עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 1164/10

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

השופט ע' פוגלמן:

 

 

 

ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (כבוד סגנית הנשיאה ו' אלשייך), שבגדרו נדרש בית המשפט לקביעת שכר טרחתו של מפרק בהליכי חדלות פירעון. המחלוקת בענייננו נסבה על שאלת חובתם של המערערים – כחלק מן הנושים – להשתתף בתשלום שכרו של המפרק, וזאת נוכח הוראה הקיימת בעניין זה בהסדר שגובש בין הצדדים, ואושר בהחלטה שיפוטית.

 

 

 

 

הרקע וההליכים הקודמים

 

 

 

 

1. חברת "א.ב.ס הולדינגס בע"מ" (להלן: החברה) נקלעה לקשיים, ונכנסה להליכי פירוק. בשנת 1997 מונה המשיב 1 למפרק החברה (להלן: המפרק). קודם לכן, החלה החברה בפרויקט בנייה (להלן: הפרויקט) ברחוב הס 15 בתל-אביב (להלן: הבניין, או הנכס), לאחר שנחתם חוזה לרכישת זכויות המערערים, שהיו בעלי זכויות בנכס. החברה התכוונה לבצע בבניין שיפוץ והרחבה, לנצל את אחוזי הבנייה הנוספים שטרם נוצלו ולמכור את הדירות החדשות שייבנו. החברה הספיקה להעביר למערערים חלק מן התמורה בהתאם להסכם המכר, אולם, משנקלעה לקשיים – הופסקה העבודה בפרויקט, והמערערים לא קיבלו את מלוא התמורה שהובטחה להם. לצורך השלמת רכישת הנכס, סיום הליכי הבנייה והשבת החובות לנושי החברה, גובש הסדר בין כל בעלי הזכויות בפרויקט, לרבות רוכשי הדירות והגופים המממנים, וכן המערערים (להלן: הסדר הפירוק, או ההסדר). בין היתר, הוסכם כי "מיסים, הוצאות רישומים בלשכת רשם המקרקעין, הוצאות משפטיות, הוצאות הפירוק ושכר המפרק יתחלק בין הצדדים להסדר באופן יחסי לחלקיהם בבנין" (סעיף 28(ז) להסדר). בשנת 2001 אושר ההסדר על-ידי בית המשפט המחוזי, וניתן לו תוקף של החלטה.

 

 

 

 

על-יסוד ההסדר שגובש, נטל על עצמו המפרק להשלים את הפרויקט. בין השאר, הצליח המפרק להביא לסיום הבנייה, ואף להגדיל את המבנה ביחס לתכנית המקורית, תוך ניצול אחוזי בנייה נוספים. כן התמודד הוא עם השיעבודים שרבצו על הנכס ועם עסקאות סותרות שנעשו בו. בשנת 2008, משנסתיימו הליכי הבנייה וחולקו דיבידנדים מקופת הפירוק, ובהתאם לאמור בהסדר, פנה המפרק לבית המשפט המחוזי בתביעה לפסיקת שכר טרחה. בתביעתו עתר המפרק לשכר על-פי שווי הדיבידנדים שחולקו לצדדים (שכר חלוקה), בהתאם לתקנה 8א תקנות החברות (כללים בדבר מינוי כונסי נכסים ומפרקים ושכרם), התשמ"א-1981 (להלן: תקנות השכר), וכן תוספת שכר עבור "תפקידים מיוחדים שביצע" ותוספת "מאמץ מיוחד".

 

 

 

 

2. בית המשפט המחוזי קיבל, באופן חלקי, את תביעתו של המפרק. בית המשפט פירט את המהלכים שלהם נדרש המפרק, מבחינת מורכבותם, היקפם ומידת ההשקעה שנדרשה ממנו. נקבע, כי פעילותו של זה האחרון היתה "מאומצת, ארוכת שנים וברוכת-תוצאות". המפרק נטל על עצמו, כך נפסק, פרויקט בנייה שהיה בשלביו הראשוניים בלבד, ובזכות "פעילות מסועפת של שנים, הביא המפרק את הפרוייקט לידי גמר, במצב משופר עד מאד, וזאת לתועלת כל הצדדים".

 

 

 

 

באשר לגובה שכר הטרחה, נפסק – בין היתר – כי את גמולו של המפרק יש לבחון לפי מכלול הפעולות שביצע. השכר מבטא 'אומדן' המשקלל את תרומתו ועבודתו של בעל התפקיד, ואין לבחון כל פעולה שביצע בנפרד. משכך, נקבע כי אין מקום להוסיף על גמולו של המפרק בגין פעולה ספציפית, כזו או אחרת שביצע, שכן פעולות אלה נכללות בגדר הטיפול הרגיל בפרויקט מורכב מן הסוג הזה.

 

 

 

 

3. בנוגע לחבותם של המערערים, קבע בית המשפט המחוזי כי נוכח ההסדר שגובש בין הצדדים, אין לאפשר להם להתחמק מהשתתפות בתשלום שכרו של המפרק. נקבע, כי ההסדר מורה באופן מפורש, שכל הצדדים יישאו בשכר הטרחה בהליך הפירוק. בית המשפט הוסיף וקבע, כי טענותיהם של המערערים נגד ההסכמות בין הצדדים בעניין זה הן "תמוהות, שלא לומר מקוממות". עוד נפסק, כי המערערים נהנו מעבודתו של המפרק והרוויחו ממנה, ובהקשר זה אין מקום להבחין בין הפעולות שמהן הפיקו הנאה ישירה, לבין הפעולות אשר אינן נוגעות להם באופן ישיר. זאת, שכן עבודתו של המפרק נבחנת, גם בהקשר זה, כמכלול. כמו כן נקבע, כי אם היו הצדדים נשאלים בתחילת הליך הפירוק אם הם נכונים לשאת בשכר טרחתו של המפרק, הם היו ככל הנראה משיבים בחיוב, ואף מטעם זה אין לאפשר לצדדים להסדר להתנער מתשלום שכרו בעת הזו.

 

 

 

 

בסיכום הדברים, פסק בית המשפט למפרק שכר טרחה בהתאם לדיבידנדים שחולקו (שכר חלוקה), ולפי הוראת תקנה 8א לתקנות השכר (להלן: תקנה 8א). התקנה קובעת מדרג של התחייבויות, כך ששיעור חיובו של נושה בשכר טרחת המפרק נגזר מהדיבידנד שקיבל. ככול שעולה שיעור הדיבידנד שחולק (ביחס לחוב), כך עולה בהתאם גם חיובו של הנושה בשכר הטרחה. המערערים, אשר קיבלו למעלה מ-80% מחובם מקופת הפירוק, חויבו – בהתאם להוראת תקנה 8א(א) – בתשלום שכרו של המפרק בגובה 12% מהדיבידנד שקיבלו. מכאן הערעור שלפנינו.

 

 

 

 

טענות הצדדים בערעור

 

 

 

 

4. המערערים מלינים על עצם חיובם בשכר טרחתו של המפרק. בין היתר, טוענים הם כי על-אף היותם חלק מן ההסדר בכללותו, הם אינם צד לסעיף הספציפי העוסק בחובת תשלום ההוצאות – סעיף 28(ז). טענתם נסמכת על התיבה "באופן יחסי לחלקיהם בבנין" המופיעה בסיפא של הסעיף האמור, אשר מלמדת – לשיטתם – שיש לפטור אותם מתשלום שכר הטרחה. להשקפתם, משמכרו את זכויותיהם בנכסים – אין להם עוד כל חלק יחסי בבניין שעליו אפשר להשתית את חיובם. אף תכליתו של ההסדר, כך נטען, תומכת בטענה זו. לשיטתם, ההסדר נועד להביא להשלמת הבנייה, ומרגע שנקנו מהם הזכויות, תם חלקם בהליך.

 

 

 

 

לצד זאת, טוענים המערערים כי הם היו בעבר במעמד של נושים מעין-מובטחים, שכן – לגרסתם – עמדה להם האפשרות להיפרע באופן ישיר מן המשיב 7 (להלן: הבנק). הטענה היא, שהיה בידיהם מכתב מן הבנק שלטובתו נרשמה משכנתא על הדירות, שלפיו זכויותיהם בנכס קודמות לזכויותיו של זה האחרון (להלן: מכתב ההחרגה). על-בסיס זה, עמדתם היא כי הם לא היו זקוקים להליך הפירוק כדי שחובם ייפרע, והם הפכו, לטענתם, "אדישים" להליך. המערערים מוסיפים וטוענים בהקשר זה, כי נוכח העובדה שיכלו להיפרע מן הבנק באופן עצמאי, לא צמחה להם תועלת מהליך הפירוק. בנסיבות אלה, כך נטען, שימש המפרק רק "צינור" להעברת התשלום לידיהם, ואף מן הטעם הזה אין לחייבם בשכר טרחתו.

 

 

 

 

בנוסף טוענים המערערים, כי מרגע שנרכש מהם הנכס לא צמחה להם כל תועלת מהמשך פעולתו של המפרק, ואף מן הטעם הזה אין לחייבם בשכר הטרחה. כמו כן, יוצאים המערערים נגד הקביעה שלפיה אילו היו נשאלים על-כך בתחילת ההליך הם היו נכונים לשאת בשכר טרחתו של המפרק. לבסוף טוענים המערערים, כי הם "נגררו" להליך הפירוק שלא מרצונם.

 

 

 

 

5. המפרק, לעומת זאת, סומך ידיו על הכרעתו של בית המשפט המחוזי. בין היתר, טוען המפרק כי חובתם של המערערים בתשלום שכר הטרחה מעוגנת בלשונו של ההסדר. לטענתו, סעיף 28 להסדר הוא ברור ומפורש, ועולה ממנו כי שכר הטרחה יחולק בין כל הצדדים להסכם, לרבות המערערים. המפרק ממשיך וטוען, כי המערערים הגישו תביעת חוב. אלה האחרונים, כך נטען, אף קיבלו את יתרת חובהּ של החברה כלפיהם מתוך קופת הפירוק, ואף מן הטעם הזה אין לפטור אותם מחובת התשלום. בהקשר זה מדגיש המפרק, כי במכתב ששיגר אליו בא-כוח המערערים ביום 13.12.2005, הוא נתן הסכמה מפורשת לכך שהחוב כלפיהם ישולם כהוצאות פירוק. המפרק ממשיך וטוען, כי לא עמדה למערערים האפשרות להיפרע ישירות מן הבנק, שכן – כך נטען – הבנק סירב לכבד את מכתבי ההחרגה שהיו בידיהם. משכך, סבור המפרק כי המערערים היו זקוקים לו ולפעולותיו.

 

 

 

 

לצד זאת טוען המפרק, כי המערערים היו מעורבים בכל הליכי הפירוק, לרבות השתתפות באסיפות נושים, וכי הם לא הסתייגו מן האמור בהסדר במהלך השנים שבהן נמשכו ההליכים. לטענתו, אילו סברו המערערים כי נפגעו מפעולותיו, יכולים היו לפנות לבית המשפט, בהתאם להוראות סעיף 310(ג) לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983 (להלן: פקודת החברות), בבקשה לסייג את חובתם להשתתף בשכר הטרחה. משנמנעו מלעשות כן – אין להישמע לטענותיהם בעניין זה בשלב הנוכחי.

 

 

 

 

עמדת הכונס הרשמי

 

 

 

 

6. הכונס הרשמי (להלן: הכנ"ר) תומך בעמדתו של המפרק. להשקפתו, סעיף 28(ז) להסדר מתייחס לכלל הצדדים להסדר, לרבות המערערים. עוד טוען הכנ"ר, כי המערערים לא יכולים היו לפעול בנפרד מפעולותיו של המפרק, ובפועל – כך נטען – סירב הבנק מטעמים שונים לכבד את מכתבי ההחרגה. להשקפתו, ללא פעולותיו של המפרק לא היו המערערים זוכים לתשלום יתרת כספם. כמו-כן מדגיש הכנ"ר, כי המערערים ראו עצמם לאורך כל ההליך חלק בלתי נפרד ממנו; הגדירו עצמם נושים של החברה; הגישו תביעות חוב ואף השתתפו באסיפות הנושים. התשלום למערערים אף בוצע מקופת הפירוק. הכנ"ר מוסיף וטוען, שכל נושה בהליך חדלות פירעון "נגרר" להליך הפירוק בעל-כורחו, ואין מקום להבחנה בהקשר זה בין המערערים לבין נושים אחרים.

 

 

 

 

דיון

 

 

 

 

7. לאחר שבחנו את טענות הצדדים, באנו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. כבר נפסק לא אחת, כי לבית המשפט שלפירוק קיים שיקול-דעת רחב בעניין שכר טרחתו של בעל תפקיד בהליכי חדלות פירעון, נוכח העובדה שהוא זה אשר ליווה את ההליך לכל אורכו, ובקיא בפרטי המקרה ובנסיבותיו. ערכאת הערעור תתערב בהכרעתו בעניין זה אך במקרים נדירים וחריגים (ראו, למשל: ע"א 778/81 וולף נ' בנג'מין, פ"ד מ(1) 365, 372 (1986); ע"א 621/83 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' פינצ'וק כונס נכסים של חברת בני דן, קבלני הנדסה ימית ואזרחית בע"מ, פ"ד מא(2) 660, 666 (1987) (להלן: פרשת פינצ'וק); רע"א  2826/08 משרד וילי יצחקי ושות'-עורכי דין נ' המנהלים המיוחדים דסאו ותורג, פסקה 5 (לא פורסם, 13.5.2008); ע"א 6166/07 פלדמן, בתפקידו ככונס נכסים על זכויות צמרות נ' א.י.ע. יובלים השקעות בע"מ, פסקה 48 (לא פורסם, 10.1.2010) (להלן: פרשת פלדמן), וההפניות ששם). כך בעניין גובה שכר הטרחה, וכך אף באשר למעגל החייבים בתשלום השכר. נוכח הטעמים שיפורטו להלן, לא מצאתי כי המקרה שלפנינו מצדיק חריגה מן הכלל זה.

 

 

 

 

עיקר השאלה במקרה זה היא האם יש לחייב את המערערים בתשלום שכר טרחתו של המפרק על-פי הוראות ההסדר. לצורך כך, יש לבחון את מעמדם של המערערים כנושים, ואת הוראותיו של ההסדר בעניין זה.

 

 

 

 

מעמדים של המערערים כנושים בהליך הפירוק

 

 

 

 

8. בטרם נידרש לשאלת חובתם של המערערים לשאת בשכר הטרחה, יש לבחון תחילה את מעמדם כנושים בהליך הפירוק. המערערים טוענים, כזכור, כי הם היו במעמד של נושים מעין-מובטחים ויכולים היו להיפרע מן הבנק גם ללא עזרתו של המפרק. יאמר מיד, כי אין בידי לקבל טענה זו. בראש ובראשונה יש להדגיש, כי לא הוכח במקרה זה שאכן עמדה למערערים זכות להיפרע מן הבנק, וכי יכלו לממש זכות זו במועד הרלוונטי. מדובר בשאלה עובדתית, וכפי שראינו הצדדים חלוקים ביניהם בשאלה זו. בית המשפט המחוזי נמנע מלהבחין בין המערערים לבין נושים אחרים בהקשר זה, ולא התייחס למערערים כנושים בעלי מעמד שונה.

 

 

 

 

9. אף אם נניח לטובת המערערים כי אכן היתה להם בזמנו אפשרות להיפרע ישירות מן הבנק, מעמדם בהקשר זה השתנה מרגע שבחרו שלא לנצל חלופה זו, ולהגיש תביעת חוב. למערערים עמדו, לכאורה, שתי חלופות לצורך מימוש זכותם. אפשרות אחת, היא נקיטת הליכים למימוש הבטוחה הנטענת. אפשרות שנייה, והרלוונטית לענייננו, היא הצטרפות להליכי הפירוק, והגשת תביעת חוב. יתרונו של המסלול השני – שבו בחרו המערערים – בכך שהם זכו לתמיכתו ועזרתו של המפרק, ולא נדרשו לבצע את הליכי הגבייה והמימוש בעצמם, על כל המשמעויות והעלויות הכרוכות בכך. חסרונה של אפשרות זו, ככלל, בכך שהיא משתרעת לעתים על-פני תקופה ממושכת, ועשויה לחייב את הנושה להשתתף בשכר טרחתו של המפרק. מכל מקום, המערערים הם אלה שבחרו מרצונם בחלופה זו – הנסמכת על עזרתו של המפרק – בהתחשב ביתרונותיה ובמגבלותיה. משכך, בין אם עמדה למערערים בזמנו אפשרות אחרת להשבת חובם, בין אם לא, בפועל – המערערים אכן נזקקו למפרק לצורך השבת חובם, על כל המשמעויות המתלוות לכך. בנסיבות אלה, אין לקבל את הטענה כי הם היו "אדישים" להליך הפירוק, או כי לא הרוויחו ממנו. בעניין זה, המערערים אינם נבדלים מן הנושים האחרים בהסדר. נפנה, אם כן, לבחינת חובתם של המערערים לשאת בתשלום שכר טרחת המפרק, כפי שהיא עולה מהסדר הפירוק.

 

 

 

 

משמעותו של הסדר הפירוק

 

 

 

 

10. הסדר הפירוק, במקרה שלפנינו, מבטא הסכמה בין הצדדים. על-אף שמדובר בהסכמה שקיבלה את אישורו של בית המשפט, ולמרות שזהו חוזה בעל מאפיינים ייחודיים הנגזרים מהליך הפירוק – אין מניעה לבחון את ההסכם גם במשקפי דיני החוזים, בשינויים המתחייבים ממהותו הייחודית. כך נקבע, באופן דומה, אף לעניין הסדר נושים (ע"א 3559/07 זקס נ' קירשנבוים בתפקידו כמפרק עמותת הקוטג'ים בשועפט, פסקאות 45-40 (לא פורסם, 7.7.2009)). בספרות הובעה דעה דומה, ביחס להסדר הקפאת הליכים. נאמר כי הוא "אינו אלא סוג מיוחד של חוזה בין החברה לנושיה", והובהר כי "אופיו המיוחד של הסדר... אינו משנה [את] אותה מהות חוזית" (ורדה אלשיך גדעון אורבך הקפאת הליכים – הלכה למעשה 509 (2005)). נפנה, אפוא, לבחינת ההסכמות החוזיות שהתגבשו בין הצדדים באשר לשכר טרחתו של המפרק.

 

 

 

 

אין חולק שהמערערים הם צד להסדר. בנפרד מן העובדה שההחלטה אשר נתנה תוקף להסדר מופנית גם כלפיהם, גם באופן מהותי המערערים הם חלק אינטגרלי ממערך ההסכמות בין הצדדים. עיקר טענתם של המערערים בהקשר זה, כאמור, היא שלמרות היותם חלק מן ההסדר בכללותו, הם אינם צד לסעיף הספציפי העוסק בחובת תשלום ההוצאות – סעיף 28(ז), וזאת בעיקר נוכח התיבה "באופן יחסי לחלקיהם בבנין" המופיעות בסיפא של הסעיף האמור. השאלה היא, אפוא, האם על-אף היותם צד לחוזה, מוציאה הוראת סעיף 28(ז) את המערערים ממעגל החייבים בהוצאות הפירוק ושכר הטרחה, או שמא הוראה זו מחייבת את כלל הצדדים להסכם בהשתתפות בתשלום.

 

 

 

 

11. כידוע, נקודת הפתיחה להבנת משמעותו של חוזה, היא לשונו (ראו: סעיף 25 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973; דנ"א 2045/05 ארגון מגדלי הירקות אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נ' מדינת ישראל, פסקה 6 לפסק דינו של השופט (כתוארו אז) ריבלין (לא פורסם, 11.5.2006) (להלן: פרשת מגדלי הירקות); אהרן ברק פרשנות במשפט - פרשנות החוזה 316-315 (2001) (להלן: ברק)). במקרה שלפנינו, לשון החוזה מורה כי הוצאות הפירוק, לרבות שכר הטרחה, יחולקו "בין הצדדים להסדר". הניסוח שנבחר אינו מסייג את החבות בתשלום רק לחלק מן הצדדים, או מקצתם. לא נאמר כי ההוצאות יוטלו על קבוצה כזו, או אחרת, של נושים. הלשון מכוונת, אפוא, להטלת החבות בתשלום על כל הצדדים להסדר.

 

 

 

 

אכן, הסעיף ממשיך ומורה, כי התשלום יתחלק בין הצדדים "באופן יחסי לחלקיהם בבנין". לכאורה, תיבות אלה עשויות ללמד כי רק מי שמחזיק בזכויות בבניין יחויב בהוצאות הפירוק ושכר הטרחה. אלא שאפשרות פרשנית זו מעוררת מספר קשיים. הקושי העיקרי נובע מקיומה של אי-בהירות באשר למועד בחינת חלקיהם של הצדדים בבניין. בגדר "מתחם האפשרויות הלשוניות" קיימות כמה חלופות למועד הרלוונטי בהקשר זה. אפשרות אחת, היא לבחון את החבות בתשלום במועד כריתת החוזה. במצב כזה, נוכח העובדה שהמערערים היו בזמנו בעלי הזכויות בנכס, ישאו הם לבדם בכל שכרו של המפרק, בעוד שהצדדים האחרים להסדר (כגון הרוכשים) – יהיו פטורים מתשלום. אפשרות אחרת, היא לבחון את שיעור החזקתם של הצדדים בבניין במועד סיום הליכי הפירוק. במצב כזה, רק הרוכשים (שהפכו בתום ההליך לבעלי הזכויות בנכס) יחויבו בתשלום, בעוד ששאר השחקנים (למשל, המערערים) לא יישאו בעלויות. כל אחת מן האפשרויות האלה מטילה את נטל התשלום על קבוצה אחת (המערערים או הרוכשים), ופוטרת לחלוטין את הקבוצה האחרת. הקושי טמון בכך שלשון סעיף 28(ז) אינה ברורה בנקודה זו, ואינה מספקת אינדיקציה להבחנה בין שתי חלופות קוטביות האלה.

 

 

 

 

12. הבחירה בין האפשרויות הלשוניות העומדות על הפרק תיעשה, בין השאר, על רקע רצונם של הצדדים במקרה הקונקרטי. אכן, לשונו של החוזה היא אמנם נקודת המוצא, אך היא אינה נקודת הסיום, ולצד השפה שבה בחרו הצדדים להשתמש, יש לתת את הדעת גם לנסיבות המלוות את כריתת החוזה. נסיבות אלה מאפשרות לבחון את אומד דעתם של הצדדים במועד ההתקשרות החוזית, ולחלץ מתוכו את הכוונה שראו הצדדים לנגד עיניהם במועד הכריתה (ראו, למשל: פרשת מגדלי הירקות, פסקה 12; עע"מ 6823/10 מתן שירותי בריאות בע"מ נ' משרד הבריאות, פסקה 31 (לא פורסם, 28.2.2011); ע"א 1194/09 נתיבי איילון בע"מ נ' עיריית חולון, פסקה 25 (לא פורסם, 16.2.2011); ע"א 2850/08 CHECK POINT SOFTWARE TECHNOLOGIES LTD נ' בוגנר, פסקה כ"ג (לא פורסם, 5.7.2010)). דברים אלה מקבלים משנה תוקף במקרה כגון זה, שבו לשונו של החוזה אינה ברורה.

 

 

 

 

במקרה שלפנינו, כוונתם של הצדדים במועד עריכת ההסכם עולה ממנו באופן בהיר ומפורש. במבוא להסכם קבעו הצדדים כי מדובר בהסדר "בין בעלי הזכויות השונים בבנין ברח' הס 15 תל-אביב [הנכס]", וכי מטרתו "להשלים את רכישת המקרקעין, להשלים את הבניה, ולאפשר לרוכשי יחידות הדיור ובעלי השעבודים לממש את זכויותיהם, כשהבנין גמור". הצדדים הגדירו, אפוא, את תכליתו של ההסדר במילים מפורשות: רכישת הזכויות בנכס מאת המערערים והשלמת הבניה. דברים אלה מבטאים בצורה ברורה את כוונתם של הצדדים ליצור הסדר הנשען על שיתוף פעולה מצידם של כלל הגורמים המעורבים, לרבות המערערים, הנמשך לאורך כל שלבי הליך הפירוק. הצדדים יכלו, למשל, להגדיר את תכליתו של ההסדר רק ביחס להשלמת הבנייה, או להבהיר כי שיתוף הפעולה נדרש רק ביחס לרוכשי הדירות. הם בחרו שלא לעשות זאת. תחת זאת, בחרו הצדדים לכלול בגדרי ההסדר את כל שלבי ההליך – החל מהשלמת הרכישה ועד סיום הבנייה.

 

 

 

 

ברי, כי תכלית זו אינה מוציאה את המערערים מכלל החייבים בהוצאות הפירוק. אדרבא, מן האמור עולה, כי מטרת החוזה היא הכללת כל הגורמים תחת אותה מטריה חוזית, ויצירת שיתוף פעולה ביניהם, לצורך השאת רווחיהם של כל המעורבים. בנסיבות אלה, ההבחנה בין חלקיו השונים של החוזה היא במידה רבה מלאכותית. מקום שבו תכליתו המוצהרת והברורה של החוזה היא לאגד יחד את כל הגורמים המעורבים, ספק אם יש להוציא מכלל החבות בתשלום קבוצה מסוימת של נושים – בין אם המערערים, בין אם הרוכשים.

 

 

 

 

מסקנה זו אף נתמכת בפעולתם של הצדדים במהלך השנים שבהן התנהל הליך הפירוק. אכן, לעתים גם התנהגות הצדדים לאחר גיבוש ההבנות החוזיות יכולה ללמד על כוונתם ב"זמן אמת" (השוו: ע"א 7193/08 עדני נ' דוד, פסקה 15 (לא פורסם, 18.7.2010)). במקרה שלפנינו, המערערים לקחו חלק פעיל בהליך הפירוק במהלך השנים; הגישו תביעת חוב והשתתפו באסיפות נושים. מעורבותם של המערערים בהקשר זה אינה נופלת מזו של הגורמים האחרים המעורבים בהליך הפירוק. גם הנאתם של המערערים מהליך הפירוק והתועלת שצמחה להם ממנו, אינה נבדלת מזו של הצדדים האחרים להסדר. במקרה שלפנינו, כאמור, המערערים בחרו שלא להיפרע מן הבנק באופן עצמאי, ובפועל הם אכן נזקקו למפרק לצורך השבת חובם. המערערים יצאו נשכרים, אפוא, מהליך הפירוק, שכן ללא פעולתו של המפרק לא היו יכולים להשיב את חובם. אף מן הטעם הזה אין להלום כי הצדדים התכוונו לפטור אותם מחובת תשלום ההוצאות ושכר הטרחה.

 

 

 

 

13. יתרה מזאת. במקום שבו לא ניתן לעמוד על אומד דעתם המשותף של הצדדים, עשוי בית המשפט אף להידרש לתכליתו האובייקטיבית של החוזה (ראו, למשל: פרשת מגדלי הירקות, פסקה 12; ע"א 4340/06 לילוף נ' בנק איגוד לישראל בע"מ, פסקה 36 (לא פורסם, 21.4.2010); ע"א 3352/07 בנק הפועלים בע"מ נ' קריסטין הורש, פסקה 11 (לא פורסם, 7.12.2009)). אמנם, במקרה שלפנינו, אין קושי לעמוד על התכלית הסובייקטיבית של החוזה, ובכך יכול היה מסענו להסתיים. אך מעבר לדרוש, נוסיף, כי תוצאה זו – המחייבת את כל הצדדים להסכם לשאת בהוצאות הפירוק ושכר טרחת המפרק – מגשימה בצורה המיטבית את תכליתו של הסדר מן הסוג הזה.

 

 

 

 

14. חלוקת הנטל בין כל הצדדים מתבקשת לצורך הגשמת תכליתו של הסדר הפירוק. הליך הפירוק נועד, בעיקר, להשיא את רווחתם של הנושים, תוך הגדלת מסת הנכסים העומדים לחלוקה. כבר נפסק, כי "אמנם, העשרת קופת הפירוק או כינוס הנכסים אינה חזות הכל אולם לא יכול להיות חולק כי אחת ממטרותיו העיקריות של הליך הפירוק או כינוס הנכסים היא השבת חובם של הנושים במידה המיטבית והמֵרבית" (פרשת פלדמן, פסקה 36; וראו גם: ציפורה כהן פירוק חברות 13-8 (2000)). הסדר פירוק נועד אף הוא, מטבע הדברים, לשרת תכליתו זו, קרי – להעשיר את קופת הפירוק ולהעצים את יכולתם של הנושים להיפרע ממנה. ואכן, הסדר אשר מביא לשיתוף פעולה בין כל הצדדים לפירוק – מביא בהתאם לחיסכון בעלויות; מבטיח צמצום בהתדיינויות מיותרות ומאפשר להשיא את קופת הפירוק. ההסדר מקדם את יעילות הדיון כמו גם את רווחתם של הנושים. הסדרים שכאלה, אם כן, הם ככלל רצויים, ועשויים לשרת היטב את כל הצדדים הנוגעים בדבר.

 

 

 

 

אלא שקיומו של הסדר פירוק, הנשען על הסכמת הצדדים ורצונם להתקשר בו, מחייב שיתוף פעולה מצד כל הגורמים המעורבים. כאשר אחד הצדדים אינו נושא בנטל, הרי שנותר בידיו נתח גדול יותר מזה שנותר בידי חבריו. במצב כזה, שבו אחד השחקנים מפיק אפוא תועלת מן ההסדר, בלא שהוא נושא בעלות הכרוכה באותו הרווח, בעוד ששאר השחקנים המעורבים נושאים לבדם בעלות – קיים חשש לפגיעה בתמריצים להתקשר בהסדרים מן הסוג הזה. לשון אחר, האפשרות כי חלק מן הנושים "יתחמקו" מתשלום הוצאות הפירוק, על אף האמור בהסדר, ולמרות שהשתתפו באופן פעיל בהליך הפירוק והרוויחו ממנו – עשויה ליצור תמריץ שלילי לנושים עתידיים להתקשר בהסדרים שכאלה. נוכח יתרונותיו של הסדר הפירוק שעליהם עמדנו לעיל – ברי כי תוצאה כזו אינה רצויה.

 

 

 

 

15. על-יסוד כל האמור נמצא, אפוא, כי חובת תשלום שכרו של המפרק חלה על כל הצדדים להסכם, ולא על חלקם בלבד. כך עולה, כאמור, מן האופן שבו הצדדים ראו את מטרתו של ההסדר, כמו גם מעקרונות היסוד של דיני חדלות פירעון ותכליתו של ההסדר. בנסיבות אלה, אין מקום לפטור את המערערים מתשלום שכר הטרחה.

 

 

 

 

חובת התשלום של המשיבה 6

 

 

 

 

16. המשיבה 6, כרמל איגוד למשכנתאות והשקעות בע"מ (להלן: כרמל), מצטרפת לטענותיהם של המערערים. בנוסף, מבקשת כרמל לפטור גם אותה מתשלום שכר הטרחה. עיקר טענתה בהקשר זה, נוגעת לכך שבזמנו היא הסתייגה מחלק מן הסעיפים בהסדר, וכי מן הטעם הזה אין לחייבה בתשלום ההוצאות.

 

 

 

 

17. המפרק, לעומת זאת, טוען כי הסתייגויותיה של כרמל מההסדר בשעתו לא נגעו לסעיף 28(ז), וכי במובן זה, כרמל היא צד להסדר בכל הנוגע לתשלום שכר הטרחה. כרמל אף לא הסתייגה מן האמור בהסדר בעניין זה באף שלב במהלך הפירוק. המפרק ממשיך וטוען, כי אם תתקבל עמדתה של כרמל בדבר הוצאתה מכלל ההסדר, הרי – כך נטען – היא לא תהיה זכאית כלל לדיבידנד מקופת הפירוק. לצד זאת, מדגיש המפרק את ההנאה שצמחה לכרמל מהליך הפירוק. לדבריו, אמנם בעבר היתה רשומה לזכות כרמל הערת אזהרה על חלק מהנכסים, אך זו נמחקה, על רקע מעורבותו של מנכ"ל כרמל בעסקה שהתבררה כפיקטיבית. המפרק טוען, כי בנסיבות אלה, לא עומדת לכרמל כל זכות פרט לזו שבמסגרת הסדר הפירוק, וכי אף מן הטעם הזה יש לחייבה בהשתתפות בשכר הטרחה.

 

 

 

 

18. אין בידי להיעתר להשגותיה של כרמל. ראשית ועיקר – כרמל אינה מערערת בהליך זה. אין צורך להרחיב בכך שבעל דין אשר מבקש להשיג על קביעותיה של הערכאה הדיונית בעניינו, נדרש להגיש הליך של ערעור, על כל המשמעויות הכרוכות בכך. בעל דין אינו יכול להעלות השגות על הקביעות הנוגעות לו, ולבקש סעד בגדר ערעור שהגיש בעל דין אחר.

 

 

 

 

אף לגופו של עניין, לא מצאתי טעם להיענות לבקשתה של כרמל. המחלוקת בין הצדדים בעניין זה מתמקדת בשאלות עובדתיות בעיקרן, הנוגעות – בין היתר – להערותיו של בא-כוחה של כרמל בדיון בבית המשפט המחוזי בשנת 2001 שבו אושר הסדר הפירוק, ולמעורבותה של כרמל בהליך הפירוק בשנים שחלפו. בית המשפט המחוזי ראה את כרמל בפסק דינו כצד להסדר לכל דבר ועניין. לא שוכנעתי כי יש עילה לסטות מהכרעה זו ולהוציא את כרמל מכלל ההסדר במקרה שלפנינו. בנוגע לחיובה של כרמל בשכר הטרחה, נראה כי הטעמים העומדים בבסיס חיובם של המערערים בתשלום השכר – באשר לטיבו וטבעו של ההסדר ותחולתו על כל הגורמים המעורבים; בנוגע להנאה והרווח שצמחו להם מהליך הפירוק וביחס למימושם של עקרונות היסוד בחדלות פירעון – עומדים גם בהקשר זה. בנסיבות אלה, אין מקום לפטור את כרמל מחיובה בשכר הטרחה.

 

 

 

 

19. התוצאה היא שהערעור נדחה. המערערים ישלמו למפרק שכר טרחה בערכאה זו בסך של 25,000 ש"ח. לכונס הרשמי ישולם שכר טרחה בסך 15,000 ₪.

 

 

ש ו פ ט

 

 

 

 

השופט א' חיות:

 

 

אני מסכימה.

 

 

 

 

ש ו פ ט ת

 

 

 

 

השופט י עמית:

 

 

אני מסכים.

 

 

 

 

ש ו פ ט

 

 

 

 

הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ע' פוגלמן.

 

 

 

 

 

 

ניתן היום, ‏כ"ו באייר התשע"א (‏30.5.2011).

 

 

 

 

 

 

תביעות רשלנות רפואית בישראל

 

 

 

_________________________

 

 

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 10011640_M07.doc יל

 

 

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il