רשלנות רפואית - ניתוח להגדלת איבר המין, הגדלת פין
תביעת ענק: נכנסתי לניתוח הגדלת איבר המין ונותרתי אימפוטנט ועם איבר קטן יותר
מדובר במקרה של רשלנות רפואית חמורה של ד"ר אלכס בנט אשר טיפל בתובע, צעיר בן 30 מחיפה, הן באופן פרטי במרפאת "אריאל" והן במסגרת עבודתו כרופא בבית החולים וולפסון, וביצע בו שורה של ניתוחים אשר נועדו כביכול להגדלת איבר מינו, ואשר גרמו לו לאימפוטנציה, עיוות והקטנת איבר המין ונזק נפשי חמור, כל זאת מתוך בצע כספי וללא כל הצדקה רפואית. התובע טוען באמצעות באי כוחו עו"ד ענת מולסון ועו"ד טל נבו, כי מלכתחילה לא היה ראוי לנתחו מאחר ולא ענה לקריטריונים לניתוח להארכת הפין, אך חרף זאת נותח, תוך הבטחה לתוצאות מופלאות.
התובע היה בעל איבר מין אשר תפקד באופן תקין לחלוטין, אך הפריע לו מבחינה אסטטית. הוא פנה אל ד"ר בנט לצורך התייעצות בעניין אורך איבר מינו. ד"ר בנט, אשר על אף שמצא כי איבר מינו תקין, המליץ לתובע על ניתוח "מהפכני" להארכת הפין, באמצעות החדרת תותב (מותחן) מתחת לעור הפין, והזרקת סיליקון שבועית, כאשר באמצעות טיפול זה – הבטיח הנתבע לתובע – ניתן יהיה להאריך את הפין ב- 6 ס"מ.
ד"ר בנט הסביר לתובע כי מדובר בניתוח פשוט ולא מסובך, בעל שיעורי הצלחה גבוהים וללא סיכונים, וכי הצלקת בניתוח זה הינה בלתי נראית לעין. פרט לכך לא מסר לתובע אינפורמציה נוספת הנדרשת לצורך קבלת ההחלטה אם לעבור את הניתוח. במהלך הפגישה הירבה ד"ר בנט לדבר על ניסיונו ומיומנותו בניתוחים להארכת הפין, בארץ ובעולם. לשאלתו המפורשת של הצעיר ביחס לניסיונו בניתוח החדרת התותב, ענה ד"ר בנט כי ביצע ניתוחים רבים מסוג זה בהצלחה מרובה.
בראשית חודש ינואר 2004 עבר התובע את הניתוח, בהרדמה כללית במרפאת אריאל. במהלך הניתוח הוכנס לאיבר מינו המותחן התת עורי ולמחרת שוחרר לביתו.
לאחר שהתעורר מן ההרדמה, סבל מכאבים עזים ובלתי נסבלים ולא יכול היה לזוז או לקום ממיטתו. התובע התלונן על כך בפני הנתבע, אשר הורה לו על נטילת "משככי כאבים", והסביר לו כי הכאבים נובעים מהחדרת גוף זר והם עתידים לחלוף למחרת היום.
גם למחרת הניתוח, ובמשך השבוע שלאחר מכן, המשיך התובע לסבול מכאבים עזים ומנפיחות בפין, ולא יכול היה ללכת או לבצע כל פעולה פיסית אחרת. במשך תקופה זו עמד התובע בקשר טלפוני עם הנתבע, אשר שב והבטיח לו כי הכאבים יחלפו בתוך ימים ספורים, אך לא כך היה.
לאור האמור, ובשים לב לכאביו הנוראיים של התובע, פנה התובע למרפאתו של הנתבע, ושם הוציא הנתבע את המותחן מאיבר מינו של התובע.
גם לאחר כשלון הניתוח הראשון, המשיך ד"ר בנט להוליך את התובע שולל, תוך ניצול מצוקתו, בכך שהציע לו ניתוח נוסף, בו מבצעים חיתוך של העור מעל הפין ותפירתו מחדש. הנתבע הבטיח לתובע כי ניתוח מסוג זה יכול להאריך את הפין בכ- 7-9 ס"מ.
ד"ר בנט הסביר לתובע כי מדובר בניתוח "פשוט יותר" לעומת הניתוח הקודם, עם אחוזי הצלחה גבוהים. לשאלתו המפורשת של התובע לגבי צלקות באזור הניתוח, ענה כי בשיטות המקובלות כיום הצלקות הן מינימליות וכמעט שלא ניתן להבחין בהן. הנתבע אף הציג בפני התובע תמונות המדגימות את איבר המין של מטופלים שנותחו על ידו, ללא צלקות נראות לעין. בהסתמך על מצגיו והבטחותיו של הרופא, עבר התובע על ידי הנתבע במרפאת אריאל ניתוח להארכת הפין בשיטת Plasty-Y.
כחודש לאחר הניתוח, הוציא ד"ר בנט את סיכות הניתוח מאזור הניתוח, אך למרבית האכזבה והתדהמה התברר לתובע כי בעקבות הניתוח נותר איזור הניתוח מצולק מאוד ואורך הפין לא רק שלא גדל אלא אף נעשה צר וקטן יותר. התובע פנה לנתבע בעניין זה, ונענה כי לא ניתן לאמוד את התוצאה הסופית בטרם תחלוף
תקופה של 4-8 חודשים.
כיום, לאחר ניתוחים אלו, סובל הצעיר מנזק אסתטי משמעותי ביותר ומכאבים באזור הפין ואימפוטנציה. בנוסף הוא סובל מנזקים נפשיים, הכל עקב הניתוחים ורשלנות הנתבע בביצועם, תוך ניצול ציני של הנתבע את רצונו של התובע בשיפור מראה איבר מינו והארכתו.
לכתב התביעה צורפה חוות דעתו של פרופ’ בכיר בתחום הכירורגיה האורולוגית. המומחה קובע בחוות דעתו כי ניתוחים להבלטת והארכת הפין לצרכים קוסמטיים אינם נכללים ברשימת הניתוחים שניתן להמליץ עליהם באופן שגרתי. ניתוחים אלו נחשבים ניסיוניים ויש לבצעם לפי אינדיקציות מאוד מצומצמות ובמרכזים שמתמחים בביצועם.
המומחה קובע בחוות דעתו כי על פי הפרקטיקה הרפואית המקובלת אין לבצע ניתוחים להגדלת הפין כאשר אורך הפין מעל 6.5 ס"מ. אורך איבר מינו של הצעיר היה מעל לאורך זה ולא היה שום צורך או אינדיקציה לניתוח הארכת הפין.
על פי חוות דעתו של המומחה, בספרות הרפואית מדווחים ביחס לניתוחים להארכת הפין אחוזי הצלחה נמוכים שנעים בין 15-30% עם סיבוכים רבים וקשים ותחלואה משמעותית כאשר הם מופיעים. בין הסיבוכים השונים מופיע גם סיבוך של הצטלקות ושינוי צורת הפין, כפי שאירע לתובע, ללא אפשרות לניתוחים נוספים לשיפור הנזק שנגרם. המומחה מבהיר כי מאחר והניתוח נועד לשיפור תדמית אישית והמראה החיצוני של איבר מינו של התובע, אסור היה לנתבע לבצע את הניתוחים שביצע ביודעו מראש שהסיכויים לשיפור המראה החיצוני נמוכים מאוד.
כמו כן קובע המומחה כי על פי הפרקטיקה הרפואית המקובלת, מטופלים המיועדים לניתוח להארכת הפין חייבים לעבור בירור פסיכולוגי על מנת לבדוק האם המטופל מבין בצורה נכונה את מהות הניתוח והשלכותיו. אם היה התובע נשלח לייעוץ כזה, הוא היה מחליט לא לעבור את הניתוח, שהרי לא היתה לו כל בעיה בתפקוד המיני וכל מטרתו היתה שיפור המראה החיצוני והתדמית האישית בלבד. המומחה קובע כי כתוצאה מהטיפול הרשלני, חלו שינויים קשים במבנה איבר מינו של התובע בצורה החיצונית של הפין וכי במצב זה אינו יכול לקיים יחסי מין תקינים כלל ומצב זה הינו קבוע ולא ניתן לשנותו בעתיד.
כמו כן צורפה לכתב התביעה חוות דעתו של פרופ’ מומחה בתחום הפסיכיאטריה הקובע כי על פי הפגמים והצלקות שנותרו באיבר מינו של הצעיר כתוצאה מהניתוחים הכושלים, גרמו לו לתגובה נפשית קשה ובלתי הפיכה.
הצעיר דורש מבית המשפט לפצותו בסכום המוערך בשניים וחצי מיליון ₪.
