עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 3634/11

עו"ד? הצטרף לאינדקס חינם

בבית המשפט העליון

בש"פ 3634/11

בפני:

כבוד השופט י' דנציגר

העורר:

פלוני

נ ג ד

המשיבה:

מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המחוזי מרכז במ"ת 39572-04-11 שניתנה ביום 8.5.2011 על ידי כבוד השופטת מ' ברנט

תאריך הישיבה: י"ב באייר התשע"א (16.05.11)

בשם העורר: עו"ד אבי כהן

בשם המשיבה: עו"ד זיו אריאלי

החלטה

לפני ערר על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (השופטת מ' ברנט) שניתנה ביום 8.5.2011 במ"ת 39572-04-11, בה הוארך מעצרו של העורר עד לתום ההליכים נגדו.

רקע עובדתי

1. לפי עובדות כתב האישום, ביום 23.4.2011 סמוך לשעה 03:00 לפנות בוקר הגיע העורר יחד עם חבר שזהותו אינה ידועה למועדון בעיר מגוריו, שם פגש במתלונן ובחבריו. בין העורר לבין המתלונן וחבריו התגלע ריב במסגרתו הכה העורר את המתלונן באמצעות קרש. ביום המחרת, שהו המתלונן וחבריו במדשאה בעיר מגוריו של העורר, כאשר למקום הגיע אחיו של העורר שהטיח במתלונן כי "זלזל" באחיו, קילל אותו והכה אותו באמצעות אבן. בעקבות כך רדפו המתלונן וחבריו אחרי אחיו של העורר, ולאחר שנתפס על ידם ביקש את סליחתו של המתלונן ובה בעת התריס לעברו כי "הסיפור לא ייגמר". ואכן, כעבור כ-10 דקות חזר אחיו של העורר יחד עם העורר עצמו כשהם מצוידים בסכינים, ובינם לבין המתלונן וחבריו התגלע ריב נוסף, במהלכו דקר אחיו של העורר את המתלונן בבית החזה ואילו העורר דקר את אחד מחבריו של המתלונן (להלן: המתלונן השני), בידו. כתוצאה ממעשים אלו נגרמה למתלונן פגיעה בריאה שהצריכה החדרת נקז לחזהו ולמתלונן השני נגרם חתך בחלק הדורסלי של המרפק שהצריך תפירה של ארבעה תפרים.

2. ביום 29.4.2011 הוגש נגד העורר ואחיו כתב אישום, שייחס להם עבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 333, בנסיבות סעיפים 335(א)(1) ו-335(א)(2) ובצירוף סעיף 29(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין). כן הואשם העורר בעבירה של הפרת הוראה חוקית לפי סעיף 287(א) לחוק העונשין, נוכח העובדה כי הגעתו למועדון הנ"ל בשעה 03:00 לפנות בוקר היוותה הפרה של תנאי מעצר הבית שנקבעו לו בהחלטתו של בית המשפט לנוער ברחובות מיום 11.4.2011.

הליכי המעצר

3. בסמוך להגשת כתב האישום הוגשה בקשה לעצור את העורר ואת אחיו עד תום ההליכים נגדם. בבקשה טענה המשיבה כי כנגד העורר ואחיו קיימות ראיות לכאורה לביצוע המעשים המיוחסים להם בכתב האישום, ובהן: הודעות המתלונן וחבריו, עדות עד ראייה, תוצאות מסדרי זיהוי שנערכו לעד הראייה ועימות שנערך בין חברו של המתלונן לבין אחיו של העורר.

4. עוד נטען בבקשת המעצר עד תום ההליכים כי המסוכנות הגלומה במעשיהם של העורר ואחיו מקימה נגדם את עילות המעצר הסטטוטוריות הקבועות בסעיפים 21(א)(1)(ב) ו-21(א)(1)(ג) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996, וביחס לעורר אף קמה עילת המעצר הקבועה בסעיף 21(א)(1)(א) בשל החשש לשיבוש מהלכי משפט והתחמקות מההליך המשפטי. כן נטען כנגד העורר כי הוא נעדר מורא מהחוק, ומבצע את המעשים בגינם הוא עומד לדין בזמן שתלויים ועומדים נגדו שלושה כתבי אישום נוספים ותוך הפרת תנאי מעצר הבית בהם הוא שוהה, אותם הוא מפר באופן עקבי.

5. בא כוחו של העורר הסכים לקיומן של ראיות לכאורה כלפי מרשו בעבירה של הפרת הוראה חוקית, אך טען כי לא קיימות ראיות לכאורה בכל הנוגע לביצוע הדקירה.

6. בית המשפט המחוזי לנוער, לאחר ששמע את הצדדים ועיין בראיות התביעה קבע כי קיימות ביחס לעורר ראיות לכאורה אף בנוגע לעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות. בשל היות העורר קטין הוזמן תסקיר שירות המבחן לנוער.

7. בתסקיר שירות המבחן לנוער תואר תפקודו של העורר בפנימייה בה שהה, אשר ידע מורדות ועליות, עד אשר הוחלט להרחיקו ממסגרת זו נוכח הרושם כי הוא "זקוק למסגרת קטנה ומכילה יותר, בעלת אופי טיפולי יותר". לאחר מכן השתלב העורר בבית ספר אחר, עמד בכלליו וזכה לשבחים מצד הצוות החינוכי של בית הספר. ואולם, ככל שהתארך הליך מעצר הבית הקודם התקשה העורר להקפיד על התנאים המגבילים.

8. שירות המבחן לנוער תיאר את הקשר עם העורר, שהופנה אליו לראשונה בתיק קודם בו יוחסה לעורר עבירת אלימות. במסגרת הקשר הקודם היה שיתוף הפעולה של העורר חלקי ובסופו של דבר נותק הקשר. לעומת זאת, בתיק הנוכחי גילה העורר נכונות מחודשת לקיים קשר עם שירות המבחן לנוער ומוטיבציה גבוהה לשיקום חייו ובניית מסלול חיים נורמטיבי.

9. לאור האמור המליץ שירות המבחן לנוער לאפשר לעורר להגיע לראיון היכרות בהוסטל "שיטה", אשר יהווה חלופת מעצר הולמת עבורו.

10. המשיבה התנגדה לשחרור העורר לחלופת מעצר תהא אשר תהא, וזאת נוכח העבירות שביצע בתיק הנוכחי ונוכח התנהגותו הכוללת וכתבי האישום התלויים ועומדים נגדו. בפרט התנגדה המשיבה לשליחתו של העורר לראיון הקבלה בהוסטל "שיטה" וטענה כי מדובר בהוסטל פתוח שאינו יכול לתת מענה למסוכנות הנשקפת מהעורר.

החלטת בית המשפט המחוזי

11. בית המשפט המחוזי לנוער קבע כי העורר, ששם את הוראות בית המשפט ללעג ולקלס ומפר פעם אחר פעם את צווי בית המשפט, אינו יכול להיות חסין מפני מעצר. בית המשפט הדגיש את ההכרח לשמור על שלום הציבור מפני העורר, שביצע, לכאורה, עבירת אלימות קשה, כאשר הוא מצויד בכלי נשק קר, עת הוא אמור לשהות במעצר בית בגין עבירות רכוש והפרה של תנאי מעצר בית.

12. בנסיבות אלה, קבע בית המשפט כי העורר אינו יכול ליהנות עוד מאמונו של בית המשפט ומשכך אין מנוס מלהורות על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו.

מכאן הערר שלפניי.

נימוקי הערר

13. העורר טוען – באמצעות בא כוחו, עו"ד אבי כהן – כי שגה בית המשפט המחוזי לנוער בדחייתו את חלופת המעצר, בהוסטל "שיטה", שהציע שירות המבחן לנוער. לטענת העורר, חלופת המעצר בהוסטל "שיטה" הולמת וראויה עבורו נוכח היותה חלופה מוסדית בתנאים מגבילים ובפיקוח, הנמצאת בדרום הארץ, הרחק ממקום מגוריו ועם זאת מרחק קצר מתחנת משטרה. עוד טוען העורר כי ייתכן שניתן היה למצוא לו חלופת מעצר נוספת במסגרת של "חסות נוער", בתנאים מגבילים ובפיקוח צמוד, ומן הראוי היה למצות גם חלופה זו. לפיכך, עותר העורר להורות על שליחתו לראיון קבלה בהוסטל "שיטה" ועל קבלת תסקיר מעצר משלים בעניינו.

תגובת המשיבה

14. המשיבה – באמצעות בא כוחה, עו"ד זיו אריאלי – טענה כי למרות הזדמנויות חוזרות ונשנות שניתנו לעורר הוא הוכיח במעשיו כי הוא אינו ראוי לאמון בית המשפט וכי הוא מסוכן לסביבתו. המשיבה מצביעה על כך שהעורר ביצע את העבירות מושא ענייננו תוך שהפר את תנאי מעצר הבית אשר נקבעו לו בהחלטת בית משפט השלום לנוער ברחובות מיום 11.4.2011 במסגרת ת"פ 7950-04-10. עוד מציינת המשיבה כי אין זו הפעם הראשונה בה העורר מפר את ההוראות שנקבעו לעניין תנאי השחרור המגבילים בהם היה נתון, ואף מצביעה על החמרה במעשיו של העורר.

15. כך, טוענת המשיבה, ביום 15.7.2009 במסגרת ת"פ 516/08 דן בית משפט השלום לנוער ברחובות בעבירה של גרימת חבלה של ממש שביצע העורר יחד עם אחיו בנער אחר. במהלך הדיון ציין העורר כי הוא מצטער על מה שאירע. בהמשך לכך, החליט בית משפט השלום לנוער שלא להרשיע את העורר ולהורות על דרכי טיפול בהתאם לסעיף 26 לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א-1971, ובהן שירות למען הזולת והתחייבות שלא לבצע במשך שנתיים עבירות אלימות מכל סוג שהוא.

16. לאחר מכן, טוענת המשיבה, חבר העורר לאחרים עמם ביצע חמש עבירות רכוש של גניבת אופנועים. לאחר שנתפס והוגש נגדו כתב אישום הורה בית משפט השלום לנוער ברחובות בהחלטתו מיום 22.11.2010 במ"ת 43543-10-10 לשחרר את העורר למעצר בית מלא בפיקוח ובאיזוק אלקטרוני. ביום 22.11.2010 הקל בית משפט השלום לנוער בתנאי מעצר הבית ואפשר את יציאתו של העורר ללימודים. למרות זאת, ביום 22.1.2011 הפר העורר את תנאי מעצר הבית שלו בכך שלא נמצא בפיקוח ואף האזיק האלקטרוני נמצא שבור ולא היה על גופו. על כך הועמד העורר לדין בגין עבירה של הפרת הוראה חוקית לפי סעיף 287(א) לחוק העונשין. עוד מציינת המשיבה כי כתב אישום זה מצטרף לכתב אישום קודם שהוגש נגד העורר ומכיל שני אישומים בגין הפרות של תנאי מעצר הבית שנקבעו לו במ"ת 8086-04-10 במסגרת ת"פ 7950-04-10 בבית משפט השלום לנוער ברחובות.

17. המשיבה מבהירה כי גם בדיון מיום 23.2.2011 במ"ת 44548-01-11 בעניין הפרת תנאי מעצר הבית, ציין העורר כי הוא מתנצל וכי המקרה לא ישוב על עצמו. המשיבה מדגישה כי בדיון מיום 11.4.2011 במסגרת ת"פ 7950-04-10, אך כשבועיים לפני אירוע הדקירה מושא ענייננו, התנצל העורר על מעשיו והביע רצונו "להתקדם בחיים".

לפיכך סבורה המשיבה כי אמירותיו של העורר הינן בסופו של יום בגדר מס שפתיים, הוא אינו מפנים את חומרת מעשיו ואף ניכרת החרפה במעשיו. בנסיבות אלה, בהן העורר הפר פעמים רבות את תנאי חלופות המעצר בהן היה נתון והוכיח כי לא ניתן לתת בו אמון, טוענת המשיבה, שאין מקום להורות על חלופת מעצר, וודאי לא במסגרת שהוצעה.

דיון והכרעה

18. לאחר שעיינתי בהודעת הערר על נספחיה ובמסמכים שהוגשו במהלך הדיון שנערך לפני, ולאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים בעל פה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות.

19. לא ניתן להתעלם מהתנהגותו של העורר אשר פעם אחר פעם הפר את הוראות בית המשפט לעניין מעצר הבית בו הוא היה נתון, ואף ביצע עבירות נוספות בזמן שתלויים ועומדים כנגדו מספר כתבי אישום. אכן, בית המשפט מצווה לבחון חלופת מעצר ובעניינם של קטינים כלל ידוע הוא כי בית משפט ייתן משקל נכבד לשיקול השיקום וימנע ככל הניתן ממעצרם [ראו, למשל: בשפ 7842/10 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, 3.11.2010), סעיפים 21-19]. ואולם, בנסיבות העניין שתוארו בהרחבה בתשובת המשיבה, איני רואה מקום להתערבות בהכרעת בית המשפט המחוזי לנוער. אכן, למרות הגישה המקלה יחסית בכל הנוגע למעצרם של קטינים, קטינות אינה מהווה חסינות מפני מעצר.

20. כידוע, שחרורו של נאשם לחלופת מעצר מבוססת על היכולת ליתן אמון בנאשם [ראו, למשל: בש"פ 1352/07 פאחל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 22.2.2007); בש"פ 4574/07 מדינת ישראל נ' אבוקיעאן (לא פורסם, 28.5.2007); בש"פ 2911/08 שוקרון נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 10.4.2008)]. העורר שלפנינו הוכיח כי לא ניתן לתת בו אמון שיקיים את תנאי חלופת המעצר שנקבעו לו, וזאת למרות הזדמנויות חוזרות ונשנות שניתנו לו. בהקשר זה אף אין ביטחון כי העורר יקיים את התנאים של חלופת המעצר בהוסטל "שיטה", שהינו הוסטל "פתוח" כקביעת בית המשפט המחוזי לנוער. יתר על כן, מהתנהלותו של העורר ניתן ללמוד על יחסו המזלזל כלפי הכרעות בית המשפט ואזהרותיו. בנסיבות אלה אין העורר ראוי לאמון בית המשפט.