טעויות בסקירת מערכות - טעויות בביצוע אולטרסאונד - רשלנות רפואית בזמן ההריון - (פגמים בעובר מום מולד, מומים מולדים)

 

טעויות בסקירת מערכות - טעויות בביצוע אולטרסאונד - רשלנות רפואית בזמן ההריון - (פגמים בעובר מום מולד, מומים מולדים)


א 1356/97 עזבון המנוח אלי נ’ קופת חולים מכבי

בבית המשפט המחוזי בירושלים ת"א 1356/97


לפני השופט צ’ כהן

התובעים: 1. עזבון המנוח אלי (אהרון) טנקילביץ ז"ל
2. אינה טנקילביץ
3. יעקב טנקילביץ

נגד

הנתבעות: 1. קופת חולים מכבי
2. מדינת ישראל
3. פניה גוטקין


פסק דין

1. התובעת 2 (להלן - האם), ילידת 1966, והתובע 3 (להלן - האב), יליד 1959, נישאו בטשקנט בשנת 85’ ושנה לאחר מכן הולידו שם את בתם הבכורה. בשנת 1990 עלו ארצה. הם התגוררו חדשים אחדים בבת ים, ולאחר מכן קבעו את מקום מושבם בנתיבות. ב- 4.4.95 נולד בנם אלי (להלן - המנוח), ובקיץ 98’ עברו להתגורר באשדוד. האב עזב את בית המשפחה בחודש מאי 99’, המנוח נפטר ב- 7.8.99 ממחלת טיי-זקס, ומאז 29.8.99 אין האם והאב נשואים עוד.
מחלתו של המנוח אובחנה בגיל 11 חדשים. מדובר ב פגם תורשתי רצסיבי המתבטא בהפרעה בחילוף החומרים בגוף האדם, הגורם לנזק במערכת העצבים ולמותו לפני גיל ארבע. בבדיקת דם ניתן לקבוע מי מבני הזוג נושא את גן המחלה. בעת הריונה של האם גרס משרד הבריאות כי את הבדיקה הזאת יש לערוך עד השבוע ה- 16. בדיקות מאשרות גוררות אבחון טרום-לידתי (בדיקת מי שפיר בשבוע 20-16), בכדי למנוע לידת הילדים החולים. מרכזי בדיקה מתאימים העמיד משרד הבריאות, ואליהם נהוג להפנות את הנבדקים, אם מקופת החולים ואם מן התחנה לבריאות האם והילד (להלן - טיפת חלב).

הריונה של האם אובחן ב- 14.8.94. בדיקת טיי-זקס לא נערכה לאב או לאם. את זאת, את המשך ההריון ואת הלידה זוקפים התובעים לחובת הנתבעות - בשל כך שהנתבעת 1 (להלן - מכבי) לא הפנתה את האם לבדיקת טיי-זקס ואיחרה להפנותה לתחנת טיפת חלב, ובשל כך שהתחנה לא הפנתה את האם לבצע בדיקה זו, הקופה והמדינה הסכימו לשאת באחריות, בלא להודות בה, בחלקים שווים.

החבות

2. האם התייצבה במרפאת מכבי, אצל הנתבעת 3 (להלן - ד"ר גוטקין), ב- 26.8.94, ומסרה לה על דבר הריונה זה ועל כך שבעברה לידה מוקדמת, בשנת 86’. ד"ר גוטקין ערכה לאם בדיקת אולטרא-סאונד (בדיקת דופק לעובר חי) והפנתה אותה לבדיקות דם ושתן ("רוטינת הריון"), שאותן ביצעה האם באותו חודש, ולבדיקת אולטרא-סאונד, שלא בוצעה אלא בחודש אוקטובר. אין מחלוקת על כך שהאם הודרכה לפנות ולהירשם גם בטיפת חלב, מקום מעקב שממנו תישלח לבדיקות נוספות. היא נרשמה ב- 3.11.94, ולפי תור שקבעו לה החל נוהל קליטתה ב- 13.11.94, שעה שהיא בשבוע ה- 18 ויותר. באותו מעמד נאמר לה כי היה צורך לעשות בדיקה כלשהי, אלא אותה עת מאוחר מדי, והיא לא שאלה מה מאוחר מדי (עמ’ 13 לפרוטוקול, שורה 12-11).

גרסת האם היא, כי לא הודרכה לפנות לטיפת חלב אלא ב- 18.10.94, לאחר שניגשה לבדיקת אולטרא-סאונד. אף זאת בלא לציין באזניה צורך או דחיפות בבדיקות גנטיות. גרסתה של ד"ר גוטקין היא, כי הדריכה כך את האם כבר בביקור הראשון, 26.8.94 כאמור, כי האם לא שבה אליה עם תוצאות הבדיקות שאליהן הופנתה באותו ביקור, וכי גם בחודש אוקטובר לא ראתה כלל את האם; אלא כל שאירע באותו חודש הוא כי לבקשתה של רופאת משפחה רשמה היא בשביל האם מרשם (ומסרה אותו לרופאת המשפחה, ב- 5 או ב- 6 בחודש) לתרופות בשל כאבים שעליהם התלוננה.

המדינה הבהירה את הנהלים, את התדריכים ואת שגרת העבודה בתחנת טיפת חלב של משרד הבריאות בנתיבות.

3. אפשר, כמובן, כי רופא משפחה יעדיף כי מרשם לאשה הרה יבוא מידי גניקולוג. ואולם במסמכיה של מכבי תוצאותיהן של שתי בדיקות אולטרא-סאונד בחודש אוקטובר - אחת ב- 5 בחודש (כרטיס מעקב היון - נ/ 12) ואחרת ב- 18 שבו (ריכוז בדיקות אולטרא-סאונד בחתימתה לש ד"ר ר’ מור - נספח לתצהירי התובעים). הדבר תומך בגרסתה של האם, כי לפחות פעם אחת ביקרה אצל ד"ר גוטקין בחודש זה.

אין, לעומת זאת, הסבר מפי האם, מדוע עד אז ולאחר שהופנתה לבדיקות לא שבה אל ד"ר גוטקין, שהרי זה הגיונן של בדיקות אותן נשלח חולה לבצע. לכאורה שבה רק נוכח כאבי בטן אשר לא פסקו גם לאחר תרופות שנטלה על פי המרשם הנ"ל.

4. כאמור, בטיפת חלב נרשמה האם בחלוף שבועיים נוספים מאז ה- 18.10.94, ועל-פי תור שנקבע לה התייצבה בתחנה ב- 13.11.94. השבוע ה- 16, כך הסתבר כעת, ספק אם היה מועד קשיח. הטעמים הם שלושה. ראשית, הנוהל גופו לא הוציא כאמור הפסקת הריון לאחר השובע ה- 20, בעקבות בדיקת מי שפיר, שנית, מי ששימשה מנהלת המחלקה לאם ולילד של שירותי בריאות הציבור הסבירה בעדותה, כי השבוע ה- 16 לא היה אז "גבול עליון" אלא מועד שלאחריו נדרשת התייעצות (ד"ר ברקאי, עמ’ 42, שורות 21-19). שלישית, מאוחר יותר, בשל מקרים אחדים (ובהם ענייננו אנו), הוחלט להוסיף הנחייה לגבי מקרים חריגים, כך שאשה הנמצאת מעבר לשבוע ה- 16 להריונה (ועד השבוע ה- 22), יופנה בעלה למועד הקרוב ביותר המופיע בלוח (תצהיר הגב’ אקשטיין, סימן 20), ולמטה מזה - "נעשו בירורים עד כמה עוד אפשר למתוח. הוחלט על שבוע 22 ואח"כ בהתייעצות" (עמ’ 45 לפרוטוקול, שורות 5-3). בהקשר זה אמנם הופיע הסבר, לפיו התאפשר השינוי הודות לטכנולוגיות חדישות בהפסקת הריון - בדיקת הדמיה תוך איתור לבו של העובר (ד"ר ברקאי, עמ’ 42-41 לפרוטוקול). ואולם אותו הסבר לא הופיע קודם לכן בתשובות לשאלון שהוגש למשרד הבריאות (ת5/, תשובה לשאלה 10). בהן נאמר, כי "הפסקות הריון (הפלות) לעוברים פגועים מתבצעות גם אחרי שבוע 20, בכל השנים, מאז שחוק (לתיקון דיני) העונשין [(הפסקת הריון), תשל"ז- 1977] נכנס לתקפו" (שם, ד"ר לוטן, תשובה לשאלה 9). מי ששימשה מרכזת התכנית למניעת מומים מילדים ועמדה ליד ערשהשינוי לא חזרה עליו, אלא הסבירה "ממצאי הבירור קיבלנו וישבנו עם האחראים על הסיעוד ועל המעבדה עד כמה אפשר למתוח" (גב’ אקשטיין, עמ’ 45 לפרוטוקול, שורות 12-10) - לכאורה ענין של התארגנות בלבד.


אפשר שהאם הייתה חסרה את הידע המיוחד הנ"ל. ואולם, כבעלת השכלה גבוהה ובעיסוקה כרופאת שיניים, לא הייתה חסרה שניים אלה: ידע כללי, כי בכל הנוגע להריון המחייב מעקב ספק אם קיים "מאוחר מדי" זולת מה שעלול לסכן את שלומה או את בריאותה של האם; כושר לשאול מה הוא אותו "מאוחר מדי" שעליו שמעה לראשונה ב- 13.11.94.

מכל הטעמים הללו (סימנים 4-3) עולה תרומתה לש האם כדי שליש.

הנזק

5. אין מחלוקת כי נתקיימה כאן עילה זו של הולדה בעוולה. נזקם של התובעים הוא בהמשך ההריון ובכך שהמנוח נולד - לא בכך שנולד חולה, לפי שכלל לא יכול היה להיוולד בריא. לפיכך אינה תופש השוואה למצב הדברים אילו המנוח נולד בריא. הדבר חל על שני הצדדים: התובעים אינם זכאים לטעון אלא לנזק שמקורו בהמשך ההריון ובעובדת ההולדה; הנתבעות אינן זכאיות להשיב שהנזק הוא זה שלא היה נגרם אילו המנוח נולד בריא.

נזקו של המנוח

6. התובעים העמידו את נזקו הכללי של המנוח על 1,000,000-800,000 ש"ח - כאב וסבל וקיצור תוחלת חיים גם יחד. הדין עם הנתבעות, כי המנוח זכאי לפיצוי על חיים אשר חי, לא על חיים שמעיקרא לא עמד לחיות. לפיכך זכאי הוא לפיצוי על סבלו בחייו ואינו זכאי לפיצוי על אבדן תוחלת חיים, שלא הייתה לו. חייו של המנוח נמשכו ארבע שנים וארבעה חדשים, סבלו - כשלוש שנים ומחצה. את נזקו זה אמדו הנתבעות ב- 100,000 ש"ח למועד סיכומיהן (אפריל אשתקד). בכלל הנסיבות, קשות עד מאוד. יעמוד הפיצוי לראש נזק זה על 300,000 ש"ח, להיום.

7. אין מחלוקת על כך שהעיזבון זכאי להחזר הוצאות הקבורה והמצבה: 3,261 ש"ח באוגוסט 99’, בשערוך להיום - 3,492.22 ש"ח.

נזקם של ההורים

8. להורים עילת תביעה עצמאית. חובת זהירות שחבו הנתבעות - גם להם חבו אותה. נזקיהם, מיוחדים וכלליים, אינם נגזרים מנזקיו של המנוח. הם, ההורים, זכאים לעמוד במצב שבו עמדו לולא נולד המנוח, משל כאילו מה שהתרחש בפרק זמן לש קרוב לחמש שנים, מאז שניתן היה להפסיק את הריונה של האם ועד מותו לש המנוח, לא היה מעולם.

התוצאה היא בשני מישורים. ראית, נזקיהם המיוחדים של ההורים הם כל הוצאה שהוציאו וכל פגיעה בהכנסותיהם, בעבר ובעתיד, מחמת המשכו של ההריון ומחמת גידולו של המנוח. שנית, מחלת נפש, או פגיעות נפשיות רציניות (רע"א 444/87, 452, ע"א 80/88 אלסוחה ואח’ נ’ עיזבון המנוח דוד דהאן ז"ל ואח’; עיזבון המנוח דוד דהאן ז"ל ואח’ נ’ אלסוחה; ג’יזמאווי נ’ ג’מאל ואח’, פ"ד מד(3) 397, 436), שוב אינן תנאי לפיצוי ההורים על נזקם שאינו ממוני, אלא סבל שנגרם להם בתקופה הנ"ל אף הוא נזק בר-פיצוי.

9. (א) בנזקיהם המיוחדים מנו ההורים את אלה:

(1) הוצאות גידול בכל חודש מחודשי חייו של המנוח: טיטולים (675 ש"ח), תרופות (77.20 ש"ח), אוכל נוזלי (221 ש"ח), חמרי טיפול בתינוק (119 ש"ח), שימוש מוגבר במזגן (186.92 ש"ח), הפעלות נוספות של מכונת כביסה (57.15 ש"ח), שווי הטיפול במנוח (10,000 ש"ח) - סה"כ 11,336 ש"ח לחודש וקרוב ל- 600,000 ש"ח בנזק זה;

(2) פיצוי לעבר בגין הפגיעה בתעסוקתם של ההורים ובקידומם המקצועי: לאב 60,000-50,000 ש"ח ולאם 131,127 ש"ח;

(3) פיצוי בגין הפגיעה בכושר ההשתכרות לעתיד: לאב 100,000-80,000 ש"ח, ולאם לפי נכות נפשית של 25%;

(4) הוצאות המשפט.

(ב) בנזקיהם הכלליים מנו ההורים את אלה:

(1) פיצוי הכרוך בהמשך ההריון ובלידה;

(2) סבלם הנפשי של ההורים, שאותו העמידו 650,000-600,000 ש"ח לכל אחד מהם, תוך זיקה לנכות נפשית אשר נטענה ביחס לאם ((א)(3) לעיל).

10. בנסיבות הענין זיקה הדדית בין שני עניינים: השתכרותם של ההורים (בעבר ובעתיד), ובכלל זה נכות נפשית שיוחסה לאם, וסבלם הנפשי.


האב הוא מהנדס טכנולוגיית עיבוד עץ, והאם רופאת שיניים. מאז עלותם ארצה לא עסק הראשון במקצועו זה אלא בעבודות אחרות; השניה הקימה בנתיבות מרפאת שיניים והתמידה בה. אין עולה, כי הראשון עזב משרה ממשרותיו, החליף אותה באחרת או החמיץ משרה טובה יותר, מחמת ההולדה ומה שבא בעקבותיה. להוציא אשפוזים בתקופת ההריון, חופשת לידה בת שבועיים והעדרויות בשנה שקדמה למותו של המנוח, אין עולה כי השניה צמצמה את שעות עבודתה במרפאה שבנתיבות או נמנעה לקדם את רמתה המקצועית, מחמת ההולדה ומה שבא בעקבותיה. אכן, בחלקה הארי של תקופת ההתמודדות עלה בידי השניים לקיים הפרדה בין עיסוקיהם ובין האסון אשר פקד אותם, מה שלא עלה בידי האב - כרבים אחרים שלא המשיכו במקצועותיהם - ספק אם היה עולה בידו; מה שעלה בידי האם - לא נשמט מידיה ואין סיבה שיישמט בעתיד. הכנסותיו של האב בעבר וכושר השתכרותו בעתיד לא נפגעו אפוא. נכות נפשית שמצא ד"ר מרצ’בסקי אצל האם (עמ’ 11-9 לפרוטוקול) לא הוכחה, מטעמיו של פרופ’ אליצור (עמ’ 40-37 לפרוטוקול), ולפיכך לא נפגע כושר השתכרותה. הכנסותיה בעבר הן שנפגעו בשל העדרויות, לרגל ההריון (על אשפוזים שבו), לרגל הלידה ובשנים 98’ ו- 99’, בסכום שולל של 50,000 ש"ח, להיום.

סבלם הנפשי של ההורים אינו מוטל בספק. התפרקותם של נישואיהם היא לכל הדעות נזק רחוק, אבל היא ראיה, ככל הראיות ובין שאר הראיות, על שיעורו של הסבל. עומס נפשי שבתקופת ההריון, נוכח סיכון שעל רקע עבר גניקולוגי בעייתי, בטל בששים לעומת זה שבו נשאו משעה שאובחנה מחלתו של המנוח. העובדה, כי זכו להפיק הנאה בחדשי חייו הראשונים, אינה מקזזת דבר מן הסבל שבהמשך אלא מגבירה אותו, לפי שכאבי את מי שאליו כבר נקשרו. בראש נזק זה יעמוד הפיצוי, לכל אחד משני ההורים, על 100,000 ש"ח, להיום.

11. (א) הרכיב העיקרי בהוצאות חייו של המנוח היה הטיפול בו. משעה שאובחנה מחלתו לא יצא את פתח ביתו, הוריו טיפלו בו כל חייו, תקופות אחדות גם הורי הוריו שהגיעו ארצה מחו"ל והתגוררו בבית ההורים, ובשנת 97’ גם מטפלת שההורים שכרו. נכויות מוגדרות, של עיוורון, של פיגור ובהמשך גם חירשות ("נלוות" בלשון המומחים), לא מיצו את מצבו, ולפיכך ספק אם מסגרת מן המסגרות שהציע חוק חינוך מיוחד, תשמ"ח - 1988, התאימה לו. ואולם לא הוכח כי לא נמצא פתרון ביניים. בין מסגרות סיעודיות אחרות ובין החזקתו של המנוח בביתו ובמיטתו כל חדשי מחלתו - פתרון שעמו גם הדרכה שיש בה כדי להקל על פעילויות בסיסיות (ר’ עדותו של מר האס, עמ’ 34-33 לפרוטוקול). הערכתם של התובעים בסיכומיהם, כי שוויו של הטיפול במנוח הגיע כדי 10,000 ש"ח לחודש, היא כ- 150% מעלות העסקתו של עובד זר כל שעות היממה, כולל תנאים סוציאליים, מחליף סופי שבוע והוצאות שהייתו של העובד בבית המעסיק (חוות דעת ע’ שלזינגר מטעם התובעים, שבה נכללו גם תקורה וריווח לחברת כוח אדם, וחוות דעת ג’ האס מטעם הנתבעות). בנסיבות הענין, לרבות תקופה שבה טרם נזקק המנוח לטיפול רצוף ולרבות העדפות שהדיפו הוריו לאחר מכן, יעמוד הפיצוי ברכיב הזה על 165,000 ש"ח, להיום.

(ב) הוצאות אחרות שלהן טענו התובעים טעונות אף הן מיתן. כך, למשל: תרופות מכוסות לעולם בביטוח בריאות ממלכתי; היזקקות ל"סקר הוצאות משק הבית" (נספח אחרון לתצהירה של האם) מניחה צריכת מזון כשל ילד בריא וצריכת ביגוד והנעלה כשל ילד בריא; התקנתו של מזגן ותחזוקתו הן השקעה מקובלת באזור חם. בגין הוצאות אחרות שהוציאו ההורים על החזקתו של המנוח - נסיעות, טיטולים, אוכל נוזלי, תכשירים שונים, צריכת חשמל למזגן ולמכונת כביסה - יעמוד הפיצוי על 85,000 ש"ח ליום.

12. התובעים זכאים להוצאות משפט אלה:

(א) חוות דעת מ’ קצין בסך 4,446 ש"ח, מיום 5.8.99, בשערוך - 4,787.67 ש"ח;

(ב) חוות דעת ע’ שלזינגר בסך 2,340 ש"ח, מיום 12.8.99, בשערוך - 2,517.94 ש"ח;

(ג1) חוות דעת ד"ר אפלמן בסך 3,530 ש"ח, מיום 4.10.96, בשערוך - 5,049.69 ש"ח;

(ג2) שכר התייצבותו של ד"ר אפלמן בסך 1,755 ש"ח, מיום 9.9.99, בשערוך - 1,877.42 ש"ח;

(ד1) חוות דעת של ד"ר מרצ’בסקי בסך 4,095 ש"ח, מיום 5.5.97, בשערוך - 5,436.18 ש"ח;

(ד2) חוות דעת ד"ר מרצ’בסקי בסך 500 ש"ח, מיום 25.10.98, בשערוך - 577.38 ש"ח;

(ד3) שכר התייצבותו של ד"ר מרצ’בסקי בסך 1,755 ש"ח, מיום 9.9.99, בשערוך 1,877.42 ש"ח;

(ה) חוות דעת ד"ר שורר בסך 2,340 ש"ח, מיום 16.5.98, בשערוך - 2,820.14 ש"ח;


סך הכל - 28,436 ש"ח, להיום.

סיכום

13. לזכותם של התובעים אפוא:

(א) נזקי העיזבון (סימנים 7-6) - 303,492.22 ש"ח, להיום;

(ב) נזקי ההורים (סימנים 12-10) - 528,436 ש"ח, להיום;

ושני שלישים מהם (סימנים 4-3) - 554,667 ש"ח, להיום.


14. מנזקים אלה יש לנכות גמלת ילד נכה שולמה לתובעים, בשערוך להיום - 69,818 ש"ח.

15. הנתבעות 1 ו- 3 והנתבעת 2 ישאו, בחלקים שווים ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום עד יום התשלום המלא בפועל -

(א) בסכום הפיצוי בסך 484,849 ש"ח.

(ב) בשכ"ט עו"ד התובעים בשיעור של 205 מסכום הפיצוי, ומע"מ בהתאם.

16. מזכירות בית המשפט תמציא לבעלי הדין העתקים מאומתים של פסק דין זה.


ניתן היום, 21.3.01, בהעדרם.


סגן נשיא


א 1356/97 עזבון המנוח אלי נ’ קופת חולים מכבי

 

אחד המומים הקשים המוכרים בפסיקה הוא תסמונת קוסטף וישנו פיצוי משמעותי לעיתיםפ על כך אם הייתה רשלנות רפואית באבחנהת התסמונת

-פירמות עורכי דין מובילות-

  • meitar
  • nevo-molson
  • maschit
  • gornitzky
  • yehuda
  • firon
  • firon