פיגור שכלי - פגור שיכלי - רשלנות רפואית?

פיגור שכלי - רשלנות רפואית? רשלנות רפואית

Watch videos at Vodpod and more of my videos

א 107921/01 אגי זהבה נ’ המוסד לטיפול באם ובילד ויצ"ו, ויצ"ו הסתדרות עולמית לנשים ציוניות

6


בתי המשפט
א 107921/01
בית משפט השלום תל אביב-יפו


07/03/2004

כב’ השופטת אגי זהבה
בפני:







נניקשבילי דוד



-נ ג ד-


1 . המוסד לטיפול באם ובילד ויצ"ו
2 . ויצ"ו הסתדרות עולמית לנשים ציוניות



ה ח ל ט ה


1. ביום 17.10.01 הגיש התובע, יליד 17.10.76, תביעתו לבית המשפט, לפיצויים בסך 2.5 מליון ₪, בשל נזקי גוף שאונו לו לטענתו ביום 23.10.76, בהיותו בן 8 ימים, בשל הוצאתו מן האינקובטור והאכלתו באופן שמזון חדר לריאותיו, בעת שהיה מטופל בפגיה של הנתבעים 1 ו - 2. כתוצאה מכך סבל התובע, לטענתו, מחוסר חמצן ונגרמה לו נכות קשה, שיתוק בשתי רגליו, פיגור שכלי.

2. התביעה הוגשה ביום האחרון של ההתיישנות, ועל אף שמדובר בתביעה בגין מעשי רשלנות רפואית, לא נתמכה התביעה בחוות דעת רפואית, כמצוות תקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי.


3. בישיבת קדם המשפט הראשונה, שהתקיימה ביום 16.10.02, דהיינו שנה בדיוק לאחר הגשת התביעה, עתר התובע למתן ארכה של שלושה חודשים להגשת חוות דעת. בהסכמת הנתבעות, נעתרה בקשתו והתובע היה אמור להגיש חוות דעת מטעמו, עד ליום 16.1.03.


4. התובע לא הגיש חוות דעת במועד שנקצב לו. תחת זאת הגיש בקשה לגילוי מסמכים ולמתן ארכה נוספת להגשת חוות דעת רפואית. בבקשתו טען, כי עוד לפני הגשת התביעה פנה לנציג הנתבעות ובקש לקבל את המסמכים הרפואיים שברשותן, ואשר נוגעים לטיפולים שקבל התובע בעת שהיה מטופל במוסדם.


5. מסתבר כי התובע פנה לקרדיומדיקס, על מנת לקבל חוות דעת רפואית. קרדיומדיקס פנתה לפרופ’ גויטן, ממחלקת טיפול נמרץ ילדים בבית חולים "הדסה" בבקשה לקבלת חוות דעת ראשונית, והמציאה לו את המסמכים שהתקבלו מן הנתבעות. מפאת חשיבות הדברים אצטט את תשובתו של פרופ’ גויטן במלואה. וכך כותב פרופ’ גויטן :

"אינני יכול לתת חוות דעת בנידון מאחר ואין בחומר שנשלח לי כל רישום רפואי (דפי מעקב בו כותב הרופא מה ארע לחולה יום יום) לגבי שהייתו בפגיה, פרט למה שנראה כרישום אחיות. משום מה הרישום נכתב בדף הפוך ללא כותרת כך שאינני יכול לדעת באיזה אינפורמציה מדובר, שלא לדבר על כך שאין כל חתימה או שם.
לכאורה, מאינפורמציה דלה זו, הייתה ב- 25.11.76 בשעה 15:15 הפסקת נשימה שלא כתוב איך טופלה וכמה זמן נמשכה. כתובה האבחנה המשוערת של שאיפת אוכל/תוכן קיבה לריאות שבעקבותיה החמיר קוצר נשימה. ללא פרטים נוספים שיפרטו את הארוע, מה היה הטיפול ומה היו תוצאותיו, אינני יכול לתת חוות דעת כלשהיא.
אספירציה בהאכלה ראשונית של פגים הנה שכיחה למדי ועלולה לגרום לנזק מוחי אם היא מלווה דום נשימה ולב שאינם מטופלים כראוי.
אשמח לעמוד לרשותכם אם אמנם ימצא חומר שעליו אפשר יהיה לבסס חוות דעת".


6. בעקבות הבקשה דלעיל, הומצאו לב"כ התובע מסמכים נוספים, והם הועברו שוב לעיונו של פרופ’ גויטן, אשר התבקש להכין חוות דעת להגשה לבית המשפט. אולם, חוות דעת כזו לא הוגשה ותחתיה הוגשה הבקשה נשוא החלטה זו, בה הוא עותר לשלושה סעדים:

(1) (1) לפטור אותו מהצורך להגיש חוות דעת של מומחה רפואי על מנת לאפשר לו להוכיח את טענותיו לגבי רשלנות רפואית מטעם הנתבעים ו/או עובדיהם.
(2) (2) למנות מומחה רפואי מטעם בית המשפט שיקבע אם היתה רשלנות רפואית מצד הנתבעים.
(3) (3) לקבוע כי בנסיבות המקרה חל הכלל "הדבר מדבר בעדו" וכי על הנתבעים להוכיח כי לא התרשלו בטיפול בתובע בהיותו פג.

בבקשתו טוען התובע מאחר ולא הומצאו כל המסמכים הקשורים לטיפול בתובע, נבצר מפרופ’ גויטן, המומחה מטעמו, ליתן חוות דעת. בשל העדר רישום רפואי תקין, עובר נטל ההוכחה לנתבעים, ועל כן הוא עותר לפטרו מהצורך להגיש חוות דעת ולמנות מומחה רפואי מטעם בית המשפט. עוד טוען התובע כי הינו מחוסר אמצעים עקב מוגבלויותיו איננו יכול לשאת בהוצאות הכרוכות בהגשת חוות דעת מומחה רפואי.


7. 7. בתגובתן, טוענות הנתבעות כי אין מקום לפטור את המבקש מהגשת חוות דעת ואין מקום למנות מומחה רפואי מטעם בית המשפט. באשר לטענות בדבר העדר יכולת כלכלית לממן הוצאות חוות דעת רפואית, תמהות הנתבעות הכיצד פנה התובע מלכתחילה לפרופ’ גויטן שיערוך עבורו חוות דעת. באשר לטענה כי בהעדר רישומים רפואיים עובר נטל ההוכחה על שכם הנתבעות להוכיח כי לא התרשלו בטיפולן בתובע, ומטעם זה יש לפטרו מן הצורך להגיש חוות דעת, מפנות הנתבעות למכתבו של פרופ’ גויטן מחודש 8/03 שניתן לאחר שעיין בכל החומר הרפואי שהומצא לו. ושוב, מפאת חשיבותם של הדברים, אביא הדברים בשם אומרם. וכך כותב פרופ’ גויטן במכתבו הנוסף לקרדיומדיקס:

"קראתי שוב, בעיון רב, את החומר הדל שבנידון ואינני מוצא דרך "לאנוס" את הממצאים כך שיהוו עילה לתביעה בגין רשלנות רפואית:
1. 1. כאמור אין כל חומר רלוונטי לגבי האירוע של אספירציה כביכול, בפגיה. בכל מקרה עולה מהחומר שבידי שהתינוק לא נזקק להנשמה מלאכותית בעקבות הארוע. כפי שכבר כתבתי פגיעה מוחית קורית אחרי אספיקציה/היפוקמיה משמעותיים ולא מתקבל על הדעת שהתינוק עבר אי ספיקה נשימתית חמורה והחייאה ולאחר מכן לא נזקק להנשמה.
2. 2. ידוע היטב היום שבלמעלה מ-90% מהסובלים משיתוק מוחין לא מוצאים לכך סיבה, ופגיעה סב לידתית בתקופת הינקות נדירה כגורם לפגיעה המוחית. באותם מקרים שאמנם ישנה פגיעה כזאת התינוק מגלה כבר בתקופה הקרובה לארוע פגיעה מוחית קשה שמתבטאת בד"כ בהתכווצויות קשות לטיפול. כאמור אין עדות לכך שדוד סבל מפגיעה כזאת."

בהמשך מכתבו מפנה פרופ’ גויטן לכך, שבאשפוז מאוחר יותר של התובע לא התגלתה כל פגיעה נוירולוגית ואף נרשם כי התפתחותו הפסיכומוטורית תקינה. רק בגיל 3 אובחן פיגור מוטורי והתובע היה מטופל בבית חולים לוינשטיין. פרופ’ גויטן תמהה על אי המצאת החומר הרפואי ממוסד זה.

לסיכום מכתבו מצייו פורפ’ גויטן בלשון שאינה משתמעת לשתי פנים:


"מהסיבות הנ"ל אינני רואה כיצד אפשר למצוא עילה לתביעה בגין רשלנות רפואית בתיק זה. אני מציע "לרדת" ממקרה זה שתפארתכם לא תהיה עליו. אם בכ"ז אתם מתעקשים כדאי היה להשיג את החומר שמצוין לעיל, אולי ממנו תצמח ישועה".


8. 8. כנראה שאותר חומר רפואי נוסף, וגם הוא הועבר לעיונו של פרופ’ גויטן. לאחר שעיין גם במידע החדש, כותבת נציגת קרדיומדיקס ביום 29.9.03:

"המומחה לא יוכל על סמך התיעוד הזה לתמוך בקשר סיבתי בין ארוע החנק לבין שיתוק המוחין הנוכחי. הנתונים החדשים אינם מספקים הוכחה לקשר, ואף מעלים מספר נקודות שיכולות לסתור קשר נטען כזה. לאור זאת, ולאור האמור בסעיפים 1 ו-2 למכתבו האחרון, לדעתו אין סיכוי לתביעה משפטית בתיק זה".


9. 9. מכל האמור לעיל עולה, כי לא טעמים כלכליים עומדים בדרכו של התובע להגשת חוות דעת רפואית מטעמו, אלא העדר מומחה רפואי אשר יהיה נכון ליתן חוות דעת התומכת בעמדתו בדבר רשלנותם הרפואית הנטענת של הנתבעות והקשר הסיבתי בין הארוע שאירע בהיותו בפגיה, לבין מצבו הרפואי. פרופ’ גויטן מטעמו של התובע, בדק בפרוטרוט את כל החומר הרפואי, ושלל כל יסוד לרשלנות רפואית אצל הנתבעות.

בנסיבות אלו, לא נראה לי כי יש מקום לפטור את התובע מהצורך להגיש חוות דעת רפואית מטעמו, ולהורות על מינוי מומחה מטעם בית המשפט.

אין ראשית ראיה כלשהי שעשויה לרמז על רשלנותן של הנתבעות, והמומחה אליו פנה התובע, ואשר לצורך הגשת חוות דעתו קבל ארכות, סבור כי אין עילת תביעה ברשלנות רפואית. פרופ’ גויטן מפנה לכך שהתובע לא נזקק להחייאה ולהנשמה מלאכותית, ועל כן קשה להניח כי סבל מאי ספיקה נשימתית חמורה. במרבית המקרים, הרפואה לא יודעת מה הסיבה להופעת שיתוק המוחין, ולרוב הפגיעה היא סב לידתית. אם מדובר היה בארוע שהתרחש לאחר הלידה שגרם לשיתוק המוחין, היו צריכות להופיע מיד בסמוך להתרחשות ארועים של התכוויצויות, שלא היו במקרה של התובע.

לא ניתן להתעלם מפרק הזמן הרב שעבר מאז הארוע הנטען לבין מועד הגשת התביעה, שהוגשה כאמור, ביום האחרון של תקופת ההתיישנות, ומן הארכות שקבל התובע לצורך הגשת חוות דעת, ואשר לא הניבו חוות דעת כמצופה.

אשר על כן, עתירתו של התובע לפטרו מן הצורך להגיש חוות דעת רפואית מטעמו, ולהורות על מינוי מומחה מטעם בית המשפט, נדחית.


10. 10. באשר לעתירות האחרות, הרי את הכלל של "הדבר מדבר בעדו" יש לבחון בתום ראיות ולא מלכתחילה. ואשר להעברת נטל ההוכחה בשל העדר רישום רפואי מלא, גם קביעת נטל ההוכחה נעשה לאחר תום העדויות, ולא מלכתחילה.

העדר רישום רפואי אודות הטיפול הרפואי שקבל התובע בפגיה, יכול לנבוע מאי רישום, אך גם מהעדרו של טיפול רפואי. כאמור, פרופ’ גויטן סבור, כי אין זה סביר כי התובע יעבור אי ספיקה נשימתית חמורה, ללא שבוצעה בו החיאה ומבלי שקבל לאחר מכן הנשמה. טיפולים כאלו היו יכולים להצביע על חומרת התשניק, אם היה. אביו של התובע, אשר מסר תצהיר בתמיכה לבקשה, מצהיר על קיומו של ארוע בו מצא את התובע כשהוא לא נושם. אך מעבר לכך, לא הצהיר האב כי התובע עבר החיאה, או כי נזקק להנשמה, ואך הגיוני כי אביו של התובע יכול היה להצהיר על טיפולים אלו. העדר הצהרה כמו העדר הרישום, יכולים איפוא להצביע על כך כי התובע לא נזקק להם, ומשמע שמצב אי הספיקה הנשימתית לא היה חמור עד כדי גרימת שיתוק מוחין.

כדי שבית המשפט יגיע לשלב שבו עליו להכריע בשאלת נטל ההוכחה, וקיומו של נזק ראייתי, על התובע להתכבד ולהניח את תביעתו בפני בית המשפט. לעניין זה, מצוות תקנה 127 היא לצרף חוות דעת רפואית מטעמו. בית המשפט עשוי היה להסתפק גם בחוות דעת ראשונית, שיכולה להצביע על קיום אפשרי של רשלנות מצד הנתבעות, ועל קשר סיבתי אפשרי בין מצבו של התובע לבין הטיפול הרפואי שקבל אצל הנתבעות. חוות דעת כזאת אין בידי התובע. ההיפך הוא הנכון, המומחה אליו פנה לקבלת חוות דעת סבור כי אין עילת תביעה ברשלנות רפואית במקרה זה.

אשר על כן דין העתירות הנוספות להדחות גם כן.

11. 11. לאור התוצאה דלעיל, אין לי אלא לחזור ולהמליץ בפני התובע, למשוך את תביעתו.


המזכירות תשלח לצדדים עותק מן ההחלטה.

ניתנה היום י"ד באדר, תשס"ד (7 במרץ 2004) בהעדר הצדדים.


אגי זהבה, שופטת




א 107921/01 אגי זהבה נ’ המוסד לטיפול באם ובילד ויצ"ו, ויצ"ו הסתדרות עולמית לנשים ציוניות

-פירמות עורכי דין מובילות-

  • meitar
  • nevo-molson
  • maschit
  • gornitzky
  • yehuda
  • firon
  • firon