משמורת ילדים, סדרי ראיה, הסדרי ראייה
משמורת ילדים -סדרי ראייה
א. משמורת ילדים
המונח משמורת או חזקה מתייחס לאחריות יומיומית לגידולו ולהתפתחותו הנפשית והגופנית של ילד, להתוויית דרך חינוכו, ולדאגה לעתידו.
חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות תשכ"ב – 1962 , מציב הנחה מקדמית לפיה ייטב לילד/ה להיות בחזקה אמו (משמורת) לפחות עד הגיעו לגיל שש שנים.
בגיל זה זקוקים הילדים לטיפול ולהשגחה צמודים ועל כן מקומם הטבעי הוא אצל האם. בדרך כלל, האם עובדת שעות מועטות יותר ויש לה יותר פנאי להקדיש לילדים, אם כי זוהי הכללה גסה ההולכת ומשתנה.
כיום יותר מאשר בעבר נתקלים אנו באבות אשר מגדלים את ילדיהם למופת, בעוד האם ויתרה עליהם כדי לפתוח בחיים חדשים, או שניתן פסק דין המעדיף את משמורתם אצל האב בשל הימצאותו ראוי יותר לכך.
במקרה בו בית המשפט אינו יכול להכריע בין שני הורים, עוברים ההורים מבחני מסוגלות הורית, ובאמצעות מבדקים נקבע מיהו ההורה המשמורן הראוי יותר.
כאשר סוטים מהעקרון שעל הילד להיות במשמורת אמו נובע הדבר ממצב בו טובת הילד מחייבת זאת.
עקרון הגג הוא טובת הילד אותה יש להעדיף על פני כל שיקול אחר, לרבות רצון או טובת ההורה או ההורים.
התחשבות ברצון הילד יכולה לבוא בין השיקולים שבית המשפט ישקול בקובעו מי יהיה ההורה המשמורן אולם התחשבות בדעתו של הילד וברצונו תעשה רק לגבי ילד בגילאים 13-14 ואילך. בגיל נמוך יותר ניתן משקל כמעט אפסי לרצונו של הילד.
ב. סדרי ראייה
אם הילדים נמצאים אצל האב או האם נשארת להורה השני הזכות לבקר את הילדים ולפגוש בהם. הסדר סדרי הראייה יכול להיקבע על ידי הצדדים עצמם או על ידי בית המשפט או בית הדין, אם הצדדים אינם מסוגלים להגיע להבנה בנושא זה ביניהם.
מקובל מאוד שעובדת סוציאלית נכנסת לתמונה כאשר יש ויכוח על משמורת או על סדרי ראייה, והמפגשים נקבעים בהתאם להמלצותיה המוגשות בתסקיר סעד.
ג. הסכמים בין הורים בדבר החזקת הילדים או סדרי ראייתם
הסכמים בין הורים בנוגע לסדרי ראיית הילדים ובמיוחד בנוגע למשמורתם אינם מחייבם את הילדים, ובית המשפט יכול לבחון ולבדוק באמצעות אנשי מקצוע ומומחים (כמו פקידות סעד או פסיכולוגים) האם ההסכם שעשו ההורים הינו לטובת הילדים.
הסכם בדבר החזקת ילד דן בזכות של הילד, ולא בזכות של ההורה ולפיכך הסכמים בין הורים הנוגדים את טובת הילד לא ייחיבו, ובית המשפט רשאי לשקול שיקולים משלו על מנת להבטיח את טובת הילדים ולדאוג להם כי בית המשפט "הינו אביהם של קטינים". ישנם מקרים בהם אם ויתרה על משמורת הילדים כדי לזכות בגט. הסכם כזה אינו מחייב את הילדים כי הם לא היו צד לו, וטובתם לא הובאה בחשבון כשההסכם נעשה. האם ראתה את האינטרסים שלה בלבד למול עיניה בעת שויתרה על המשמורת כדי להשיג חופש ושחרור מבעל שלא אהבה, והמצב שנוצר אינו הולם בהכרח את טובת הילדים.
נושא משמורת הילדים לעולם אינו נושא סגור, ופסק דין למשמורת לעולם אינו סופי, וניתן לפתוח אותו מחדש בכל עת.
לשאלות בנושא או לתיאום פגישת ייעוץ עם עו"ד המתמחה בתחום לחץ/י כאן
