בפני:

כבוד השופט י' עמית

המבקש:

רס"ר עימאד חלף

נ ג ד

המשיבים:

1. מפכ"ל המשטרה

2. ראש אגף משאבי אנוש במשטרת ישראל

3. מפקד מג"ב

4. משטרת ישראל

ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים בעת"מ 9839-01-11 שניתן ביום 13.2.2011 על ידי כבוד השופט ד"ר י' מרזל

בשם המבקש:

עו"ד דליה אבני-וינשטיין

בשם המשיבים:

עו"ד מיכל ששון

החלטה

בקשה למתן צו מניעה זמני בגדרו יורה בית המשפט על המשך העסקתו של המבקש במשטרת ישראל, וזאת עד למתן הכרעה בעניינו בערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים ירושלים (כב' השופט י' מרזל), בעת"ם 9839-01-11 (ניתן ביום 13.2.11).

1. המבקש שירת ביחידת משמר הגבול (להלן: מג"ב) במשך כשתים-עשרה שנים; בין השנים 1999-2002 כחייל סדיר, ולאחר מכן בשירות קבע, כאשר בשנת 2006 הוארך חוזה שירותו של המבקש במשטרה בחמש שנים נוספות. לטענת המבקש, ביום 3.4.04 הוא הגיש תלונה נגד מפקדו, בגינה סיים המפקד את שירותו במג"ב, ובעקבות זאת, התנכלו לו גורמים שונים. בשל כך, ביקש המבקש לעבור לשירות ביחידות אחרות במשטרה "הכחולה", אשר לא יהיה להן קשר עם היחידה בה שירת במג"ב. בקשתו של המבקש לא נסתייעה לאחר שנכשל מספר פעמים במבדקים שנערכו לו לשם העברתו למשטרה "הכחולה". המבקש הועבר פעמיים ליחידות מג"ב אחרות בתוך ירושלים, למרות שלטענתו ביקש לעבור ליחידות המרוחקות ממנה, ולדבריו, המשיך לסבול מהתנכלויות. בשלהי שנת 2009 מונה מפקד חדש לפלוגה ומאותה עת, העותר הועמד לדין משמעתי בשני אירועים ונמצא אשם, והוגשו כנגדו לא פחות משבע תלונות משמעתיות עליהן סירב לחתום. לאור טענותיו של המבקש כי מתנכלים לו, מונה קצין בודק שמצא כי נפלו אמנם פגמים בחלק מההליכים המשמעתיים שננקטו כנגדו, אך אין ממש בטענת ההתנכלות. לאחר שנערך שימוע למבקש, נמסר לו ביום 15.12.10 מכתב פיטורין ובו הודע לו על פיטוריו "בשל תפקודך והתנהלותך הלקויים".

המבקש עתר ל בית המשפט לעניינים מנהליים כנגד פיטוריו, וביקש וקיבל צו ארעי למניעת המשך הליכי הפיטורין. עתירתו של המבקש נדחתה ביום 13.2.11 בפסק דינו של בית משפט קמא ובהתאם בוטל גם צו הארעי. בפסק דינו בחן בית המשפט את טענותיו של המבקש להתנכלות, ולא מצא כי עלה בידו לבסס טענה זו. כך, המבקש לא הצביע על קשר בין מפקד הפלוגה החדש לבין המפקד שסיים את שירותו בשנת 2004 בעקבות התלונה שהגיש כנגדו המבקש. טענת ההתנכלות אף אינה עולה בקנה אחד עם העובדה כי בין השנים 2004-2009 זכה המבקש להערכות חיוביות ממפקדיו. בית המשפט בחן באופן פרטני את התלונות שהוגשו כנגד המבקש, ומצא כי קיימת תשתית לטענות שנטענו כנגדו, ולסופו של דיון נקבע כי אין עילה להתערבות בית המשפט בשיקול דעתם הרחב של המשיבים.

ביום 16.2.11 הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין ומתן צו מניעה זמני לתקופת הערעור ל בית המשפט לעניינים מנהליים, אשר הורה (החלטה מיום 16.2.11) כי הבקשה לעיכוב הביצוע תוגש ל בית משפט זה, בד בבד עם הערעור. ביני לביני נדרש המבקש להזדכות על ציודו ונשקו ולהשלים את הליך פיטוריו, והוא שוחרר מן היחידה.

2. בבקשה דכאן, עתר המבקש לעכב את ביצוע פסק הדין, ולהורות על המשך שירותו במג"ב עד להישמע הערעור בעניינו. לטענת המבקש, סיכויי הערעור טובים, בייחוד בהתחשב בכך שבמסגרת השירות הציבורי נדרשת רמה גבוהה במיוחד של הוגנות בפיטורין. בהקשר זה מפנה המבקש גם לחוק הגנה על עובדים (חשיפת שחיתויות ופגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין), התשנ"ז-1997, וכן פורש הוא את טענותיו לגופו של ערעור. איני רואה טעם להאריך בסקירת טענותיו של המבקש בכתב הערעור, ואומר בקצרה כי המבקש חוזר בערעורו בפרטנות ובאריכות על הטענות שנדונו והוכרעו בפסק דינו של בית משפט קמא. לעניין מאזן הנוחות טוען המבקש כי שירת במסגרת היחידה תוך ביצוע תפקידו על הצד הטוב ביותר, האינטרס הציבורי לא ייפגע אם יישאר בתפקידו ואין כל מניעה שימשיך לעשות כן. לעומת זאת, אם לא ישוב לשירותו במשטרה, תיפגע פרנסתו וכן תיפגע יכולתו לתמוך כלכלית במשפחתו וייגרם להם נזק בלתי הפיך.

3. דין הבקשה להידחות.

ראשית, אציין כי עוד טרם הגשת הבקשה נשוא דיוננו נכנסו פיטורי המבקש לתוקף, כך שבבקשה לסעד זמני בערעור עסקינן. ככלל, אין בהגשת ערעור כדי לעכב את ביצוע פסק הדין שעליו מערערים (ראו תקנה 42 לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, וכן, לדוגמה, ע"א 7221/01 י.ג. רובינשטיין יצור וסחר נ' שובל שיווק מוצרים והפצתם, פ"ד נו(4) 178, 182 (2002) (להלן: עניין רובינשטיין) ; ע"א 3604/02 אוקו נ' שמי, פ"ד נו(4) 505, 509 (2002)). סעד זמני לתקופת הערעור יינתן אך "מטעמים מיוחדים שיירשמו" (תקנה 471(א) לתקנות סדר הדין האזרחי), במקרים חריגים, כאשר סיכויי הערעור טובים ומאזן הנוחות נוטה לטובת מתן הסעד המבוקש, ונטל ההוכחה לקיומן של הדרישות המצטברות מוטל על המבקש את הסעד (ראו: עע"ם 8810/10 חברת פרטנר תקשורת נ' מועצה האזורית תמר סעיף 5 להחלטה והאסמכתאות שם (לא פורסם, 17.3.2011) (להלן: עניין פרטנר); עע"ם 7029/08 ע.ס.מ. עפר וסלילה מאגרי מים נ' מועצה אזורית אשכול סעיף 4 להחלטה והאסמכתאות שם (לא פורסם, 4.9.2008)).

4. מבלי לקבוע מסמרות לגבי סיכויי הערעור, דומה כי אינם גבוהים, בלשון המעטה.

ענייננו בערעור שהוא בבחינת "גלגול שלישי" על החלטת גורם מקצועי במשטרה להפסקת העסקתו של המבקש. ההחלטה נשוא ענייננו נתונה לביקורת שיפוטית כמו כל החלטה מינהלית, אך לא בנקל יתערב בית המשפט בהחלטת המשטרה להפסקת שירותו של שוטר. מתחם ההתערבות הוא צר ו בית המשפט יתערב אך מקום בו לוקה ההחלטה באחד מ"המריעין בישין" של המשפט המינהלי, כמו חריגה מסמכות, פגיעה בכללי הצדק הטבעי, שיקולים זרים או אי-סבירות קיצונית היורדת לשורשם של הדברים (ראו: בג"צ 753/08 טויטו נ' מדינת ישראל סעיף 4 לפסק דינה של השופטת ארבל (לא פורסם, 11.5.2008); בג"צ 1802/08 חיים נ' מפכ"ל משטרת ישראל סעיף 4 לפסק דינו של השופט דנציגר והאסמכתאות שם (לא פורסם, 3.7.2008); בג"צ 671/04 גרין נ' משטרת ישראל פ"ד נ"ט(5) 827, סעיף 6 לפסק דינה של השופטת פרוקצ'יה והאסמכתאות שם (2005)).

בית משפט קמא בחן ביסודיות ובאופן פרטני את התשתית העובדתית לפיטוריו של המבקש, ולא מצא כי עניינו של המבקש נכנס לאחד החריגים לכלל אי ההתערבות בשיקול דעת הרשות. כלל זה כוחו יפה לגבי מערך המינויים בשירות הציבורי דרך כלל, וכאמור, כוחו יפה במיוחד במערכות המופקדות על בטחון המדינה ועל אכיפת החוק (בג"צ 5562/07 שוסהיים נ' השר לבטחון פנים סעיף 8 לפסק דינה של השופטת פרוקצ'יה והאסמכתאות שם (לא פורסם, 23.7.2007)). קיצורו של דבר, כי על פניו, סיכויי הערעור אינם טובים.

5. אשר למאזן הנוחות, אף הוא אינו נוטה לטובת המבקש. הליך הפיטורין כבר הושלם מזה מספר חודשים והיעתרות לבקשה משמעה שינוי המצב הקיים על דרך של השבת המבקש לתפקידו, להבדיל ממניעת פיטוריו. הנזק העיקרי עליו מלין המבקש בבקשתו הוא כלכלי בעיקרו. אם וככל שהמבקש יזכה בערעורו, הרי שניתן יהא להשיב את המצב לקדמותו ונזק זה איננו נזק בלתי הפיך או בלתי ניתן לתיקון (ראו: עניין פרטנר, סעיף 5 להחלטה והאסמכתאות שם; עע"ם 4538/05 אחים זילברשלג נ' דרורי שירותי חשמל (לא פורסם, 16.6.2005); עע"ם 5265 א.י.ל. סלע (1991) נ' חברת נתיבי איילון סעיף 6 להחלטה (לא פורסם, 24.6.04)).

6. סופו של דבר, שאני דוחה את הבקשה ומחייב המבקש בהוצאות המשיב בסך 5,000 ₪.

ניתנה היום, כ"ט בניסן התשע"א (3.5.2011).

ש ו פ ט