקבלו במלואם. מאחר שהעותרת הסכימה למחיקת העתירה בלא שטיעוניה האמורים התקבלו, לא ניתן במסגרת ההליך שלפניי לברר את צידקת העלאתם מלכתחילה. עוד יש להתחשב בכך שהעתירה הגיעה אל סיומה ללא צורך בהכרעה שיפוטית לגוף העניין, וכי העותרת לא הציגה טיעונים וראיות לעניין שיעור הוצאותיה. בהביאי בחשבון את מכלול השיקולים האמורים, אני רואה לקבוע כי המשיבים 1-2 יישאו בהוצאות העותרת בסך של 2,000 ש"ח, וכן בשכר טירחת עורכי-דינה בסך של 5,000 ש"ח. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן החלטתי זו ועד ליום התשלום בפועל.