עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 1017/12

עו"ד? הצטרף לאינדקס חינם

עורך דין רשלנות רפואית חיפה בד"כ בקיא בנושאי רפואה ומשפט- קבלו הצצה מי הם עורכי דין רשלנות רפואית חיפה

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

בג"ץ 1017/12

לפני:

כבוד השופטת ס' ג'ובראן

כבוד השופט י' דנציגר

כבוד השופט ע' פוגלמן

העותר:

משה כהן

נ ג ד

המשיב:

נציב שירות בית-הסוהר

עתירה למתן צו על תנאי ולצו ביניים

בשם העותר:

בעצמו

פסק-דין

השופט י' דנציגר:

לפנינו עתירה למתן צו על תנאי ולמתן צו ביניים כנגד נציב שירות בתי הסוהר ליתן טעם מדוע לא תבוטל הוראה מסוימת בפקודת הנציבות, אשר עניינה בהעמדה לדין משמעתי של אסיר בחופשה אשר מאחר לשוב מהחופשה. לטענת העותר, ההוראה הינה בלתי חוקית, מכיוון שהיא מבוססת על תשתית נורמטיבית שסותרת את ההסדר החקיקתי הנוגע לחופשות אסירים ולדינים המשמעתיים שמוסמך שירות בתי הסוהר לקבוע.

העותר ריצה עונש מאסר בגין עבירות שוד וגניבה, אשר הסתיים ביום 4.8.2011. על פי האמור בכתב העתירה, במהלך תקופת המאסר הועבר העותר בשנת 2007 מכלא ניצן לכלא צלמון. לטענת העותר, כלא צלמון מרוחק מאזור מגוריו ומפאת המרחק הוא התקשה לשוב במועד מחופשות שאושרו לו מעת לעת. העותר הגיש בעבר, בשנים 2008-2007, מספר עתירות אסיר להעברתו למתקן כליאה במרכז הארץ כשבבסיס העתירות עמד נימוק המרחק. עתירות אלה נדחו. על פי האמור בכתב העתירה, במספר מועדים בשנים 2011-2010 (האחרון שבהם ביום 18.7.2011), איחר העותר לשוב מחופשות שאושרו לו וכתוצאה מכך הועמד לדין משמעתי על ידי שירות בתי הסוהר והושתו עליו עונשים משמעתיים, בהם בידוד ודחיית פז"ם לחופשה. בעקבות הרשעתו בדין משמעתי בגין איחור בחזרה מחופשה ביום 18.7.2011 הגיש העותר עתירת אסיר לבית המשפט לעניינים מנהליים בנצרת שטעמיה דומים לעתירה הנוכחית (עת"א 31311-08-11). עתירה זו נמחקה בהחלטה מיום 25.10.2011 לאחר ששירות בתי הסוהר הודיע לבית המשפט על שחרורו של העותר ממאסר ביום 4.8.2011.

במסגרת העתירה הנוכחית טוען העותר כי ההוראה בפקודת הנציבות, מכוחה שואב שירות בתי הסוהר את הסמכות לנקוט בהליך משמעתי כנגד אסיר בחופשה בגין איחור לשוב מהחופשה ולהשית עליו עונשים כבדים כגון בידוד ומאסר בפועל, הינה הוראה בלתי חוקית אשר הוצאה בחוסר סמכות. העותר פורס במסגרת עתירתו, המשתרעת על פני עשרות עמודים, יריעה רחבה של נימוקים משפטיים בנוגע לדינים החלים על אסירים בכלל ועל אסירים בחופשה בפרט, תוך הפנייה לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], תשל"ב-1971 (להלן: הפקודה), לתקנות בתי הסוהר, תשל"ח-1978 (להלן: התקנות), להוראות בתי הסוהר ולפקודות נציבות שהוצאו מכוח סעיפי הסמכה בפקודה ובתקנות, ולפסיקה בעניינים שונים הנוגעים לאסירים ולאסירים בחופשה. טענתו המרכזית של העותר, השזורה כחוט השני בעתירה, הינה כי אסיר בזמן חופשה אינו נתון למשמורת שירות בתי הסוהר (להבדיל מאסיר המצוי בין כותלי בית הסוהר או אסיר שנמצא מחוץ לתחומי בית הסוהר אך נתון לפיקוח הדוק ומתמיד של הרשות), ולכן לא ניתן להחיל על אסיר המאחר לשוב מחופשה את הוראות הפקודה והתקנות, וכפועל יוצא לא ניתן להעמיד את האסיר לדין משמעתי בגין איחור בחזרה מחופשה. לטענת העותר, העמדתם לדין משמעתי של אסירים המאחרים לשוב מחופשה מבוססת על "עבירה פיקטיבית הנחזית כאילו הינה אחת מבין עבירות בית הסוהר".

העותר טוען כי אין לו סעד חלופי מאחר שהוא כבר אינו מצוי במעמד של אסיר, ולכן הוא לא יכול להגיש עתירת אסיר מכוח סעיף 62א לפקודה לבית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (ולכן גם נמחקה עתירת האסיר שהגיש לבית המשפט המחוזי בנצרת). לפיכך, לטענתו, הוא עותר לבית משפט זה על מנת שיעשה שימוש בסמכותו לפי סעיף 15(ג) לחוק יסוד: השפיטה. עוד טוען העותר כי לא מדובר בעתירה תיאורטית. העותר טוען שאמנם הוא אינו נמנה כיום עם האסורים בבתי הסוהר, אולם הוא נפגע מספר פעמים בעבר מהתנהלותו הבלתי חוקית של שירות בתי הסוהר, ולפיכך לטענתו זכותו לעתור לערכאות בגין התנהלות זו שרירה וקיימת ו"אינה נמוגה עם שחרורו ויש בכוונתו לדעת האם אכן, כפי שהינו סבור, פעולות הרשות בעניינו נעשו שלא כדין". העותר מציין שמדי יום ביומו מצויים אלפי אסירים בסיטואציה דומה לסיטואציה בה עמד הוא בעבר ועומדים לדין משמעתי בגין איחור בחזרה מחופשה, דין שמקורו הנורמטיבי מוטל בספק ובלתי חוקי. העותר מציין כי שקד על לימודי המשפטים במהלך שנות מאסרו ולטענתו הוא יכול לייצג על הצד הטוב ביותר את האינטרסים של כלל האסירים הנתונים בסבב חופשות ואשר מועמדים לדין משמעתי בגין איחור בחזרה מחופשה.

דין העתירה להידחות על הסף. כלל ידוע הוא שבית משפט זה לא ידון בעתירה המעלה שאלות תיאורטיות ויירתע "מקביעת הלכה שהיא כביכול מרחפת באוויר" [ראו: בג"ץ 6055/95 צמח נ' שר הביטחון, פ"ד נג(5), 241, 250 (1999); בג"ץ 2655/06 נועם נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 27.3.2006); בג"ץ 11437/05 קו לעובד נ' משרד הפנים, בפסקה 14 לפסק דינה של השופטת א' פרוקצ'יה (לא פורסם, 13.4.2011)]. למרות טענותיו של העותר בדבר מעמדו כמי שנפגע מנוהל כזה או אחר של שירות בתי הסוהר, נוהל אשר לטענת העותר הינו בלתי חוקי, הרי שמעת שהעותר שוחרר ממאסר ומעת שעתירת האסיר שהגיש נמחקה, מדובר בעתירה תיאורטית לחלוטין. אשוב ואציין כי טענותיו של העותר נוגעות להליכים משמעתיים בהם הורשע בגין איחור בחזרה מחופשה במועדים שונים לאורך מספר שנים, כאשר המועד המאוחר ביותר היה ביום 18.7.2011. העותר הגיש עתירת אסיר בהתאם לסעיף 62א לפקודה לבית המשפט המחוזי בסמוך לשחרורו ממאסר, בחודש אוגוסט 2011. עתירה זו נמחקה, כאמור, בהחלטה מיום 25.10.2011 מכיוון שהאסיר שוחרר ממאסר. אמנם, ההחלטה על מחיקת העתירה הינה החלטה לאקונית אך ספק אם בבסיסה עמד טעם אחר מלבד הפיכתה של העתירה לתיאורטית. ככל שסבר העותר כי החלטת בית המשפט המחוזי על מחיקת העתירה הינה שגויה או כי קיימים טעמים להמשך בירור העתירה למרות שהוא עצמו כבר שוחרר ממאסר, היה עליו לפנות לבית המשפט המחוזי בסמוך למתן ההחלטה על המחיקה ולטעון טענה זו (כפי שהוא טוען כעת בפני בית משפט זה). העותר לא פעל בדרך זו, ואף המתין פרק זמן ניכר נוסף עד להגשת העתירה הנוכחית בתחילת חודש פברואר 2012. משכך, דין העתירה להידחות אף בגין שיהוי בהגשתה. לבסוף, נציין כי למרות הצהרתו ותחושתו של העותר כי הוא יכול לייצג על הצד הטוב ביותר את האינטרסים של כלל האסירים הנתונים בסבב חופשות ומועמדים לדין משמעתי בגין איחור בחזרה מחופשה, הרי שהעותר איננו עותר ציבורי והעתירה איננה עתירה ציבורית. לאור האמור לעיל, השאלות שמעלה העותר תאלצנה להמתין לבירור עתידי במסגרת עתירה ממוקדת בעניינו של אסיר קונקרטי.