סרטן השד - סרטן שד - רשלנות רפואית?

סרטן השד- סרטן שד

תובעת מיליונים בגין רשלנות רפואית: סרטן השד לא אובחן בזמן ואני גוססת


לבית משפט השלום בת"א הוגשה הבוקר תביעת מיליונים ע"י קוסמטיקאית בת 45 מאשדוד, כנגד קופ"ח לאומית ו-מ.א.ר מרכזים לאבחון רפואי (הנתבעת 2). האשה טוענת, באמצעות באת כוחה עו"ד ענת מולסון ממשרד נבו- מולסון, על איחור באבחון סרטן השד ועל כי עברה כריתה מלאה של השד וסיכויי הריפוי שלה כעת נמוכים עקב היעדר התייחסות ראויה, הזנחה וחוסר משווע של תשומת לב גרמו להחמצת ההזדמנות לטפל בגידול מיד לכשנתגלה בבדיקת ממוגרפיה, כאשר היה בשלב 0 ונדרש טיפול מקומי בלבד. תחת זאת, הוחל בטיפול רק למעלה משנתיים לאחר הגילוי, כאשר הגידול גדל והתפשט כבר לבלוטות הלימפה, והתובעת נדרשה כאמור לכריתה מלאה ולטיפולים אגרסיביים, וסיכויי הריפוי שלה ירדו באופן משמעותי.

בתאריך 15.5.2005 בביקור אצל רופא המשפחה התלוננה התובעת על כאבים בבית החזה משמאל, עם קשר לתנועות. הרופא הפנה אותה לביצוע בדיקת ממוגרפיה דו צדדית.

התובעת ביצעה בדיקת ממוגרפיה אצל הנתבעת 2 בתאריך 19.5.2005. לאחר הבדיקה ביקשה התובעת לקבל את תוצאות הבדיקה, אולם נמסר לה כי כדי לקבלן יהיה עליה לשוב למכון כעבור 10 ימים. התובעת פנתה אל המכון כעבור פרק הזמן הנדרש, אולם נמסר לה כי התוצאות אינן מוכנות, וכי תקבל תשובה רק במידה ותמצא בעיה כלשהי בתוצאות.

מאז שביצעה את הבדיקה לא חזר ולא פנה אל התובעת אף גורם רפואי בקשר אליה, לרבות לא מהנתבעת 1 או מהנתבעת 2. לפיכך, רווח לתובעת משהבינה כי משמעות הדבר היא כי תוצאות בדיקות הממוגרפיה שביצעה תקינות.

בתאריך 14.6.2006 אושפזה התובעת בבית החולים סורוקה עקב כאבי בטן תחתונה ותמונה קלינית ורנטגנוגרפית של דלקת חדה בתוספתן. התובעת עברה ניתוח לכריתת התוספתן בשיטה לפרוסקופית. קדמו לאבחון הדלקת ביקורים של התובעת אצל גניקולוג ואצל כירורג.

בחודש מאי 2007 החלה התובעת לחוש בזרמים בשדיים, תחושה אשר שבה וחזרה לסירוגין. בתאריך 26.7.2007 פנתה התובעת לגניקולוג המטפל והתלוננה על כאבים וצריבה בשד שמאל. בבדיקה גופנית נמצא גוש בגודל 5X1 ס"מ. התובעת הופנתה לבדיקת ממוגרפיה דו צדדית אבחנתית.

עוד באותו יום פנתה התובעת אל הנתבעת 2 לביצוע בדיקת הממוגרפיה. בבדיקה מיום 26.7.2007 נמצאו בשד שמאל מספר גושים לובולריים בגודל שונה, עם הסתיידויות מרובות גם בתוכם וגם סביבם ברביע עליון חיצוני של השד. בסיכום הבדיקה נרשם: "גושים כמתואר, בשד שמאל חשודים לתהליך שאתי. מומלץ ייעוץ כירורגי והמשך בירור ע"י ביופסיה".

לגודל תדהמתה ושיברונה נאמר לתובעת באותו מעמד כי כבר בבדיקה מיום 26.5.2005 נמצאו בשדה ממצאים פתולוגיים, אשר חייבו המשך בירור וטיפול. התובעת נחרדה לגלות כי בבדיקה ממאי 2005 הודגמו מספר גדול של הסתיידויות פולימורפיות מרוכזות בחלק עליון חיצוני של השד השמאלי. בסיכום הבדיקה נרשם: "היסתיידויות פולימורפיות כמתואר בחלק עליון חיצוני של שד שמאל. הממצא חשוד לשאת ממאיר ודרוש ייעוץ כירורגי וביופסיה".

לשאלתה מדוע לא נמסרו לה תוצאות הבדיקה בזמנו, נאמר לתובעת ע"י גורמים בנתבעת 2 כי "התוצאות הועברו לרופא המשפחה".

בהתאם למימצאי הממוגרפיה עברה התובעת בתאריך 30.7.2007 ביופסיה משני גושים בשד שמאל ובשניהם נמצא סרטן פולשני של השד: Invasive ductal carcinoma.

בביקור מיום 7.8.2007 אצל כירורג נמצא כי התהליך בשד שמאל תופס את כל האזור החיצוני העליון וכי מדובר בסרטן רב נקודתי. עקב גודלו של הגוש הומלץ על טיפול כימוטרפי.

התובעת עברה טיפול כימוטרפי במשך כ – 4 חודשים, וביום 12.2.2008 עברה ניתוח לכריתה מלאה של שד שמאל. לאחר הניתוח נותר גידול בקוטר של 2.5 ס"מ ובבית השחי השמאלי נמצאו 3 בלוטות לימפה נגועות מתוך 14 שנבדקו. התובעת המשיכה בטיפולי קרינה ובטיפול אנטי הורמונאלי (טאמוקסיפן), על מנת להפחית את הסיכוי להתפתחותן של גרורות מסרטן השד.

לכתב התביעה צורפה חוות דעתו של פרופ’ מומחה באונקולוגיה, אשר קובע כי אין כל ספק במקרה הנדון כי היה איחור של 28 חודשים בטיפול בתובעת, שכן האבחנה נערכה כבר בחודש מאי 2005, אולם התובעת לא קיבלה כל טיפול ולא בוצע המשך בירור כנדרש.

המומחה מסביר כי בממוגרפיה מחודש מאי 2005 מתוארות הסתיידויות בלבד, המהוות סימן לסרטן לא חודרני של השד, בשלב 0. לו היתה התובעת מטופלת בשלב זה היתה מתבצעת כריתה חלקית בלבד של השד של האזור הנגוע בהסתיידויות ולאחר מכן בהקרנה. לו היה הגידול מטופל בשלב זה לא היתה התובעת נזקקת לטיפול כימוטרפי כלל וסיכויי הריפוי שלה היו כ – 98%.

משאובחנה התובעת באיחור של 28 חודשים, בשלב בו גושי הסרטן היו מפוזרים בשד ונמצא כבר סרטן חודרני ובלוטות לימפה נגועות, נדרשה התובעת לעבור סדרה קשה של טיפולי כימוטרפיה, על מנת לאפשר נתיחה של השד, כריתה מלאה של השד, כאשר גם לאחר הניתוח נותרו מוקדים של סרטן פעיל הן בשד והן בבלוטות הלימפה. בשל העיכוב הרב במתן הטיפול לתובעת ירדו פלאים סיכויי הריפוי של התובעת.

התובעת טוענת כי למשך הזמן של 28 חודשים, מאז ניתן היה לטפל במחלת סרטן השד אצלה ועד שנתגלה בפועל, היתה משמעות קריטית. קביעה זו מתבססת על שיעורי הריפוי הגבוהים מסרטן שד המתגלה בשלב הבלתי חודרני, ומטופל בשלב מוקדם זה, העומדים על 98% (!!!).

המומחה קובע כי בממוגרפיה שביצעה התובעת במאי 2005 מתוארות הסתיידויות בלבד, שהינן בד"כ ביטוי לסרטן לא חודרני של השד, בשלב 0. לו היו ממשיכים בבירור ובטיפול כבר בשלב זה, היתה מבוצעת כריתה חלקית בלבד של השד והתובעת היתה מקבלת השלמת טיפול בהקרנות ובטיפול אנטי הורמונלי. התובעת בוודאי לא היתה נדרשת לטיפול כימוטרפי.

זאת בעוד שהעיכוב במתן הטיפול לתובעת גרם לצורך בטיפולי כימוטרפיה קשים ואינטנסיביים, הן לפני הניתוח והן לאחריו, אשר גרם לתופעות לוואי קשות. כמו כן, מציין פרופ’ ענבר כי הטיפול הכימוטרפי האינטנסיבי שקיבלה התובעת מגדיל את הסיכוי אצלה לפתח נזק ללב וכן לפתח לויקמיה (סרטן הדם). כמו כן התובעת נתונה בסכנה לפתח נזק קבוע למערכת העצבים הפריפרית, המתבטאת בחוסר תחושה ואבדן פעולות עדינות באצבעות הידיים והרגליים.

כמו כן, העיכוב במתן הטיפול גרם לצורך בניתוח כריתה רדיקלי של השד, אשר גרם וממשיך לגרום לתובעת לסבל קשה, אשר בא לידי ביטוי בעיקר במישור הנפשי, דימוי עצמי ירוד ביותר, דיכאון קשה ועוד. המומחה קובע כי בשלב בו הייתה אמורה המחלה להיות מטופלת, כלומר במאי 2005, עמדו סיכוייה להחלים מן המחלה על 98%. זאת בעוד שהטיפול המאוחר במחלה הביא לירידה משמעותית בסיכויי הריפוי.

עד למועד גילוי מחלתה בדצמבר 2006 ניהלה התובעת חיים פעילים, מלאים ומאושרים. התובעת עבדה כקוסמטיקאית והיוותה עמוד התווך של משפחתה.

כתוצאה מן הבירור והטיפול המאוחר במחלתה נדרשה התובעת לטיפולים ממושכים וקשים, כאמור לעיל, אשר מנעו ממנה את המשך עבודתה ועיסוקיה. התובעת נאלצה להפסיק את עבודתה וכן את הסיוע הרב שהעניקה לילדיה. התובעת עברה טיפולים מייסרים ואינטנסיביים, אשר גרמו לה לבחילות קשות ולזיהומים, והיא נדרשה לאישפוזים בבית החולים עקב כך. התובעת סבלה מכאבים ומחולשה קשה, עד כדי כך שלא היתה מסוגלת לטפל בעצמה ונדרשה לסיוע ולעזרה סיעודית צמודה. התובעת איבדה את שערות ראשה, ומשתמשת בפיאה אשר הכבידה עליה וגרמה לסבל נוסף.

עקב הכאבים הקשים והיסורים שהפכו מנת חלקה היומיומית של התובעת בתקופת הטיפולים נפגעה יכולתה לתפקד ולפעול בחיי היומיום, לרבות בטיפול בעצמה ובילדיה, וחלה פגיעה איומה באיכות חייה. עקב מצב מחלתה המתקדם ואובדן משמעותי של סיכויי ההחלמה פיתחה התובעת חרדות קיומיות ודיכאון. כמו כן, בשל כריתת השד ותופעות הלוואי הקשות של הטיפולים הכימוטרפיים, התפתח אצל התובעת דימוי עצמי ירוד ביותר, על כל המשתמע מכך, לרבות דיכאון קשה, עלייה במשקל ועוד. התובעת פנתה לקבלת סיוע נפשי הן במהלך הטיפולים ועד להווה.

היא מבקשת מבית המשפט לפסוק לה פיצוי בשווי 2.5 מיליון ש"ח.

לשאלות בנושא רשלנות רפואית באבחון או בטיפול במקרים של סרטן השד, ניתן ליצור קשר עם עו"ד ענת מולסון, בטלפון 0524787850 או במייל: lega1@bezeqint.net