סקירת מערכות- רשלנות רפואית בהריון

בשא 8327/06 פישר לינצקי שני ,פישר עמי אברהם,לינצקי איילת נ’ שירותי בריאות כללית, מדינת ישראל

1


בתי המשפט

בבית המשפט המחוזי בחיפה
בשא 008327/06
בשא 009107/06

בתיק עיקרי: א 475/02
בפני:
כב’ השופטת ב. גילאור- נשיאה
תאריך:
04/10/2006




בעניין:
1. פישר לינצקי שני (קטינה)
2. פישר עמי אברהם
3. לינצקי איילת




התובעים (המשיבים)

- נ ג ד -


1. שירותי בריאות כללית



הנתבעת 1

(המבקשת בבש"א 9107/06)

2. מדינת ישראל – משרד הבריאות
ע"י ב"כ עוה"ד י. סהר ואח’




הנתבעת 2
(המבקשת בבש"א 8327/06)


החלטה

שתי הבקשות עניינן כתב התביעה המתוקן שהגישו התובעים, לטענתם מכוח תקנה 136 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות").
בש"א 8327/06 היא בקשתה של הנתבעת 2, מי שצורפה כנתבעת לפי כתב התביעה המתוקן, שלא לאשר הגשתו של כתב התביעה המתוקן, או לחילופין למחוק את התביעה נגדה על הסף, מפאת היעדר עילה.
בש"א 9107/06 היא התנגדותה של הנתבעת 1 להגשת כתב התביעה המתוקן, ובקשתה למתן פסק דין בשאלת החבות.
במסגרת תשובתם לבקשה, בקשו התובעים לחילופין לתקן את כתב התביעה ברשות.

עניינה של התביעה העיקרית בהתרשלות רפואית נטענת באבחון מומים במוחה של התובעת 1בהיותה עובר, במהלך היריונה של התובעת 3 בשנת 1989. עילת התביעה הולדה בעוולה. לטענת התובעים, לו אובחן הנזק המוחי הקשה (100% נכות) ממנו סובלת התובעת 1, היו ההורים בוחרים לבצע הפסקת היריון יזומה.

העובדות החשובות לעניינינו, ולכאורה, שהיה זה היריון ראשון לתובעת 3, ללא גורמי סיכון. בגין שרירן ברחם ודימום נרתיקי הופנתה בתאריך 23/4/89 התובעת 3 למעקב במרפאת היריון בסיכון גבוה. בתאריך 2/5/89, בשבוע ה-16 להיריון, נערכה לתובעת בדיקת חלבון עוברי בדם, אצל הנתבעת 2, שנמצאה גבוהה מהנורמה לגיל ההיריון. בעקבות ממצאי הבדיקה הומלץ על עריכת בירור נוסף. כנראה שנערכה בדיקת חלבון עוברי בדם חוזרת שתוצאתה תקינה. כן נערכה בדיקת חלבון עוברי במי השפיר, שנמצאה תקינה אף היא, אולם בגבול העליון. בדיקה סונוגרפית נערכה למחרת ונמצאה תקינה. המשך המעקב נערך בבית החולים כרמל. במהלך המעקב בוצעו מספר בדיקות אולטרסאונד, כולן הוגדרו על ידי הטכנאית המבצעת כתקינות, אולם ניכר פער בין גיל ההיריון שחושב לפי וסת אחרונה לבין גודל העובר. מלבד בבדיקה האחרונה, נשמר הפרש גדילה אחיד לאורך הבדיקות.
התובעת 1 נולדה בבית החולים כרמל ביום 19/10/89. הלידה והמהלך שאחריה במחלקת יונקים היה תקין. שוחררה במצב כללי טוב.
בגיל מספר חודשים התגלה שהתובעת 1 סובלת מפגיעה מוחית. בבדיקת MRI בגיל חצי שנה נמצאו ליקויים שונים במראה המוח, שככל הנראה מהווים הפרעה התפתחותית. טיב ההפרעה המדויק לא היה ברור, ולא התאים בכל חלקיו לסינדרומים המקובלים.

אין מחלוקת בין הצדדים שהנזק לא נגרם בעוולה. סלע המחלוקת בשאלה האם ניתן היה לאבחן את המום במוחה של התובעת 1 במהלך ההיריון.

כתב התביעה נסמך על חוות דעתו המיילדותית של פרופ’ שנקר. פרופ’ שנקר סבור שהממצאים מצביעים על פיגור בגדילה תוך רחמי Intrauterine Growth Restriction)), ועיקר חוות דעתו בעניין זה. סוגיה זו אינה רלוונטית לבקשות דנן, ועל כן לא אדרש במסגרת החלטה זו לדעותיהם של המומחים בעניין.
כן כותב פרופ’ שנקר בחוות דעתו שממצאי הבדיקות הצביעו על רמה גבוהה של חלבון עוברי בדם, ועל כן סבור, שהיה לערוך לתובעת 3 בדיקות מקיפות יותר לשלילת מומים מולדים.

עוד הוגשה מטעם התובעים חוות דעתו של פרופ’ שנפלד, בתחום האולטרה סאונד. פרופ’ שנפלד סבור שלפי ממצאי בדיקת ה-MRI התברר שבמוחה של התובעת חסרה ברקמת המוח מחיצה המכונה Septum pellucidum, והדבר מעיד שבחיים העובריים לא היה במוחה החלל המכונה Cavum septum pellucidum (CSP). לדבריו חלל זה ניתן לאבחון ואף לא ניתן לבצע בהיעדרו מדידות של ראש העובר.

מטעם הנתבעת הוגשו חוות הדעת של פרופ’ בליקשטיין, בתחום המיילדות, וחוות הדעת של פרופ’ מייזנר, בתחום האולטרה סאונד.

פרופ’ בליקשטיין סבור שהמומים שנצפו אינם כאלו הגורמים לרמת חלבון עוברי גבוהה מהנורמה. עוד הוסיף כי הצוות הרפואי פעל כנדרש לאור תוצאות החלבון העוברי הגבוה: בוצע דיקור מי שפיר ונערכה בדיקת אולטרה סאונד לשלילת מומים.

גם פרופ’ מייזנר סבור שההתייחסות לתוצאה של החלבון העוברי הגבוה הייתה מלאה, וגם לדעתו חלבון עוברי גבוה עלול להצביע על נזק מוחי שונה מזה ממנו סובלת התובעת.
באשר לממצאי בדיקת ה-MRI מגיל חצי שנה, סבור פרופ’ מייזנר שהממצאים העיקריים שנצפו הם שינויים שאינם ניתנים לזיהוי באולטרה סאונד טרום לידתי.


בהחלטה מיום 28/2/05 נקבע, בהסכמת הצדדים, שפרופ’ שיינפלד ופרופ’ מייזנר ייחקרו בשאלת האולטרה סאונד ובשאלה זו בלבד. ב-31/5/06 נחקרו המומחים על חוות הדעת.

לאחר שמיעת העדויות, מיוזמתי ולמרות התנגדות הנתבעת, הוריתי על מינוי מומחה רפואי בתחום האולטרה סאונד מטעם בית המשפט.
בהחלטה מיום 22/9/05 מונה פרופ’ הרמן, מנהל מחלקת נשים ויולדות מן המרכז הרפואי אסף הרופא.

בחוות דעתו מיום 12/3/06, רשם פרופ’ הרמן, שהבירור שבוצע בעקבות הרמה הגבוהה של החלבון העוברי בדם עומד בכל הסטנדרטים הרפואיים המתקדמים שהיו אז ב-1989, וגם כיום. לדעתו, התוצאה התקינה של הבירור הצביעה על כך שההיריון לא היה בסיכון מוגבר למומים. לדעתו, הטענה שה- Septum pellucidum היה חסר כבר בהיריון אינה מביאה למסקנה שמבצעי הבדיקות התרשלו בכך שהממצא לא אותר שכן מן הספרות הדנה בתסמונות המוכרות בהן קיים חסר זה, עולה כי רק במקרה אחד בודד אובחן החסר, וגם אז בעקבות ממצא נוסף. פרופ’ הרמן דן גם באבחון באולטרה סאונד של הממצא של חיבור קרניים קדמיות (המהוות חלק מהמבנה של ה-CSP, אולם ניתנות להדגמה בנפרד), וכותב שבספרות משנת 1987 ממצא זה תואר כבלתי ניתן לאבחון בהיריון ואף בספרות עדכנית מתואר כקשה לאבחון. במסגרת הדיון באי אבחון החסר של ה- Septum pellucidum במקרה הנוכחי דן פרופ’ הרמן גם באפשרות שהחסר התפתח לאחר הלידה.
בעקבות חוות דעתו של פרופ’ הרמן, הגישו התובעים ביום 29/3/06 הודעה על הגשת כתב תביעה מתוקן.

כתב התביעה המתוקן כולל מספר תיקונים מרכזיים:

1. הוספת נתבעת נוספת – הנתבעת 2, שהייתה בזמנים הרלוונטיים לתביעה המחזיקה בבית החולים רוטשילד (בני ציון) במסגרתו פעלה המעבדה הגנטית בה נבדקה התובעת 3. לטענת התובעים, הנתבעת 2 התרשלה באי מתן ייעוץ גנטי לתובעת 3 לאחר קבלת תוצאות הבדיקות, ולאורן. לטענתם, הנתבעת 2 לא הפנתה אותם לביצוע בדיקות נוספות, ולא קיימה עמם דיון על משמעות הממצאים, ועל קיומו של חשד כלשהו למומים אצל הוולד. לטענתם, לו היו מודעים למשמעות התוצאות, היו פונים לעריכת בדיקות נוספות, וכן משקללים צעדיהם בהתאם. התובעים מבקשים ארכה להגשת חוות דעת גנטית.

2. בקשה לקבלת ארכה להגשת חוות דעת נוירולוגית.

3. התובעים מלינים על היעדרן של צילומי הבדיקות הסונוגרפיות שנערכו וטוענים כי נגרם להם נזק ראייתי בשל כך.

לטענת התובעים, התיקונים המבוקשים הם לאור האמור בחוות דעתו של פרופ’ הרמן, הוא מומחה שמונה על ידי בית המשפט, ועל כן קמה זכותם לתקן כתב התביעה ללא נטילת רשות, לפי תקנה 136 לתקנות.

לחילופין, הם מבקשים רשות לתקן, לפי תקנה 92 לתקנות.

דיון
א. הוספת הנתבעת 2 וצירוף חוות דעת בתחום הגנטיקה
כתב התביעה המקורי לא עסק כלל בשאלת הייעוץ הגנטי, או בחלקה של הנתבעת 2 בפרשה. לאחר שהוגשה חוות דעתו של פרופ’ הרמן, ולטענת התובעים - לאורה, הוגש כתב התביעה המתוקן, אשר חלק נכבד ממנו הוקדש לטענות כנגד הנתבעת שהוספה – הנתבעת 2.

לטענת התובעים, הנתבעות שתיהן, ובמיוחד הנתבעת 2, לא קיימו עימם דיון על המשמעות הגנטית של ממצאי הבדיקות ועל קיומו של חשד כלשהו שתיוולד תינוקת עם מום. לטענתם, לאור הממצאים צריך היה להפנותם לבדיקות נוספות, להדריכם על אפשרות לביצוען של בדיקות כאלו, ולספק בידיהם מידע מפורט על בסיסו יוכלו לשקול הפסקת ההיריון.
כאמור, התובעים מבקשים לתקן תביעתם בזכות, לפי תקנה 136 לתקנות, המקנה לבעלי הדין זכות לתיקון כתבי הטענות לאור האמור בחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט.

הנתבעות טוענות מנגד, כי מחוות הדעת של פרופ’ הרמן עולה כי ניתן ייעוץ גנטי מלא, ולא רק שאין בה כדי לבסס טענה חדשה בכתב התביעה, אלא יש בה כדי לאיין טענה שכזו.

ככל שאני נדרשת, בשלב הזה, להתייחס לאמור בחוות הדעת הרפואיות, דעתי תהיה לכאורה בלבד.
עיון בחוות דעתו של פרופ’ הרמן מלמד שהדיון בפרק על הרמה המוגברת של החלבון העוברי יוחד לשאלה האם נעשה כל שנדרש לאור התוצאה הגבוהה. פרופ’ הרמן מפרט שבוצעה בדיקה חוזרת, בוצעה בדיקת מי שפיר, ונערכה בדיקת אולטרה סאונד נוספת. משכל הבדיקות חזרו תקינות, סבור פרופ’ הרמן שהעניין מוצה. עוד הוא מוסיף, שהמומים שנצפו אצל התובעת 1 אינם מסוג המומים הגורמים לרמה גבוהה של חלבון עוברי. בסיום פרק זה, בשוליו, מתייחס פרופ’ הרמן בקצרה לשאלת הייעוץ הגנטי, ומפנה למכתבה של הרופאה מהמכון הגנטי של בית חולים בני ציון (נספח יד’ לתחשיב הנזק מטעם התובעים). במכתב מיום 11/5/89, בעקבות ממצאי החלבון העוברי, כותבת הרופאה לרופא המטפל שהתובעת 3 הוזמנה לבדיקה חוזרת בעקבות הממצאים, מבקשת להפנותה לבדיקת אולטרה סאונד וממליצה על בדיקת מי שפיר במידה ולא ימצא הסבר לערכים הגבוהים. לדידו של פרופ’ הרמן, הדבר מעיד על ייעוץ גנטי שניתן, אף מבלי שהדבר קיבל כותרת כזו. ומוסיף:

"כעת משנמצא שהבירור תקין, כל טענה בדבר זימון האם לייעוץ שמטרתו מסירת מידע על האפשרות להפסקת היריון אינה במקומה ואיננה מוצדקת בעליל באשר בנסיבות אלה כבר אין תוספת סיכון למומים מעבר לסיכון הרקע" (עמ’ 14 לחוות הדעת)

פרופ’ הרמן מוסיף שהוא מסכים שרמה גבוהה של חלבון עוברי או אצטיל כולין אסטרז במי השפיר מחייבת דיון עם האם על משמעות הממצאים, ומציין שוב שהמומים שאובחנו אצל התובעת אינם נכללים בסופו של דבר במסגרת המומים עליהם מצביע חלבון עוברי גבוה.

בתשובתם לבש"א 9107/06 טוענים התובעים שאמנם מחוות הדעת עולה כי להערכתו של המומחה הייעוץ שניתן לתובעת 3 תאם בזמנו את המקובל, אולם אין בכך, לטענתם, כדי לאיין את זכותם לתקן את כתב התביעה לפי תקנה 136 לתקנות. לטענתם יש לפרש את התקנה פרשנות רחבה, ודי בעצם העלאת סוגיה על ידי המומחה, גם אם מסקנתו שונה, כדי לאפשר תיקון בזכות.

תקנה 136 אינה מאפשרת כל תיקון שהוא, אלא רק תיקון שהוא "לאור האמור בחוות הדעת". נוסחה של תקנה 136 שונה מנוסח התקנה הקודמת, אותה החליפה. התקנה הקודמת, תקנה 178 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשכ"ג - 1963, לא קשרה את הזכות לתיקון לתוכנה של חוות הדעת, אלא סייגה את הגשתה במועד בלבד. ראו ע"א 644/71 שאבי נ’ בן יצחק, פ"ד כו (2) 291 (1972). שם נקבע כי אילו רצה מתקין התקנות ליצור זיקה בין תוכן חוות הדעת ובין הזכות לתקן חזקה שהיה קובע זאת במפורש. עם שינוי התקנות נקבע מפורשות שהתיקון יהיה בזיקה לאמור בחוות הדעת. לא בכדי שונתה התקנה. תיקון כתב טענות ללא קבלת רשות הוא דבר חריג, ובפרט כאשר הוא מתבצע בשלב דיוני מתקדם.

דבריו של פרופ’ הרמן באשר לייעוץ הגנטי נאמרו בהערת אגב. אין מדובר בסוגיה מרכזית, בתיאוריה חדשה ומפתיעה, שמצאה ביטוייה לראשונה בחוות הדעת. מדובר בעניין שכבר עלה, באופן כזה או אחר, במהלך שמיעת התיק, ודווקא בשל כך מצא ביטויו בקצרה בחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, אשר העריך שניתן יעוץ מלא ומספק. איני מוצאת, וגם בדרך של פרשנות רחבה, כיצד ניתן לתלות את התיקון באמור בחוות הדעת. תקנה 136 נועדה למצב דברים בו מתגלות לבעל הדין עובדות חדשות מחוות הדעת. לא כך בעניינינו.

לחילופין מבקשים התובעים לתקן כתב התביעה ברשות.
אף שהמגמה באשר לתיקון כתבי טענות היא מגמה ליברלית, ואף שמגדירים את עילת התובענה הגדרה רחבה, הרי כאשר מדובר בנימוק שאינו בנוסף לטענות שנטענו, אלא פותח חזית חדשה, שהראיות לגביה שונות מאלו הדרושות להוכחת העילה שבכתב התביעה המקורי הנטייה תהא שלא להתיר את התיקון.
בעניינינו מבקשים התובעים להגיש חוות דעת בתחום הגנטי, חוות דעת שתפתח חזית חדשה, וגם כלפי נתבעת חדשה, הנתבעת 2, ושאין בה כדי לקדם את בירור הסוגיה המרכזית בתיק – היא מתחום האולטרה סאונד, ועיקרה האם ניתן וצריך היה להבחין במומים במוחה של התובעת בבדיקות האולטרה סאונד במהלך ההיריון. אין מדובר בעניין שנודע לצדדים רק עתה. הרי עוד משנת 1989 ידעו ההורים על תוצאת הבדיקה. מדובר בעניין שהיה ידוע עת הגשת התביעה. הבירור שנערך בעקבות הרמה הגבוהה של החלבון העוברי בדם משתקף מן המסמכים המצורפים לכתב התביעה (נספחים ד ו-ה’ לכתב התביעה).

עוד אוסיף שדווקא מן העדויות שנשמעו עד כה, וגם מחוות הדעת של פרופ’ הרמן, עולה, לכאורה, שהמומים שנתגלו בבדיקת ה- MRI אינם כאלו הקשורים ברמת חלבון עוברי גבוהה.

אפריד בין הטענות שעולות בתחום הגנטי. טענה אחת היא שלאור הממצאים היה על מי מן הנתבעות להפנות את התובעת 3 לבדיקות נוספות. טענה זו כבר התבררה. בחוות הדעת של פרופ’ שנקר שצורפה לכתב התביעה נרשם שכאשר נמצאת עלייה בחלבון העוברי יש חשיבות לביצוע סקירה לגילוי מומים מולדים, כאשר זו מהימנה רק כאשר מתבצעת בשבוע 20-22 להיריון. המומחים האחרים גם הם נחקרו בשאלה זו, ואין צורך כעת בחוות דעת נוספת בשאלה זו. לא נטען על ידי מי מן המומחים שניתן היה לערוך בירור מקיף יותר משנערך, ולכאורה, ההיפך הוא הנכון. אף מחוות דעתו של פרופ’ שנקר עולה שהבירור היה מלא. כך גם מחוות דעתו של פרופ’ הרמן.

היקף הבירור שנערך לאור רמת החלבון העוברי הגבוהה לובן דיו. הגשת חוות שדעת נוספת בעניין שכבר הועלה ונדון כמוה כעריכת מקצה שיפורים. לא לשם כך נועד המסלול של תיקון כתב תביעה.

טענה אחרת היא שהיה לזמן את התובעת 3 לפגישת ייעוץ גנטי בה תוסברנה לה משמעות התוצאות, כך שתוכל לשקול צעדיה, לרבות הפסקת ההיריון. למרות שעניין פגישת הייעוץ עלה עוד בחקירתו של פרופ’ מייזנר, שהעיד שגם אם לא נערכה פגישה פורמאלית, נראה כי המידע הנדרש נמסר, וכי על בסיס הממצא של חלבון עוברי גבוה, אין ממליצים לשקול הפסקת היריון, נראה ששאלה זו צריכה להתברר ולהתמך על ידי חוות דעת של מומחה בתחום הגנטי ואין להניחה להשערות או הסקת מסקנות בדבר ההסברים שנתנו לתובעת 3.

ב. הוספת חוות דעת נוירולוגית
בכתב התביעה המתוקן מבקשים התובעים ארכה להגשת חוות דעת נוירולוגית. לטענתם, מחוות דעתו של פרופ’ הרמן עולות שתי אפשרויות באשר למועד התפתחותו של המום – החסר של ה- Septum pellucidum: האחת שהתפתח לאחר הלידה והשנייה שהמום כבר היה קיים לאורך כל ההיריון. לטענת התובעים, עצם העלאת האפשרות שהמומים התפתחו רק לאחר ההיריון משליכה על עמדתו של פרופ’ הרמן לפיה לא ניתן היה לאבחן המום בבדיקות האולטרה סאונד המהלך ההיריון – שכן לעמדתו יתכן שכלל לא היו אז מומים. התובעים טוענים, שעל ידי חוות הדעת הנוירולוגית שיגישו יוכיחו שמדובר חד משמעית במומים שהיו לאורך כל ההיריון, וכך יישמט הבסיס מתחת לחוות הדעת של פרופ’ הרמן בשאלה זו.

לטענת התובעים, התיקון בזכות מכיוון שמדובר באפשרות שנשקלה על ידי פרופ’ הרמן בכובד ראש, ועולה מחוות הדעת. לחילופין, מבקשים רשות להגשת חוות הדעת, שלטענתם מהותית לבירור המחלוקת בתיק. כן הם טוענים כי גם פרופ’ מייזנר יצא מאותה נקודת הנחה מוטעית ויהיה בחוות הדעת הנוירולוגית כדי להשליך על משקל עדותו, כמו על משקל חוות דעתו של פרופ’ הרמן.

הנתבעת 1 מתנגדת לתיקון. לטענתה האפשרות שהמומים נוצרו לאחר הלידה הועלתה על ידי פרופ’ הרמן כעניין שולי שנבחן לאור יסודיותו הרבה, וכי ברור ונהיר מחוות הדעת שהאפשרות העיקרית שנבחנה הייתה שמדובר במומים שהיו לאורך כל ההיריון. עוד ועיקר, נטען שחוות הדעת הנוירולוגית אינה רלוונטית משום שהשאלה החשובה היא האם ניתן היה לאבחן את המומים במהלך ההיריון, שאלה שנדונה באופן ממצה במסגרת עדויותיהם של מומחי האולטרה סאונד, וזכתה להתייחסות מעמיקה בחוות הדעת של פרופ’ הרמן, שהעריך שאף אם ה- Septum pellucidum היה קיים במהלך ההיריון, הוא לא היה ניתן לאבחון בשנת 1989.

החלטתי לדחות את הבקשה להגשת חוות דעת נוירולוגית, בין בזכות ובין ברשות. השאלה היא האם המומים שהתגלו אצל התובעת חודשים לאחר לידתה היו ניתנים לזיהוי במהלך ההיריון. טענת התביעה היא שניתן היה לזהותם, ומכיוון שלא זיהו – התרשלו, ומכאן החבות. מכיוון שעל פי שאלה זו יוכרע גורל התביעה, וכדי לייעל את הדיון, נשמעו קודם כל עדויותיהם של המומחים לאולטרה סאונד. החקירות היו יסודיות והעדויות מפורטות. למרות התנגדותה של הנתבעת הוריתי על מינוי מומחה מטעם בית משפט בתחום האולטרה סאונד. בחוות דעתו המפורטת העריך פרופ’ הרמן שלא ניתן היה לאבחן את המומים על פי הידע והמכשירים שהיו קיימים בשנת 1989. אין מדובר בעובדות חדשות. עוד בחוות הדעת של פרופ’ מייזנר הועלתה האפשרות שמדובר במומים שנוצרו לאחר הלידה. דווקא לאור חוות דעתו של פרופ’ הרמן אין צורך לקבוע מתי נגרמו המומים, משהעריך שלא ניתן היה אז לאבחנם.

אין מקום להרשות התיקון, משום שחוות דעת נוירולוגית לא תקדם את הדיון במחלוקת, כשהשאלה היא האם המומים ניתנים היו לאבחון בהיריון. איני מוצאת כל הצדקה לפתיחת חזית נוספת, נוירולוגית, שאינה רלוונטית לעניין. צודקות הנתבעות הטוענות שהתיקון אינו עומד בתנאיו של סעיף 149(ב) לתקנות – התיקון אינו דרוש כדי למנוע עיוות דין, והתובעים לא הצביעו על טעמים מיוחדים אחרים. והרי פרופ’ הרמן דן בשתי החלופות – הן שמדובר בנזק שנוצר במהלך ההיריון והן בכזה שנוצר לאחר הלידה, וקבע את מה שקבע. משכך, ולאור קביעותיו, מה לי מתי הנזק נוצר? פרופ’ הרמן בחן בקצרה גם את האופציה שמדובר בנזק שנוצר לאחר הלידה, אולם אין ספק שעיקר חוות דעתו בשאלה האם ניתן לאבחן מומים (קיימים!) בבדיקות במהלך ההיריון.

ג. נזק ראייתי
טענה נוספת שמבקשים התובעים להוסיף בכתב התביעה המתוקן, היא שנגרם להם נזק ראייתי משום שלא נשמרו צילומי בדיקות האולטרה סאונד שנערכו לתובעת 3, ואשר היו יכולים לשפוך אור, לטענתם, על השאלות שבמחלוקת שכן אז ניתן היה לעמוד על טיב והיקף הבדיקות שנערכו בפועל.
התובעים טוענים שתוספת זו תוקנה בזכות לאור קביעותיו של פרופ’ הרמן בחוות הדעת, שאין לו ספק שכל האיברים נבדקו בכל הבדיקות שכונו "סקירת איברים", ולאור האפשרות שהעלה, שהמומים התפתחו אחרי הלידה.

אני דוחה את הבקשה לתיקון לפי תקנה 136. לא ניתן לייחס לחוות הדעת את התיקון האמור, ולו בדוחק. לא זו אף זו, פרופ’ הרמן דן בחוות הדעת בסטנדרט תיעוד הבדיקות אותה עת וקובע שבשנת 1989 לא היו הנחיות או סטנדרטים לגבי אופן התיעוד. גם פרופ’ שנפלד לא העלה טענה כזו בחוות דעתו בתחום האולטרה סאונד. פרופ’ מייזנר העיד שבהיעדר ממצאים פתולוגיים, אותה עת לא נהגו בכלל לצלם את הבדיקה, אלא הסתפקו בתיעוד הממצאים בלבד.

עם זאת, ולאור חומרת הפגיעה, לא אמנע מהתובעים להוסיף טענה זו ברשות.

ד. סוף דבר
אני מקבלת בקשת התובעים לתקן תביעתם ולהוסיף חוות דעת בתחום הגנטי, בשאלה הקשורה להסבר הנדרש למשמעות התוצאות של בדיקת החלבון העוברי. כן אני מקבלת הבקשה להוספת הטענות בתחום הנזק הראייתי. את יתר התיקונים אני דוחה, מן הנימוקים שפורטו.

מעמדה של הנתבעת 2 יתברר לאחר שתוגש חוות דעת גנטית. כרגע היא אינה נדרשת להגיש כתב הגנה.

כן אני דוחה את הבקשה למתן פסק דין חלקי בשאלת החבות, ומתירה את חקירתו של פרופ’ הרמן על חוות הדעת.


כמובן שלא אמנע מבאי-כוח הצדדים להזמין ולחקור את העדים האחרים.


לקדם משפט ליום 27/12/06 שעה 09.15. חוות הדעת תוגש לקראת מועד קדם המשפט.

אין צו להוצאות הבקשה.

המזכירות תשלח העתק ההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום י"ב בתשרי, תשס"ז (4 באוקטובר 2006) בהעדר.


ב. גילאור, שופטת
נשיאה


בשא 8327/06 פישר לינצקי שני ,פישר עמי אברהם,לינצקי איילת נ’ שירותי בריאות כללית, מדינת ישראל