2526/11

           עניינה של העתירה שלפנינו בבקשת העותרות כי תבוטל ההחלטה שניתנה בעניינן ברע"פ 183/11 הרן נ' יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ולבניה תל אביב ביום 7.2.2011, משום שהיא פוגעת לטענתן בזכות הגישה שלהן לערכאות.

1.        ביום 18.6.2009 הוצא צו הריסה מינהלי נגד מבנה המהווה חלק מדירה שבבעלות העותרות ואחרים בתל-אביב. בקשה שהגישו העותרות ואחרים לביטול צו ההריסה נדחתה על-ידי בית המשפט לעניינים מקומיים בתל-אביב-יפו ביום 11.4.2010, ובמסגרת הליך זה אף נדחתה בקשתם לזמן לעדות את המשיב 2 ואת מהנדס העיר. נגד החלטה אחרונה זו הגישו העותרות ואחרים עתירה לבית משפט זה, אשר נדחתה על הסף (בג"ץ 8908/09). ביום 8.12.2010 דחה בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו ערעור שהגישו העותרות ואחרים על החלטתו של בית המשפט לעניינים מקומיים, לאחר שעוד קודם לכן דחה בית המשפט המחוזי את טענתם לפיה החלטתו של בית המשפט לעניינים מקומיים ניתנה בהעדר סמכות (עתירה שהגישו העותרות ואחרים לבית משפט זה על אותה החלטה נדחתה על הסף - ראו בג"ץ 8108/10). בפסק דינו דחה בית המשפט המחוזי, בין היתר, את טענת העותרות ואחרים לפיה שגה בית המשפט לעניינים מקומיים כאשר לא התיר להם להביא לעדות את המשיב 2 על-מנת להוכיח שטרם הוצאת צו ההריסה לא קוימה חובת ההיוועצות כנדרש ושהצו שהוצא הינו שגוי. בית המשפט המחוזי קבע בהקשר זה כי לא הונחה כל תשתית ראייתית לכך שתוכן הצו שגוי ומכאן שהמערערים לא הצליחו להכשיר את הקרקע להבאתו של המשיב 2 לעדות. העותרות ואחרים הגישו בקשת רשות ערעור על פסק דין זה, בה הלינו, בין היתר, על כך שלא ניתן להן לזמן לעדות את המשיב 2 ואת מהנדס העיר (רע"פ 183/11). בהחלטתו מיום 7.2.2011, היא ההחלטה נושא העתירה שבכאן, דחה כב' השופט א' רובינשטיין את הבקשה בקובעו כי היא אינה מעוררת שאלה משפטית או ציבורית המצדיקה מתן רשות לערער וכי עיקרה בממצאי עובדה ומהימנות שקבע בית המשפט לעניינים מקומיים אותן שב ובחן בית המשפט המחוזי. בית המשפט הוסיף ודחה, לגופה, את טענת המבקשים לפיה החלטתו של בית המשפט לעניינים מקומיים ניתנה בהעדר סמכות.

           להשלמת התמונה יצוין כי לפי האמור בעתירה ביצעו העותרות לאחר מתן ההחלטה ברע"פ 183/11 את צו ההריסה המינהלי. עוד מצוין בעתירה כי נגד העותרות תלוי ועומד בבית המשפט לעניינים מקומיים בתל-אביב-יפו הליך פלילי בגין הבניה נשוא צו ההריסה המינהלי, וכי ביום 22.6.2010 נדחתה על הסף עתירה שהגישו העותרות בגין סירובו של בית המשפט לעניינים מקומיים לאפשר הבאתם של עדי הגנה שונים מטעמן (בג"ץ 4311/10).

2.        בעתירה שלפנינו טוענות העותרות כי זכות הגישה שלהן לערכאות נפגעה בשל כך שבתי המשפט מנעו מהן את האפשרות להעיד עדים רלוונטיים. העותרות מלינות על כך שבמסגרת הדיון בבקשה לביטול צו ההריסה המינהלי מנע מהן בית המשפט לעניינים מקומיים להביא לעדות את המשיב 2 ואת מהנדס העיר. לטענת העותרות, המשיב 2 חתם על צו ההריסה בהסתמך על תצהיר שהוגש לו מטעם המחלקה לפיקוח בניה מבלי שבדק כלל את הדברים ותוך הסתמכות על עובדות שגויות, שכן לשיטתן קיים פער משמעותי בין המצב העובדתי בבניין ובדירה לבין המצב העובדתי המתואר בתצהיר. על רקע זה טוענות העותרות כי דחיית בקשתן לזמן לעדות את המשיב 2 ואת מהנדס העיר פגעה ביכולתן להתגונן כראוי מפני צו ההריסה, להוכיח כי נפלו בו פגמים יסודיים ולסתור את חזקת התקינות של מעשה המינהל, והן מוסיפות ומלינות על כך שגם בהליך הפלילי המתנהל נגדן נדחתה בקשתן לזמן עדים חיוניים. העותרות טוענות כי זכות הגישה שלהן לערכאות נפגעה פעם נוספת עם דחיית בקשת רשות הערעור שהגישו. לטענתן, הקריטריונים הנוקשים שנקבעו בר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982), שעל בסיסם נדחתה בקשת רשות הערעור בעניינן, אינם עולים בקנה אחד עם כוונת המחוקק בסעיף 41 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 לעניין היקף זכות הגישה לערכאות ב"גלגול שלישי" ואף שוללים זכות זו הלכה למעשה, לעתים בנימוק של עומס תיקים בבית המשפט.

3.        דין העתירה להידחות על הסף. עם מתן ההחלטה ברע"פ 183/11 הסתיים הדיון בהליך שניהלו העותרות באותו עניין. למעשה מבקשות העותרות בחסות העתירה לקיים בירור נוסף של הטענות הנוגעות לזימון העדים, אף שאלה נדונו והוכרעו באותו הליך וכזאת אין לאפשר. לא אחת הדגשנו כי בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק אינו משמש ערכאת ערעור נוספת על פסקי-דין חלוטים בהליכים שנסתיימו או על החלטותיו שלו בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים (ראו: בג"ץ 8182/07 גנאים נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 30.9.2007); בג"ץ 8606/08 מקלדה נ' מדינת ישראל - מס הכנסה (טרם פורסם, 15.10.2008); בג"ץ 5870/09 פלונית נ' בית משפט העליון (כב' השופטת ע' ארבל) (טרם פורסם, 19.7.2009); בג"ץ 3642/94 כהן נ' כב' נשיא בית המשפט העליון (לא פורסם, 29.6.1994)). עניינן של העותרות נדון בשלוש ערכאות משפטיות וטענותיהן בעניין זימון העדים נבחנו ונדחו כאמור. בכך מוצה ההליך ועתירה זו מוטב היה לה אלמלא הוגשה.

           העתירה נדחית, אפוא, על הסף. העותרות תישאנה בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך של 7,500 ש"ח.

           ניתן היום, ‏כ"ח בניסן, תשע"א (‏2.5.2011).

_________________________