ניכוי גמלאות מל"ל- רשלנות רפואית
עא 3922/08 שירותי בריאות כללית נ' אברהם וזאנה (עליון; ס' ג'ובראן, נ' הנדל, א' ריבלין; 08/07/10) - 7 ע'
בתביעת המשיב נגד המערערת נקבע כי המערערת גרמה למשיב נזקים מעבר לנכויות קודמות שהיו לו. ביהמ"ש פסק למשיב פיצויים וקבע כי יש לנכות מהם את כל גימלאות המל"ל. המערערת שילמה למשיב עפ"י חוות דעת אקטוארית. לאחר שפס"ד נעשה חלוט, טען המשיב כי היה על המערערת לנכות רק את הגימלאות הנובעות מהנזק שגרמה המערערת. במסגרת הליכי הוצל"פ לגביית הניכוי ביתר, הופנתה שאלת הבהרה לביהמ"ש המחוזי, שקבע כי יש לנכות רק את הגימלאות הנוגעות לאירוע רשלנות רפואית ולא בגין נכויות קודמות. מכאן הערעור.
ביהמ"ש קיבל את הערעור וקבע כי:
השאלה אינה מהו אופן הניכוי הנכון של תשלומי המוסד לביטוח לאומי, שכן שלב הערעור על פסק-הדין המקורי חלף. השאלה היא כיצד יש לפרש את פסק-הדין המקורי, וביתר דיוק: אם ניתן להבינו כך שהוא מורה לנכות רק את אותו חלק מתשלומי המוסד לביטוח לאומי שנובע מן הנזק שנגרם ברשלנות. מובנה הפשוט של לשון פסק-הדין המקורי, המדברת ב"כל" תשלומי המוסד לביטוח לאומי, הוא כי יש לנכות את מלוא התשלומים, בלא להבחין בין אלה שמקורם בנכות קודמת ובין אלה שמקורם בנכות הנובעת מן האירוע הרשלני. אמנם נכון הוא שמשמעותה הפשוטה של הלשון אינה תמיד המשמעות המתבררת כנכונה בסוף תהליך הפרשנות, אולם במקרה זה קשה למצוא תימוכין למשמעות שונה. התייחסותו של בית המשפט המחוזי לעצם קיומן של נכויות קודמות לא יכולה, לבדה, להקים בסיס של ממש לסברה שפסק-הדין מפריד בין תשלומי הביטוח הלאומי הנובעים מן הנכויות הקודמות לבין התשלומים שניתנים בגין הנזק שנגרם ברשלנות המערערת. על-מנת שניתן יהיה להשתכנע כי יש בעצם ההתייחסות לקיומן של נכויות קודמות כדי לבסס את הטענה שבית המשפט התכוון גם להפריד בין תשלומי הביטוח הלאומי השונים יש להניח ראשית כי האפשרות של טעות משפטית בפסק-הדין היא בלתי מסתברת. אלא שטעויות משפטיות עלולות ליפול בפסקי-דין ומשום כך, בין היתר, קיים מנגנון של ערעור המאפשר לתקנן.
המשיב עצמו לא השיג על האופן בו ניכתה המערערת את תשלומי המוסד לביטוח לאומי, לא בעת קבלת כספי הפיצויים ולא במסגרת הערעור שהגיש על פסק-הדין. משלא התייחס המשיב לעניין זה בערעורו, ופסק-הדין הפך לחלוט, סיים בית המשפט את תפקידו ואין עוד מקום להידרש לטענות הנוגעות לקביעות המהותיות בפסק-הדין.
ביהמ"ש העיר כי ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בחישוב ראשי הנזק השונים מקום שבו הפיצוי בכללותו סביר, ומטעם זה יש יתרון לכך שבית המשפט יערוך חישוב של סכום הפיצוי הסופי, ולא יסתפק רק בהוראות לצדדים.
