עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 3527/11

בבית המשפט העליון   בש"פ  3527/11   בפני:   כבוד השופט  י' דנציגר   המבקש: פלוני                                            נ  ג  ד                                                                                                      המשיבה: מדינת ישראל

בקשת רשות לערור על החלטת בית המשפט המחוזי לנוער מרכז בעמ"ת 25812-04-11 שניתנה ביום 1.5.2011 על ידי כבוד השופטת מ' ברנט

תאריך הישיבה:                     ז' באייר התשע"א (11.05.11) בשם המבקש:                        עו"ד שמעון לייבו בשם המשיבה:                       עו"ד אושרה פטל החלטה

לפני בקשת רשות לערור על החלטת בית המשפט המחוזי לנוער מרכז (השופטת מ' ברנט) בעמ"ת 25812-04-11 שניתנה ביום 1.5.2011 (להלן: החלטת בית המשפט המחוזי לנוער), בה נדחה ערר המבקש על החלטת בית משפט השלום לנוער ברמלה (השופט ז' ימיני) במ"ת 50199-11-10 שניתנה ביום 14.4.2011 (להלן: החלטת בית משפט השלום לנוער), בה נקבע כי המבקש ישהה במעצר בית ללא אפשרות לצאת ללימודים, ונקבע כי התיק יוחזר לבית משפט השלום שיכריע באפשרות ההקלה במעצר הבית של המבקש לאחר קבלת תסקיר פקיד סעד.   רקע עובדתי 1.             לפי עובדות כתב האישום, ביום 22.11.2010 עת ישבו המתלונן וחברו (להלן: החבר) בחצר ביתו של  החבר, זרק המבקש לעברם פרי אשר פגע בכתפו של החבר וניתז על המתלונן. בהמשך לכך, ירד המבקש מביתו כשהוא מצוייד במברג במטרה להתעמת עם המתלונן וחברו. כאשר נפגשו השלושה התפתח ויכוח במהלכו דקר המבקש את המתלונן בזרועו באמצעות המברג. 2.             ביום 25.11.2010 הוגש כנגד המבקש, קטין יליד 1995, כתב אישום המייחס לו עבירה של חבלה ופציעה בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 334 ו-335(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, ובצדו בקשה למעצר עד תום ההליכים במסגרתה הועלתה חלופה אפשרית שבבסיסה מעצר בית מחוץ לעיר מגוריו. 3.             ביום 20.12.2010 הורה בית משפט השלום לנוער, בהסכמת הצדדים, על שחרור המבקש למעצר בית מלא בבית סבתו שמחוץ לעיר מגוריו ועל העמדתו בפיקוח שירות המבחן. 4.             ביום 10.1.2011 הקל בית משפט השלום לנוער בתנאי מעצר הבית של המבקש בכך שאפשר את יציאתו בליווי אחד ממפקחיו לשם לימודים מספר ימים בשבוע. כן אושרה למבקש יציאה בימים אחרים בשבוע לשעות "התאווררות". 5.             בדיון מעקב שהתקיים ביום 4.4.2011 עלה כי המבקש לא מימש את האפשרות שניתנה לו לצאת ללימודים. אי יציאתו של המבקש מביתו נבעה מחשש בני המשפחה לחייו, נוכח הירצחו של בן המשפחה היריבה עמה מסוכסכת משפחתו המורחבת של המבקש ונוכח הירצחו של בן משפחת המבקש עצמו. יצויין, כי בין האירוע בגינו עומד המבקש לדין לבין סכסוך זה אין מאומה. באותו הדיון הבהירו בני המשפחה כי הרוחות רגעו לאחרונה. לאור זאת ביקש בא כוח המבקש כי שירות המבחן ייפגש עם הקטין ומשפחתו וייתן המלצתו בכל הנוגע להקלות בתנאי מעצר הבית. 6.             ביום 14.4.2011 נערך דיון בתנאי מעצר הבית של המבקש בו הובא לפני בית משפט השלום לנוער תסקיר שירות המבחן אשר יוצא מנקודת הנחה כי קיימת סכנה לשלומו של המבקש, אך לא מעריך אם הסכנה חלפה או לא. נוכח התסקיר, קבע בית משפט השלום לנוער כי עדיף לשמור על שלום המבקש מאשר על לימודיו, בייחוד כאשר המבקש יכול ללמוד בביתו. משכך, הורה בית משפט השלום לנוער כי המבקש לא יוכל לצאת ללימודים.  הליכים בפני בית המשפט המחוזי לנוער 7.             על החלטת בית משפט השלום לנוער הוגש ערר לבית המשפט המחוזי לנוער, בעקבותיו התקיים דיון ביום 1.5.2011. בדיון טען בא כוח המבקש כי אין בסיס משפטי להרעה בתנאי מעצר הבית של המבקש והתבקשה השבת ההקלות בתנאי מעצר הבית, קרי אפשרות היציאה ללימודים ול"התאווררות" בפיקוח, בימים ובשעות קבועים. 8.             בתשובה טענה המשיבה כי בנסיבות העניין, כאשר מתסקיר שירות המבחן עולה חשש לחייו של המבקש והמבקש הודה בעבירה המיוחסת לו, אין להתיר הקלות במעצר הבית. לעניין הבסיס המשפטי להחלטתו של בית המשפט המחוזי, טענה המשיבה, כי ניתן היה להורות על המעצר לאור סעיף 10ה(א) לחוק הנוער (שפיטה ענישה ודרכי טיפול), התשל"א-1971 (להלן: חוק הנוער שפיטה) בצירוף עם סעיף 3 לחוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך-1960 (להלן: חוק הנוער טיפול והשגחה). 9.             בתשובה לדברי המשיבה טען בא כוח המבקש כי חוק הנוער טיפול והשגחה אינו חל במקרה דנן נוכח היעדרה של עילת נזקקות, וממילא אין סמכות חוקית לעצור את המבקש במעצר הגנתי. עוד טען בא כוח המבקש כי שגה בית משפט השלום משקבע כי יציאת המבקש ללימודים מסוכנת יותר משהייתו בביתו ושגה בהנחתו כי המבקש יכול ללמוד בביתו.     10.          בהחלטתו במעמד הדיון קבע בית המשפט המחוזי לנוער כי כדי שניתן יהיה להורות על נקיטת פעולה לפי סעיף 10ה(א) לחוק הנוער שפיטה יש לקבל תסקיר מפקיד סעד. משהדבר לא נעשה, וכדי להגן על שלומו של המבקש, הורה בית המשפט המחוזי לנוער כי התיק יוחזר לבית משפט השלום לנוער אשר יכריע בשאלה האם יש לאפשר את יציאתו של המבקש ללימודים לאחר קבלת תסקיר כאמור.            כנגד החלטה זו מופנית הבקשה שלפני. נימוקי הבקשה 11.          לטענת המבקש – באמצעות בא כוחו, עו"ד שמעון לייבו – שגה בית המשפט המחוזי לנוער כאשר הורה על "מעצר הגנתי" תוך יצירת קונסטרוקציה משפטית חדשה, העושה שימוש בסעיף 10ה(א) לחוק הנוער שפיטה בצירוף סעיף 3 לחוק הנוער טיפול והשגחה. לטענת המבקש בנסיבות דנן אין מקור סמכות חוקית להורות על "מעצר הגנתי". בהקשר זה מדגיש המבקש, כי במסגרת חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול) (תיקון מס' 14), התשס״ח-2008, ס"ח 688 (להלן: תיקון מספר 14) נתן המחוקק דעתו להוראת ה"מעצר ההגנתי" שהייתה קבועה בסעיף 10(3) לחוק הנוער שפיטה, וביטלה כליל. לפיכך, טוען המבקש, פרשנותו של בית המשפט המחוזי להוראות חוק הנוער שפיטה וחוק הנוער טיפול והשגחה הנ"ל, הינה פרשנות מרחיבה שאינה עולה בקנה אחד עם לשון החוק וכוונת המחוקק. משכך, נוכח חדשנותה של החלטת בית המשפט המחוזי לנוער ונוכח השפעותיה החורגות מעניינו הפרטי, יש לקבל את בקשת הרשות לערור, לדון בערעור לגופו ולקבלו. 12.          סוגיה נוספת אשר חורגת מעניינו הפרטי של המבקש, ומשכך מצדיקה לגישתו מתן רשות לערור, נוגעת לעצם סמכותו של בית המשפט להורות על הרעה בתנאי המעצר מבלי שהוגשה בקשה לעיון חוזר על ידי מי מהצדדים. 13.          אף לגופו של עניין טוען המבקש כי שגה בית המשפט המחוזי בשלושה: בראש ובראשונה, כאשר קבע כי ניתן היה לשנות את תנאי מעצר הבית מבלי שהובאה לפני בית משפט השלום לנוער עמדתו של עובד סוציאלי, וזאת בניגוד למצוות החוק; שנית, בכך שנדרש להוראות חוק הנוער טיפול והשגחה וזאת בהעדר הליך נזקקות בעניינו של המבקש; שלישית, כאשר הרע את תנאי המעצר של המבקש מבלי שהמבקש הפר את האמון שנתן בו בית המשפט. תגובת המשיבה 14.          בפתח דבריה הסכימה המשיבה – באמצעות באת כוחה, עו"ד אושרה פטל – לקבל את בקשת רשות הערר ולדון בערר לגופו. המשיבה השיבה בטיעוניה לשתי הטענות העקרוניות שמעלה המבקש: שאלת קיומה של סמכות להידרש לתנאי השחרור של המבקש מבלי שהוגשה בקשה לעיון חוזר על ידי מי מהצדדים והשאלה האם ניתן להרע את תנאי השחרור של המבקש אך משום הסכנה הנשקפת לו. 15.          באשר לטיעון הראשון, טענה המשיבה כי לפי סעיף 10יד(ב) לחוק הנוער שפיטה, לבית המשפט חובה לקיים דיון בתנאי מעצר בית של הקטין לפחות אחת לשלושה חודשים. מחובה זו מסיקה המשיבה על קיומה של סמכות להידרש לתנאי המעצר אף בלי שהוגשה בקשה מיוחדת לשינויים. לגישת המשיבה, כאשר בית המשפט מחויב לקיים דיון אחת לשלושה חודשים ובפניו תסקיר המצביע על שינוי נסיבות, הרי שהוא איננו נזקק לבקשה לעיון חוזר כדי לשנות מתנאי מעצר הבית של הקטין. 16.          באשר לטיעון השני, סומכת המשיבה את ידיה על אותו טיעון שהציגה בבית המשפט המחוזי, ושהתקבל על ידו. לטענת המשיבה סעיף 10ה(א) מפנה לסמכויות המנויות בסעיף 3 לחוק הנוער טיפול והשגחה, ובהן הסמכות המנויה בסעיף 3(1) לחוק הנ"ל להורות לאחראי על קטין כל הוראה הנראית לבית המשפט כדרושה לטיפול בו או להשגחה עליו, לרבות על מעצר בית כאשר הדבר דרוש כדי לשמור על שלום הקטין. 17.          לעניין טענותיו הנוספות של המבקש טוענת המשיבה כי הדרישה הקבועה בחוק הנוער שפיטה לקבל תסקיר פקיד סעד טרם מתן הוראה לפי סעיף 10ה(א) אינה חזות הכל ויש להביא בחשבון כי ייתכנו מקרים בהם לא ניתן יהיה להמתין לקבלת תסקיר פקיד סעד ויקום הכרח להורות הוראות לפי סעיף 10ה(א) גם בטרם ניתן תסקיר. לעניין הצורך בהליך נזקקות טוענת המשיבה כי אין הכרח להכריז על נזקקותו של הקטין כדי להורות הוראות כאמור, וזאת משום שההוראות ניתנות למעשה מכוחו של חוק הנוער שפיטה ולא מכוחו של חוק הנוער טיפול והשגחה. עוד ציינה המשיבה כי במקרה דנן ישנה עילה עצמאית למעצר בית מלא נוכח מסוכנותו של המבקש. דיון והכרעה 18.          לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה ולאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים בעל פה, החלטתי לקבל את הבקשה, לדון בערר לגופו ולקבלו. 19.          המקרה שלפני מעלה שאלה עקרונית בדבר הפרשנות הראויה להוראת סעיף 10ה(א) לחוק הנוער שפיטה, שחוקק כחלק מתיקון מספר 14. באופן קונקרטי, עומדת לבחינה סמכות בית המשפט להורות על מעצר בית, ובפרט על הרעה בתנאי מעצר בית, של קטין במסגרת הליך פלילי, נוכח חשש לשלומו, מכוח סעיף 10ה(א) לחוק הנ"ל. הסמכות להידרש לתנאי מעצר הבית של קטינים 20.          בטרם אדרש לעניין הסמכות לשלילת חירות מטעמים הגנתיים יש לתת את הדעת לטענת בא כוח המבקש לפיה לבית המשפט כלל לא הייתה סמכות לדון בתנאי מעצר הבית של המבקש כיוון שלא הונחה לפניו כל בקשה לעיון חוזר בתנאי מעצר הבית. סבורני כי ככל שמדובר במעצר בית של קטינים יש לבית המשפט סמכות ליתן הוראות מעת לעת, וזאת, כפי שציינה המשיבה בתשובתה, אף מבלי שהוגשה בקשה לעיון חוזר. סעיף 10יד(ב) לחוק הנוער שפיטה, מסדיר את עניין סמכותו של בית המשפט להידרש לתנאי מעצר הבית של קטין, וקובע כדלקמן: "הורה בית משפט על שחרור קטין בערובה בתנאי כאמור בסעיף 48(א)(9) לחוק המעצרים לפרק זמן מצטבר העולה על 16 שעות ביום, יורה על קיום דיון בעניינו של הקטין אחת לשלושה חודשים במהלך תקופת תוקפו של התנאי האמור." 21.          בהתאם לסעיף 48(א)(9) לחוק הנוער רשאי בית המשפט להורות על חלופת מעצר בדמות מעצר בית. בהמשך לכך, סעיף 10יד(ב) לחוק הנוער שפיטה קובע כי מקום שהורה בית המשפט על מעצר בית של קטין, לפרק זמן מצטבר העולה על 16 שעות ביממה, חייב בית המשפט לשוב ולבחון את עניינו של הקטין, בדיון שיקבע לשם כך, לפחות אחת לשלושה חודשים. 22.          לטעמי, מסעיף 10יד(ב) לחוק הנוער שפיטה ניתן ללמוד על סמכותו של בית המשפט לשנות את תנאי המעצר ככל שהובאו בפני בית המשפט נסיבות חדשות, לרבות לאור חלוף הזמן שהוא אחד השיקולים המשמעותיים עת בוחן בית המשפט את המשך התנאים למעצר בית של קטין. חזקה על המחוקק שלא הורה על קיום של דיון סתם בעניינו של הקטין, אלא ביקש כי בית המשפט ישוב ויבחן אם יש מקום לשנות את תנאי מעצר הבית של הקטין, וזאת אף אם לא הוגשה כל בקשה מצד מי מהצדדים. גישה זו, המחייבת את בית המשפט להיות "עם האצבע על הדופק" בכל הנוגע למעצר הבית של קטינים, אף מתיישבת עם הדגש שניתן לשיקול השיקום בהחלטות בעניינם של קטינים בהליך הפלילי, אשר לגביו יורחב בהמשך. 23.          לפיכך, משהגעתי למסקנה כי לבית המשפט סמכות להידרש לתנאי מעצר הבית של הקטין אף מבלי שהוגשה בקשה פורמאלית, וזאת לאור סעיף 10יד(ב) לחוק הנוער שפיטה, הרי שנותרה השאלה המרכזית לעניין האפשרות להורות על שלילת חירותו של קטין מטעמים הגנתיים במסגרת ההליך הפלילי. המסגרת הנורמטיבית ל"שלילת חירות הגנתית" 24.          בבסיסו של המקרה שלפני עומדת שאלת פרשנותה של הוראת סעיף 10ה(א) לחוק הנוער שפיטה אשר קובעת כדלקמן: "בית משפט הדן בבקשה למעצרו של קטין רשאי, נוסף על סמכויותיו לפי כל דין, אם מצא כי קיימת עילה למעצרו, לנקוט פעולה מהפעולות האמורות בפסקאות (1) עד (6) של סעיף 3 לחוק הנוער (טיפול והשגחה), במקום להורות על מעצרו של הקטין, אם סבר שהדבר דרוש לשלומו הגופני או הנפשי של הקטין; ואולם לא ינקוט בית המשפט פעולה כאמור אלא לאחר שהובאה בפניו עמדתו של עובד סוציאלי שמונה לפי חוק לעניין זה." 25.          עולה אפוא, כי סעיף 10ה(א) מרחיב את סמכויותיו של בית המשפט לנוער הדן בהליכי מעצר קטין ומוסיף עליהן את האפשרות לנקוט בפעולות המנויות בסעיפי המשנה של סעיף 3 לחוק הנוער טיפול והשגחה. סעיף המשנה הרלוונטי לענייננו, מכוחו ניתן לטעון כי לבית המשפט סמכות להורות על שינוי בתנאי מעצר הבית של המבקש, הוא סעיף 3(1) לחוק הנוער טיפול והשגחה, המאפשר לבית המשפט: "לתת לקטין או לאחראי עליו כל הוראה הנראית לבית המשפט דרושה לטיפול בקטין או להשגחה עליו, כולל לימודיו, חינוכו ושיקומו הנפשי". 26.          השאלה הניצבת לפני, אם כן, היא האם במסגרת סמכותו של בית המשפט "להורות לקטין או לאחראי עליו כל הוראה הנראית לבית המשפט דרושה לטיפול בקטין או להשגחה עליו" כלולה גם סמכות להגביל את חירות הקטין מטעמים הגנתיים? 27.          בהקשר זה, יצויין כבר עתה כי אין ממש בטענת המבקש, לפיה לא ניתן היה לפנות לחוק הנוער טיפול והשגחה בטרם הכריז בית המשפט על הקטין כקטין "נזקק". צודק בא כוח המבקש כי כדי שניתן יהיה להורות על נקיטת פעולות לפי סעיף 3 לחוק הנוער טיפול והשגחה ביחס לקטין, יש להכריז עליו כקטין "נזקק". ואולם, כאשר עסקינן במתן הוראות לפי סעיף 10ה(א) אין אנו נמצאים למעשה בגדרי חוק הנוער טיפול והשגחה ולא חלות הדרישות הצריכות למתן הוראות לפי חוק הנוער טיפול והשגחה. 28.          הדברים אף עולים מפורשות מלשון הוראות החוקים הנ"ל. אמנם, סעיף 3 רישא לחוק הנוער טיפול והשגחה קובע כי בית המשפט יוכל להורות הוראות כאמור בסעיפי המשנה (1) עד (6) רק אם מצא כי הקטין "נזקק". ואולם, הרישא לסעיף 3 לחוק הנוער טיפול והשגחה אינה חלה בענייננו, שכן ההפניה לחוק הנוער טיפול והשגחה שבסעיף 10ה(א) היא הפניה ישירה לסעיפי המשנה של סעיף 3, היינו לסעיפים (1) עד (6). משכך, ברי כי אין צורך למלא את התנאים הקבועים ברישא לסעיף 3 לחוק הנוער טיפול והשגחה, ובהם התנאי של הכרזה על הקטין כקטין "נזקק". 29.          בטרם אעבור לדון באופן ספציפי בפרשנותה של הוראת סעיף 10ה(א) לחוק הנוער שפיטה יש להקדים כמה מילים על התמורות בדין הפלילי ביחס לקטינים בהליך הפלילי, אשר להן סבורני השלכה על אופן הפרשנות הראוי להוראת סעיף 10ה(א). התמורות בדין הפלילי בנוגע למעצר קטינים ולהגבלת חירותם מטעמים הגנתיים 30.          התמורות שעברו על המשפט הפלילי ביחס לקטינים משקפות את השינוי העמוק יותר ביחסה של החברה לקטינים. במאות האחרונות השתנה היחס לילדים מן הקצה אל הקצה. ילדים שבעבר הרחוק, בעולם המשפחה הפטריארכאלי, היו שייכים לאב המשפחה, משל היו חפץ כלשהו, הפכו בתהליך מתמשך לבעלי זכויות שווים [לעניין המעבר מהעולם הפטריארכאלי לעולם שהתפיסות המקובלות בו נשענות על ערכים של שוויון וחירות יפים דבריה של פרופ' נילי כהן במאמרה "על הורים, על ילדים ועל כפיות טובה – העסקה של המלך ליר: ממלכה תמורת אהבה" המשפט 25 בעמ' 53, 61-60 (2008)]. 31.          שינויים אלו קיבלו ביטויים גם בחקיקה העוסקת בזכויותיהם של ילדים בהליך הפלילי. כך לדוגמא, חקיקתו של חוק הנוער שפיטה שהחליף את פקודת העבריינים הצעירים, 1937, אינו אלא ניסיון לאזן באופן טוב יותר בין זכויותיהם של קטינים לבין תפקידה של המדינה כ"הורה" (parent patriae) לדאוג לרווחתם ולשלומם של מי שאינם יכולים לדאוג לעצמם [לדיון בתפיסה של ה-parent patriae, ולביקורת על הצעת חוק הנוער שפיטה בהקשר זה, ראו: אלעזר סבה "הצעת חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), תשכ"ט-1969" משפטים ב 388 (התש"ל); למגמה שהרימה על נס את עקרון "זכויות הילד" ראו, למשל: יחיאל קפלן "מטובת הילד לזכויות הילד – ייצוג עצמאי של קטינים" משפטים לא 623 (2001)].   32.          גם תיקון מספר 14 לחוק הנוער שפיטה נעשה, בין היתר, בהמשך ל"דוח ועדת המשנה בנושא הקטין בהליך הפלילי" (הועדה לבחינת עקרונות יסוד בתחום הילד ויישומם בחקיקה בראשות השופטת סביונה רוטלוי, פברואר 2003) (להלן: דוח ועדת רוטלוי), מבקש לאזן בין רעיון ה-parent patriae לזכויותיהם ומקומם של הקטינים כבני אדם אוטונומיים לכל דבר בהליך הפלילי [דוח ועדת רוטלוי, בעמ' 40-31]. דוח ועדת רוטלוי המליץ על שינויים משמעותיים בחקיקה הישראלית כולה, בכל שקשור לקטינים, כך שתשקף את זכויות הקטינים כפי שהוכרו בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ובאמנות הבינלאומיות בדבר זכויות ילדים. בהקשר להליך הפלילי ביחס לקטינים, המליץ דוח ועדת רוטלוי על רפורמה משמעותית בחוק הנוער שפיטה שנועדה להבטיח קיומו של הליך הוגן בעניינו של קטין ושמירה על זכויות היסוד שלו, מחד גיסא, והגנה על הקטין במקרים בהם נדרשת הגנה כזו, מאידך גיסא [ראו: דוח ועדת רוטלוי, בעמ' 23-19]. בין היתר, המליצה הועדה על ביטול סמכותו של בית המשפט לפי חוק הנוער שפיטה להביא למעצרו של קטין מטעמים הגנתיים [דוח ועדת רוטלוי, בעמ' 53, 166-165]. 33.          ואכן, בשנת 2006 הונחה על שולחן הכנסת הצעת חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול) (תיקון מספר 14), התשס"ו-2006, ה"ח הממשלה 468 (להלן: הצעת החוק). במסגרת הצעת החוק הוצע לבטל את סעיף 10(3) לחוק הנוער שפיטה, שהסמיך את בית המשפט להורות על מעצר קטין מטעמי הגנה עליו. תחת זאת הוצע לקבוע בסעיף 10ה סמכות מעצר הגנתי מרוככת שניתן יהיה להפעילה אך במקרים של סכנה מיידית לנזק חמור לקטין. וכך נכתב בדברי ההסבר להצעת החוק באשר לסעיף 10ה [הצעת החוק, בעמ' 480]: "סעיף זה מחליף למעשה את סעיף 10(3) לחוק כנוסחו היום, והוא כולל סמכות לבית המשפט להורות על מעצר קטין מטעמי הגנה עליו, כשאין עילה למעצרו. אולם, מעצר כזה יתאפשר רק במקרים מוגדרים וחריגים יותר מהקבוע כיום בסעיף 10(3) לחוק. סעיף מוצע זה מבטא אף הוא את האיזון בין הרצון להגביל עד כמה שאפשר את שלילת החירות של קטין שאינה קשורה ישירות להליך הפלילי נגדו, לבין הצורך לתת מענה מעשי למקרים בהם נדרשת הגנה מיידית ודחופה על חייו של הקטין...". 34.            דברים אלו מלמדים על רוחו של תיקון מספר 14 ועל הרצון שלא לערב אל תוך הליכי המעצר הפליליים שיקולים שאינם רלוונטיים להם ועל ההתנגדות העקרונית לשלילתה של חירות מטעמים הגנתיים. ואולם, אף סמכות זו בנוסחה המרוכך הושמטה בסופו של יום מהנוסח הסופי של הצעת החוק, במהלך דיוניה של ועדת חוקה חוק ומשפט [ראו: פרוטוקול ישיבה מס' 597 של ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת ה-17 (6.7.2008), בעמ' 4 לתדפיס (להלן: פרוטוקול ועדת חוקה, חוק ומשפט)].  35.          סעיף 10ה(א) לחוק הנוער שפיטה (סעיף 10ד להצעת החוק) נוסח אף הוא מחדש במהלך הליך החקיקה כך שלא תתאפשר מכוחו שלילת חירות מטעמים הגנתיים. כך הושמטו מנוסחו המקורי של הסעיף שהסמיך את בית המשפט לתן הוראות לפי סעיפי המשנה לסעיף 3 בחוק הנוער טיפול והשגחה "אם הוא סבור שהדבר דרוש לשם הגנה על שלומו הגופני או הנפשי של הקטין או לשם הרחקתו מחברת אדם בלתי רצוי", המילים "לשם הגנה" ו-"לשם הרחקתו מחברת אדם בלתי רצוי". השמטה זו אינה השמטה מקרית, והיא נעשתה לאור הרציונלים עליהם מבוסס תיקון מספר 14 [השוו גם לדיון בהשלכת תיקון מספר 14 על סוגיית המעצר עד תום ההליכים: בש"פ 3323/10 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, 6.5.2010); בש"פ 6666/10 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, 20.9.2010); בש"פ 7842/10 ‏מדינת ישראל נ' פלוני (3.11.2010)]. בהתאם לרציונאלים העומדים בבסיסו של תיקון מספר 14 אין זה ראוי כי תפגע חירותו של קטין בהליך פלילי אך משום סכנה הנשקפת לו. בעניין זה ממש התבטא יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט, חבר הכנסת (לשעבר) יצחק לוי, ואמר כי שינוי סגנונו של הסעיף על ידי ההשמטה הנ"ל נובע מהחשש ש"הגנה תחזיר אותנו למעצרי הגנה" [פרוטוקול ועדת חוקה, חוק ומשפט, בעמ' 9 לתדפיס]. 36.          מהאמור לעיל עולה כי שינויי התפיסה החברתית ביחס לקטינים, והמעבר משיח פטרנליסטי המתמקד בטובת הקטין, כפי שזו נתפסת על ידי בעל הסמכות, לשיח שנותן משקל משמעותי יותר לזכויות הקטינים ולרצונותיהם, לצד התאמות לצורכיהם ומאפייניהם הייחודיים, לא רק שעולים מתיקון מספר 14 בכללותו, אלא באו לכדי ביטוי ממשי בניסוחה של הוראת סעיף 10ה(א) מושא ענייננו.  פרשנותו של סעיף 10ה(א) לחוק הנוער שפיטה 37.          המגמה הנשקפת מתיקון מספר 14 והעולה משינוי נוסחו של סעיף 10ה(א) לחוק הנוער שפיטה עצמו במהלך הליך החקיקה, מורה כי יש לפרש את סמכותו של בית המשפט "לתת לקטין או לאחראי עליו כל הוראה הנראית לבית המשפט דרושה לטיפול בקטין או להשגחה עליו" לפי סעיף 3(1) לחוק הנוער טיפול והשגחה ומכוח סעיף 10ה(א) לחוק הנוער שפיטה, פרשנות מצמצמת יחסית בכל הנוגע למתן הוראות במסגרתו של ההליך הפלילי המתנהל כנגד הקטין, שתכליתן היא הגבלת חירותו של הקטין מטעמים הגנתיים. 38.          אני סבור כי יש לפרש את סמכות בית המשפט להורות על מעצר בית מטעמים הגנתיים, ככל שהיא נובעת מחוק הנוער שפיטה, באופן כזה שניתן יהיה להורות על מעצר בית הגנתי (או על הרעה בתנאי מעצר הבית מטעמים הגנתיים כבענייננו) רק מקום שהחשש לשלום הקטין הוא חשש קונקרטי וממשי, הקשור לנסיבות בגינן מתנהל ההליך הפלילי נגד הקטין. דוגמא מובהקת למקרה שכזה היא כאשר בגין המעשים המיוחסים לקטין נתקבלו איומים קונקרטיים המקימים חשש ממשי לשלומו של אותו קטין. 39.          יודגש, כי פרשנות זו מתמקדת אך ורק בסמכותו של בית המשפט מכוחו של סעיף 10ה(א) לחוק הנוער שפיטה. פרשנות זו אינה משליכה על היקף הסמכות של בית המשפט להורות הוראות מכוח חוק הנוער טיפול והשגחה מקום שמצא כי הקטין הוא "נזקק". זאת ועוד, אין להוציא מכלל אפשרות מקרים בהם בפני בית המשפט הדן בהליך פלילי בעניינו של קטין יובאו עובדות שמלמדות כי הקטין שלפניו מקיים את אחת החלופות הקבועות בסעיף 2 לחוק הנוער טיפול והשגחה, כך שניתן יהיה להכריז עליו כעל "נזקק" ולתת הוראות בעניינו מכוחו של סעיף 3 לחוק הנוער טיפול והשגחה [השוו לאפשרות להכריז על קטין "נזקק" לאחר דיון בשאלת המשמורת, ולהורות לגביו הוראות מכוח חוק הנוער טיפול והשגחה אשר יסתרו הלכה למעשה את ההכרעה בנוגע למשמורת: ע"א 4/77 פלוני נ' פלונית, פ"ד לג(3) 393 , 408-407 (1978); רע"א 3009/02 פלונית נ' פלוני, פ"ד נו(4) 872 , 890-889 (2002)]. ברי כי אף במצבים אלו, כאשר הקטין שהגיע לפני בית המשפט לנוער בהליך פלילי הפך בהכרזת בית המשפט לקטין "נזקק", לא תחול על הוראות חוק הנוער טיפול והשגחה אותה פרשנות שחלה מקום שההוראות לפיו ניתנות מכוח סמכות שנקנתה בסעיף 10ה(א) לחוק הנוער שפיטה. זאת בייחוד נוכח תכליתו הטיפולית של חוק הנוער טיפול והשגחה, אשר מצדיקה את הרחבת קשת הסעדים שיכול בית המשפט לתת על מנת לסייע לקטין הנזקק. מן הכלל אל הפרט 40.          במקרה דנן, כפי שצויין לעיל, בהחלטה מיום 14.4.2011 הורה בית משפט השלום לנוער על שלילת ההקלות שניתנו למבקש שהיה נתון במעצר הבית בהתאם להחלטתו מיום 10.1.2011, וזאת מטעמים הקשורים לשלום הקטין ולהגנה עליו. החשש לשלום הקטין נבע מיריבות בין המשפחות המורחבות שתוארה לעיל, חשש אשר גרם לקטין ולבני משפחתו להימנע מלנצל את ההקלות במעצר הבית. בני המשפחה הבהירו, בבית משפט השלום לנוער והן בבית המשפט המחוזי לנוער כי אין מדובר בחשש קונקרטי בדבר ניסיונות לפגוע בקטין, ואף הבהירו כי לאחר הירצחו של בן משפחתם פחת החשש. בנסיבות אלה, לא ניתן לומר כי מתקיים אותו חשש ממשי וקונקרטי המצדיק להורות במסגרת ההליך הפלילי על שלילה, ולו חלקית, של החירות המוגבלת ממילא שכבר אושרה לקטין. מקרה זה הוא מקרה מובהק לחשש לא קונקרטי, אשר מתקיים לגבי קטינים נוספים בני אותן משפחות מסוכסכות, ואין כל הצדקה להטיל מגבלה על חירותו של אחד הקטינים, שכל השוני בינו לבין האחרים מתמצה בכך שכלפיו מתנהלים הליכים פליליים בגין אירוע שאינו קשור לסכסוך בין המשפחות כאמור לעיל. שוני זה אינו שוני רלוונטי בנסיבות העניין. 41.          דומני כי במקרה דנן שחרור המבקש ממעצר בית לצורך לימודים מתיישב אף עם שיקולי השיקום להם יש לתת משקל משמעותי כאשר דנים בעניינו של קטין [לעניין המשקל הנכבד שיש לתת לשיקול השיקום בעניינם של קטינים, וזאת אף בשלב המעצר, ראו, למשל: בש"פ 1363/93 י.צ. (קטין) נ' מדינת ישראל, פ"ד מז (2) 71 (1993), סעיף 9; בש"פ 90/99 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, 10.1.1999), סעיף 6; ולעניין הקלות במעצר בית של קטינים נוכח שיקול השיקום, ראו: בש"פ 2085/92 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 8.5.1992)]. נראה כי החלטתו הקודמת של בית משפט השלום לנוער מיום 10.1.2011, המתירה את יציאת המבקש ללימודים בליווי משגיח, מאזנת כראוי בין הצורך להגן על שלום הקטין, מחד גיסא, לבין הצורך לעזור לו בשיקומו, שיש לתת לו כאמור משקל נכבד עת עסקינן בקטין, מאידך גיסא.   42.          אציין כי לא ראיתי מקום להידרש לטענתו הנוספת של בא כוח המבקש, לפיה בית משפט השלום לנוער לא יכול היה להורות הוראות לפי סעיף 10ה(א) לחוק הנוער שפיטה מקום שלא הונח לפניו קודם לכן תסקיר פקיד סעד, זאת נוכח התוצאה אליה הגעתי, שממילא אינה מאפשרת פגיעה בחירות המבקש מטעמים הגנתיים בנסיבות המקרה דנן. 43.          אשר על כן, הערר מתקבל, והחלטת בית משפט השלום לנוער מיום 10.1.2011 מוחזרת על כנה. לפי החלטה זו המבקש יוכל לצאת בליווי אחד ממפקחיו בימים א', ג' ו-ה' בין השעות 17:00 עד 20:00 לצורך פגישות ולימודים במסגרת הלימודית בפיקוח. כמו כן הוא יהיה רשאי לצאת מביתו חצי שעה לפני תחילתם של הלימודים ולשוב לביתו עד חצי שעה לאחר סיומם. בימים ב' ו-ד' יוכל המבקש לצאת ל"התאווררות" בין השעות 17:00 עד 19:00 בליווי אחד ממפקחיו. מובהר בזאת כי כל יתר התנאים המגבילים שנקבעו למבקש בהחלטות בית משפט השלום לנוער יעמדו בעינם.             ניתנה היום, ‏י"ח באייר התשע"א (22.5.2011). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   11035270_W01.doc   אש מרכז מידע, טל' 077-2703333  ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il

עורכי דין רשלנות רפואית בישראל- פסקי דין, תביעות ומקרים של רשלנות רפואית