עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 3788/11

עו"ד? הצטרף לאינדקס חינם

בבית המשפט העליון

בש"פ 3788/11

בפני:

כבוד השופט ח' מלצר

המבקש:

סמי ניסנוב

נ ג ד

המשיבה:

מדינת ישראל

בקשת רשות ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה בעמ"ת 19196-05-11 שניתנה ביום 16.5.2011 על ידי כב' השופט י' כהן.

בשם המבקש: עו"ד תמי אולמן

החלטה

1. בפניי בקשת רשות לערור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט י' כהן), מתאריך 16.5.2011, אשר קיבל את ערר המשיבה והורה על מעצר המבקש עד תום ההליכים המשפטיים נגדו, לאחר שבית המשפט השלום בקריות (כב' השופטת ר' לאופר חסון) הורה בהחלטתו מתאריך 9.5.2011, על שחרור המבקש בתנאים מגבילים.

רקע עובדתי ותיאור ההליכים עד כה

2. ביום 3.5.2011 הוגש כתב אישום כנגד המבקש בבית משפט השלום בקריות, המייחס לו עבירה של פציעה כשהעבריין מזויין לפי סעיף 334 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק), בנסיבות סעיף 335(א)(1) לחוק ועבירה של החזקת סכין לפי סעיף 186 לחוק.

על פי הנטען בכתב האישום עובר לביצוע המעשה התגלע סכסוך בין המתלונן למבקש במקום עבודתם המשותף. בתאריך 23.4.2011 נטל המבקש סכין, הטמינה בתא כפפות ברכבו ונסע לכיוון חוף הים בקרית ים, מקום בו שהה אותה עת המתלונן, שטייל עם בתו, בת הארבע. בעת שחלף על פניו של המתלונן עם רכבו, ביצע המבקש פניית פרסה עם הרכב, החנה את הרכב סמוך למתלונן, נטל את הסכין מתא הכפפות, יצא מהרכב כשהסכין בידו, ניגש אל המתלונן ולאחר חילופי דברים, תוך שהמתלונן מנסה להרגיעו ולאפשר לו לפנות את הפעוטה מהמקום, דקר אותו המבקש בזרועו ופעם נוספת בחזה.

3. בד בבד עם הגשת כתב האישום ביקשה המשיבה להורות על מעצר המבקש עד תום ההליכים נגדו לפי חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) התשנ"ו – 1996 (להלן: חוק המעצרים). לאחר דיון בבקשה ושמיעת הצדדים החליט בית משפט השלום בתאריך 9.5.2011, כי המבקש ישוחרר לביתו בתנאי חלופת מעצר באיזוק אלקטרוני, תוך הפקדת ערבויות וזאת בעיקר נוכח היעדר עבר פלילי של המבקש. עם מתן ההחלטה לשחרר את המבקש לחלופת מעצר, עתרה המשיבה לעיכוב ביצוע ההחלטה, אך בית המשפט דחה את הבקשה והמבקש שוחרר מהמעצר לחלופת המעצר בבית הוריו, בה שהה באיזוק אלקטרוני, תחת פיקוח אמו וגיסתו.

4. המשיבה עררה על החלטת בית משפט השלום לבית המשפט המחוזי בחיפה, אשר קיבל את הערר בתאריך 16.5.2011. בית המשפט המחוזי הנכבד קבע כי מתקיימת במקרה זה עילה למעצר עד תום ההליכים ומכלול הראיות לכאורה – מצביע על מסוכנות המבקש. בית המשפט הנכבד ציין:

"מסוכנותו של [המבקש] נלמדת מהנסיבות החמורות של המקרה, ועל התנהגותו חלה חזקת המסוכנות לפי 21(א)(1)(ג)(4) לחוק המעצרים. יחד עם זאת ואף ללא חזקת המסוכנות, קיימת [במבקש] מסוכנות קונקרטית, הנלמדת מעצם העובדה, שלכאורה לא יכול היה לכבוש את היצר לפגוע במתלונן, גם לאחר שחלפו מספר ימים מעת שהתעורר הויכוח בינו ובין המתלונן במקום עבודתם המשותף, והוא זה, שכאמור, יצר את העימות, הגם שצפה כי הוא עלול להיות אלים, והצטייד בסכין מבעוד מועד".

בנוסף, בחן בית המשפט הנכבד את תנאי חלופת המעצר וקבע כי אין "מעצר הבית" המוצע מאיין את מסוכנותו בשל קירבת ביתו לבית המתלונן, כך שהמבקש עלול לפגוע במתלונן, בלא שהרשויות יספיקו לעצרו. עוד הוסיף בית המשפט הנכבד בהקשר זה, כי רק במקרים מיוחדים ישיבו בתי המשפט למעצר את מי שכבר שוחרר לחלופת מעצר, ומקרה זה נמצא בין המקרים הללו, בו מסוכנות המבקש מצדיקה מעצרו מחדש, חרף העובדה שהיה משוחרר כשבוע ימים. בית המשפט הנכבד מצא שהעובדה שהנימוק העיקרי היחידי ששימש בסיס לשחרורו של המבקש לחלופת מעצר היא שאין לחובתו הרשעות קודמות – איננו תואם את ההלכה הפסוקה בסוגיה, ולכן ראוי היה שבית משפט השלום הנכבד ייתן למדינה הזדמנות להביא טענותיה בפני ערכאת הערעור טרם שיורה על שחרורו של המבקש.

מכאן, הבקשה שבפניי – למתן רשות ערעור.

5. המבקש איננו מבהיר בבקשתו, מהם הטעמים המצדיקים מתן רשות לערור, אלא משיג על החלטת בית המשפט המחוזי לגופה. בתמצית נציין כי לטענת המבקש לא ניתן משקל ראוי לעברו "הנקי" ולמסכת היחסים הקודמת לאירוע בינו לבין המתלונן; כי בנסיבות אין המקרה עונה למסגרת החריג שנקבע בפסיקה בגדרו ניתן להשיב את מי ששוחרר לחלופת המעצר – למעצר.

לטענת המבקש בית משפט המחוזי לא פסל לחלוטין את האפשרות לשחרור המבקש, אלא קבע כי יש בה סיכון בשל קירבה יתרה למתלונן. בהקשר זה מוסיף המבקש וטוען כי יש בידיו להציע חלופת מעצר אחרת, אשר מרוחקת מרחק ניכר ממקום מגוריו של המתלונן אצל משמורנים בכרמיאל, זאת בנוסף לאיזוק האלקטרוני.

דיון והכרעה

6. לאחר שעיינתי בבקשה – לא מצאתי שיש מקום להיעתר לה.

7. בקשת רשות לערור נידונה כיום בהתאם לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (תיקון מס' 8), התשע"א – 2010, במסגרתו תוקן סעיף 53 לחוק המעצרים. הסעיף המתוקן קובע כי ביקורת שיפוטית על החלטתו של בית המשפט המחוזי בערר על החלטת בית משפט השלום תתאפשר אך ורק ברשות (ראו: בש"פ 3391/11 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 3.5.2011); בש"פ 3603/11 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 12.5.2011)). לא מצאתי כי הבקשה שבפניי מגלה הצדקה למתן רשות ערעור. נימוקי לכך יובאו בתמצית – להלן.

8. שתי הערכאות הנכבדות דלמטה עסקו בבקשת המשיבה בעניינו של המבקש והגיעו למסקנותיהן לאחר שהפעילו שיקול דעתן בהתאם לנתונים שהונחו בפניהן. בית המשפט המחוזי הנכבד ציין בהחלטתו, כי לאור מסוכנות המבקש וחומרת העבירה –אין להסכים עם קביעת בית משפט השלום כי ניתן לשחרר את המבקש לחלופת המעצר וזאת בהתבסס על הכלל המוכר המורה כי: "בהיעדר נסיבות יוצאות דופן במיוחד, מי שיעשה שימוש בסכין לפגיעה בחברו, דינו יהיה מעצר עד תום ההליכים." (בש"פ 2181/94 מיכאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 22.4.1994); בש"פ 8927/09 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 12.11.2009); בש"פ 2235/10 מדינת ישראל נ' יניב פסטרנק (לא פורסם, 1.4.2010)). סברת המבקש כי ניתן להגיע למסקנה אחרת, נוכח היעדר הרשעות בעברו של המבקש, לא מהווה כשלעצמה הצדקה למתן רשות ערעור.

9. למען הסר ספק מובהר בזאת כי ייתכן ובחלוף הזמן יחול שינוי מהותי בנסיבות, שיאפשר שחרורו של המבקש לחלופת מעצר מתאימה, שעד כה לא הוצגה בפני הערכאה הדיונית.

10. נוכח כל האמור לעיל – בקשת הרשות לערור שבפני נדחית על הסף.