3385/11
|
בפני: |
כבוד השופט ח' מלצר |
|
המבקשת: |
מ.א.ה מנרב - אלקטרה - הדרכה בע"מ |
|
|
נ ג ד |
|
המשיבים: |
1. מדינת ישראל – משרד האוצר אגף החשב הכללי |
|
|
2. פוליסיטי בע"מ |
|
|
3. ק.ל קמפוס לשיטור בע"מ |
|
|
4. קבוצת שפיר - מכללת אריאל |
|
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים בתיק עת"מ 51671-02-11 מיום 10.04.2011 שניתן על ידי כב' השופט נ' סולברג ובקשה למתן סעד זמני |
בשם המבקשת: עו"ד י' חורש; עו"ד ב' שפר; עו"ד ל' מימון
1. המבקשת והמשיבה 3 עתרו לבית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים, בנפרד, כנגד זכייתה של הצעת המשיבה 2 במכרז רחב היקף ומורכב שפרסמה המשיבה 1 לתכנון והקמה של מרכז הדרכה ארצי למשטרת ישראל. השתיים אף עתרו בגדרי האמור למתן צווים ארעיים במעמד צד אחד ולמתן צווי ביניים המורים למשיבות 2-1 מלקדם את הקמת מרכז ההדרכה, או את ההוצאה לפועל של הזכייה במכרז, עד למתן פסק הדין בעתירותיהן.
2. בית המשפט הנכבד קמא (כב' השופט נ' סולברג) נתן צווים במעמד צד אחד, כמבוקש, בכפוף להפקדת ערבויות, אך לאחר קבלת תגובת המשיבות לבקשות לצווי ביניים, ולאחר שהחליט לדון בבקשות הנ"ל במאוחד – דחה אותן. בהחלטתו המנומקת והמפורטת, מתאריך 10.4.2011, מצא בית המשפט הנכבד כי טענות המבקשת והמשיבה 3 לגוף הדברים, אשר מתמקדות בניקוד ההצעות, תנאי המכרז, ניגוד עניינים, ועמידת הזוכה בתנאי המכרז – אינן מלמדות על כך שסיכויי העתירה גבוהים. אשר למאזן הנוחות נקבע כי המדובר בפרויקט שמשאבים רבים הושקעו בו ושקידומו המהיר נדרש למדינה, לזוכה, ולציבור גם יחד. כן נמצא כי הוצאת הזכיה במכרז מן הכוח אל הפועל צפויה לארוך עוד זמן רב, וכי בחצי השנה הראשונה שלאחר חתימת החוזה, וכנראה גם במהלך השנה כולה, לא תקודם הקמתו בפועל של מרכז ההדרכה בדרך של ביצוע פעולות שאינן הפיכות. במובן הזה, נקבע, אין צורך ממשי בצו הביניים המבוקש לשם הקפאת המצב הקיים. כן הוסיף בית המשפט הנכבד כי המבקשת והמשיבה 3 לקו שתיהן בכך שלא ראו לנכון לציין בבקשותיהן (שכללו עתירות לסעדים במעמד צד אחד) כי בהתאם להוראות המכרז: "כל מציע אשר מגיש הצעה לפי הזמנה להציע הצעות זו ייחשב כמי שויתר מראש על כל טענה בקשר לתנאי המכרז ועל הזכות לבקש מבית המשפט להוציא צו ביניים (לרבות צווי מניעה) בכל הליך משפטי בקשר עם מכרז זה נגד המזמינה או מי מטעמה ו/או נגד הזכיין ויהיה מנוע מלבקש צו ביניים" (להלן: סעיף הוויתור).
3. מכאן הבקשה שבפני, בגדרה חוזרת המבקשת, בפירוט רב, על עיקר טענותיה, וגורסת כי בית המשפט הנכבד שגה בכל אחת מקביעותיו האמורות.
4. דין הבקשה – להידחות, בלא שאידרש לתגובת המשיבות. דווקא נוכח הפירוט הרב של ההחלטה, אינני רואה צורך לחזור כאן על נימוקיה, המקובלים עליי בעיקרם. ככלל המקרה דנן איננו מסוג המקרים המצדיקים את התערבותה החריגה-יחסית של ערכאת הערעור בהחלטות הערכאה הדיונית בבקשה לסעדים זמניים (ראו בהקשר זה אף הערתי ב-בר"ם 8575/09 כדורי עיצוב בתעשיה בע"מ נ' מדינת ישראל – משרד האוצר, בפיסקה 9 (לא פורסם, 15.3.2010)).
5. מבלי לגרוע מן האמור לעיל אוסיף התייחסות תמציתית לעניין מאזן הנוחות, שהוא העיקר בענייננו: המבקשת איננה מצביעה על כל צורך דחוף בצו הביניים, שעה שביצוע העבודות בפועל – כך מעריכה המשיבה 1 עצמה – איננו צפוי להתחיל טרם חלוף ששה חודשים לפחות, וכנראה שאף שנה כאשר עד אז יתמקדו הצדדים בביצוע פעולות הפיכות ("תקופת הסגירה הפיננסית"). החשש היחיד שמעלה המבקשת הוא שהעתירה לא תוכרע טרם שיחלו עבודות הבנייה בקרקע (סעיף 146 לבקשה). חשש זה ניתן להפיגו בקלות: ככל שהעתירות יעמדו בעינן, וטרם תוכרענה עד למועד קרוב לתחילת ביצוע עבודות הבנייה בקרקע, הרי שראוי כי המשיבה 1 תעדכן את העותרות – פרק זמן של שלושה שבועות מראש – על תחילתן הצפויה של ביצוע עבודות הבנייה בקרקע, והעותרות יוכלו לכלכל צעדיהן בהתאם. עד לאותו שלב – אם לשם קידום הפרויקט המשיבות 2-1 מוכנות ליטול על עצמן את הסיכון הכרוך בהשקעת משאבים בביצוע פעולות שאין בהן כדי ליצור מצב בלתי הפיך, קודם שתוכרענה העתירות, הרי שאין זה נכון למנוע מהן לעשות כן במקרה דנן (השוו: עע"ם 9487/09 רכבת ישראל בע"מ נ' Elsag Datamat SpA, בפיסקה 4 (לא פורסם, 29.12.2009)).
6. אוסיף, כי הימנעותה של המבקשת מלהידרש לקיומו של "סעיף הוויתור" בגדרי בקשתה לצו ארעי ולצו ביניים – אכן מעוררת לכאורה קושי. הנמקותיה של המבקשת באשר לאי-ציון הסעיף (פרק ג(1)(א) לבקשה) – על פני הדברים אינן מניחות את הדעת. אשר לטענת המבקשת כי יש לפרש את סעיף הוויתור – ככל שהוא כלל תקף – פרשנות מצרה, באופן שלא יחול על בקשתה לצו ביניים (פרקים ג(1)(ב) ו-(ג) לבקשה כאן), הרי שאין בטענה זו של המבקשת – שאינני רואה צורך להכריע בה פה לגופה – כדי לייתר את הצורך לגלות לבית המשפט מראש את דבר קיומו של סעיף הוויתור (השוו: רע"א 9333/05 היולט-פקרד (ישראל) בע"מ נ' מפעל הפיס, בפיסקה 5 (לא פורסם, 30.10.2005)). חובת עותר, ודאי כזה העותר לסעד ארעי במעמד צד אחד, לבוא לבית המשפט בניקיון כפיים גמור, ולפרוס בפני בית המשפט את כל הנתונים העובדתיים והמשפטיים הרלבנטיים לבקשתו (ראו: רע"א 4196/93 שפע בר ניהול ושירותים (1991) בע"מ נ' שפע מסעדות ייצור ושיווק ארוחות מוכנות 1984 בע"מ, פ"ד מז(5) 165(1993); רע"א 1565/95 סחר ושירותי ים בע"מ נ' חברת שלום וינשטיין בע"מ, פ"ד נד(5) 638 (2000); בר"ם 2932/11 אופיצי בע"מ נ' עיריית אשדוד (לא פורסם, 17.4.2011)).
7. נוכח כל האמור לעיל – הבקשה למתן רשות ערעור נדחית, וממילא זה גם דינה של הבקשה לסעד זמני שבגדרה. משלא נתבקשה תגובה – אין צו להוצאות. תשומת לב המשיבה 1 לאמור בסעיף 5 להחלטה זו.
ניתנה היום, כ"ח בניסן התשע"א (2.5.2011).
|
|
|
ש ו פ ט |
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11033850_K02.doc אצ
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il







