עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 3456/11

עו"ד? הצטרף לאינדקס חינם

בבית המשפט העליון

רע"א 3456/11

בפני:

כבוד השופט י' דנציגר

המבקש:

אהרון ידגר

נ ג ד

המשיבה:

אשרף קאולה

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בע"א 3617/07 שניתן ביום 3.1.2011 על ידי כבוד השופטים י' שנלר, ד"ר ק' ורדי ו-ר' לבהר-שרון

בשם המבקש: עו"ד י' מנשה

החלטה

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטים י' שנלר, ד"ר ק' ורדי ו-ר' לבהר-שרון) בע"א 3617/07 מיום 3.1.2011, בו התקבל באופן חלקי ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב-יפו (השופט ח' ברנר) בת.א. 39388/03 מיום 7.8.2007.

רקע עובדתי והליכים קודמים

1. המבקש הגיש לבית משפט השלום תביעה בסדר דין מקוצר כנגד המשיבה, בעלה המנוח ובנה, להחזר הלוואה שנתן לבנה של המשיבה לפי הסכם הלוואה מיום 16.11.2002 (להלן: ההסכם). לפי ההסכם הלווה המבקש לבנה של המשיבה סך של 100,000$ והמשיבה ובעלה המנוח חתמו כערבים לפירעון ההלוואה. כנגד המשיבה, בעלה המנוח ובנה ניתן פסק דין בהעדר הגנה. ביום 26.2.2006 בוטל פסק הדין נגד המשיבה אולם פסק הדין שניתן בהעדר הגנה נותר על כנו ככל שהדברים נוגעים לבנה של המשיבה ולבעלה המנוח ואף נחתמה פסיקתא. למשיבה ניתנה רשות להתגונן. המשיבה טענה כי חתימתה על ההסכם נעשתה מחמת הטעיה, כפיה ועושק מצידו של המבקש ובני משפחתו שנכחו במעמד החתימה. כן טענה המשיבה כי חתמה על ההסכם מבלי שהבינה את מהות חתימתה ותוכן ההסכם. בית משפט השלום דחה את טענותיה של המשיבה וקבע ממצאים עובדתיים בהתבסס על מסכת הראיות שהובאה לפניו. כנגד פסק דינו של בית משפט השלום הגישה המשיבה ערעור לבית המשפט המחוזי.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי

2. בית המשפט המחוזי דחה את טענותיה של המשיבה ככל שאלה נגעו לטענתה בדבר כפיה, עושק ואי הבנת מהות ונפקות חתימתה על ההסכם. בית המשפט המחוזי פסק כי לגבי טענות אלה נקבעו ממצאים עובדתיים על ידי בית משפט השלום ואין מדובר במקרה הנמנה על אותם מקרים חריגים בהם תתערב ערכאת הערעור בממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית.

3. בית המשפט המחוזי ציין כי כנגד בנה של המשיבה ניתן פסק דין בהעדר הגנה ביום 5.11.2003 ונחתמה פסיקתא על סך של 422,223 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה לשער הדולר וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל, ואילו כנגד המשיבה ניתן פסק דין ביום 7.8.2007 מכוח היותה ערבה, לאחר שניתנה לה הרשות להתגונן, על סך של 480,492 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה לשער הדולר וריבית חודשית הסכמית בסך של 1% מיום הגשת התביעה ועד יום התשלום בפועל. המשיבה טענה כי מכוח היותה ערבה לא יתכן כי תחוב בסכום הגבוה מהסכום בו חויב החייב העיקרי, בנה, וכי לפי הפסיקתא שנחתמה חויב בנה בריבית כחוק ולא בריבית הסכמית של 1% לחודש. לכן טענה המשיבה כי יש לבטל את חיובה בריבית הפיגורים ולהורות על חיובה בריבית כחוק בלבד. המבקש טען כי מדובר בטענה חדשה שלא הועלתה לפני הערכאה הדיונית והיא מהווה הרחבת חזית אסורה. עוד הדגיש המבקש כי לא תבע את ריבית הפיגורים ההסכמית כנגד בנה של המשיבה אך בשל טעות ואין בכך ללמד על ויתור מצדו.

4. בית המשפט המחוזי קיבל את ערעורה של המשיבה בכל הנוגע לגובה חיובה מכוח מעמדה כערבה לפירעון החוב בו חב בנה וכן בנוגע לחיובה בריבית ההסכמית. בית המשפט המחוזי קבע כי אמנם הטענה לא הועלתה על ידי המשיבה בבית משפט השלום אך אין מניעה כי ידון בטענה על יסוד האמור בתקנה 462 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, היות שמדובר בטענה משפטית ולא בטענה עובדתית. בית המשפט המחוזי קבע לגופו של עניין, כי אין זה אפשרי לחייב את הערב בסכום הגבוה מזה שחויב בו החייב העיקרי. בית המשפט המחוזי קבע כי המשיבה התחייבה כלפי המבקש כערבה ולא התחייבה לשיפוי. עוד קבע בית המשפט המחוזי כי העובדה שהמבקש לא ערער על הפסיקתא כנגד החייב העיקרי והעובדה כי לא ביקש לתקנה מלמדות כי וויתר על הריבית ההסכמית כנגד החייב העיקרי. משכך, קבע בית המשפט המחוזי כי יש לחייב את המשיבה בתשלום סך של 422,223 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה לשער הדולר וריבית כחוק בלבד.

כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי מכוונת הבקשה שלפני.

תמצית נימוקי הבקשה

5. לטענת המבקש לא היה מקום להתיר למשיבה להעלות טענה חדשה בערעור גם אם מדובר בטענה משפטית, ובכל מקרה מדובר בטענה החורגת מסוגיית נסיבות חתימתה של המשיבה על ההסכם, הסוגיה היחידה בה התיר בית משפט השלום למשיבה להתגונן. המבקש מוסיף כי המשיבה התחייבה בהסכם הן לערבות והן לשיפוי. המבקש אף טוען לגופם של דברים, כמו למשל בנוגע למסקנתו של בית המשפט המחוזי כי ויתר על הריבית ההסכמית, אולם בשלב זה בו נדונה שאלת עצם מתן רשות הערעור סבורני כי אין מקום להידרש לטענות הנוגעות לערעור גופו.

דיון והכרעה

6. לאחר שעיינתי בבקשה על כל נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להיזקק לתגובת המשיבה.

7. הלכה מושרשת היטב היא כי רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן במשורה ורק במקרים המעוררים שאלה עקרונית או משפטית החורגת מגדר עניינם הפרטי של הצדדים לסכסוך [ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982); לאחרונה ראו: רע"א 2988/11 שיכון עובדים בע"מ נ' זכאי (לא פורסם, 4.7.2011); רע"א 2206/11 רזניקוב נ' דיצה הדר ניהול בתים משותפים בע"מ (לא פורסם, 3.7.2011)].

8. מבחנים אלו אינם מתקיימים בנסיבות העניין היות שהשאלה האם ערכאת הערעור מוסמכת להיזקק לטענה משפטית שלא נטענה לפני הערכאה הדיונית הוכרעה מקדמת דנא בפסיקתו של בית משפט זה והיא הלכה ידועה היטב, לפיה הגם שעל דרך הכלל בעל דין מחויב להביא את כל טענותיו לפני הערכאה הדיונית, לרבות טענות משפטיות, כאשר מדובר בטענות משפטיות או בטענות המתייחסות להסקת מסקנות מעובדות מוכחות, נוטה ערכאת הערעור לאפשר את השמעתן אף אם לא נטענו לפני הערכאה הדיונית [ראו למשל: ע"א 682/82 בן אריה נ' "סהר" חברה לביטוח בע"מ, פ"ד לז(3) 589, 595 (1983); ע"א 701/86 פלדמר יהודה חברה לבנין בע"מ נ' דדון (לא פורסם, 31.12.1986), סעיף 6; כן ראו: יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 818 (מהדורה שביעית, 1995); רע"א 4321/08 עיריית לוד נ' פרבמן (לא פורסם, 1.9.2008)]. הבקשה דנן מעלה לכל היותר שאלות הנוגעות לאופן יישום ההלכה הנ"ל ובכך אין כדי להצדיק מתן רשות ערעור "בגלגול שלישי" הניתנת במשורה ובמקרים חריגים [ראו למשל: החלטתו של השופט ח' מלצר ברע"א 3124/10 ששי נ' תלמי הנגב מפעל מתכת וציוד חקלאי בשער הנגב – אגודה שיתופית (לא פורסם, 6.4.2011), סעיף 9].

9. איני סבור כי קביעתו של בית משפט השלום, לפיה ניתנה למשיבה הרשות להתגונן רק בנוגע לנסיבות חתימתה על ההסכם, גרעה מסמכותו של בית המשפט המחוזי להיזקק להיקף חיובה של המשיבה במעמדה כערבה לחוב של בנה. במה דברים אמורים? הבסיס לחיובה של המשיבה כערבה לחוב של בנה היא הפסיקתא שנחתמה, בהעדר הגנה, ולפיכך טענתה של המשיבה הנסמכת על הפסיקתא ועל הוראותיו של חוק הערבות, התשכ"ז-1967 היא "טענה משפטית הנמצאת בגדרה של מסגרת עילת התביעה, והנובעת מהנתונים העובדתיים והמשפטיים הפרושים בפני בית המשפט והצד שכנגד" ומשכך "אין לנעול את הדלת בפניה" [ראו והשוו: החלטתו של השופט א' רובינשטיין ברע"א 4793/06 עו"ד אורלי גלמן נ' דגן (לא פורסם, 15.11.2006), סעיף ו'(3) והאסמכתאות הנזכרות שם].

10. באשר לטענתו של המבקש, כי המשיבה התחייבה במסגרת ההסכם כלפיו גם לערבות וגם לשיפוי; הרי שלטענה זו אין על מה לסמוך. עיון בהסכם מבהיר באופן מפורש ושאינו משתמע לשתי פנים כי המשיבה חתומה על ההסכם כערבה לחובותיו של בנה ולא יותר מכך.

11. אשר על כן, הבקשה נדחית. משלא התבקשה תגובת המשיבה איני עושה צו להוצאות.

ניתנה היום, ‏י"ח בתמוז התשע"א (20.7.2011).