עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 4359/11

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

1. ההליך שבכותרת הינו ערעור על החלטת כב' רשם בית-משפט זה, ג' שני, שדחה את בקשת המערער 1 (להלן: המערער) לסילוק על הסף של ערעור מטעם המשיבים (ע"א 3832/10). בהחלטתו קבע כב' הרשם שני כי ע"א 3832/10 אמנם הוגש באיחור על-ידי המשיבים, אולם בנסיבות העניין יש להאריך את המועד להגשת ההליך עד הגשתו בפועל. החלטת כב' הרשם שני ניתנה ביום 10.8.2010 בהעדר הצדדים. הערעור שבכותרת הוגש ביום 9.6.2011, קרי- בחלוף כעשרה חודשים ממועד מתן ההחלטה.

 

 

 

 

לפניי בקשת המשיבים לסילוק הערעור על הסף מחמת איחור בהגשתו. המערער מתנגד לבקשה לסילוק הערעור על הסף, בטענה כי לא היה איחור בהגשת ההליך. טענתו העיקרית של המערער היא כי החלטת כב' הרשם שני לא הומצאה לו מעולם. לפי הטענה, בין חודש מרץ לחודש אפריל 2011 ניהל בא-כוח המערער שיחה עם בא-כוח המשיבים ובמהלכה התברר לו כי הרשם נתן החלטה שדחתה את בקשתו לסילוק על הסף של ע"א 3832/10. לפי הנטען, באותה תקופה החליף בא-כוח המערער את מקום-משרדו ומערכת המחשוב שלו החלה לפעול רק כעבור זמן, עקב אריזת חפצי המשרד הקודם והצפה שאירעה במשרד החדש. לטענת המערער, עקב כך התעכבה "שליפת ההחלטה ונפלה בין הכיסאות" - כך לשון התצהיר. לפי הטענה, בא-כוח המערער עיין לעומק בהחלטה נשוא הערעור באמצעות האינטרנט ביום 25.5.2011, ולפיכך הוגש הערעור ביום 9.6.2011. בהתחשב בכל אלה, עמדת המערער היא כי לא היה איחור בהגשת ההליך וממילא אין מקום לסלקו על הסף.

 

 

 

 

2. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובחומר שבתיק, באתי למסקנה כי דין הבקשה לסילוק הערעור שבכותרת על הסף להתקבל.

 

 

 

 

בדיקה במזכירות בית-המשפט העלתה כי החלטת כב' הרשם שני מיום 10.8.2010 נשלחה לבאי-כוח הצדדים באמצעות הדואר, אולם אין בנמצא אישורי מסירה חתומים. לפיכך, מוכנה אני להניח לטובת המערער כי ההחלטה לא הומצאה לידיו כדין, כנטען על-ידו. על דרך הכלל, מנין הימים לצורך הגשת הליך ערעורי מתחיל מיום המצאת ההחלטה לידי המערער, אם ניתנה בהעדרו (ראו: תקנה 402 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). ככלל, ידיעת בעל-דין אודות מתן ההחלטה קודם להמצאתה אינה מעלה ואינה מורידה. יחד עם זאת, כבר נקבע בפסיקת בית-המשפט העליון כי במקרים חריגים וקיצוניים, ניתן להעדיף את "כלל הידיעה" על-פני "כלל ההמצאה" מכוח עקרונות של תום-לב דיוני, מניעות והשתק. באותן נסיבות חריגות, לא יוכל בעל-דין להסתתר מאחורי טענת העדר המצאה, והוא לא יישמע בטענה כי השתהותו בנקיטת הליך שיפוטי היתה מוצדקת בשל העדר המצאה כדין של ההחלטה לידיו (ראו: בש"א 1788/06 קלינגר נ' זקס, פיסקה 10 (לא פורסם, 13.11.2007); רע"א 1415/04 סרביאן נ' סרביאן (לא פורסם, 17.10.2004)).

 

 

 

 

3. עניינו של המקרה דנן נופל בגדר אותם מקרים חריגים בהם "כלל הידיעה" גובר על "כלל ההמצאה". לגרסת בא-כוח המערער, הוא גילה במרץ או באפריל 2011 (בלא להתחייב על המועד המדויק) כי כב' הרשם שני דחה את בקשתו לסילוק על הסף. אף-על-פי-כן, אין חולק כי בא-כוח המערער נמנע מלפעול לקבלת ההחלטה לידיו עד סוף מאי 2011, אז עיין בהחלטה במלואה באמצעות האינטרנט. יוער כי טענות בא-כוח המערער הקשורות להחלפת מקום משרדו ולתקלות שהיו קשורות בכך בעת הרלוונטית, הועלו ללא פירוט ממשי וללא תיעוד. מכל מקום, אין בכוחן לשכנע מדוע לא פעל בא-כוח המערער לקבלת ההחלטה במלואה בסמוך לאחר שנודע לו דבר נתינתה (כגון באמצעות פנייה לבית-המשפט למתן הוראות בעניין ההמצאה), ומדוע המתין בא-כוח המערער עד יום 25.5.2011 לצורך הוצאת ההחלטה מהאינטרנט. כך במיוחד, בהתחשב בעובדה כי בא-כוח המערער היה מודע לכך שע"א 3832/10 - הוא הערעור נשוא בקשתו לסילוק על הסף שנדחתה בהחלטת כב' הרשם שני - נקבע לדיון ביום 21.7.2011.

 

 

 

 

יתרה מזאת; ולכך חשיבות רבה בעיניי - אין חולק כי לאחר מתן החלטת הרשם שני ביום 10.8.2010, ניתנו במסגרת ע"א 3832/10 מספר החלטות ואף הוגשו מספר כתבי-בית-דין, לרבות על-ידי בא-כוח המערער. כך, ביום 7.10.2010 ניתן צו סיכומים אשר קבע את מועד הדיון ואת המועדים להגשת סיכומי הצדדים. ביום 27.2.2011 הגישו המשיבים בקשה לתיקון כתב הערעור מטעמם. בהתייחס לבקשה זו, הגיש בא-כוח המערער ביום 4.3.2011 בקשה להארכת מועד להגשת תגובה, ובמסגרת בקשתו אף הודיע על הסדר דיוני מוסכם לשינוי מועדי הגשת הסיכומים בתיק. על רקע זה, ביקשתי את עמדת המערער מדוע אין לראות בבקשתו הנ"ל מיום 4.3.2011, משום מצג לכך שבאותה עת המערער ידע ואף הסתמך על מתן החלטתו של כב' הרשם להותיר את ע"א 3832/10 על כנו. בתגובתו מיום 3.7.2011 נמנע בא-כוח המערער מהתייחסות ממשית לשאלה האמורה. כל שנאמר בתגובה הוא כי במועד הגשת הבקשה ביום 4.3.2011, לא ידע המערער "בוודאות" מהו תוכנה של ההחלטה (להבדיל מעצם נתינתה). לא הוצג מענה לשאלתי מדוע אין לראות בהגשת הבקשה מטעם המערער במרץ 2011, משום יצירת מצג כלפי הצד שכנגד וכלפי בית-המשפט לפיו החלטת כב' הרשם הומצאה למערער והוא הסתמך עליה. מחדלו של המערער להשיב לשאלתי האמורה אומר דרשני, ופועל לחובתו.

 

 

 

 

4. בנסיבות העניין, אני סבורה כי אף אם החלטת הרשם לא הומצאה כדין לבא-כוח מערער, הוא ידע על נתינתה למצער במרץ 2011 (מועד הגשת הבקשה להארכת מועד להגשת תגובה בע"א 3832/10). אף אם אותה עת לא היתה בידי בא-כוח המערער ידיעה ברורה על מלוא תוכנה של ההחלטה, הרי היתה לו יכולת סבירה להגשים ידיעה זו אך הוא נמנע לעשות כן ללא הסבר משכנע (ראו: בש"א 1788/06 קלינגר הנ"ל, פיסקה 9). זאת ועוד; בהגישו את הבקשה להארכת מועד להגשת תגובה בתחילת מרץ 2011, יצר בא-כוח המערער מצג כלפי הצד שכנגד ואף כלפי בית-המשפט כי ההחלטה הנדונה בדבר הותרת ע"א 3832/10 על כנו, הומצאה לידיו והוא הסתמך עליה (ראו והשוו: בש"א 3720/09 "ברמד" קיבוץ עברון נ' חוסין (לא פורסם, 13.5.2009); ע"א 1245/08 קדאח נ' ברמד קיבוץ עברון (לא פורסם, 16.4.2009); רע"א 8467/06 אבו עוקסה נ' בית הברזל טנוס בע"מ, פיסקה 28 ואילך (לא פורסם, 8.7.2010)). בהתחשב בכל אלה, ההשתהוּת בהגשת הערעור שבכותרת עד יוני 2011 - כעשרה חודשים לאחר מתן החלטת כב' הרשם שני וכחודש וחצי לפני המועד שנקבע לשמיעתו של ע"א 3832/10 - גובלת בניצול לרעה של סדרי הדין ואינה עולה בקנה אחד עם חובת תום-הלב הדיוני. לפיכך, אני סבורה כי בנסיבותיו החריגות של העניין שלפניי, המערער מנוע מלהתבסס על הטענה בדבר העדר המצאה כדין, וקמה הצדקה לתחולת "כלל הידיעה". בהתאם לכך, מתבקשת המסקנה כי המערער איחר איחור ניכר בהגשת ההליך שבכותרת, ולפיכך דין הערעור להימחק מן המרשם.

 

 

 

 

5. למען שלמות התמונה יוער כי בסיום תגובתו של המערער מיום 3.7.2011 נכתב כדלקמן: "לחילופין וככל שיש צורך בכך, מתבקש בית המשפט הנכבד לנהוג כפי שנהג כלפי המשיבים ולהאריך את המועד להגשת הערעור על החלטת כב' הרשם". יוער כי ספק רב אם במשפט לאקוני זה יש כדי להוות בקשה להארכת מועד לנקיטת הליך. לגוף הדברים, אינני רואה להיעתר לבקשה בהתחשב בכך שהמערער לא פירט טעמים כלשהם – לא כל שכן "טעמים מיוחדים" - להארכת מועד במקרה דנן; ובהתחשב בקביעותיי בדבר התנהלותו הדיונית של המערער הגובלת בחוסר תום-לב דיוני (ראו והשוו: בש"א 2399/11 זנגריה נ' זנגריה (לא פורסם, 30.3.2011)). למותר לציין כי עצם מתן אורכה למשיבים להגשתו של ע"א 3832/10 נוכח הטעמים שפורטו בהחלטת כב' הרשם שני מיום 10.8.2010, אין בה כשלעצמה כדי להצדיק את מחדליו הדיוניים של המערער בהליך שבכותרת, ואין בה בלבד כדי להוות "טעם מיוחד" לאורכה המבוקשת על-ידו.

 

 

 

 

אשר על כן, ונוכח מכלול הטעמים האמורים, ערעור הרשם שבכותרת יימחק מן המרשם. המערער 1 ישא בהוצאות המשיבים בהליך זה בסך 3,500 ₪.

 

 

 

 

החלטה זו תועבר לצדדים ללא דיחוי באמצעות הפקסימיליה.

 

 

ניתנה היום, ג' בתמוז תשע"א (5.7.2011(.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

תביעה רפואית הינה תביעה המוגשת תוך 7 שנים ממועד התגבשות הנזק. רוב המקרים הם רשלנות רפואית בהריון או רשלנות רפואית בלידה. יש לצרף לתביעה חוות דעת רפואית והן מטופלות ע"י עו"ד לרשלנות רפואית אשר בקיאים בתחום ועברו השתלמויות רלבנטיות בנושא.

 

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11043590_F02.doc טו

 

 

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il