עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 5079/11

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופטת צ' צפת) מיום 30.6.2011, בגדרה נעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו בת"פ 2471-02-11.

 

 

 

 

1. ביום 31.1.2011 הוגש נגד העורר כתב אישום המייחס לו עבירות של נסיון שוד לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, התשל"ז (להלן: החוק); חבלה במזיד לפי סעיף 413ה לחוק; נסיון שוד לפי סעיף 403 לחוק; חבלה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 335(א)(1) לחוק בצירוף סעיף 333 לחוק; הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו לפי סעיף 275 לחוק.

 

 

 

 

על פי המתואר באישום הראשון בכתב האישום, ביום 14.12.2010 בסמוך לשעה 19:00 ניגש העורר לרכב מסוג אאודי שחנה בחניון "אליהו הנביא" בבאר שבע (להלן: האאודי), הרים אבן והשליך אותה פעמיים על דלת האאודי. זאת עשה, על מנת להפעיל את אזעקת האאודי ובכך לגרום לבעליו להגיע למקום, בכדי שיוכל להטיח בו את האבן כדי להממו ולגנוב את רכבו. בעקבות השלכת האבן לא הופעלה אזעקת האאודי, אולם נגרם נזק לפח דלת האאודי וכן לצבע ידית האאודי.

 

 

 

 

על פי המתואר באישום השני, בהמשך למעשים המתוארים באישום הראשון ניגש העורר לחניית רכבים ברחוב דוד המלך בבאר שבע, הרים אבן מן הרצפה, הכניסה לשק והמתין להגעת בעלים של אחד הרכבים. לאחר זמן קצר, כשהגיעה ב.ג. (להלן: המתלוננת) לרכבה מסוג סוזוקי (להלן: הסוזוקי) והתיישבה בו, הטיח העורר במצחה את השק ובו האבן על מנת למנוע את התנגדותה לגניבת הסוזוקי. בשל כך נגרמו למתלוננת שברים בראשה, בארובת עינה ובלסתה, וכן דימום בפניה, והיא אושפזה בבית החולים סורוקה. שני שוטרים החלו לרדוף אחר העורר שהחל במנוסה, בצעקם לעברו "עצור, משטרה", אך העורר נמלט ולבסוף נתפס על ידי השוטרים.

 

 

 

 

ביום 20.12.2010 שוחרר העורר בתנאים מגבילים עד ליום 23.12.2010, בהיעדר הצהרת תובע או כתב אישום, וזאת של שביתת הפרקליטים.

 

 

 

 

2. בד בבד עם הגשת כתב האישום נגדו הגישה המשיבה בקשה לקביעת תנאי שחרור העורר בתנאים המגבילים בהם שוחרר לראשונה. בבקשה נכתב כי המשיבה אינה עותרת למעצרו עד תום ההליכים אך ורק בשל שביתת הפרקליטים בגינה שוחרר כבר בתנאים מגבילים. ברם, העורר לא הגיע לשלושה דיונים שהתקיימו בעניינו, ועל כן ביום 14.3.2011 נמחקה הבקשה לשחררו בתנאים מגבילים, ובדיון שהתקיים ביום 3.4.2011 הותלו ההליכים נגדו. ביום 16.6.2011 חודשו ההליכים נגד העורר, לאחר שנתברר כי העורר שהה כל אותו זמן במעצר בגין תיק אחר. עם ההודעה על חידוש ההליכים הוגשה נגד העורר בקשה למעצר עד תום ההליכים.

 

 

 

 

ביני לביני הורשע העורר ביום 6.4.2011 בנסיון פריצה לרכב, חבלה במזיד לרכב, הפרת הוראה חוקית והחזקת סמים לצריכה עצמית, ונגזרו עליו 11 חודשי מאסר בפועל וכן עונשי מאסר על תנאי. כן תלוי ועומד נגד העורר כתב אישום נוסף בשל פריצה והיזק לרכוש במזיד.

 

 

 

 

3. בדיון שנערך ביום 30.6.2011 הסכים בא כוח העורר לקיומן של ראיות לכאורה, אך סבר כי יש לשחרר את העורר בשל נכונותה של המשיבה לשחררו בתנאים מגבילים אף לאחר סיום שביתת הפרקליטים.

 

 

 

 

בהחלטה קצרה קבע בית המשפט המחוזי כי "בשלב זה הואיל והנאשם נתון במאסר בשל הרשעה בתיק אחר, אינני רואה מקום להידרש לשאלת שחרורו בתנאים. במידה וימצא הסנגור לנכון עובר לשחרורו ממאסר יהיה רשאי להגיש בקשה מתאימה והיא תידון. לאור האמור בשלב זה, אני מורה על מעצרו עד לתום ההליכים".

 

 

 

 

מכאן הערר שבפני.

 

 

 

 

4. לטענת העורר, שגה בית המשפט משלא דן כלל בשאלת קיומה של עילת מעצר בעניינו של העורר, כנדרש לפי סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים). העורר טען כי בהיותו אסיר, אין הוא יכול להימלט מן הדין, לפגוע בהליכי המשפט או לסכן את הציבור, ולכן לא מתקיימת עילה למעצרו; כי בשל אופי העבירות המיוחסות לו היה על המשיבה לערוך לו שימוע כתנאי להגשת כתב האישום נגדו, וכי משטען בפני בית משפט קמא לבטלות כתב האישום בשל היעדר שימוע כאמור, היה על בית המשפט לדון בטענה זו ובנפקותה לעניין הבקשה לעצרו. בשל כך, מבקש העורר לבטל את החלטת בית משפט קמא ולהחזיר את הדיון ל בית משפט קמא על מנת שידון בטענות אלו.

 

 

 

 

5. אומר בקצרה כי איני מוצא טעם להחזיר את הדיון ל בית משפט קמא. אכן, היה על בית המשפט לקבוע במפורש בהחלטתו כי קמה עילת מעצר, אך דומה כי הדברים היו כה ברורים מאליהם, שסבר כי אין צורך להזכיר זאת בהחלטתו. משכך, אשלים את שהחסיר בית משפט קמא ואומר כי עילת המעצר היא סכנה לבטחון הציבור, וענייננו בעבירת אלימות חמורה המקימה אף חזקת מסוכנות סטטוטורית לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק המעצרים. מסוכנותו של העורר נלמדת מנסיבות העבירה והברוטליות בה היכה בפניה של המתלוננת כפי שעולה מפציעתה הקשה. מסוכנותו של העורר אך מתחזקת נוכח עברו הפלילי, הכולל הרשעות בגין עבירות רכוש וסמים בגינן אף ריצה מאסרים, ובהתחשב בכך שחזר לסורו זמן קצר לאחר שריצה עונש מאסר. לאור כל אלה, יש מקום להורות על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים.

 

 

 

 

6. כאמור, העורר שוהה ממילא במאסר וניתן לראות בתנאי מאסר משום חלופת מעצר, אם יש בתנאים אלו כדי להשיג את תכלית המעצר (ראו החלטתה של השופטת ביניש (כתוארה אז) בבש"פ 1229/05 אורן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 6.3.2005); החלטתו של השופט לוי בבש"פ 8063/00 חיג'אזי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 29.11.2000); והחלטתו של השופט אנגלרד בבש"פ 3173/02 מדינת ישראל נ' מדינה בפסקה 10 (לא פורסם, 22.4.2002)). לטעמי, ניתן להשיג תכלית המעצר במקרה שבפנינו, בכך שהעורר ימשיך לשהות במאסר.

 

 

 

 

עם זאת, ועל מנת למנוע תקלות וחשש של הימלטות, מובהר בזה כי העורר לא יצא לחופשות עד לתום ההליכים בת.פ. 2471-02-11 ועל המשיבה להפנות תשומת לב השב"ס להוראה זו. אם וככל שמאסרו של העורר יסתיים טרם סיום ההליכים בת.פ. 2471-02-11 הנ"ל, תפנה המשיבה מבעוד מועד בבקשה לעיון חוזר ל בית המשפט המחוזי.

 

 

 

 

7. בשולי הדברים אציין כי המשיבה הצהירה שניתנה לעורר הזדמנות לשימוע אך הוא בחר שלא לנצלה, ומכאן שיש לדחות טענתו בנושא זה.

 

 

 

 

 

 

ניתנה היום, י"ח בתמוז התשע"א (20.7.2011).

 

 

ש ו פ ט

 

 

 

 

פורום רשלנות רפואית הוא זירה לדיון בנושא תביעות רשלנות רפואית. פורום רשלנות רפואית מנוהל בד"כ ע"י עורך דין העוסק בתחום זה.

לשאלות היכנסו אל פורום רשלנות רפואית

 

 

 

_________________________

 

 

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11050790_E01.doc עכב

 

 

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il