עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 1322/12

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

לפניי בקשה לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים, החל מיום 23.2.2012 או עד למתן פסק דין בת"פ 41791-05-11 בבית משפט המחוזי בבאר שבע, לפי המוקדם.

 

 

 

 

נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות. לפי המתואר בכתב האישום, המשיב דקר את שכנו, קטין, באמצעות חפץ חד ללא כל סיבה. כתוצאה ממעשי המשיב אושפז הקטין בבית חולים. בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה גם בקשה למעצרו עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו. הדיון בבקשה זו נדחה מעת לעת לצורך העברת חומרי החקירה לבא-כוח המשיב. ביום 24.8.2011 קבע בית המשפט כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת המעשה המיוחס למשיב. עוד קבע בית המשפט כי קיימת עילת מעצר של מסוכנות. בית המשפט התייחס לתסקיר מטעם שירות המבחן, שלא הומלץ בו על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר, אך קבע, כי על אף האמור בתסקיר יש לאפשר לשירות המבחן לבחון את החלופה שהוצעה על ידי המשיב. בעקבות זאת, הוגש תסקיר משלים, אשר אף בו לא הומלץ על שחרורו של המשיב חלופה שהוצעה. ביום 11.9.2011, קבע בית המשפט כי לא ניתן לשחרר את המשיב לחלופת המעצר שהוצעה. המשיב הודיע כי אין באפשרותו להציע חלופה אחרת, ולפיכך הוא מסכים למעצרו עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.

 

 

 

 

מבחינת התקדמות ההליכים בתיק העיקרי אציין כי ביום 6.6.2011 התקיימה הקראה וביום 12.9.2011 ניתן מענה לכתב האישום. מאז התקיימו ארבעה דיונים שבהם נשמעו כל עדי התביעה. התיק קבוע לתזכורת ליום 7.3.2012. באותו מועד, במידה והמשיב יודיע כי אין בכוונתו להגיש חוות דעת נוספת, יישמעו הסיכומים.

 

 

 

 

משפטו של המשיב לא הסתיים, ולכן בחלוף תשעת החודשים, בהתאם לסעיפים 61 ו- 62 לחוק המעצרים, הוגשה בקשה זו שלפניי.

 

 

 

 

המבקשת טוענת כי למשיב מיוחסת עבירה חמורה אשר מחייבת את הארכת מעצרו ומעידה על מסוכנותו לציבור. עוד טוענת המבקשת כי המשפט מתקדם בקצב סביר וכי סביר להניח שיסתיים בתוך תקופת הארכת המעצר המבוקשת.

 

 

 

 

מנגד טוען המשיב, כי עקב התמשכות ההליכים יש לשחררו. עוד הוא טוען כי ככל הנראה הסיכומים לא יישמעו בדיון שנקבע ליום 7.3.2012, שכן ברצונו להגיש חוות דעת רפואית מטעמו ואולי אף להזמין לעדות עד נוסף בהקשר זה.

 

 

 

 

לאחר שעיינתי בבקשה ושמעתי את טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

 

 

 

 

הלכה היא, כי נאשם שהיה נתון במעצר תשעה חודשים ומשפטו לא נגמר בהכרעת דין ישוחרר מן המעצר, אלא אם קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות את הארכת המעצר (ראו למשל: בש"פ 9921/02 מדינת ישראל נ' סבג (לא פורסם, 1.12.2002)). עוד נקבע בפסיקה, כי עם חלוף הזמן והתמשכות ההליך, הולכות וגוברות משקלן של חזקת חפותו של נאשם וזכותו לחירות, על פני שיקולים אחרים (ראו למשל: בש"פ 2970/03 מדינת ישראל נ' נסראלדין (לא פורסם, 2.4.2003); בש"פ 1875/06 מדינת ישראל נ' גבועה (לא פורסם, 14.3.2006)). עם זאת, ישנם מקרים בהם חובה על בית משפט זה לעשות שימוש בסמכותו לפי סעיף 62 לחוק המעצרים ולהאריך את המעצר בתשעים ימים נוספים. השיקולים העיקריים אותם יש לשקול על מנת להכריע בשאלה זו הם קצב התקדמות שמיעת הראיות בתיק ואופייה של העבירה ומידת המסוכנות הנשקפת מן המשיב (ראו למשל בש"פ 926/06 מדינת ישראל נ' מחמיר (לא פורסם, 6.3.2006); בש"פ 1461/07 מדינת ישראל נ' חכמיגרי (לא פורסם, 21.2.2007)).

 

 

במקרה שלפניי שני השיקולים תומכים בקבלת הבקשה. מסוכנותו של המשיב, כפי שהיא נלמדת מהמתואר בכתב האישום ומתסקירי שירות המבחן שהוגשו בעניינו, היא גבוהה. בנוסף, קצב התקדמות שמיעת העדויות בהליך העיקרי מהיר וייתכן והדיון הבא בתיק, הקבוע ליום 7.3.2012, יהיה הדיון האחרון, שבו יישמעו הסיכומים. אף אם יבחר המשיב להעיד עד נוסף מטעמו, יש להניח כי תינתן הכרעת הדין בתקופה הקרובה, ובוודאי שבתוך תקופת ההארכה המבוקשת.

 

 

 

 

לאור האמור לעיל, אני מאריך בזה את מעצרו של המשיב, בתשעים ימים, החל מיום 23.2.2012 או עד למתן פסק דין בת"פ 41791-05-11 בבית משפט המחוזי בבאר שבע, לפי המוקדם.

 

 

 

 

ניתנה היום, כ"ז בשבט התשע"ב (20.2.2012).

 

 

 

 

 

 

 

 

 

_________________________

 

 

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12013220_H01.doc שצ

 

 

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il