עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 1733/11

עו"ד? הצטרף לאינדקס חינם

בבית המשפט העליון

רע"א 1733/11

בפני:

כבוד השופט נ' הנדל

המבקש:

שמעון פדלון

נ ג ד

המשיב:

ועד הנאמנים של הווקף המוסלמי ברמלה

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מחוז מרכז מיום 3.2.2011 בע"א 31187-05-10 שניתן על ידי כב' סגן הנשיא א' שילה וכב' השופטים מ' נד"ב וא' מקובר)

בשם המבקש:

עו"ד צנז ליבה

החלטה

1. בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מחוז מרכז מיום 3.2.2011 (סגן הנשיא א' שילה והשופטים מ' נד"ב וא' מקובר) בע"א 31187-05-10, שדחה ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בראשון לציון מיום 14.3.2010 (השופט ש' מנהיים) בת"א 798-08.

2. המשיב הוא תאגיד שהוקם מכוח חוק נכסי נפקדים, תש"י-1950 ומופקד על ניהול נכס ברחוב אסתר המלכה 4 ברמלה, חלקה 24 גוש 4441 (להלן: הנכס). אביו של המערער היה דייר מוגן בנכס ושילם דמי שכירות למשיב. לאחר פטירת אביו היה המבקש לדייר מוגן במקומו, והמשיך לשלם את דמי השכירות.

המשיב הגיש כנגד המבקש תביעה לסילוק יד בבית משפט השלום בגין מספר עילות, שהעיקרית שבהן: עילת הנטישה. כפי שצוין בפסק הדין, עילה זו מורכבת משני יסודות מצטברים: עובדתי – עצם המציאות שהדייר המוגן אינו דר בנכס, ונפשי – שאין הוא מתכוון לדור בו. בית משפט השלום הכריע על פי העדויות והראיות שלפניו שעילה זו הוכחה כדת וכדין. התברר כי המבקש הוא החוכר הרשום של דירה בפתח-תקוה מאז שנת 1988, עובדה שהוכחשה על ידו אף מעל דוכן העדים עד שהוצג בפניו נסח טאבו המוכיח כן. כמו כן, נמצא שהדירה בפתח-תקוה היא כתובתו הרשומה במרשם האוכלוסין. בית משפט השלום התייחס גם לטענה לפיה המשיב ידע על הנטישה וויתר עליה. טענה זו נדחתה בשתי ידיים, שכן המבקש הסתיר מהמשיב את זיקתו לדירה בפתח-תקוה. לנוכח זאת, בית המשפט הורה על סילוק ידו של המבקש מהנכס, ועל חיובו בהוצאות. כנגד פסק דין זה הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי, וערעורו נדחה.

3. בבקשה שלפנינו טוען המבקש שהערכאות שקדמו לנו לא התייחסו כראוי לראיות עובדתיות שהביא לפניהן. כמו כן, הוא חוזר על טענתו בדבר ויתורו של המשיב על עילת הנטישה.

4. לא מצאתי בדבריו של המבקש טיעון המצדיק דיון בגלגול שלישי. הממצאים העובדתיים שגיבש בית משפט השלום בעקבות העדויות ששמע הם סבירים ואינם מצדיקים התערבות ערעורית, ומכל שכן שאין הצדקה לדיון בגלגול שלישי. רוצה לומר, לא זו בלבד שהבקשה אינה מעוררת סוגיה משפטית, אלא היא נסובה סביב קביעות שבמהימנות. כלל מושרש הוא, שאין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאים שנקבעו על סמך התרשמות ישירה של הערכאה המבררת. ברי, שיש בכך להשליך על גורלה של בקשה למתן רשות ערעור, שעניינה התערבות בקביעות עובדתיות גרידא.

אמנם, המבקש טוען כי לפנינו מקרה בו נפל בהכרעתה העובדתית של הערכאה הדיונית פגם היורד לשורשו של עניין. זאת, לדבריו, בשל ראיות חדשות שנתגלו בטרם מתן פסק הדין ולפיהן הוא לא נטש את הנכס בשנת 1988. ברם, עיון בבקשה מלמד כי הטענה המרכזית של המבקש בהקשר זה היא כי נפלה טעות בממצא המשפטי שמדובר בנטישה מלאה על ידי המבקש. התשובה לכך היא שטענה משפטית זו אינה עוברת את המשוכה העובדתית אף בדמות הקביעה שדווקא המשיב התחשב בדברי המבקש באשר למצבו הרפואי בתקופה הרלוונטית. אם כך הוא המצב, לא נראה שנפלה טעות בקביעת בית המשפט המחוזי כי אין בסיס לקבוע שהמשיב ויתר על טענת הנטישה. אף יש להעניק משקל לדברי בית משפט השלום, לפיהם "אי אפשר לוותר על מה שאין יודעים". זאת, בין אם אי-הידיעה הייתה בהיקף שנקבע ובין אם הייתה בהיקף מצומצם יותר.

5. הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ג בתמוז התשע"א (25.7.2011).