עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 3567/11

 

 

 

 

 

 

 

 

 

בשם המבקשת: עו"ד נ' חנאווי

 

 

בשם המשיב 1: עו"ד ר' סוויד

 

 

בשם המשיב 2: עו"ד ח' מלול

 

 

בשם המשיב 3: עו"ד ש' גז

 

 

 

 

תאריך הישיבה: ‏י"ח באייר התשע"א (22.5.2011)

 

 

 

 

 

 

לפני בקשה להארכת מעצרם של המשיבים בבש"פ 3567/11 בתשעים ימים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), וערר של המשיב 2 במסגרת בש"פ 3785/11, על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (השופטת מ' ברנט) במ"ת 39375-08-10 מיום 16.5.2011, במסגרתה נעצר המשיב 2 עד תום ההליכים נגדו.

 

 

 

 

רקע עובדתי לפי כתב האישום

 

 

1. על פי כתב האישום שהוגש נגד שלושת המשיבים, עובר ליום 23.5.2010 הם קשרו ביחד עם אחר או אחרים קשר להביא למותו של איש עסקים מנתניה בשם אייל סופר (להלן: תוכנית הרצח). בכתב האישום נטען כי המשיבים 2-1 פנו לגיל כהן (להלן: גיל) וביקשו ממנו שישמש כנהגו של המשיב 1 בעת הוצאתה לפועל של תוכנית הרצח בתמורה לסך של 60,000$. עוד נטען כי המשיב 3 אף יצר קשר עם המשיב 1 והפציר בו לבצע את הרצח בהקדם. על פי כתב האישום ביולי 2010 ערכו המשיבים, ביחד עם גיל ואחרים, הכנות לקראת הוצאתה לפועל של התוכנית, במסגרתן סוכם כי המשיב 2 יבצע תצפיות לעבר סופר, גיל ישמש כנהג של המשיב 1 ואילו האחרון יבצע את הירי לעבר סופר, בכוונה להביא למותו. בכתב האישום נטען כי נערכו תצפיות לעבר בתי העסק של סופר וכי הקושרים הצטיידו באופנוע גנוב, בנשק ובתחמושת לצורך ביצוע הרצח. על פי כתב האישום, בתאריך 1.8.2010 החליטו המשיבים 2-1 וגיל כי לצורך ביצוע התכנית המשיב 1 וגיל יעשו שימוש ברכב אחד ואילו המשיב 2 יעשה שימוש ברכב אחר. באותו היום בשעה 18:43 הם יצאו בשני כלי הרכב למלון "כרמל" שבו התאכסנו. בשעה 18:53 הורה המשיב 1 למשיב 2 ללכת לשוק בנתניה ולקנות כפפות. בשעה 19:02 התקשר המשיב 3 למשיב 1 על מנת לוודא שתוכניתם המשותפת תצא לפועל והמשיב 1 הרגיעו באומרו כי הוא נמצא בשטח והתכנית תתבצע עוד באותו יום. בהמשך, כך נטען, נטלו המשיב 1 וגיל את הנשק ובשעה 19:28 נפגשו עם המשיב 2 וקיבלו ממנו את הכפפות, שאותן רכש, על פי הוראתו של המשיב 1. לאחר מכן, המשיב 2 המשיך לעבר מסעדה שבבעלותו של סופר והתמקם בסמוך אליה על מנת לבצע תצפית, תוך שהוא מדווח למשיב 1 בכל אותו הזמן, כאשר הוא וגיל המתינו ברכבם במקום סמוך לבואו של סופר. התוכנית לא צלחה לבסוף, בעקבות מעצרם של המשיבים 2-1 וגיל בידי המשטרה. על רקע האמור לעיל הואשמו השלושה בקשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין). כמו כן, למשיבים 2-1 יוחסו גם העבירות הבאות לפי חוק העונשין: ניסיון רצח לפי סעיף 305; נשיאת נשק בלא רשות על פי דין לפי סעיפים 144(ב) ו-29; שינוי זהות רכב או חלק של רכב,לפי סעיף 413ט; וקבלת רכב או חלק גנובים לפי סעיף 413י.

 

 

 

 

הליכים קודמים

 

 

2. בד בבד להגשת כתב האישום הגישה המבקשת בקשה למעצר המשיבים עד תום ההליכים נגדם. בבקשה נטען כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת המיוחס להם בכתב האישום וכי מן המשיבים נשקפת מסוכנות לציבור נוכח חומרת העבירות המיוחסות להם ועברם הפלילי המכביד של משיבים 1 ו-3. במועד הדיון הראשון בעניינם של המשיבים ביום 23.8.2010 טרם הוצאה תעודת חיסיון ולכן באי כוחם של המשיבים לא נחשפו לכל חומרי החקירה. עם זאת, הסכימו באי כוחם של המשיבים לקיומה של תשתית ראייתית לכאורה בשלב זה וביקשו דחייה לצורך לימוד הראיות. בית המשפט המחוזי הורה כי המשיבים יעצרו עד להחלטה אחרת ונתן ארכה בת 60 יום לצורך הגשת תעודת חיסיון. במועד הדיון הבא שהתקיים ביום 5.9.2010 טענו באי כוח המשיבים כי טרם הועבר לרשותם כל חומר החקירה והמשך הדיון נקבע ליום 16.9.2010, אולם טרם מועד זה ביקשו באי כוח המשיבים לדחות את הדיון בהסכמת המבקשת, אשר הבהירה כי כל חומר החקירה למעט חומר שנמצא בהליכי חיסיון הועבר להגנה. במועד הדיון הבא שהתקיים ביום 6.10.2010 טענו באות כוח המשיבים 2-1 כי טרם הועבר לידיהן כל חומר החקירה וכי טרם התקבלה תעודת החיסיון. בית המשפט המחוזי קבע כי עד למחרת יוגש חומר הראיות מטעם המבקשת ודחה את המשך הדיון ליום 1.11.2010.

 

 

3. כמו כן, בעניינו של המשיב 3 נערך ביום 6.10.2010 דיון לעניין הראיות לכאורה וביום 13.10.2010 קבע בית המשפט המחוזי (השופטת מ' ברנט) כי בשל חולשת הראיות נגדו אין להשאירו במעצר עד תום ההליכים. עם זאת, בשל עברו הפלילי המכביד והיותו אסיר ברישיון הוחלט לשחררו למעצר בית מלא תחת איזוק אלקטרוני ותנאים מגבילים נוספים. ביום 2.11.2010 קיבל בית משפט זה (השופט ח' מלצר) את עררה של המבקשת על החלטת בית המשפט המחוזי לשחרור המשיב 3 למעצר בית. בהחלטת השופט מלצר נקבע כי יש בראיות לכאורה נגד המשיב 3 פוטנציאל ראייתי, אף אם עוצמתן אינה גבוהה במיוחד. עוד נקבע כי אין לשחרר את המשיב 3 לחלופת מעצר וזאת נוכח עברו הפלילי המכביד, העובדה כי הוא נדון בשנת 1997 לחמש שנים ותשעה חודשי מאסר בפועל ובשנת 2008 ל-42 חודשי מאסר בפועל והעובדה כי ביצע לכאורה את העבירות המיוחסות לו בהיותו אסיר ברישיון.

 

 

4. ביום 1.11.2010 דחה בית המשפט המחוזי את הדיון בעניינם של המשיבים 2-1 לאור בקשת הצדדים לצורך הוצאת תעודת חיסיון וסיום העברתו של מלוא חומר הראיות. דיון נוסף שנקבע ליום 17.11.2010 נדחה ליום 15.12.2010 בשל שביתת הפרקליטים ובית המשפט המחוזי קבע כי הדיונים בתיק נדחו בעבר לבקשת באי כוח המשיבים בעיקר בשל העדרה של תעודת חיסיון וכי המבקשת מתבקשת לעשות כל שלאל ידה על מנת שתוצא תעודת חיסיון וניתן יהיה לדון בתיק. לאחר מכן גם הדיון שנקבע ליום 15.12.2010 נדחה לבקשת באת כוח המשיב 2 בשל קיומו של חומר חקירה נוסף שטרם הועבר לעיונה. לאחר מכן, הדיון שנקבע ליום 27.12.2010 נדחה ליום 12.1.2011 לבקשת באות כוחם של המשיבים 2-1 לצורך עיון בחומר החקירה ושקילת צעדיהן לגבי החומר החסוי, כאשר בהחלטת בית המשפט המחוזי נקבע כי המבקשת תמסור למשיבים פרפראזות לגבי חומר החקירה. כמו כן, ביום 27.12.2010 הוגשה בקשה לעיון חוזר בעניינו של המשיב 3 וביום 3.1.2011 דחתה השופטת ברנט את הבקשה. הדיון שנקבע ליום 12.1.2011 נדחה לבקשת המבקשת ליום 7.2.2011 מטעמי מחלה. ביום 7.2.2011 הורה בית המשפט המחוזי (השופטת ברנט) על מעצרו של המשיב 1 עד תום ההליכים נגדו, וזאת בהסכמת באת כוחו.

 

 

5. הדיון בעניינו של המשיב 2 שנקבע ליום 16.2.2011 נדחה פעמיים בשל עתירה לגילוי ראיה (ממנה חזר לבסוף המשיב 2) ובשל חומר חקירה חדש שטרם נמסר לעיונה של באת כוחו. ביום 23.3.2011 הסכימה באת כוחו של המשיב 2 לקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר בעניינו ובית המשפט המחוזי קיבל את בקשתה כי יוגש בעניינו תסקיר שירות המבחן וכי תיבחן חלופת מעצר. ביום 3.5.2011 נתקבל תסקיר שירות המבחן בעניינו של המשיב 2, אשר לא כלל המלצה לשחררו לחלופת מעצר. ביום 16.5.2011 הורה בית המשפט המחוזי (השופטת ברנט) על מעצרו של המשיב 2 עד תום ההליכים נגדו. בהחלטה נקבע כי גם אם אין בחלופת המעצר שהוצעה כל דופי, אין בה כדי לאיין את מסוכנותו של המשיב 2.

 

 

 

 

טיעוני המבקשת בבש"פ 3567/11

 

 

6. המבקשת טוענת – באמצעות באת כוחה, עו"ד נעימה חנאווי – כי תוכנית הרצח המתוארת בכתב האישום לא יצאה לפועל בשל מעצרם של המשיבים, אשר המעשים אותם ביצעו לכאורה תוכננו בקור רוח ובכך יש כדי להעיד על מסוכנותם הרבה לציבור. עוד נטען כי מסוכנות המשיבים אשר נלמדת מהמעשים המיוחסים להם מתעצמת נוכח עברם הפלילי, כאשר למשיבים 1 ו-3 עבר פלילי מכביד ביותר. לעניין זה מציינת המבקשת כי למשיב 1 הרשעות קודמות בעבירות התפרצות, היזק לרכוש במזיד, הפרת הוראה חוקית, תקיפה, שבל"ר, התחזקות, החזקת סמים שלא לצריכה עצמית, סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, נשיאת נשק שלא כדין, סיוע לאחר מעשה וקשירת קשר לפשע. כמו כן נטען כי בגין עבירות אלה ריצה המשיב 1 53 חודשי מאסר בפועל במצטבר. עוד טוענת המבקשת כי חלקו הדומיננטי של המשיב 1 בפרשה יחד עם עברו הפלילי המכביד מצביעים על מסוכנות גבוהה וברורה ועל כן אין כל צורך להורות על הגשת תסקיר שירות המבחן בעניינו. באשר למשיב 2 נטען כי יש לו הרשעה מבית דין צבאי משנת 1994 בגין סירובו לעבור בדיקה לגילוי שימוש בסמים מסוכנים. כמו כן טוענת המבקשת כי המלצת שירות המבחן בעניינו של המשיב 2 הינה המלצה נכונה שאינה מתבססת רק על חומרת העבירה אלא על נתונים נוספים כמו מאפייני אישיותו ונטייתו להיגרר אחרי אחרים. עוד לטענתה, נסיבות ביצוע העבירות המיוחסות למשיב 2 וחלקו בביצוען מלמדים על מסוכנותו הרבה, שאין ביכולתה של כל חלופת מעצר לאיין. כמו כן נטען לעניין זה כי המשיב 2 מצוי במעגל הפנימי של קשירת הקשר והוא שגייס את גיל לתוכנית הרצח. באשר למשיב 3 נטען כי יש לו הרשעות קודמות בעבירות תקיפה, תקיפה הגורמת חבלה של ממש, חבלה חמורה ופציעה, חבלה במזיד ברכב, החזקת סכין למטרה לא כשרה, שוד מזוין (שתי הרשעות), ניסיון תקיפת אדם לשם שוד בתנאים מחמירים, קשירת קשר לביצוע פשע (שתי הרשעות), איומים, העלבת עובד ציבור והתפרצות למגורים. כמו כן מציינת המבקשת כי המשיב 3 נדון בשנת 1997 למאסר בפועל בן חמש שנים ותשעה חודשים ובשנת 2008 נדון למאסר בפועל בן שלושה חודשים ומאסר בן 12 חודשים במצטבר, כך שבעת ביצוע העבירות המיוחסות לו היה אסיר ברישיון. עוד טוענת המבקשת כי המשיב 3 הגיש בקשה לעיון חוזר בהחלטה שניתנה בעניינו, אולם זו נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי. נוכח האמור לעיל טוענת המבקשת כי נקודת האיזון בעניינו של המשיב 3 לא השתנתה ואין מקום לשקול את שחרורו לחלופת מעצר.

 

 

7. המבקשת מציינת כי היא מודעת לכך שטרם התקיימו בתיק ישיבות הוכחות, וזאת בעיקר בשל טענות ההגנה לעניין קבלת חומרי חקירה. לעניין זה טוענת המבקשת כי העיכוב בהוצאת תעודת החיסיון נבע מהיקף חומר החקירה שעליו חל החיסיון וכי כל חומר החקירה המהותי הוגש לבאי כוח המשיבים בסמוך למועד הגשת כתב האישום. באשר לחומר החקירה שהועבר לידי ההגנה לאחר הצגת תעודת החיסיון, טוענת המבקשת כי מדובר בחומר חקירה שאינו מהותי, ועל כן לא היה מקום להגשת בקשות דחייה עד לקבלתו. לטענת המבקשת, בקשות הדחייה שהוגשו על ידי באות כוח המשיבים 2-1 מסרבלות את ההליך המשפטי וגורמות לדחיית ההליך המשפטי העיקרי, כאשר באות כוח המשיבים 2-1 טוענות כי אין ביכולתן לטעון לעניין המעצר עד לקבלת מלוא חומר החקירה. לעניין זה מפנה המבקשת לבש"פ 120/10 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.2.2010), בו קבע השופט י' עמית כי עקב ריבויים של הליכים נלווים לתיק העיקרי במשפט פלילי, על המותב הדן בתיק העיקרי לבחון בכל מקרה ומקרה אם יש בהליכים הנלווים כדי להצדיק דחיית המועד למתן תשובה לכתב האישום או את מועד שמיעת הראיות בתיק.

 

 

8. באשר לקצב התקדמות ההליך המשפטי מציינת המבקשת כי כעת קבוע התיק למתן מענה מפורט ליום 23.5.2011 וכן קבועים ארבעה מועדי הוכחות במהלך חודש יולי, כאשר בית המשפט המחוזי הבהיר כי במידת הצורך יקבעו מועדי הוכחות נוספים עוד בטרם תחל פגרת בתי המשפט. המבקשת טוענת כי להערכתה מעבר לארבעת מועדי ההוכחות הקבועים יידרש יום דיונים נוסף להשלמת פרשת התביעה.

 

 

9. המבקשת סבורה כי מסוכנותם של המשיבים, נוכח המיוחס להם ועברם הפלילי, מחייבת את המשך מעצרם.

 

 

 

 

תגובת המשיב 1 בבש"פ 3567/11

 

 

10. המשיב 1 טוען – באמצעות באת כוחו, עו"ד רויטל סוויד – כי שני הצדדים מעלים טיעונים טכניים לעניין הימשכות ההליך המשפטי, אולם אין לשכוח כי על פי הכלל על ההליך המשפטי הפלילי להסתיים בתוך תשעה חודשים ואילו במקרה דנן הוא טרם החל. לטענת המשיב 1, כיום, כתשעה חודשים לאחר מעצרו ולאחר הגשת כתב האישום, סטתה נקודת האיזון כך שהכף נוטה לדחיית בקשת הארכת המעצר, כאשר אין לכחד כי בקשות מסוג זה הינן החריג לכלל ולא הכלל על פי הדין.

 

 

11. באת כוחו של המשיב 1 טוענת כי עד יום 9.3.2011 לא נקבע מותב שידון בתיק ועל כן ההליך המשפטי כלל לא התקדם עד מועד זה. לטענתה, ראיה לכך היא שרק עם קביעת המותב נקבעו דיוני הוכחות, אם כי גם אז טרם הועבר חומר החקירה במלואו לידי המשיבים. כמו כן נטען כי תעודת החיסיון הוצאה חודשים לאחר הגשת כתב האישום. באת כוחו של המשיב 1 טוענת כי למשיבים שמורה הזכות הבסיסית להליך הוגן וכי אין לראות בבקשותיהם של המשיבים 2-1 משום סרבול ההליך המשפטי אלא עמידה על זכויותיהם. בנוסף, טוענת באת כוח המשיב 1 כי הימשכות ההליך כלל לא נגרמה בשל התנהלות המשיבים וכי אחד הגורמים להימשכותו היה שביתת הפרקליטים.

 

 

12. עוד טוענת באת כוח המשיב 1 כי ההליך המשפטי לא צפוי להסתיים גם בתקופת הארכת המעצר המבוקשת, ובשל מורכבותו המשפטית והעובדתית של כתב האישום הוא אינו צפוי להערכתה להסתיים גם בבקשת הארכת המעצר הבאה.

 

 

13. זאת ועוד, באת כוח המשיב 1 מודעת אמנם לחומרת העבירות המיוחסות למשיב 1, אך לטענתה במקרה דנן מדובר ברף התחתון של חומרת העבירות, שכן בנסיבות העניין המתלונן כלל לא נפגע בניסיון הרצח הנטען. עוד לטענתה, בית משפט זה הורה על שחרורם ממעצר של נאשמים שהואשמו בעבירות חמורות יותר ובנסיבות ביצוע לא פחות חמורות.

 

 

14. נוכח זאת טוענת באת כוח המשיב 1 כי אין מקום להיענות לבקשת הארכת המעצר בשלב זה. לחלופין, נטען כי יש להורות על הגשת תסקיר שירות מבחן בעניינו של המשיב 1 לבית המשפט המחוזי. לטענת המשיב 1, תסקיר שירות המבחן יוכל לבחון את רמת המסוכנות הנשקפת ממנו, להעריך אם קיימת בעניינו סכנת הימלטות ולעמוד על מאפייני אישיותו.

 

 

 

 

תגובת המשיב 2 בבש"פ 3567/11 וטיעוניו כעורר בבש"פ 3785/11

 

 

15. המשיב 2, שייקרא להלן העורר, טוען – באמצעות באת כוחו, עו"ד חיה מלול – כי הוא מצטרף לתגובת המשיב 1 לבקשה להארכת המעצר. העורר מוסיף וטוען כי על פי הדין כל חומר החקירה צריך להיות מועבר להגנה ואין זה תפקידה של המבקשת לקבוע מהו חומר חקירה מהותי ומה אינו נחשב לכזה. עוד טוען העורר לעניין זה כי המבקשת אף לא העבירה במועד שנקבע רשימות של חומר החקירה וגם כשאלה התקבלו הן לקו בחסר.

 

 

16. עוד טוען העורר כי הוא נעדר עבר פלילי ודפוסי התנהגות עבריינים אינם חלק מחייו הנורמטיביים, כאשר הוא סיים 12 שנות לימוד, התגייס לצה"ל ושירת במילואים. עוד טוען העורר כי מדובר במעצרו הראשון אשר מהווה עבורו גורם משברי. העורר טוען כי שירות המבחן התרשם ממנו כאדם בעל יכולת התמדה ויציבות במישור התעסוקתי, אשר נעדר דפוסי חשיבה והתנהגות עבריינים, אך בעל קושי ביכולת שיפוט בסיטואציות חברתיות, נטייה להיגררות ולהיות מנוצל. כמו כן, שירות המבחן התרשם כי קיים פער בין אורח חייו ודפוסי התנהגותו של העורר לבין נסיבות מעצרו וכי ביכולת חלופת המעצר המוצעת על ידו להציע פיקוח הרמטי. עם זאת, חרף התרשמותו החיובית של שירות המבחן הן מהעורר והן מחלופת המעצר המוצעת, הוא אינו בא בהמלצה לשחררו, וזאת עקב כפירתו במיוחס לו בכתב האישום. כמו כן, שירות המבחן קבע כי הוא מתקשה להעריך את רמת הסיכון להישנות התנהגותו של העורר ואת הסיכון לאפשרות פגיעה בו מצד המתלונן.

 

 

17. העורר מביע תמיהה כיצד ייתכן שהוא הציג "עמדה מטשטשת ביחס לנסיבות מעצרו" כאמור בתסקיר המעצר, כאשר הלכה למעשה הכחיש את המיוחס לו בכתב האישום. עוד שואל העורר כיצד יכול היה שירות המבחן להגיע למסקנה בדבר סיכון לאפשרות פגיעה בו מצד המתלונן, כאשר מסקנה זו אינה מבוססת ושירות המבחן לא שוחח עם המתלונן, אשר לטענת העורר כלל לא מכירו. זאת ועוד, העורר שואל כיצד התבסס שירות המבחן על חומרת העבירה כאשר זו אינה מהווה עילת מעצר.

 

 

18. העורר טוען כי המלצת שירות המבחן שלא לשחררו לחלופת מעצר סותרת את לב ליבו של התסקיר, כאשר לא מצויינת הסיבה בגינה לא ניתנה המלצה לשחררו. זאת, כאשר לשיטת שירות המבחן חלופת המעצר המוצעת הינה ראויה ומצויה בבני עייש בדרום שהינו מושב המרוחק מנתניה.

 

 

19. יתרה מכך, העורר טוען כי בית המשפט המחוזי הורה על המשך מעצרו עד תום ההליכים נוכח המלצתו השלילית של שירות המבחן, כאשר הוא התבסס על חומרת העבירה המיוחסת לעורר. זאת, כאשר נאמר לא אחת כי חומרת העבירה אינה מהווה עילת מעצר וכי המעצר אינו מהווה מקדמה על חשבון העונש ובאם ישנה חלופה ראויה אשר יש בה להציע פיקוח הרמטי ולהפיג את מסוכנות הנאשם, הרי שעל בית המשפט לשחרר את הנאשם לחלופת מעצר, במיוחד כאשר מדובר בנאשם הנעדר עבר פלילי. לטענת העורר, מאחר שהמלצתו השלילית של שירות המבחן לא נומקה כראוי כאמור לעיל, לא היה על בית המשפט המחוזי להתחשב בה בהחלטתו. כמו כן, מציין העורר כי על פי הפסיקה המלצת שירות המבחן הינה המלצה בלבד הן כשמדובר בתסקיר שלילי והן כשמדובר בתסקיר חיובי, כאשר במקרה דנן לא מדובר בתסקיר שלילי.

 

 

20. העורר מוסיף וטוען כי אין בכך שהכחיש את המיוחס לו בפני שירות המבחן כדי להצביע על מסוכנותו ולהכריע את הכף בדבר אפשרות שחרורו לחלופת מעצר, ולגיטימי כי יחזיק בעמדה זו כל עוד עומדת לו חזקת החפות.

 

 

21. זאת ועוד, לטענת העורר שיקולו של שירות המבחן בדבר ביטחונו האישי אינו רלוונטי לקביעה האם יש מקום לשחררו לחלופת מעצר, שכן בין מטרות המעצר לא נמנית מטרה של שמירה על גופו וביטחונו של נאשם. עוד טוען העורר כי טענתו מקבלת משנה תוקף שעה שקביעתו של שירות המבחן בעניין זה אינה מבוססת.

 

 

22. נוכח כל האמור לעיל טוען העורר כי מאחר שמשפטו טרם החל בעוד הוא עצור מזה כתשעה חודשים, נוכח העדר עבר פלילי וחלופת המעצר ההרמטית המוצעת, האיזון הראוי מחייב להורות על שחרורו לחלופת מעצר.

 

 

 

 

תגובת המשיב 3 בבש"פ 3567/11

 

 

23. המשיב 3 טוען – באמצעות בא כוחו, עו"ד ששי גז – כי הוא מצטרף לתגובתם של המשיבים 2-1 לבקשה להארכת המעצר. עם זאת, המשיב 3 טוען כי יש לאבחן את עניינו מעניינם של המשיבים 2-1. לעניין הימשכות ההליכים טוען המשיב 3 כי המבקשת עצמה לא העלתה בבקשתה כל טענה ספציפית המייחסת לו "תרומה" לכך. כמו כן מדגיש בא כוח המשיב 3 כי לאורך כל ההליך המשפטי הוא לא הגיש כל בקשת דחייה או בקשה לקבלת חומר חקירה, ולמעשה היה עצור במשך תשעה חודשים מבלי שחלה כל התקדמות בעניינו.

 

 

24. עוד הוא מדגיש כי כתב האישום מייחס לו עבירה של קשירת קשר לביצוע פשע בלבד, אשר פעמים רבות המואשמים בה אינם נעצרים עד תום ההליכים. עוד טוען המשיב 3 כי אמנם צפויים להעיד עדי תביעה רבים בהליך העיקרי, אך רק מעטים מהם רלוונטיים לאישום נגדו. בנוסף, המשיב 3 מציין כי יש לו ארבעה ילדים ונוכח מעצרו אשתו נאלצת לטפל בהם בגפה והתמודדות זו קשה מאוד עבורה.

 

 

25. זאת ועוד, המשיב 3 מציין כי בית המשפט המחוזי הורה על שחרורו לאחר שלא מצא כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת המיוחס לו, אולם בית משפט זה קיבל את ערר המבקשת על החלטה זו. לעניין זה טוען בא כוח המשיב 3 כי קיימת מצוקה ראייתית להוכחת המיוחס לו, שכן לשיחת הטלפון אשר בגין האמור בה מיוחסת לו העבירה האמורה ניתן להעניק פרשנויות שונות ואין לשלול את האפשרות כי הוא בכלל לא יורשע בסיומו של ההליך. עוד טוען המשיב 3 כי בהחלטת השופט מלצר בבש"פ 7514/10 נקבע כי "ייתכן שבעתיד (אם יהיה כרסום בראיות, או יימצא טעם מוצדק אחר כלשהו) יימצא כי נקודת האיזון נוטה לעבר שחרורו של המשיב לחלופה..." (בפסקה 10 להחלטה). בא כוח המשיב 3 טוען כי נוכח האמור לעיל מתקיים כיום, משמלאו תשעה חודשים מיום מעצרו, טעם מוצדק לשחרורו ולדחיית הבקשה.

 

 

 

 

דיון והכרעה

 

 

26. לאחר שעיינתי בבקשת הארכת המעצר, בערר שהגיש המשיב 2 ובהחלטות בית המשפט המחוזי ולאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים בדיון שנערך לפני, הגעתי לכלל מסקנה כי דין בקשת הארכת המעצר להתקבל באופן חלקי ודין הערר להידחות.

 

 

27. סבורני כי יש ממש בטענת המשיב 3 כי יש לאבחן את עניינו מעניינם של המשיבים 2-1. זאת, נוכח העובדה שלמשיב 3 מיוחסת רק עבירת קשירת קשר לביצוע פשע, בעוד שלמשיבים 2-1 מיוחסות עבירות חמורות נוספות כמו ניסיון רצח ונשיאת נשק בלא רשות על פי דין. כמו כן, גם לפי הנטען בכתב האישום חלקו של המשיב 3 הינו קטן באופן משמעותי מחלקם של המשיבים 2-1 בקשירת הקשר, בתפקיד שיועד להם בהוצאתה לפועל של תוכנית הרצח ובחלק הפעיל שכל אחד מהם נטל ביום שבו היה אמור להתבצע הרצח.

 

 

זאת ועוד, יש ליתן את הדעת גם לכך שבית המשפט המחוזי סבר כי לא קיימות די ראיות לכאורה להוכחת המיוחס למשיב 3, בעוד שבית משפט זה קבע כי יש בהן פוטנציאל ראייתי, אם כי עוצמתן אינה רבה וכי ייתכן כי בשלב מאוחר יותר יימצא "טעם מוצדק אחר כלשהו" שיטה את נקודת האיזון לעבר שחרורו.

 

 

 

 

סבורני כי כאשר לוקחים בחשבון את הימשכות ההליך המשפטי בעניינו של המשיב 3 אשר עצור מזה כתשעה חודשים ואשר לא תרם להימשכות האמורה ולו במידה מעטה, את העובדה כי כתב האישום מייחס לו חלק קטן יחסית בפרשה, את ההחלטות הקודמות שניתנו לעניין קיומן של ראיות לכאורה להוכחת המיוחס לו ואת העובדה כי מרבית ההליך העיקרי צפוי לעסוק באישומים נגד המשיבים 2-1, יש להורות בשלב זה על קבלת תסקיר מעצר בעניינו ועל בחינת חלופת מעצר. משכך, הנני מורה לשירות המבחן להגיש לבית המשפט המחוזי בהקדם האפשרי, ולא יאוחר מיום 12.6.2011, תסקיר מעצר בעניינו של המשיב 3, שאז יוכל בית המשפט המחוזי לבחון את אפשרות שחרורו לחלופת מעצר, בכפוף לשיקול דעתו כמו גם ליכולתה של חלופת המעצר לאיין את המסוכנות הנשקפת ממנו.

 

 

 

 

28. מנגד, איני סבור כי יש לגזור גזירה שווה מהימשכות ההליך המשפטי גם לעניינם של המשיבים 2-1. זאת, מאחר שיש בעבירות החמורות המיוחסות להם כדי להעיד על המסוכנות הרבה הנשקפת מהם ובהתחשב בכך שעל פי כתב האישום שניהם נטלו חלק פעיל ומרכזי בתוכנית הרצח שתוכננה בקפידה רבה, אשר לא יצאה אל הפועל בסופו של יום בשל התערבות המשטרה נוכח הסכנה הצפויה לחיי אדם. כפי שקבע בית המשפט המחוזי בהחלטתו מיום 16.5.2001: "מדובר במקרה חמור ומסוכן, מתוחכם ומלא תעוזה, תוך התארגנות מראש של מספר עבריינים, תכנון עד לירידה לפרטים – כל אלו מלמדים עד כמה מסוכן המשיב (המשיב 2 – י.ד.) לביטחון האדם ועד כמה מסכן הוא את ביטחון הציבור". באשר למשיב 2, הנני מודע לכך שעברו הפלילי אינו מכביד כלל, אך איני סבור כי יש כיום ביכולתה של חלופת מעצר כדי לאיין את מסוכנותו, כאשר שירות המבחן עצמו סבר כי הוא מתקשה להעריך את רמת הסיכון להישנות התנהגותו. עוד יצויין כי בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 16.5.2011 קבעה השופטת ברנט, ובצדק, "כי אין בהכחשת המיוחס למשיב 2 כדי להצביע על המסוכנות הנשקפת ממנו וכדי להכריע את הכף לעניין שחרורו", וכך גם נקבע כי השיקול בדבר ביטחונו האישי של נאשם אינו רלוונטי לקביעה האם יש מקום לשחררו לחלופת מעצר. באשר למשיב 1 אציין כי אכן מקריאת כתב האישום עולה כי הוא היה בעל תפקיד דומיננטי ומרכזי בפרשה, והגורם המתאם בין יתר הנאשמים כפי שעולה מפניותיו של המשיב 3 אליו ומהוראותיו של המשיב 1 למשיב 2. נוכח האמור לעיל הנני סבור כי יש לקבל את בקשת הארכת המעצר באשר למשיבים 2-1 ולדחות את הערר שהגיש המשיב 2.

 

 

29. החלטתי זו תועבר לשירות המבחן ולבית המשפט המחוזי מרכז.

 

 

 

 

ניתנה היום, ‏י"ח באייר התשע"א (22.5.2011).

 

 

 

 

 

 

 

 

_________________________

למידע נוסף - עורכי דין בישראל- תביעות רשלנות רפואית

 

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11035670_W04.doc דכ

 

 

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il