רשלנות רפואית - בית חולים, של בי"ח



תביעה: אמא נפטרה בגלל זלזול הרופאים

עניינה של תביעה זו אשר הוגשה הבוקר לבית משפט השלום בת"א, בפרשה טראגית אשר בסופה נפטרה אשה מדלקת חריפה ומצהבת, אשר לא אובחנו במועד. לטענת ילדיה, באמצעות באי כוחם עו"ד ענת מולסון, ניתן היה בקלות להציל את חייה. המשפחה תובעת פיצוי בסך 2.5 מיליון ש"ח מקופ"ח מכבי, "יורופ אסיסטנס שירותי רפואה" (נתבעת 2) ו"יד להחלמה שרותי רפואה" (נתבעת 3).

המנוחה, בת 66 במותה, אשה פעלתנית ונמרצת, מתנדבת על בסיס קבוע בויצ"ו, היתה במועדים הרלבנטיים לתביעה אלמנה ואם לשלושה ילדים. בריאותה של המנוחה במועד הרלבנטי היתה תקינה, מלבד מחלות רקע כרוניות אשר אוזנו באמצעות תרופות.

ביום 14.5.2006 השתתפה המנוחה במפגש חברים בתל-אביב, אליו הגיעה בכוחות עצמה באוטובוס, וכששבה, באותו ערב החלה לחוש בכאבי בטן ובחוסר נוחות.

למחרת, ביום 15.5.2006, עלה חום גופה של המנוחה, היא הקיאה וסבלה מכאבי בטן. המנוחה סברה כי מדובר במחלה וירלית אשר תחלוף וכי מנוחה תיטיב עימה. המנוחה ויתרה באותו יום על עיסוקיה ונותרה בביתה למנוחה.

מצבה של המנוחה לא שפר בימים הבאים. חומה עלה, ההקאות תכפו, ותחושתה הכללית החמירה.

בתאריך 19.6.2006 ביקשה המנוחה לפנות למרפאה, אולם מצבה הרפואי לא אפשר לה לעזוב את ביתה. לפיכך פנתה לקופ"ח וביקשה לזמן אחד מרופאי המרפאה לביקור בית . נאמר לה כי רופאי המרפאה לא מבצעים ביקורי בית וכי עליה לזמן ביקור רופא מאחד משלוש מוקדים, בינהם הנתבעים 2 ו – 3, אשר מספרי הטלפון שלהם נמסרו למנוחה.

המנוחה פנתה אל הנתבעת 2 וביקשה לזמן רופא לבדיקה בביתה. כעבור שעתיים הגיע לביתה של המנוחה ד"ר פליישמן אנטולי, מטעם הנתבעת 2 (להלן: "הרופא"). הרופא עודכן בהשתלשלות מצבה של המנוחה בחמשת הימים האחרונים, לרבות החום שהלך ועלה, ההקאות והצמרמורות מהן סבלה. הרופא בדק את המנוחה וקבע כי מדובר בזיהום וירלי, והמליץ על נטילת כדורי פראמין. יצוין כי שינוי צבע עורה של המנוחה, שהפך צהבהב לא זכה להתייחסותו של הרופא.

חרף נטילת כדורים להורדת החום המשיכה המנוחה לסבול מחום גבוה וצמרמורות. בשיחה טלפונית שנערכה עם הרופא לאחר ביקורו, אישר הרופא ליטול מינון גבוה יותר של כדורים להורדת חום, וחזר על קביעתו כי המצב נגרם ע"י וירוס, ויחלוף מעצמו, ללא טיפול מיוחד.

ביום המחרת, בתאריך 20.5.2006, יום שבת, משמצבה המשיך להחמיר, החליטה המנוחה לזמן פעם נוספת רופא לביקור בית ממוקד אחר, מבין המוקדים שהומלצו ע"י הנתבעת 1, ופנתה אל הנתבעת 3. רופא מטעם הנתבעת 3 הגיע כעבור מספר שעות. שוב הוסבר לרופא השתלשלות מצבה של המנוחה והסימפטומים מהם היא סובלת מזה ששה ימים. כמו כן דו"ח הרופא מיום קודם (נספח ב’ לעיל( הוצג בפני רופא הנתבעת 3.

בני המשפחה ששהו לצדה של המנוחה ציינו בפני הרופא כ- 3 שנים קודם לכן אובחן אצל המנוחה אבנים בכיס המרה, וביקשו את התייחסותו של הרופא בהקשר זה.

הרופא ביצע בדיקה של הבטן וקבע כי קיימת רגישות קלה, אולם אינו מאבחן מצב פתולוגי. הרופא טען כי מדובר בזיהום וירלי, וכי הסימפטומים יחלפו מעצמם.

הרופא מצא כי לחץ הדם מעט גבוה והמליץ על העלאת המינון התרופתי בהתאם. הרופא קבע כי אין צורך להפנות את המנוחה לבית החולים.


בהמשך היום המשיך מצבה של המנוחה להידרדר, ובבוקר יום ה – 21.5.2006 התגברו הצמרמורות, ובעת שירדה ממיטתה התמוטטה המנוחה ואיבדה את הכרתה. למקום הוזעק אמבולנס נט"ן, אשר העבירה לבית החולים.

בבדיקה במיון אובחן מיד כי המנוחה סובלת מכולנגיטיס, דלקת חריפה בצינור המרה המשותף ומצהבת. בבדיקת US בטן נצפה הכבד מוגדל, עם הרחבת דרכי המרה תוך וחוץ כבדיות. כן נצפתה הרחבה של צינור המרה המשותף, ובתוכו נצפה משקע. במהלך בדיקותיה בחדר המיון ירד לחץ הדם ונמדדה חמצת מטבולית, אשר העידו על הלם ספטי.

אבחנת הרופאים היתה כי המנוחה סובלת מכולנגיטיס, אשר הביאה להפרעת קצב הלב ובהמשך לשוק. המנוחה טופלה באנטיביוטיקה ובטיפול תומך כדי לייצב את מצבה, והיא אושפזה במחלקה לטיפול נמרץ. במנוחה הדגימה קשיי נשימה ולפיכך חוברה למכשיר הנשמה.

בתאריך 23.5.2006 עברה המנוחה בדיקת ERCP (אנדוסקופיה של דרכי המרה והלבלב), במהלכו נערך ניסיון לנקז את המוגלה שהצטברה בצינורות המרה ולשחרר את פירורי האבן מצינור המרה המשותף. הוכנס תומכן לצינור המרה המשותף והודגם ניקוז טוב של המרה דרכו.

המנוחה לא הצליחה להתאושש ממצבה הקריטי. היא נזקקה כל הזמן להנשמה מלאכותית, לתרופות לייצוב לחץ הדם ולמניעת הפרעות קצב הלב. חומה עלה לסירוגין, כאשר CT בטן הדגים הופעת מורסות בכבד.

בתאריך 6.6.2006 לאחר ניסיונות החייאה נפטרה המנוחה.

מומחה ברפואת משפחה המשמש בין היתר כפרופ’ באוניברסיטת תל-אביב, ערך חוות דעת רפואית אשר צורפה לכתב התביעה מטעם משפחת המנוחה.

המומחה קובע כי המנוחה נפטרה כתוצאה מסיבוכי הלם שנגרם עקב זיהום בדם, אשר מקורו בדלקת חריפה של צינור המרה המשותף. מצב זה הינו תולדה של חסימת הצינור ע"י אבן.

הטיפול העיקרי אשר יכול היה להציל חיים הינו הוצאת האבן מן הצינור, כאשר גורם הזמן הוא שקובע את הפרוגנוזה.

עוד קובע המומחה כי:
"לו היתה המנוחה מופנית למיון ב – 20.5.2006 עת מצבה ההמודינמי (מצב זרימת הדם) היה תקין, וקל וחומר לו היתה מופנית כבר ב – 19.5.2006, היתה האבן מוצאת ללא דיחוי. במקרה שכזה, ובפרט בצירוף של טיפול אנטיביוטי לוריד וטיפולים נוספים, אין לי ספק כי הסיכוי של הגב’ מטלון להיוותר בחיים הינו כמעט וודאי."

"צירוף התלונות על כאבי בטן, הקאות, חום עם צמרמורות וצהבת צריך היה להוביל לאבחון כולאנגיטיס כבר בשלב בו נבדקה ע"י הרופאים מטעם הנתבעים, שבדקו את המנוחה טרם אשפוזה. הסימפטומים מהם סבלה המנוחה היוו אינדיקציה ברורה להפניה לבדיקה בבית החולים. גם אם הרופאים לא התרשמו בעצמם מצהבת אצל המנוחה, עצם העלאת האפשרות על ידי המשפחה, בנוכחות קיום כאבי בטן, חום ורגישות בבטן חייבה לדעתי להפנות לבית החולים. צהבת וכאבי בטן מעידים בדרך כלל על חסימה, ובפרט אם יש גם חום ורגישות בבטן. היות שהבדיקה הטובה ביותר לאמת או לשלול צהבת הינה בדיקת הביליורובין בדם, ובדיקה זו זמינה מיידית בחדרי המיון מן הראוי היה להפנותה לביצוע הבדיקה בחדר המיון".

עוד מוסיף וקובע המומחה כי לאור רמת הביליורובין שנמדדה אצל המנוח עם קבלתה למיון ביום 215.2006 בשיעור של 21 מ"ג%, הרי שיש להניח כי במועדי ביקורי הרופאים של הנתבעים רמתו בדם לא היתה פחותה משמעותית מ – 6 מ"ג %. רבה כזו (6 מ"ג %) מתבטאת בצהבת קלינית. לפיכך היה על הרופאים להתרשם מצהבת, כפי שהתרשמו בני משפחתה, ולבצע בדיקה לנוכחות צהבת אצל המנוחה.

המשפחה דורשת מבית המשפט פיצוי בסך 2.5 מיליון ₪.

-פירמות עורכי דין מובילות-

  • meitar
  • nevo-molson
  • maschit
  • gornitzky
  • yehuda
  • firon
  • firon