מילון מונחים

מזונות אשה –

חיובו של בעל לשאת במזונות אשתו נובע מן ההלכה. חיוב זה כולל לא רק מזונות במובן הצר של המילה (אוכל) אלא את כל הצרכים האחרים כמו: ביגוד והנעלה, מדור (מקום מגורים) ואחזקתו (חשמל, מים טלפון, גז, ועד בית, ארנונה ולעיתים אף כבלים ואגרת טלויזיה), הוצאות רפואיות, אחזקת רכב, קוסמטיקה, מספרה, בילויים וחופשים, תכשיטים וכיוצ"ב הוצאות מחיה של אשה.

ההלכה קובעת כי האשה "עולה עמו ואינה יורדת עמו" כלומר, האשה רשאית לדרוש מהבעל לכלכל אותה ברמה שמצבו החברתי והחומרי מאפשר, ועליו לזון אותה "לפי עושרו ולפי כבודו". משמע אם האשה באה מבית עני אין הבעל רשאי לדרוש ממנה שתסתפק ברמה הנמוכה שהיתה לה לפני הנישואין.

אם אשה עובדת יכול הבעל לומר לה "צאי מעשה ידייך תחת מזונותיך" כלומר רשאי הבעל לומר לאשה כי היא יכולה לכלכל את עצמה מהכנסתה ממשכורתה או מרכושה, ואם אין די בהכנסת האשה ממקורותיה שלה – עליו להשלים לה את מזונותיה.

מזונות ילדים –

גם החיוב של אב במזונות ילדיו נובע מן ההלכה.

כאשר מדובר בילדים שהינם מתחת לגיל שש החיוב על האב הוא אבסולוטי ומוחלט מדין תורה. אב חייב לזון את ילדיו בגין זה בין אם יש להם מקורות הכנסה ורכוש ובין אם לאו.

לגבי ילדים שהינם מעל לגיל 6 שנים ולמטה מגיל 15 שנה, אביהם חייב לזון אותם מכח תקנות חכמים ותקנות בי"ד (תקנות הרבנות הראשית לא"י משנת תש"ד). מוטלת חובה על האב את ילדיו בגילאים הללו כדי מילוי כל צרכיהם המקובלים שהם חיוניים והכרחיים, וחובה זו היא מעין חובה אבסולוטית. באשר לילדים שמעל גיל 15 שנים החיוב לפרנס אותם הינו מ"דין צדקה". מחובתו של אב (ואם האם אמידה גם היא מחוייבת) לממן את צרכיו של ילד בגילאים שבין 15 ל - 18.

ילדים בגילאים הללו לומדים בדרך כלל בבי"ס תיכון, ומן הראוי לאפשר להם לסיים חוק לימודיהם התיכוניים, שהרי השלמת לימודי התיכון, מהווה מעין "שער כניסה" לחיים הבוגרים, והכלל הוא שאין עוקרים ילד מלימודים אלה ובית משפט לא יקבל טיעון שיש ביכולת ילדים בגיל זה לעבוד ולפרנס את עצמם

אם אמידה –

אם שהינה "אמידה" צריכה להשתתף בצרכים העודפים של הילדים. אב חייב למלא אחר כל הצרכים ההכרחיים של הילדים ואולם אם חייבת להשתתף בצרכים העודפים שהם מדין צדקה אם הינה "אמידה". אין הכוונה לאמידות במובן שצריך שיהיה מדובר באשה עשירה. אם "אמידה" הינה אם שלאחר סיפוק צרכיה שלה נותר בידה סכום כסף להשתתפות בצרכי הילדים.

צרכים הכרחיים וצרכים מדין צדקה-

צרכים הכרחיים הם הצרכים החיוניים שבלעדיהם לא ניתן להתקיים. הפסיקה הגדירה צרכים אלו וקבעה כי הינם" קורת גג ואחזקתה, ביגוד והנעלה, חינוך ומזון. אלו הם צרכים שעל האב לשאת בהם בכוחות עצמו בלא כל קשר למצבה הכלכלי של האם. גם אם היא עשירה לא מוטל עליה להשתתף בצרכים ההכרחיים שהם כולם חלים על האב.

צרכים עודפים ("מדין צדקה") הם כל מה שמעבר לכך כמו: חוגים, שיעורי עזר, מעון יום, דמי כיס, בילויים ועוד‘ אלו הם צרכים שאינם מהווים צורך קיום בסיסי שבלעדיהם אי אפשר. בצרכים אלו על האב והאם לשאת באופן פרופורציונלי להשתכרותם.

מזונות ילדים משולמים לפי צרכיהם ולא לפי עושרו של האב, זאת בניגוד למזונות אשה המשולמים על ידי הבעל בהתחשב במשכורתו וברכושו.

מדור –

קורת גג, דירה בבעלות או דירה שכורה. גבר חייב לספק מדור הן לאשתו והן לילדיו על פי דין תורה. מדור הוא חלק מחיובי המזונות המושתים על בעל או אב והינו מרכיב משמעותי בקביעת סכום המזונות. כמו כן חייב אב/בעל לשאת בהוצאות אחזקת הבית.

אב חייב לספק לאשתו דירה ברמה לה הורגלה. באשר לילדים אב חייב לממן 30% משכר דירה כאשר יש לו ילד אחד, ו- 40% כאשר מדובר בשני ילדים.

מזונות לילדים בתקופת השירות הצבאי –

במהלך תקופת שירות החובה חייב אב לשלם שליש מהמזונות שהיה משלם עובר להגיעם לגיל בגרות. החיוב נקבע בפסק דין שיצא מבית המשפט העליון וכיום הוא מהווה הלכה מחייבת בבתי המשפט.

מזונות זמניים –

מזונות אשר נקבעים על ידי בית המשפט לפני הדיון הראשון או במהלך הדיון הראשון ומטרתם למנוע חרפת רעב או ירידה משמעותית ברמת החיים של אלו התובעים את המזונות. המטרה היא שמירת המצב שהיה ערב פרוץ הסכסוך בין בני הזוג. בשלב זה של הדיון אין בית המשפט נכנס לעובי הקורה והוא מסתפק בראיות לכאורה בלבד.

חזקת השיתוף –

חזקה (הניתנת לסתירה) לפיה כל רכוש ו/או כספים שנצברו במהלך חיי הנישואין שייכים לבני הזוג באופן שווה על אף שהרכוש או הכספים רשומים על שם אחד מבני הזוג. חזקה זו חלה רק על זוגות שנישאו עד 1.1.74. על בני זוג שנישאו לאחר מועד זה חל חוק יחסי ממון בין בני זוג התשל"ג – 1973 המחיל על בני הזוג את עקרון איזון המשאבים.

החזקה קובעת שאם בני הזוג חיו תחת קורת גג אחת במינימום של חיים משותפים וכל אחד תרם את חלקו למשפחה בדרכו הוא (דהיינו היה מאמץ משותף) – הרי שהרכוש שייך לשני הצדדים בלא כל קשר לרישום. חזקה זו אינה חלה על רכוש שהתקבל בירושה או במתנה מקרובי משפחה.

עקרון איזון המשאבים –

עקרון זה חל על פי חוק יחסי ממון בין בני זוג תשל"ג – 1973, על זוגות שנישאו אחרי 1.1.74. עקרון זה קובע כי עם פקיעת הנישואין עקב גירושין או עקב מותו של בן זוג זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שוויים של כלל נכסי בני הזוג, למעט -

(1) נכסים שהיו להם ערב הנישואין או שקיבלו במתנה או בירושה בתקופת הנישואין.

(2) גימלה המשתלמת לאחד מבני הזוג על-ידי המוסד לביטוח לאומי, או גימלה או פיצוי שנפסקו או המגיעים על פי חיקוק לאחד מבני-הזוג בשל נזק גוף, או מוות.

(3) נכסים שבני הזוג הסכימו בכתב ששוויים לא יאוזן ביניהם.

המועד לאיזון הזכויות נקבע בחוק כמועד פקיעת הנישואין מחמת גירושין או מוות.

חוק למניעת אלימות במשפחה 1991 –

מאפשר הרחקה של בן משפחה בשל אלימות, איומים, עבירת מין או התעללות נפשית קיצונית. צו הרחקה כנגד בן משפחה אלים, מתעלל או מאיים ניתן להוציא לתקופה של עד ששה חודשים כאשר ניתן להאריכו עד לשנה שלמה בהתקיים נימוקים מיוחדים לכך.

חזקת הגיל הרך –

חזקה זו קבועה בסעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות תשכב - 1962 ומשמעותה היא כי קיימת הנחה המקדמית שעדיף לילדים לגדול במשמורת אמם לפחות עד הגיעם לגיל 6 שנים. בפועל בתי המשפט נוטים לקבוע את האם כהורה משמורן גם מעבר לגיל זה, אלא בהתקיים נסיבות חריגות. טובת הילד הינה עקרון מנחה בקביעת הורה משמורן.

ממזר –

ילד שנולד לאשה נשואה כתוצאה מקיום יחסים עם גבר שאינו בעלה. ילד כזה אינו יכול להינשא לבן זוג "כשר". הממזר אסור מן התורה לבוא בקהל ישראל ומותר לו להינשא רק לממר או לממזרת או לגר. גם ילדיו של הממזר יהיו ממזרים.

ילד הנולד מן הפנויה –

ילד אשר נולד מהורים שאינם נשואים זה לזו, כאשר אמו הינה רווקה, גרושה או אלמנה, אך לא נשואה. ילד כזה כשר מכל הבחינות.

רוב בעילות אחרי הבעל –

כאשר יש ספק, במקרה של אשה שקיימה יחסי אישות הן עם בעלה והן עם גבר אחר מיהו אביו של הילד, קובעים כי "רוב בעילות אחרי הבעל", כלומר קיימת חזקה שהילד נולד מהבעל. החזקה נסתרת רק במקרה שאי אפשר לפי העובדות להניח שהילד הוא של הבעל (כמו מקרה בו נעדר בעל מהבית משך יותר מ - 12 חודשים.

תביעת אבהות –

תביעה אשר מגישה פנויה כנגד גבר ממנו לטענתה הרתה וילדה על מנת שבית המשפט יקבע את האבהות. במקרה כזה מורה בית משפט על עריכת בדיקת רקמות שהינה בדיקת דם הנעשית להורים ולילד, ולפי נקבעת האבהות. סרוב לבצע בדיקה כזו פועל כנגד מי שממאן. גבר המסרב לבדוק את אבהותו יחוייב במזונות למרות סרובו לשתף פעולה.

מדור ספציפי –

סעד שניתן לאשה בלבד ואך ורק בבית הדין הרבני. בסמכות בית הדין הרבני להוציא צו הקובע כי דירת בני הזוג תשמש את מדורה הספציפי של האשה, וכך למנוע את מכירתה של הדירה בהליך של פירוק שיתוף. סעד זה אינו ניתן על ידי בית המשפט האזרחי – בית המשפט לענייני משפחה.

חזקה או משמורת –

אחריות ההורים לגידולו והתפתחותו הגופנית והנפשית של ילד, התווית דרך חינוכו, דאגה ללימודיו ולעתידו. הורה משמורן הוא זה המחזיק בילד, מגדל אותו ואחראי לאורחות חייו. בצד הזכות יש גם חובות מרובות ואחריות כלפי הילד. המשמורת נקבעת לפי טובת הילד וזהו עקרון-על במשפט הישראלי. הסכם בין הורים בדבר אחזקת הילדים כפוף לבדיקת בית המשפט ולאישורו. רצון הילד יכול להוות שיקול אולם בית המשפט או בית הדין יבדקו האם זהו רצונו האמיתי של הילד אותו הוא מביע או שמא הינו פרי הסתה ושטיפת מוח.

כתובה -

בסמוך לכניסת בני הזוג לחופה, הבעל כותב לאשתו כתובה. זהו מסמך המעיד על התחייבויות שהבעל מקבל על עצמו כלפי האשה. הכתובה נחתמת בנוכחות שני עדים, ובה נכתב גם הסכום שיהיה על הבעל לשלם לאשה עם סיום הנישואין עקב גירושין או מוות. שנים רבות נחשבה הכתובה כמסמך חסר משמעות כלשהי. לאחרונה נתן בית הדין הרבני מספר פסקי דין שבהם חייב בעל לשלם את כתובתה של אשתו. עיקר כתובה הוא הסכום המינימלי שעל בעל לשלם לאשתו. תוספת כתובה הוא הסכום העודף שאין הבעל מחוייב להתחייב לתת, אולם הוא רשאי לכתוב לאשתו בכתובה סכום גבוה יותר מהמינימום, וזוהי תוספת כתובה.

מרוץ סמכויות –

במספר נושאים יש הן לבית הדין הרבני והן לבית המשפט לענייני משפחה סמכויות מקבילות. לעיתים יש חשיבות מי פותח ראשון בהליכים שכן מי שפותח ראשון תיק בבית הדין או בבית משפט, קובע איזו ערכאה תדון בנושאים הרלוונטיים לגירושין. בדרך כלל גברים ממהרים לפתוח תיק גירושין בבית הדין הרבני ואילו נשים ממהרות לבית המשפט לענייני משפחה.

בעל אשר כרך בתביעת הגירושין שלו נושאים מסויימים (כמו משמורת ילדים, מזונות אשה ורכוש) חייב להוכיח כי תביעת הגירושין שלו היא כנה, כי הכריכה הינה כדין וכי הכריכה כנה.

אם לא יעלה בידו להוכיח במצטבר שלושת תנאים אלו – יעבור התיק לבית המשפט לענייני משפחה, כך שלעיתים העובדה שמי מהצדדים הקדים איננה סוף פסוק.

נישואין כדמו"י –

נישואין כדת משה וישראל. בארץ נערכים נישואין בין יהודים רק כדת משה וישראל. בחו"ל יכולים יהודים להינשא גם בנישואין אזרחיים. משרד הפנים מכיר גם בנישואין אזרחיים ובני זוג נרשמים במשרד הפנים כזוג נשוי על פי בקשתם עם הצגת תעודת נישואין מהמקום בו נישאו.

נישואי כהן וגרושה –

אלו הם נישואי איסור. בארץ לא יוכלו כהן וגרושה להינשא. כהן וגרושה יכולים להינשא בחו"ל בנישואין אזרחיים. אלו הם נישואי איסור ועל פי ההלכה הם מחוייבים להתגרש זה מזו מיידית.

גישור -

גישור היא שיטה ליישוב סכסוכים, ובין השאר סכסוכים משפחתיים, אשר הולכת וקונה לה אחיזה במשפטנו. זהו תהליך אשר בני זוג אשר חלוקים ביניהם בוחרים להשתתף בו מרצון חופשי ומבחירה. המגשר הוא אדם שלישי, נייטרלי, פסיכולוג או עורך דין המסייע לבני הזוג להגיע להסדר כולל ביניהם שיהיה מקובל עליהם, ואשר יישב את הנושאים שעליהם הם חלוקים.

תביעה לשלום בית –

תביעה אשר ניתן להגיש רק בבית הדין הרבני. הגשתה היא בדרך כלל מסיבות של טקטיקה משפטית בלבד, שכן לא ניתן לאלץ בן זוג שאינו רוצה בכך לקיים שלום בית.

הסכם יחסי ממון וגירושין –

הסכם המסיים את הסכסוך בין בני הזוג, אשר בו מגובשת ההסכמה על כל הנושאים הרלוונטיים לפירוד ולגירושין כמו: חלוקת הרכוש, משמורת הקטינים, מזונות, חלוקת הדירה המשותפת ורכוש משותף אחר, הסתדר נושא היציאה לחו"ל, סדרי הראייה ועוד‘.

שני נושאים אינם סופיים, אף אם גובשו בהסכם הגירושין: המשמורת והמזונות.

כל אחד מהצדדים יכול לפתוח מחדש את נושא המזונות בתביעה להפחתת או בתביעה להגדלת מזונות. גם נושא המשמורת אינו סגור ובן הזוג שאינו משמורן רשאי ויכול להגיש תביעה להעברת המשמורת אליו אם לדעתו נתקיימו התנאים לכך.