עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 1717/11

עו"ד? הצטרף לאינדקס חינם

בבית המשפט העליון

רע"א 1717/11

בפני:

כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין

המבקש:

דני אבו סמרה

נ ג ד

המשיבות:

1. מדינת ישראל - בית חולים גליל מערבי

2. ענבל - חברה לביטוח בע"מ

בקשת רשות ערעור על החלטת בית-המשפט המחוזי בחיפה מיום 3.1.11 בת.א. 146-06 שניתנה על-ידי כבוד השופטת נ' שרון

בשם המבקש: עו"ד ע' גוהר

בשם המשיבות: עו"ד ס' עאסי-אסחאק

החלטה

1. המבקש הגיש לבית המשפט המחוזי בחיפה תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף, בגין רשלנות נטענת בביצוע ניתוח גב שבוצע בו בשנת 2004. המבקש הגיש חוות דעת בתחום האורולוגי ובתחום הנוירוכירורגי. ביום 24.10.10, כאשר שמיעת הראיות בתיק נמצאה בעיצומה, הוגשה על ידי המבקש בקשה למנות מומחה מטעם בית המשפט בתחום הנפשי. בבקשה נטען כי כתוצאה מהניתוח, סובל המבקש מדיכאון ומנזקים נפשיים והוא צורך תרופות לטיפול בדיכאון. עוד נטען כי המבקש אינו יכול כלכלית לשאת במימון חוות דעת נוספת. לאור התנגדות המשיבה למימון מומחה מטעם בית המשפט, חזר בו המבקש וביקש לראות בבקשה, בקשה להגשת חוות דעת פסיכיאטרית מטעמו.

2. בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת ת' שרון נתנתאל) דחה את הבקשה. ראשית, נקבע כי היה על המבקש להגיש את הבקשה על דרך של בקשה לתיקון כתב תביעה ומשלא עשה כן, די בכך כדי לדחות את בקשתו. עוד נקבע, לגופו של עניין, כי בכל השנים שעברו מאז הניתוח ועד סמוך לפני הגשת הבקשה, לא פנה המבקש לקבל עזרה נפשית מכל סוג שהוא. "משלא פנה התובע [המבקש], במשך שנים כה רבות, לכל ייעוץ או טיפול מקצועי בעניין זה ואף לא למרפאה לבריאות הנפש, אין מקום להתיר לו היום להגיש חוו"ד בנוגע לנזקים נפשיים". בית המשפט ציין כי המסמכים הרפואיים שצירף המבקש, ואשר נועדו לתמוך בבקשתו, ניתנו לו ממש בסמוך להגשת בקשתו "ונראה כי סמיכות זמנים זו אינה מקרית".

3. המבקש טוען כי מן הראוי היה לאפשר לו להגיש חוות דעת בתחום הנפשי, שכן הוא טען למן הגשת תביעתו כי נגרמו לו נזקים בתחום זה, כי הוא צורך במשך שנים תרופות נפשיות לשיפור מצבו הנפשי הקשה וכי אף בחוות הדעת הרפואיות שהגיש יש התייחסות למצב נפשי זה. עוד מציין המבקש כי הצדדים ניהלו במשך תקופה ממושכת משא ומתן בניסיון להגיש לפשרה בתיק, על כן הוגשה הבקשה רק בשלב בו הוגשה. המשיבות מצידן סומכות ידיהן על החלטת בית המשפט קמא מנימוקיו. הן מדגישות את האיחור בהגשת הבקשה ואת העובדה שהמבקש ואשתו כבר נחקרו בחקירה נגדית ולא נשאלו ביחס למצבו של המבקש בתחום הנפשי.

4. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. דין הערעור להתקבל. בבואו להכריע בבקשת המבקש, שומה היה על בית המשפט קמא להביא במסגרת שיקוליו מספר היבטים שונים: ראשית, עצם הצורך במינוי מומחה בתחום המבוקש; שנית, הדרך הדיונית הראויה להגשת הבקשה; ושלישית, מועד הגשת הבקשה. מן ההיבט הראשון, נראה כי המבקש טען, למן הגשת כתב תביעתו, לקיומם של נזקים נפשיים שנגרמו לו כתוצאה מן הניתוח. כך, הפנה המבקש לכתב התביעה בו צוין, בין השאר (בסעיף 22), כי "...התוצאות הישירות ו/או העקיפות של הניתוח הכושל ועלילותיו גרמו לתובע נזקים בתחום הנוירולוגי, הנפשי, האורולוגי והמיני...". כן חזר המבקש על טענותיו אלה במסגרת תחשיב הנזק שהגיש ביום 24.11.08, אשר קיבל תוקף של תצהיר עדות ראשית, בו נטען כי המבקש "נמצא במצב דכאוני קשה כתוצאה ממצבו והינו חסר אונים. טרם הוגשה חוות דעת בתחום הנפשי, חרף העובדה ששאר המומחים מתייחסים למצבו הנפשי במפורש...". כך אף במסגרת תצהיר עדותה הראשית של אשת המבקש. בנוסף, טען המבקש כי הוא נוטל במשך שנים תרופות לשיפור מצבו הנפשי הקשה וכי אף בחוות הדעת הרפואיות שהגיש יש התייחסות למצב נפשי זה. בית המשפט המחוזי יחס משקל רב לכך שהמבקש לא פנה לקבל יעוץ או טיפול נפשי אלא סמך את בקשתו על מסמכים מן העת האחרונה, ואולם סבורני כי משהעלה המבקש את טענתו לנזקים נפשיים כבר בכתב תביעתו, והמשיך וחזר עליה גם בתצהירי העדות הראשית מטעמו, לא היה מקום לשלול מראש את דבר קיומו של ראש נזק זה.

אשר לדרך הדיונית הראויה – ברי כי על מנת להוכיח טענותיו אלה, צריך היה המבקש לצרף לכתב תביעתו חוות דעת של מומחה, כמצוות תקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. משלא עשה המבקש כן, הדרך בה היה עליו לנקוט כדי לתקן את טעותו היתה על ידי הגשת בקשה לתיקון כתב התביעה (השוו: רע"א 6098/92 זכאי נ' מדינת ישראל, פ"ד מז(3) 651 (1993)). בענייננו (כמו בפרשת זכאי) עולה השאלה אם גם בשלב המתקדם בו מצוי ההליך ראוי לאפשר את תיקון כתב התביעה על ידי צירוף חוות דעת כאמור. דומני כי בנסיבות המתוארות מן הראוי היה להיעתר לבקשה כזו. הוכחת הטענה בדבר נזקים נפשיים מותנית בהגשת חוות דעת רפואית מטעם המבקש. המבקש פירט כי נמנע מהגשת חוות דעת כזו בשל הליכי המשא ומתן שהתנהלו (ועודם מתנהלים) בין הצדדים, ומתוך תקוותו כי התביעה תסתיים בפשרה שתייתר הוצאות ניכרות ומיותרות עבורו. לאור האמור, בהתחשב בנזק שעלול להיגרם למבקש אם בדחיית הבקשה אל מול האפשרות לפצות את המשיבות על הנזקים שנגרמו להן בפסיקת הוצאות – לא היה מקום למנוע מן המבקש להגיש בקשה מתאימה לתיקון כתב תביעתו על דרך של צירוף חוות דעת מומחה בתחום הנפשי.

אשר על כן, הערעור מתקבל במובן זה שהמבקש יהיה רשאי לצרף את חוות הדעת הנוספת. המשיבות ישאו בהוצאות המבקש בסך 10,000 ש"ח.

ניתנה היום, ד' באייר התשע"א (8.5.2011).