תאונת עבודה- תאונות עבודה- כאב בגב- כאבים בגב

פסק דין- תאונת עבודה

עו"ד תאונת עבודה - עורך דין תאונות עבודה

1. התובע, ילדי 7.1.1961, נפגע ביום 28.5.07 ב-תאונת עבודה עת עבד בשירות הנתבעת בתפקיד מנהל עבודה. בגין הנזקים שנגרמו לו בתאונה, הגיש התובע את תביעתו דנן.

2. הנתבעת כפרה באחריותה לאירוע התאונה ובגובה הנזק. ניסיון לפשר בין הצדדים לא צלח, ולפיכך לא היה מנוס משמיעת ראיות בתיק ומתן פסק דין לגופן של טענות.

שאלת האחריות

עצם האירוע

3. בכתב התביעה ובתצהיר עדותו הראשית טען התובע, כי ביום האירוע, בשעה 15:30 או בסמוך לכך, לקראת סיום יום העבודה, ביצע סיור באתר העבודה נווה גנים בקריית מוצקין, בו הוא עבד אותה עת, וזאת לצורך בדיקת טיב העבודה של קבלני המשנה, שעבדו באתר מטעם הנתבעת. במהלך הסיור הבחין התובע במכסה של שוחת ביוב שלא היה במקומו על פתח השוחה. מאחר שחשש כי הותרת המכסה במקומו עלולה לגרום נזק לעובר אורח, התכופף כדי להרים את המכסה ולהחזירו למקום. תוך כדי כך הוא הרגיש בכאב חד בגבו.

4. הנתבעת כפרה בעצם האירוע וטענה, כי במסמכים הרפואיים הסמוכים לתאונה לא נרשמה הגרסה שהתובע נפגע במהלך עבודתו, וכי הגרסה שנרשמה באותם מסמכים היתה שהתובע התחיל לסבול מכאבי גב לאחר חזרתו מהעבודה. הנתבעת אף כפרה באחריותה לנזקי התובע גם בהנחה שגרסתו תתקבל. לטענתה, התובע היה מנהל העבודה באתר ואחראי על קביעת נהלי הבטיחות ויישומם הלכה למעשה. בתוקף תפקידו כמנהל עבודה, על התובע היה לדעת כי אין זה מתפקידו להרים את המכסה ולהניחו במקומו. בפני התובע עמדו מספר אפשרויות שיכולות היו למנוע את הנזק: הוא יכול היה להתקשר למנהל הנתבעת ולדווח על האירוע. במקרה זה המנהל היה דואג לשלוח צוות עבודה מיומן כדי שיטפל במפגע; התובע אף יכול היה להתקשר לקבלן שיצר את המפגע ולדרוש ממנו לטפל בעניין; בפני התובע עמדה גם אפשרות שלישית – הוא יכול היה להציב סביב המפגע סרט ושילוט מתאימים ובכך לנטרל את הסכנה עד יום המחרת.

5. לעניין עצם האירוע, נראה כי התובע הצליח להוכיח את נסיבות האירוע כפי שנטענו על ידו. התובע חזר על גרסתו באשר לנסיבות אירוע התאונה בכתב התביעה, בתצהיר עדותו הראשית ובחקירתו הנגדית, מבלי שהתגלו בגרסאותיו סתירות כלשהן. עדותו היתה עקבית, ברורה והחלטית. התובע היה עד מהימן, עדותו היתה אמינה, ואינני רואה כל סיבה מדוע לפקפק באמינותה.

עדות התובע קיבלה חיזוקים משמעותיים מעדות עד ההגנה מר ראובן שוורץ, מנהל הנתבעת. בחקירתו הנגדית טען התובע, כי כבר ביום האירוע הוא יצר קשר עם ראובן שוורץ ודיווח לו כי נפגע במהלך עבודתו עת ניסה להרים מכסה ביוב. בחקירתו הנגדית אישר מר שוורץ, כי התובע הודיע לו על התאונה ועל נסיבותיה כפי שהוא טוען להן היום, אך הוא לא זכר אם התובע עשה כן ביום האירוע או בשלב מאוחר יותר.

6. לתצהירו צירף התובע טופס בל/250 שנערך ונחתם על ידי המעסיקה ביום האירוע. כבר במסמך זה נרשמה הגרסה, כי התובע נפגע בגבו עת ניסה להחזיר מכסה שוחת ביוב למקומו. אכן, צודקת הנתבעת, כי מסמך זה אינו מהווה הודאת בעל דין שכן הגרסה נרשמה "לדבריו" של התובע. ברם, מסמך זה מראה, כי הגרסה שהתובע נפגע בגבו עת ניסה להרים מכסה שוחת ביוב הועלתה כבר ביום האירוע ולא בלשב מאוחר יותר כפי שהנתבעת ניסתה לטעון בסיכומיה ובמהלך חקירתו הנגדית של התובע.

7. זאת ועוד, לתצהיר צירף התובע טופס תביעה לדמי פגיעה, חתום על ידו ועל ידי הנתבעת. בפרק "פרטי המקרה" תיאר התובע את נסיבות האירוע כדלקמן:

"ניסיתי להחזיר מכסה שוחת ביוב למקום ואז נתפס לי הגב מכובד המשקל".

בסעיף יב' לאותו טופס, בפרק הצהרת המעביד, אישרה הנתבעת את נסיבות האירוע כפי שנטענו על ידי התובע ללא הסתייגות, וציינה כי היא מאשרת "כי הפרטים שנמסרו על ידי העובד ועל ידינו בטופס התביעה הם נכונים לפי ידיעתנו". הנה כי כן, הנתבעת אישרה את נסיבות האירוע ללא הסתייגות ואף מבלי לציין, כי הגרסה הנטענת היא לדברי התובע. אישור זה שאינו מסוייג בצורה כלשהי מלמד, כי הנתבעת חקרה ובדקה את האירוע, והגיעה למסקנה, כי גרסתו של התובע נכונה ומדוייקת.

8. כאמור, ב"כ הנתבעת טענה, כי מעיון במסמכים הרפואיים הסמוכים לתאונה עולה, כי התובע התלונן על כאבים לאחר שחזר מעבודתו. על כן, היא ביקשה לדחות את גרסתו, כי הוא החל לסבול מכאבים בעת הרמת מכסה ביוב.

אין ממש בטענה זו. במסמך הרפואי מיום 29.5.07 צויין, כי התובע סובל מכאבי "גב תחתון, גב תפוס, לא יכול לזוז מאתמול לאחר חזרה מהעבודה". במסמך רפואי נוסף מיום 23.7.07 (מוצג נ/3) נרשם, כי התובע סובל מ "כאבי גב תחתון – גב תפוס לא יכול לזוז מאתמול לאחר חזרה מהעבודה". במקום אחר באותו מסמך נרשם: "סוג תאונה – תאונת עבודה".

על פי המתואר במסמכים, כבר בפניה הראשונה לטיפול רפואי קשר התובע את כאבי הגב מהם הוא סובל לתאונת עבודה שאירעה לו, אם כי כאבים אלה גברו לאחר שחזר מעבודתו, אז הוא לא יכול היה לזוז. אותה גרסה ממש סיפר התובע בתצהיר עדותו הראשית ובחקירתו הנגדית. הוא הסביר, כי בשעת הרמת המכסה הוא הרגיש כאבים בגב תחתון, וכי כאבים אלה גברו באופן קשה בשעות הערב והלילה לאחר חזרתו מהעבודה. בשל כך הוא אף הזמין לביתו רופא, אשר טיפל בו שם. התובע מסר את גרסתו זו, מבלי לדעת על אותם מסמכים שהיו ברשות הנתבעת ושעליהם הוא נחקר בשלב מאוחר יותר.

הנה כי כן, המסמכים הרפואיים שנערכו בסמוך לאחר האירוע, אינם שוללים את גרסת התובע, אלא דווקא מתיישבים עמה ומחזקים אותה. על פי אותם מסמכים, התובע נפגע בעבודתו, אך הוא התחיל לסבול מכאבי גב עזים בשעות הערב לאחר שחזר מהעבודה.

9. סיכומם של דברים – על אף שעדות התובע היא עדות יחידה של בעלי דין, ומכל הטעמים שפירטתי לעיל, הנני מקבל את גרסתו וקובע, כי ביום 28.5.07 הוא נפגע בעבודתו, בסוף יום העבודה, עת ניסה להרים מכסה שוחת ביוב במטרה להחזירו למקומו. תוך כדי כך ובשל משקלו הכבד של המכסה, הרגיש התובע בכאבים בגב תחתון. כאבים אלה הלכו וגברו לאחר שחזר לביתו, עד כדי כך שהוא נאלץ להזמין רופא אליו הביתה.

אחריות הנתבעת

10. כאמור, הנתבעת טענה כי התובע היה מנהל עבודה באתר וידע כי אין זה מתפקידו להרים את מכסה הביוב. היא אף הציגה, כמפורט לעיל, מספר אפשרויות שעמדו בפני התובע ושיכולות היו למנוע את התאונה. היא טענה עוד, כי מכוח היותו מנהל העבודה, היה התובע אחראי לנהלי הבטיחות במקום וליישומם הלכה למעשה. על כן, אם קיימת אחריות לאירוע התאונה, הרי מדובר באחריות של התובע עצמו. על סמך כל אלה, טענה הנתבעת, כי דין התביעה להידחות, בין מחמת היעדר אחריות ובין מחמת העובדה שרשלנות התובע הינה רשלנות מכרעת.

11. הלכה פסוקה היא שעצם היות התובע מנהל העבודה באתר, אין בה כשלעצמה כדי לפטור את הנתבעת מאחריות לנזקיו, מקום שהתובע מצליח להוכיח, כי הנתבעת התרשלה כלפיו. בית המשפט העליון נדרש לסוגיה זו בפסק הדין שניתן בע"א 9721/07 איסכור שירותי גילוון בע"מ נ' חנניה גוזלן, שם דן השופט עמית בשאלה "מי ישמור על השומרים", שכן התובע שם, כבמקרה שלנו, היה מנהל העבודה ומי שאחראי על קביעת ואכיפת נהלי והוראות הבטיחות. כב' השופט עמית קובע, כי בקביעת אחריות המעביד והשרלנות התורמת של העובד, "יש לקחת בחשבון כי המשיב היה בגדר השומר שתפקידו לאכוף ולהטמיע את הוראות הבטיחות ולשמש דוגמה אישית לעובדים האחרים במפעל". על בסיס האמור, ייחס כב' השופט עמית לתובע רשלנות תורמת בשיעור 20%, אם כי לא פטר את המעסיקה שם מאחריות לאירוע התאונה.

12. בענייננו, הנתבעת התרשלה כלפי התובע במספר מישורים; הנתבעת ידעה, ולכל הפחות היתה צריכה לדעת, כי התובע נוהג לעשות סיורים באתר בסוף יום העבודה בין לצורך בדיקת טיב ואיכות העבודה ובין לצורך איתור מפגעים שנשארו באתר על ידי העובדים של הנתבעת וקבלני המשנה מטעמה. על כן, היתה מוטלת על הנתבעת החובה להשאיר לרשות התובע צוות עובדים שתפקידו לטפל במפגעים שעלולים היו להתגלות במהלך אותו סיור, או לפחות לספק לו כלים ואביזרים שיאפשרו לו לטפל במפגע מבלי לסכן את עצמו.

הוכח כי הנתבעת לא נהגה כאמור, וכי הנהיגה שיטת עבודה לקויה ולא בטיחותית. על פי גרסתו של התובע, שלא נסתרה, הוא ערך את הסיורים בסיום יום העבודה ולאחר שכל העובדים וקבלני המשנה כבר עזבו את האתר, מבלי שהנתבעת דאגה להשאיר צוות עובדים באתר לצורך טיפול במפגעים שעלולים להתגלות במהלך אותו סיור. יתרה מכך, על פי עדות התובע, הנתבעת לא סיפקה לו כלים וציוד שניתן היה באמצעותם לגדר את הבור שהתגלה, מבלי שיסכן את בריאותו ושלום גופו. התובע הסביר בעדותו, כי לצורך גידור הבור, היה צריך לקבע באדמה יתדות ברזל סביב הבור ולקשור אותם באמצעות סרט המיועד לכך. יתדות כאלה לא היו באתר באותו מועד.

13. ראובן שוורץ טען בחקירתו הנגדית, כי התובע יכול היה להתקשר אליו ולהודיע לו על המפגע, וכי אילו היה התובע נוהג כך, הוא (מר שוורץ) היה שולח צוות עובדים כדי שיטפלו במפגע.

אין בידי לקבל את גרסתו של מר שוורץ בעניין זה. בתצהיר עדותו הראשית התייחס ראובן שוורץ באופן מפורט לאפשרויות שעמדו בפני התובע וטען, כי הוא יכול היה לפנות לקבלני המשנה שעבדו באתר ולדרוש מהם להשיב את המכסה למקומו. מר שוורץ טען עוד, כי התובע היה יכול לסמן את המפגע באמצעי שילוט מתאימים שהיו בישג ידו, מבלי לנסות ולהשיב את המכסה למקומו. הנה כי כן, על אף שהתייחס בפירוט רב לאפשרויות שעמדו בפני התובע כדי להימנע מהרמת מכסה הביוב, בשום מקום בתצהיר לא טען מר שוורץ, כי הנתבעת החזיקה בכוננות צוות עובדים שיכול היה לטפל במפגע בכל שעה. גרסה זו הינה גרסה כבושה שהועלתה לראשונה רק במסגרת חקירתו הנגדית של העד, כך שערכה מועט אם בכלל.

14. מר שוורץ טען עוד, כי התובע יכול היה לסמן את המפגע באמצעות סרט ושלטי אזהרה שעמדו לרשותו. גם טענה זו דינה להידחות. התובע הסביר בחקירתו הנגדית, כי אמנם היה ברשותו סרט שניתן באמצעותו לסמן את המפגע, אך לצורך כך צריך היה להציב יתדות ברזל סביב המפגע ועליהם לקשור את הסרט. יתדות כאלה לא היו בהישג יד, ולכן לא ניתן היה לנקוט בשיטה זו. מר שוורץ לא התייחס לטענות אלו של התובע וטען באופן כללי וסתמי, כי עמדו לרשות התובע כלים ואמצעים לצורך סימון המפגע. אין בטענה סתמית זו כדי להדוף את גרסתו המפורטת של התובע בעניין זה.

15. התובע טען עוד, כי הנתבעת מעולם לא שלחה אותו לקורס או השתלמות בנושא בטיחות בעבודה ומעולם לא עבר הדרכה כזו אצל הנתבעת או על ידי גורם חיצוני בתחום זה. לדבריו, פעם אחת הוא השתתף בהדרכה אצל הנתבעת שעניינה היה חומרים מסוכנים ודרכי הטיפול בהם. הוא הוסיף, כי מעולם לא הוזהר או הודרך כיצד עליו לנהוג באם הוא נתקל במפגע כבד משקל או במכסה ביוב שאינו במקומו.

16. טענות התובע, כי הוא לא נשלח לקורס השתלמות בנושא בטיחות בעבודה, וכי הוא לא עבר הדרכה בנושא בטיחות במסגרת עבודתו אצל הנתבעת, דינן להידחות. בחקירתו הנגדית אישר התובע, כי במסגרת לימודיו והכשרתו כמנהל עבודה, הוא עבר קורסים שעניינם בטיחות בעבודה. הוא אף אישר, כי בפרוייקט נשוא התובענה הוא היה אחראי על נושא הבטיחות, קביעת הוראות הבטיחות ויישומן הלכה למעשה. על כן, ובהתחשב בתפקידו של התובע כמנהל עבודה, לא היתה חייבת הנתבעת ללמד אותו ולהדריך אותו באשר להוראות הבטיחות.

יחד עם זאת, היתה מוטלת על הנתבעת החובה לקבוע הוראות ברורות באשר לחלוקת התפקידים באתר. היתה מוטלת על הנתבעת החובה להבהיר ולהסביר לתובע, כי אין זה מתפקידו לטפל במפגעים בעצמו, גם אם הוא נמצא לבדו באתר. היא היתה צריכה לקבוע נהלים ברורים כיצד היה על התובע לנהוג במקרה שהוא נתקל במפגע במהלך ביצוע הסיור בסוף יום העבודה. הנתבעת נכשלה בקביעת הוראות ונהלים ברורים בעניין זה. בשל כך, כאשר נתקל התובע במפגע, הוא לא יצר קשר עם מר שוורץ, לא דיווח לו על המפגע וניסה לטפל בו בעצמו. התנהלות זו של הנתבעת מהווה התרשלות שגרמה לנזק.

17. הנתבעת טענה עוד, כי התובע לא הוכיח את משקל מכסה הביוב ואף לא התייחס למשקל בתצהירו. משלא הוכח משקל המכסה, לא הוכחה התרשלות או קשר סיבתי בין ההתרשלות לבין הנזק.

אין בידי לקבל טענה זו. לאורך כל הדרך לא נטען על ידי הנתבעת, ולו ברמז, כי מכסה שוחת הביוב אינו כבד, וכי עובד אחד יכול להרימו לבד. נהפוך הוא – מעיון בתצהיר ראובן שוורץ עולה, כי העד מסכים עם טענת התובע כי מדובר במכסה כבד מאד שאסור היה לתובע להרימו לבד, אך טענתו היא שעמדו בפני התובע אפשרויות שונות להימנע מהרמתו. לעניין זה נדרשתי בהרחבה לעיל, ואין צורך לחזור על הדברים.

מאחר שלא היתה מחלוקת כי מדובר במכסה כבד שהתובע לא היה צריך להרימו לבד, אין עוד משמעות לעובדה שהתובע לא נקב בתצהירו במשקל המכסה ולא ציין את משקלו, אפילו לא בקירוב.

רשלנות תורמת

18. על אף שהנתבעת התרשלה כלפיו, נושא התובע ברשלנות תורמת בשיעור ניכר. כאמור, התובע היה מנהל העבודה באתר ואחראי, בין היתר, על נושא הבטיחות במקום. בין היתר אחראי התובע על קביעת הוראות הבטיחות, יישמן ואכיפתן הלכה למעשה והטמעתן בקרב עובדי הנתבעת ועובדי קבלני המשנה.

בתוקף תפקידו כמנהל עבודה, היה על התובע לדעת, כי מדובר במכסה כבד, שאין להרימו או להזיזו בידיים. התובע היה מודע כי הרמת מכסה כבד בידיים לבד עלולה לגרום לו נזק גוף, כפי שאכן קרה במקרה דנן. יתרה מכך, מכוח תפקידו היתה מוטלת על התובע החובה להתריע בפני הנתבעת, כי אין זה ראוי שהוא יעשה את הסיורים בסוף יום העבודה לבד, ולדרוש כי הנתבעת תעמיד לרשותו צוות עבודה זמין. התובע לא עשה כן ולא התריע על שיטת העבודה שהיתה נהוגה ועל היותה בלתי בטיחותית. זאת ועוד, התובע ידע או צריך היה לדעת, כי משנתקל במפגע במהלך הסיור, עליו לדווח לנתבעת על כך ולא לנסות לטפל במפגע בעצמו אף שאין זה מתפקידו לעשות כן.

19. בהתחשב בכל המפורט לעיל, הנני מעריך את רשלנותו התורמת של התובע ב-25%.

גובה הנזק

מהות הפגיעה והנכות הרפואית

20. בשל הכאבים מהם סבל בעקבות התאונה, הזמין התובע לביתו את ד"ר חביבאללה אשר בדק אותו, והמליץ לו על מנוחה בבית. לאחר שלושה ימי מנוחה ובהתאם לדרישת מנהל הנתבעת מר שוורץ, חזר התובע לעבודה ועבד עד 23.7.07, אז יצא לחופשת מחלה. בהמשך טופל התובע במסגרת קופ"ח כללית בה הוא חבר, ואף ביצע צילומים אשר הדגימו שינויים והצרות בחוליות 5-4L ו-1S – 5L. בשל המשך התלונות על כאבים בגב תחתון אשר הקרינו לרגל ימין והיעדר יכולת לשבת על כיסא, בוצע צילום CT אשר הדגים פריצת דיסק גדולה בחוליות 1S – 5L מימין, עם לחץ ניכר על שורש 1S.

בשל המשך התלונות כמפורט לעיל ולאור הממצאים ב-CT, הומלץ לתובע לעבור ניתוח לכריתת הדיסק. ואכן, ביום 11.9.07 עבר ניתוח שבמהלכו בוצעה כריתה של הדיסק בחוליות 1S – 5L. לאחר מכן עבר בדיקות MRI ו-EMG שהדגימו מצב לאחר למנקטומיה רחבה בגובה 1S – 5L, שינויים דלקתיים עם מעורבות השורש 1S מימין, ופגיעה שורשית

ב-1S – 4L מימין. בהמשך טופל על ידי פיזיותרפיה והידרותרפיה לחיזוק שרירי הגב.

21. מאחר שמדובר בתאונת עבודה, עניינו של התובע נדון בפני ועדה רפואית שליד המוסד לביטוח לאומי, אשר קבעה נכויות זמניות כמפורט להלן:

• 100% מיום התאונה ועד 31.5.08.

• 50% מיום 1.6.08 עד 31.6.08.

• 30% מיום 1.7.08 עד 30.11.08.

• 30% מיום 1.12.08 עד 31.5.09.

לאחר מכן, נקבעה לתובע נכות צמיתה בשיעור 15%.

22. התובע הגיש מטעמו חוות דעת רפואית של ד"ר יצחק וייס ולפיה נותרה לו עקב התאונה נכות צמיתה בשיעור 15%, בגין הגבלה קלה עד בינונית בתנועות עמוד שדרה מותני. ד"ר וייס קבע אף כי התובע אינו מסוגל לחזור לעבודתו ובשל כך המליץ על הפעלת תקנה 15, כך שנכותו התפקודית הועמדה על 19%.

מטעם הנתבעת הוגשה חוות דעת רפואית של ד"ר פריימן, אשר קבע, כי עקב התאונה נותרה לתובע נכות צמיתה בשיעור 5%, בגין הגבלה קלה מאד בתנועות עמוד שדרה מותני.

23. לאור הפערים בין חוות הדעת מונה ד"ר נורמן דורון כמומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום האורתופדי. בחוות דעתו מיום 2.3.10 קבע ד"ר נורמן דורון כי "קיימת אמנם הגזמה ניכרת של הנבדק" בתיאור תלונותיו, אך "קיימים ממצאים חיוביים" בצילומי ההדמיה, אשר מתאימים להגבלה קלה בתנועות ע"ש מותני. על בסיס האמור קבע ד"ר נורמן דורון, כי עקב התאונה נותרה לתובע נכות צמיתה בשיעור 10%, בגין הגבלה קלה בתנועות עמוד שדרה מותני, וזאת בהתאם לסעיף 38(7)(א) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה). ד"ר נורמן דורון הוסיף, כי נכות זו כוללת גם את הצלקת הניתוחית שנותרה בעקבות ניתוח כריתת הדיסק שבוצע בחודש 9/07.

24. בסיכומיו ובתצהירו חלק התובע על ממצאיו ומסקנותיו של המומחה וטען, כי בדיקתו וחוות הדעת שערך היו שטחיות ולא משקפות את המגבלות מהן הוא סובל. לטענתו, השטחיות של חוות הדעת משתקפת בעובדה שהמומחה קבע נכות בשיעור של 10%, הכוללת גם נכות אורתופדית בגין הגבלה בתנועות וגם נכות פלסטית בגין הצלקת הניתוחית, מבלי להפריד בין הנכויות.

25. אין בידי לקבל את טענות התובע בעניין זה. מעיון בחוות דעתו של ד"ר נורמן דורון עולה, כי המומחה התייחס בפירוט רב לתלונות התובע ולמסמכים הרפואיים ולצילומי ההדמיה שעמדו לפניו. המומחה ערך לתובע בדיקה קלינית מקיפה ותיאר את ניסיונותיו להגזים ולהאדיר בתיאור מגבלויותיו ומכאוביו עקב התאונה. העובדה שהמומחה קבע, כי הנכות שנקבעה בחוות דעתו כוללת גם את הצלקת הניתוחית אינה מעידה על שטחיות. עיון מדוקדק בחוות הדעת מגלה, כי הנכות נקבעה בעיקר בשל המגבלות האורתופדיות, וכי לצלקת הניתוחית היתה תרומה מזערית, אם בכלל, בקביעת הנכות. מסקנה זו עולה אף בקנה אחד עם חוות הדעת מטעם הצדדים, אשר התעלמו מהצלקת ולא קבעו בגינה אחוזי נכות כלשהם.

26. זאת ועוד, הצדדים לא הזמינו את המומחה לעדות ולא חקרו אותו על חוות דעתו. משלא זומן המומחה לחקירה על חוות הדעת, יש להניח כי הצדדים הסכימו והשלימו עם ממצאיו ומסקנותיו. יתרה מכך, ממצאיו ומסקנותיו של המומחה מתיישבים עם חומרת הפציעה והממצאים האובייקטיביים שפורטו בצילומי ההדמיה ובמסמכים הרפואיים הסמוכים לתאונה.

27. לאור כל האמור, הנני קובע, כי עקב התאונה נותרה לתובע נכות צמיתה בשיעור של 10%, בגין הגבלה קלה בתנועות ע"ש מותני. נכות זו מורכבת בעיקר מנכות אורתופדית בגין ההגבלה בתנועות ובחלקה הזניח גם מהצלקת הניתוחים שנותרה אצל התובע עקב ניתוח כריתת הדיסק שבוצע בחודש 9/07.

הפסד שכר מלא לעבר

28. שכרו של התובע ערב התאונה עמד על סך 9,554 ₪ לחודש. סכום זה משוערך להיום (הצמדה בלבד) עומד על סך 10,870 ₪. בתצהירו טען התובע, כי עקב התאונה והניתוח שעבר בעקבותיה, הוא לא היה מסוגל לעבוד בתקופה מיום 23.7.07 ועד 12.9.09, דהיינו במשך תקופה העולה על שנתיים. על כן, הוא עתר במסגרת סיכומיו לפיצוי בגין הפסד שכר מלא בעבר בגין תקופה זו, וכן לפיצוי בגין הפסד שכר חלקי בגין התקופה מיום 13.9.09 ועד היום.

29. אין בידי לקבל את טענות התובע במלואן, ונראה כי התקופה בה הוא נעדר מהעבודה, על פי טענתו, היא תקופה מופרזת שאינה עומדת ביחס סביר לחומרת הפציעה ולמהות תפקידו של התובע כמנהל עבודה – תפקיד שאינו כרוך בביצוע עבודה פיזית מאומצת.

בהתחשב במהות הפגיעה והנכויות הזמניות שנקבעו במל"ל נראה לי, כי יש מקום להכיר בתקופת אי כשור מלא עד 31.6.08, שבמהלכה נקבעה נכות בשיעור 100% עד 31.5.08 ובשיעור 50% עד 31.6.08. כמו כן, יש מקום להכיר בהפסד שכר למשך חודשיים נוספים, בגין תקופת הסתגלות שבמהלכה היה על התובע לחפש ולמצוא מקום עבודה מתאים.

30. בהתאם לכך, תקופת ההיעדרות המוצדקת שבגינה מגיע לתובע פיצוי בגין הפסד שכר מלא הינה מיום 23.7.07 ועד 31.8.08. מדובר בתקופה של 12 חודשים ו-8 ימים שבגינה מגיע לתובע פיצוי בסך 133,339 ₪. סכום זה בצירוף ריבית מאמצע התקופה עומד על סך 142,000 ₪.

הפסד שכר חלקי בעבר

31. בגין התקופה מיום 1.9.08 ועד היום, מגיע לתובע פיצוי בגין הפסד שכר חלקי. בחלק מהתקופה התובע כלל לא עבד, בחלק אחר הוא עבד והשתכר סכומים דומים לשכר שקיבל לפני התאונה ובחלק מהתקופה הוא קיבל שכר נמוך מהשכר שקיבל ערב התאונה.

בהתאם לחישוב אקטוארי על בסיס נכות בשיעור 10%, שכר של 10,870 ₪, בגין התקופה מיום 1.9.08 ועד היום (29 חודשים), מגיע לתובע פיצוי בסך:

31,523 = 10% X 10,870 X 29

סכום זה בצירוף ריבית מאמצע התקופה ועד היום עומד על סך 32,000 ₪.

32. ברם, אין לדעתי מקום לפסיקת סכום בהתאם לחישוב אקטוארי מלא וכמה טעמים לדבר ; ראשית, חלק קטן מהנכות מורכב מנכות פלסטי שאינה תפקודית כלל. שנית, התובע הינו מנהל עבודה שעבודתו אינה כרוכה בביצוע עבודה פיזית ממשית, כך שלא שוכנעתי כי לנכות האורתופדית שנותרה השפעה תפקודית מלאה. שלישית, כפי שצויין קודם, בחלק מהתקופה שחלפה מאז התאונה ועד היום, השתכר התובע שכר בגובה שכרו ערב התאונה. גם עובדה זו מלמדת שאין לנכות הרפואית שנקבעה השלכה תפקודית מלאה.

33. בהתחשב בכל האמור, נראה לי כי במקרה זה יש להעמיד את הנזק בראש הנזק של הפסד שכר חלקי בעבר על 75% מהחישוב האקטוארי. שיעור זה משקף, לטעמי, את נכותו התפקודית של התובע. בהתאם לכך, מגיע לתובע פיצוי בגין הפסד שכר חלקי בעבר בסכום של:

24,000 ₪ = 75% X 32,000 ₪

34. אותו עיקרון יחול גם בקביעת הנזק בראש הנזק של הפסד שכר בעתיד.

הפסד שכר בעתיד

35. חישוב אקטוארי מלא על בסיס נכות בשיעור 10% ושכר בסך 10,870 ₪, עד גיל 67, נותן:

173,538 ₪ = 159.6488 X 10% X 10,870 ₪

בהתאם לעיקרון שנקבע בקשר לפסיקת פיצוי בגין הפסד שכר חלקי בעבר, הנני מעמיד את הפיצוי בראש הנזק של הפסד שכר בעתיד על סך 130,000 ₪, סכום אשר משקף 75% מחישוב אקטוארי מלא.

עזרה בעבר ובעתיד

36. בהתחשב במהות הפגיעה, תקופת ההחלמה הממושכת ותקופת אי הכושר שנמשכה כ-13 חודשים, הנני מעריך את העזרה המוגברת לה נזקק התובע בעבר, בסכום גלובאלי של 25,000 ₪.

37. בהתחשב במהות הפגיעה וגובה הנכות שנותרה, לא שוכנעתי כי התובע יזדקק לעזרת הזולת בעתיד.

הוצאות רפואיות ונסיעות

38. מדובר בתאונת עבודה ועל כן זכאי התובע לקבל מהמוסד לביטוח לאומי החזר מלא בגין ההוצאות הרפואיות והוצאות הנסיעה שנגרמו לו לצורך ריפויו. יחד עם זאת, המל"ל אינו מכיר בחלק מן ההוצאות, בין מחמת שהתובע לא שמר את הקבלות בגינן ובין מחמת שחלק מההוצאות הן בגין נסיעות ברכב פרטי.

בהתחשב בכך, הנני מעריך את ההוצאות שנגרמו לתובע ושלא כוסו על ידי המל"ל, בסכום של 5,000 ₪ נכון להיום.

כאב וסבל

39. בהתחשב במהות הפגיעה, גובה הנכות, תקופת ההחלמה ותקופת אי הכושר, הנני מעריך את הכאב והסבל שנגרמו לתובע עקב התאונה בסכום של 50,000 ₪ כולל ריבית מיום התאונה.

ניכויים

40. בגין התאונה קיבל התובע מהמוסד לביטוח לאומי דמי פגיעה, קצבאות נכות כללית ומענק נכות צמיתה, בסכום נומינאלי של 210,870 ₪. סכום זה משוערך להיום (הפרשי הצמדה וריבית ממועד כל תשלום ותשלום) עומד על סך 237,000 ₪. סכום זה יש לנכות מסכום הפיצוי.

סוף דבר

41. נזקיו של התובע מסתכמים, אם כן, כדלקמן:

א. הפסד שכר מלא לעבר - 142,000 ₪

ב. הפסד שכר חלקי בעבר - 24,000 ₪

ג. הפסד שכר בעתיד - 130,000 ₪

ד. עזרה בעבר - 25,000 ₪

ה. הוצאות רפואיות ונסיעות - 5,000 ₪

ו. כאב וסבל - 50,000 ₪

--------------------------------------------------------------------

סה"כ 376,000 ₪

סכום זה בניכוי רשלנות תורמת בשיעור 25% ותקבולי המל"ל בסך 237,000 ₪, עומד על סך 45,000 ₪.

42. אשר על כן, הנני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובע סכום של 45,000 ₪ בתוספת הוצאות משפט בסך 5,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 10,500 ₪.