עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 6228/10

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

השופט א' רובינשטיין:

 

 

 

א. ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטת בן-אור) מיום 8.6.2010 בתיק פ' 346/09. עניינו של התיק, ערעור על חומרת העונש שהושת בגין גרימת חבלה חמורה, והוא שלוש שנות מאסר בפועל (בניכוי ימי מעצר) ושישה חודשי מאסר על תנאי.

 

 

 

 

רקע

 

 

 

 

ב. המערער (יליד 1974) הורשע על פי הודאתו (במסגרת הסדר טיעון שנערך לאחר ניהול הוכחות), כי מספר שעות לאחר שנקלע לויכוח עם מכרו (להלן המתלונן) בשעות הערב של יום 6.3.09, פגש אותו ברחוב (לערך בשעה 03:30) ודקר אותו מספר פעמים בסכין. למתלונן נגרמו חבלות מרובות, והוא נזקק לטיפול רפואי נרחב, לרבות ניתוח בהרדמה מלאה. בגין מעשים אלה הורשע המערער (ביום 25.2.2010) בעבירה של חבלה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 333 בנסיבות סעיף 335(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977. בגזר הדין (מיום 8.6.2010) התייחס בית המשפט בעיקר לבעיית השתייה של המערער. בין היתר הוזכר, כי המערער הורשע בעבר בעבירה של גרימת היזק בזדון, וכבר "אז עלתה בעיית ההתמכרות"; כי נשר מהליך טיפולי אחד שהצטרף אליו מיוזמתו; וכי השתלב מחדש באותה מסגרת טיפולית מספר חודשים לאחר ביצוע העבירה נשוא הליך זה. בית המשפט התייחס להמלצת שירות המבחן לאפשר למערער למצות את האפיק הטיפולי, אך קבע:

 

 

 

 

"לא מצאתי טעם בדחיית הליך גזירת העונש לשם בחינת אפשרות הפנייתו של הנאשם לטיפול גמילה, שכן הזדמנות כזו ניתנה לו בעבר, והוא לא השכיל לנצל אותה. הנאשם היה מודע לכך שהוא נוטה לאלימות בזמן היותו שתוי, ובהיותו אדם מבוגר צריך היה לטפל בבעיה זו בטרם עשה מעשה כה חמור ומסוכן. אכן, עברו הפלילי של הנאשם אינו חמור, אולם יש בו כדי להצביע על מאפייני אלימות באישיותו, כפי שהתרשם שירות המבחן.

 

 

 

 

התגובה העונשית למעשה כה חמור צריכה לבוא סמוך ככל הניתן למעשה עצמו. הנאשם בחר לנהל משפט, ובסופו של דבר הודה, גם אם באישום מופחת. עתה, משחלפה למעלה משנה מעת ביצוע המעשה, הגיעה העת לגזור את הדין. ככל שהנאשם יהיה מעוניין בכך, וראוי שכך יהיה, יוכל לטפל בבעיית התמכרותו לאחר ריצוי העונש, ואף לפנות לשירות בתי הסוהר בבקשה להצטרף לתכנית גמילה, ככל שיש כזו, עוד בבית הסוהר. לכך יש להוסיף, כי לא התרשמתי מן התסקיר שהסיכוי שהנאשם יתמיד בתכנית נראית בעיני קצינת המבחן אפשרות ממשית".

 

 

 

 

בית המשפט התייחס לחומרת המעשה ולצורך "להבהיר את חוסר הסובלנות שיש לגלות כלפי מעשי אלימות וביריונות"; ומנגד, נתן משקל להודאת המערער, לנסיבותיו האישיות ולעברו הפלילי אשר "אינו מכביד". הושתו על המערער העונשים כאמור מעלה.

 

 

 

 

הערעור

 

 

 

 

ג. בערעור שלפנינו נטען כלפי ההחלטה שלא לאפשר את מיצוי האפיק הטיפולי כהמלצת שירות המבחן. נטען, כי המערער "קיבל אחריות לביצוע העבירה, ביטא חרטה על התנהגותו, ונראה כי למד לקח". כן הוזכר האפקט ההרתעתי של עצם ניהול ההליך, אשר תרם להתקדמותו של ההליך הטיפולי הנוכחי. ביום 31.8.2010 דחה בית משפט זה (השופט דנציגר) את בקשת המערער לעיכוב ביצוע עונש המאסר; ולפיכך החל בריצוי עונשו.

 

 

 

 

ד. בדיון (ביום 30.3.2011) טען בא כוח המערער, כי שולחו נמצא "בשלבים מתקדמים של גמילה באלכוהול" בין כתלי הכלא; ולמעשה ביקש כי נקל בעונשו ונורה על שחרורו לאחר 24 חודשי מאסר, בתום הליך השיקום בבית הסוהר. הוזכרו נסיבות משפחתיות קשות, הכרת המערער בחומרת המעשים ובחומרת בעיית השתיה, ותהליך הגמילה המוצלח; והעובדה, כי גם עונש של 24 חודשי מאסר אינו קל בנסיבות. נטען איפוא, כי נוכח תהליך הגמילה יש ללכת לקראת המערער, ולשחררו בתום ההליך, כדי שלא יהא עליו לרצות שנת מאסר נוספת ללא המסגרת השיקומית התומכת. באת כוח המדינה ציינה, בין היתר, את חומרת המעשים "מסכני החיים" בהם הודה המערער, ואשר נעשו ללא כל עילה ובעקבות ויכוח מילולי של מה בכך. הוזכר, כי המערער פרש מיוזמתו בעבר מתהליך גמילה, וכי לחובתו עבירות קודמות. כן הוזכרה המדיניות המחמירה הראויה בעבירות סכינאות, ונטען כי העונש שהשית בית המשפט המחוזי אינו חמור בנסיבות.

 

 

 

 

ה. נוכח שביתת העובדים הסוציאליים לא הונח בפנינו תסקיר עדכני מטעם שירות המבחן, ומסיבה זו הורינו (בתום הדיון) כי השירות יערוך תסקיר עדכני והצדדים יוכלו להגיב לו בכתב. ביום 11.4.2011 הוגש תסקיר עדכני, בין היתר צוין בו, כי לאחרונה - לאחר תהליך אינטנסיבי בכלא מעשיהו – הועבר המערער לכלא חרמון כדי לשלבו "בטיפול כוללני בבעיית ההתמכרות לאלכוהול". הוזכר, כי משך הטיפול הנזכר הוא כשמונה חודשים; הוא החל בתהליך גמילה מסודר. דובר בתסקיר על התנהגותו הטובה של המערער בין כתלי בית הסוהר.

 

 

 

 

ו. לא הוגשו תגובות לתסקיר.

 

 

 

 

הכרעה

 

 

 

 

ז. לאחר העיון לא ראינו מקום להתערבות בגזר הדין. העונש שהוטל אינו חורג כל עיקר מן הענישה הראויה והנוהגת בכגון דא. מה לא נאמר על תת תרבות הסכין במירעה, דקירת הזולת בלא עילה של ממש, ועל הצורך ליתן ביטוי לשאט הנפש החברתי ולסלידה מאלימות מעין זו בגדרי האכיפה הפלילית.כך גם בהיעדר עבר פלילי, לא כל שכן בהיות המערער בעל עבר פלילי בעבירות תקיפת שוטר, תגרה והיזק לרכוש במזיד, שגם לא עמד בעבר במאמצי טיפול וגמילה. אכן, ההתמכרות לאלכוהול היתה בעוכרי המערער וכמובן בעוכרי קרבנותיו - אך היא אינה עילה להקלה כנודע.

 

 

 

 

ח. יש לקוות כי המערער יצליח במאמצי הגמילה בבית הסוהר והתנהגותו תתמיד לטובה, והדבר עשוי להיות לתועלת לו - הן ובעיקר לקראת עתידו, והן בכל הנוגע למאסר, בלא שניטע מסמרות כלשהם.

 

 

 

 

ט. בנתון לאמור איננו נעתרים לערעור.

 

 

 

 

 

 

ניתן היום, א' באייר התשע"א (5.5.2011).‏

 

 

 

 

 

 

 

 

_________________________

 

 

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 10062280_T03.doc עש+רח

 

 

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il