עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 8430/11

 

 

 

                                          

                                                                                                    

                                          

                                          

 

 

 

 

 

המשנה לנשיאה א' ריבלין:

 

1.        לפנינו שני ערעורים על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי במחוז מרכז (כבוד השופט ז' כספי), במסגרתו הורשע יורם קארשי (להלן: קארשי) על-פי הודאתו ובמסגרת הסדר טיעון, בעבירות של סיוע למתן שוחד; מתן שוחד; ביצוע בצוותא של עבירת מרמה והפרת אמונים ביחד עם עובד ציבור; ושתי עבירות של שידול עובד ציבור לבצע מעשה של מרמה והפרת אמונים. בית המשפט המחוזי גזר על קארשי שבעה חודשי מאסר בפועל בניכוי תקופת מעצרו וכן 12 חודשי מאסר על-תנאי למשך שלוש שנים. בע"פ 8430/11 מערערת המדינה על קולת עונשו של קארשי ואילו ע"פ 8679/11, שהוגש מטעם קארשי, מופנה כנגד חומרת עונשו.

 

האישומים ופסק דינו של בית המשפט המחוזי

 

2.        קארשי הוא איש עסקים ויבואן, אשר כיהן, במועדים הרלבנטיים, כחבר במועצת עיריית ירושלים. קארשי הוא גם אחיה של שולה זקן (להלן: זקן), ששימשה כיד ימינו של אהוד אולמרט (להלן: אולמרט) בתפקידיו השונים. בתקופה הרלבנטית, שימשה זקן כעוזרת בכירה לאולמרט, שכיהן כשר האוצר.

 

           על-פי כתב האישום המתוקן (להלן: כתב האישום), הכירו קארשי ויעקב בן גור (להלן: בן גור) במסגרת פעילותם הפוליטיות במפלגת "הליכוד". השניים, כך מגולל כתב האישום, פעלו על מנת לבסס את השפעתם על הנעשה ברשות המיסים, להשיג דריסת רגל ולהשפיע על ההחלטות המתקבלות בה. קארשי ובן גור נהגו לסייע לעובדי רשות המיסים על-ידי קידומם בתפקיד או בכל דרך אחרת, על מנת ליצור מחויבות כלפיהם ומתוך ציפייה כי העובדים, שקיבלו ביודעין את סיועם, יפעלו עבורם במסגרת מילוי תפקידם, יקנו להם השפעה ברשות ויקדמו אינטרסים אישיים ועסקיים שלהם.

 

3.        כתב האישום מגולל שש פרשות שונות בהן היה קארשי מעורב. הפרשה הראשונה, נוגעת למעורבותו של קארשי במינויו של יעקב (ג'קי) מצא (להלן: מצא) לתפקיד מנהל רשות המיסים. על פי כתב האישום, הביע מצא בפני בן גור את שאיפתו להתמנות למנהל רשות המיסים. לשם כך הציע לו בן גור להיפגש עם קארשי, אחיה של זקן, שנהנתה ממעמד בכיר בלשכת אולמרט, שר האוצר. בהתאם לאמור, הגיעו בן גור ומצא לביתו של קארשי ומצא הוצג בפני קארשי כמי שבן גור חפץ במינויו לתפקיד מנהל רשות המיסים. בהמשך לפגישה זו, שוחח קארשי עם זקן, אחותו, ותיאם עימה את זימונו של מצא, המועמד המועדף עליו, לפגישה עמה. בסמוך לאחר מכן, בטרם זומנו המועמדים האחרים לתפקיד לפגישה עם שר האוצר, זימנה זקן את מצא לראיון מקדים במשרדה. במהלך הפגישה, לה ייחס מצא חשיבות, נכנס גם קארשי ללשכה. לאחר זמן מה, זימנה זקן גם את שני המועמדים האחרים לתפקיד לפגישות עמה. בסופו של יום הציע אולמרט, שר האוצר, לממשלת ישראל, לבחור במצא למנהלה של רשות המיסים, ומצא אכן נבחר לתפקיד.

 

           בגין פרשה זו הורשע קארשי בעבירה של סיוע לבן גור לתת שוחד למצא, בעד פעולה הקשורה בתפקידו, לפי סעיפים 291 ו-31 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין).

 

4.        הפרשה השנייה נוגעת למעורבותו של קארשי בהליך מינויו של יגאל סער (להלן: סער) לתפקיד בכיר ברשות המיסים. לאחר מינויו של מצא לתפקיד ראש רשות המיסים, כך על פי כתב האישום, פנה סער אל קארשי וביקשו לפעול עבורו אצל מצא, כדי לקדם את מינויו לתפקיד סמנכ"ל למינהל ברשות המיסים, זאת ביודעו כי קארשי מצפה כי מצא יפעל עבורו במסגרת מילוי תפקידו ברשות. קארשי פנה למצא וביקשו למנות את סער לתפקיד סמנכ"ל למינהל, ואילו מצא מצידו התחייב בפני קארשי למנות את סער לתפקיד. על בסיס התחייבות זו, הבטיח קארשי לסער כי הוא ימונה לתפקיד. ואולם, כעבור זמן חזר בו מצא מהתחייבותו כלפי קארשי וביקש למנות לתפקיד מועמד אחר.

 

           על מנת לאשר את המינוי אצל שר האוצר, פנה מצא לשולה זקן וביקש ממנה לתאם לו פגישה עם שר האוצר. זקן, שידעה על רצונו של אחיה במינוי סער לתפקיד סמנכ"ל למינהל, נמנעה מקביעת הפגישה והנחתה את מצא לפנות לקארשי, בכל הנוגע למינוי המועמדים לתפקיד סמנכ"ל, תוך שהיא מציינת את שמו של סער כמתאים לתפקיד. מצא פנה לקארשי, בהתאם להנחיית זקן, אך קארשי סירב להשלים עם הפרת ההבטחה שקיבל ממצא, עמד על קיום הבטחתו ואף הבהיר למצא כי עד שלא ייתן הסכמתו למינוי סער לתפקיד, יעוכבו גם שאר המינויים שביקש להביא לאישורו של שר האוצר. כדי לגרום למצא למנות את סער, תיאם קארשי עם זקן כי תמשיך ותימנע מלהיענות לפניותיו של מצא להיפגש עם שר האוצר, ותפנה את מצא אליו בכל הנוגע למינויי הסמנכ"לים ברשות. זקן פעלה כאמור, כך שאישורי מינוי המועמדים על ידי שר האוצר עוכבו, והלחץ על מצא הלך וגבר. במקביל להפעלת לחץ זה, תבע קארשי ממצא הסברים באשר להפרת הבטחתו, ואף הודיע למצא כי בכוונתו לבדוק מיהו אותו מועמד שמצא מעדיף. קארשי ובן גור אף נפגשו עם המועמד המועדף על מצא.

 

5.        בצר לו, פנה מצא אל בן גור וביקש ממנו לשכנע את קארשי להסיר את הלחץ שהופעל עליו וליישב את ההדורים עימו. בן גור הבהיר למצא כי זקן, בהוראת אחיה, תמשיך לעכב את אישורי המינויים ברשות, אם סער לא ימונה לתפקיד. בן גור מצידו פעל לפשר בין מצא לבין קארשי, כך שמצא יוכל למנות את המועמד המועדף עליו לתפקיד, ואילו סער ימונה לתפקיד אחר ברשות, שיהיה מקובל עליו ועל קארשי. בהמשך לכך, נפגשו קארשי, בן גור ומצא במסעדה, כשבסיכומה של אותה פגישה פעלו הם כדלקמן: מצא ביקש כי קארשי ינחה את אחותו כי תאפשר לו להיפגש עם שר האוצר; קארשי הנחה את זקן להיעתר לבקשותיו של מצא, ולאפשר לו להיפגש עם אולמרט, שר האוצר, לצורך אישור מועמדיו לתפקידי סמנכ"ל. קארשי סיכם עם אחותו שעיתוי הפגישה יתואם עימו, לאחר שיודיע לסער על שסוכם בפגישה בעניינו; קארשי הודיע לסער, בהסכמת מצא, על נכונותו של האחרון להציע לו, כפיצוי, תפקידים אחרים, אותם פירט בפניו, ובהם בין היתר האפשרות להתמנות לנציג רשות המיסים בארצות-הברית. סער, שכעס נוכח הפרת הבטחתו של מצא, ביקש שהות על מנת לשקול את ההצעה.

 

           לאחר הדברים האלה ביקש מצא להיפגש עם סער, טרם מסירת ההודעה על זהות הסמנכ"לים שימנה, אולם קארשי דרש ממצא לדחות את הפגישה, כדי לאפשר לסער להחליט בדבר ההצעה למנותו. קארשי הבהיר למצא, באמצעות בן גור, כי דחיית הפגישה נדרשת על מנת לשמר את כוחו של קארשי מול סער. נוכח הדרישה הסכים מצא לדחות את הפגישה ביום. ביום שלמחרת, פרסם מצא את שמות העובדים שמונו לתפקידי סמנכ"ל. עוד באותו יום הוא נפגש עם סער, והודיע לו כי הוא מעוניין למנותו לנציג רשות המיסים בארצות הברית. מצא, כך על פי כתב האישום, הסכים לפעול למינויו של סער לתפקיד זה, כדי לרצות את קארשי ואת בן גור, לאחר שלא מינה את סער לתפקיד סמנכ"ל ולאפשר לשניים לרתום את מחויבותו של סער כלפיהם. ואמנם, לפני שהתקיים המכרז לתפקיד נציג רשות המיסים בארצות-הברית, פעלו קארשי, בן גור ומצא בדרכים שונות, כולל הנעת עובדים אחרים להסיר את מועמדותם, על מנת לאפשר את בחירתו של סער לתפקיד. לאחר שוועדת המכרזים בחרה בסער לתפקיד, צלצל מצא ממקום חופשתו באילת לקארשי ודיווח לו על בחירת סער, כפי שהבטיח לו.

 

6.        מספר ימים לאחר מכן שוחח סער עם קארשי והודה לו על שדאג לבחירתו במכרז. באותה שיחה, ביקש קארשי מסער כי יסייע בקידומו של מקורבו, דוד חן, עובד רשות המיסים. סער נעתר לבקשה, למרות שידע כי לדוד חן אין את הניסיון הנדרש לתפקיד וכי הדבר ייראה "תמוה לאללה". במקביל, פעל סער על מנת לקדם את האינטרסים האישיים של קארשי על ידי קידום או מינוי עובדים ברשות, שקארשי יוכל להסתייע בהם ולהעמיק באמצעותם את השפעתו ברשות המיסים. במסגרת זו העלה סער בפני קארשי שמות של עובדים שסבר כי ייאותו לקחת שוחד, הפגישו עם עובדי הרשות ואף חיווה את דעתו אודות מידת הנאמנות שיוכל קארשי לצפות מעובדים אלה תמורת הסיוע לקידומם.

 

      בגין פרשה זו הורשע קארשי בעבירה של מתן שוחד לסער, לפי סעיף 291 לחוק העונשין.

 

7.        הפרשה השלישית נוגעת למהלכיו של קארשי בנוגע לקידומו של עמיקם ארז (להלן: ארז) לתפקיד בכיר ברשות המיסים. על פי כתב האישום, לפני עזיבתו של סער את הארץ, בעקבות מינוי לתפקיד בארצות-הברית, הוא הפגיש את קארשי עם ארז, סגן מנהל מחלקת חקירות תל אביב ברשות המיסים, כדי שקארשי ינצל את קשריו עם מצא ויסייע לארז להתקדם ברשות המיסים, וזאת מתוך ציפייה שארז יפעל עבור קארשי במסגרת מילוי תפקידו. קארשי שוחח עם מצא בעניין קידומו של ארז, ולאחר שמצא נפגש עם ארז לקראת המכרז הצפוי לתפקיד, עדכן קארשי את ארז בהתרשמותו של מצא ממנו, וזאת כדי להבהיר לו את מידת מעורבותו בקידומו ואת מידת השפעתו על מינויו ברשות. הוא אף הבהיר לארז כי ימשיך לפעול למען קידומו סמוך למועד המכרז, וזאת כדי לרתום את מחויבותו של ארז כלפיו.

 

           בגין מעשיו אלה הורשע קארשי בעבירה של שידול עובד ציבור, עמיקם ארז, לבצע מעשה של מרמה והפרת אמונים, לפי סעיף 284 לחוק העונשין ביחד עם סעיף 30 לחוק.

 

8.        הפרשה הרביעית נוגעת למהלכיו של קארשי לגרום למינוי של יוסי כהן, עובד רשות המיסים ומקורבו של קארשי, לתפקיד גובה ראשי במע"מ רמלה, וזאת על פי בקשתו של כהן. המינוי צלח הודות לעזרתו של מצא, אולם קארשי לא הואשם בדבר בנוגע לכך. 

 

9.        הפרשה החמישית נוגעת לפעולות שעשה קארשי לשם קידומו של יוסי שטיינמץ (להלן: שטיינמץ). שטיינמץ, שהיה בקשרי חברות קרובים עם בן גור, פנה לבן גור בראשית שנת 2006 וביקשו לסייע לו בקידומו ובמינויו לתפקיד גובה מכס אשדוד. בן גור מצידו פעל על מנת לרתום את קארשי לקידום המינוי. כך, הוא פנה בידיעת שטיינמץ לקארשי, שעה שהאחרון היה בדרכו לפגישה עם מצא בביתו, וביקש ממנו לשתף עימו פעולה וללחוץ על מצא, כדי שימנה את שטיינמץ לתפקיד. הוא אף הבהיר לקארשי כי קידום זה יסייע לאינטרסים שלו. קארשי נעתר לבקשה לסייע למינוי, על מנת ליצור מחויבות של שטיינמץ כלפיו ומתוך ציפייה שיפעל עבורו במסגרת מילוי תפקידו. במהלך הפגישה עם מצא, ביקש קארשי ממצא לסייע בקידומו של שטיינמץ לתפקיד. על מנת לרצות את קארשי, הציע מצא גם את האפשרות ששטיינמץ ימונה לתפקיד עוזרו לענייני מכס. בהמשך, שוחח קארשי עם שטיינמץ ודיווח לו אודות שיחתו עם מצא. שטיינמץ הדגיש בפני קארשי כי חשוב שיסייע לו להתמנות לתפקיד גובה מכס אשדוד, שכן מדובר בתפקיד בעל עוצמה, בו יוכל לסייע לאינטרסים של קארשי מול הרשות ולפעול עבורו.

 

10.      במקביל לפעולותיהם של קארשי ושל בן גור לקידום שטיינמץ, ביקש קארשי משטיינמץ לסייע לו בשחרור מכולה השייכת לו שעוכבה בתחנת המכס באשדוד. שטיינמץ נעתר לבקשה, טיפל בה באופן אישי והנחה את קארשי כיצד לפעול על מנת לפותרה לשביעות רצונו. שטיינמץ אף הבהיר לקארשי כי מקרה זה ממחיש את החשיבות והכדאיות העסקית, עבור קארשי, בקידומו לתפקיד גובה מכס אשדוד. בתגובה לדבריו, השיב קארשי לשטיינמץ כי עליו להיות בתפקיד הבכיר ביותר במכס אשדוד.

  

           במהלך אוקטובר 2006 עדכן שטיינמץ את קארשי ברצונו להתמנות לתפקיד בכיר אחר. קארשי הבטיח לשטיינמץ כי יסייע למינויו ובמקביל ביקש את סיועו בפתרון בעיה הקשורה בעסקיו מול המכס. בסוף אותו החודש, סייע שטיינמץ לקארשי לשחרר מכולה מהמכס, לשביעות רצונו של קארשי.

 

           בגין מעשיו אלה, הורשע קארשי בביצוע, יחד עם שטיינמץ, של עבירת מרמה והפרת אמונים הפוגעת בציבור, במילוי תפקידו של שטיינמץ, לפי סעיף 284 לחוק העונשין יחד עם סעיף 29 לחוק.

 

11.      הפרשה השישית נוגעת לקשריו של קארשי עם גידי בר זכאי (להלן: בר זכאי), שכיהן בתפקיד בכיר ברשות המסים. קארשי הורשע בכך ששידל את בר זכאי להסתייע בקשריו, כדי להבטיח שתתקבל בוועדה לתכנון ובנייה הראל החלטה בה רצה בר זכאי. כפועל יוצא מכך, נפגש בר זכאי עם קארשי וביקשו לפעול למענו, ביודעו כי קארשי מצפה שהוא מצידו יפעל עבור קארשי במסגרת מילוי תפקידו. כבר במהלך הפגישה ביניהם, התקשר קארשי בנוכחות בר זכאי למי שכיהן כסגן וכממלא מקום ראש המועצה במבשרת ציון, וביקש ממנו להשפיע על יושב ראש הוועדה, כך שתתקבל ההחלטה הרצויה לבר זכאי. למחרת פנה קארשי גם לעסקן פוליטי נוסף המקושר אליו, וביקש ממנו להפעיל את השפעתו על יושב ראש הוועדה. במהלך ישיבתה של הוועדה, קיבל קארשי עדכון מהעסקן הפוליטי, שהודיע לו כי הנושא "טופל" וקארשי עדכן מיד את בר זכאי, שהודה לו. בסופו של דבר נתקבלה בוועדה ההחלטה הרצויה לבר זכאי.

 

12.      על פי כתב האישום, פעל קארשי עבור בר זכאי תוך ציפייה שהאחרון יפעל עבורו במסגרת מילוי תפקידו. ואמנם, קארשי פנה לבר זכאי בבקשה להתערב בהחלטה בתיק מס של מקורבו. קארשי העביר לבר זכאי את נתוני התיק, ואילו בר זכאי פנה לעובדת במשרדו על מנת לברר עימה את מצב הטיפול בתיק, דווח על כך לקארשי ובהמשך ניפגש עימו, בין היתר, במטרה למצוא פתרון למקורבו של קארשי. בהמשך, פנה אל קארשי רו"ח איתן לוי, וסיפר לו כי כנגד אחת מלקוחותיו נערכת חקירה בחשד להעלמת הכנסות. הוא ביקש מקארשי להפעיל את קשריו והשפעתו ברשות המסים על מנת לסייע ללקוחתו. קארשי פנה לבר זכאי בבקשה שיסייע לאותה לקוחה וזה האחרון הביע נכונות לכך. בר זכאי פנה לסגנו בבקשה שיבדוק את הטיפול בתיקה של אותה לקוחה. הוא נפגש עם קארשי, דן עימו בעניין זה ואף אמר לו כי קיימת נכונות מצד רשויות המס לסיים את הטיפול בתיק.

 

           בגין מעשיו אלה הורשע קארשי בעבירה של שידול בר זכאי לביצוע עבירה של מרמה והפרת אמונים לפי סעיף 284 לחוק העונשין ביחד עם סעיף 30 לחוק.

 

13.      בית המשפט המחוזי הרשיע, כאמור, את קארשי, על פי הודאתו, בסעיפי האישום המפורטים. בבואו לגזור את דינו של קארשי, פירט בית המשפט בהרחבה את עדויות האופי שנשמעו לטובתו ואף זקף לזכותו את נטילת האחריות למעשיו הפליליים, שבאה לידי ביטוי בהתפטרותו מתפקידו הציבורי ופרישתו מפעילות ציבורית. כן ציין בית המשפט את פועלו הטוב של קארשי במהלך השנים ואת עזרתו לזולת. בית המשפט יצא מתוך הנחה כי קארשי עצמו לא יזם את הפעילות העבריינית הענפה, שנועדה לקדם את מינויו של מצא לתפקיד מנהל רשות המיסים ואף הניח לטובתו של קארשי כי מצא, כשלעצמו, היה ראוי לתפקיד זה. ואולם, בית המשפט הדגיש את העובדה שקארשי ובן גור קידמו עובדים ברשות, לפי דרישותיהם, מתוך ציפייה – אשר התממשה – כי עובדים אלה ייטיבו עימם במסגרת מילוי תפקידם.

 

           בסופו של יום קבע בית המשפט כי יש להטיל על קארשי עונש מאסר בפועל לריצוי מאחורי סורג ובריח. עם זאת, נפסק כי עונשו של קארשי צריך שיהיה פחות מן העונש שנגזר על מצא, שכן "מצא הוא שיצר במו ידיו את המצב שאפשר לנאשם [קארשי] ולבן גור, שני הגורמים הזרים, לפעול בדרך הפסולה שפעלו בה, תוך מתן דריסת רגל משמעותית בשדרת הניהול של הרשות, במימדים מדהימים. מצא אפשר גם למרבית עובדי הציבור שדינם כבר נגזר, לנצל את האפשרויות וההיכרויות עימם, לפעילות פסולה משל עצמה". לאור האמור – ובהתחשב בעונש המאסר בפועל בן 12 החודשים שנגזר על מצא – גזר בית המשפט על קארשי שבעה חודשי מאסר בפועל ו-12 חודשי מאסר על תנאי.

 

           כאמור, המדינה מזה וקארשי מזה אינם משלימים עם גזר הדין. מכאן הערעורים שלפנינו.

 

הערעורים 

 

14.      המדינה טוענת כי העונש שהושת על קארשי חורג לקולא באופן שאינו הולם את חומרת מעשיו, אינו משיג את מטרות הענישה ואינו מתיישב עם מדיניות הענישה הראויה שהותוותה בפסיקה כלפי פרשות המתאפיינות בנסיבות כה חמורות. במעשיו של קארשי, כך נטען, יש משום השחתה רבתי של הרשות הציבורית, הפוגעת ביסודות הבסיסיים של פעולתה ובפעולות עובדיה, באופן המביא נזק רב ליסודות השלטון ומערער את אמון הציבור בפקידות הבכירה. העונש שהושת, כך נטען, אינו מתיישב עם החומרה היתרה של מעשיו של קארשי בנסיבות פרשה זו – הן בשל סוג העבירות, הן בשל חומרתן והן בשל ריבוין. המדינה מציינת כי קארשי לא התוודה מרצונו על מעשיו החמורים במהלך החקירה במשטרה, אלא בחר לשמור על זכות השתיקה, והודה במעשים רק בסוף פרשת התביעה, לאחר שנשמעו עשרות שיחות בהן הוא נשמע בקולו "בוחש ומשדל, משחית ומשחד". לשיטתה של המדינה יש ליתן משקל מכריע לשיקול בדבר הרתעה כללית, ולהטיל על קארשי עונש מאסר ממושך יותר.

 

15.      קארשי סבור כי העונש שהוטל עליו חמור יתר על המידה. לטענתו, אותם אינטרסים אישיים המיוחסים לו ושאותם הוא ביקש לקדם ברשות המיסים "אינם מפורטים כלל באישום" והמדינה "לא הצביעה... על שום אינטרס אישי מיוחד שהיה [לקארשי] ברשות המיסים שאותו רצה לקדם – מלבד היותו משלם מסים". עוד מציין קארשי כי במרוצת השנים, ועוד זמן רב מאד לפני פרשת רשות המיסים, החל הוא לשמש מוקד עליה לרגל אצל תושבי ירושלים, ואף היה לו חדרון בעירייה ששימש לקבל קהל. קארשי קיבל מאות פניות לעזרה במהלך השנים, כשהתמורה המיידית שלו הייתה, לדבריו, סיפוק, הערכה, יחס, מעמד וגם יצירת קשרים אישיים. קארשי מודה כי מעורבותו בפרשת רשות המיסים הייתה, אמנם, חזקה מדי, אך טוען כי לא הייתה מושחתת. לשיטתו, כמי שהורגל בשתדלנות, הוא לא ראה במעשיו בזמן אמת כל פסול: "החיבורים האישיים והחברתיים" – כך טוען הוא – "נתפסו עד לפרשת רשות המיסים כרע הכרחי של המערכות הפוליטיות ושל ההתנהלות של אנשי ציבור. קיצורי דרך, הכרויות על בסיס טובה אישית או פוליטית נמצאו תמיד בשוליים הנורמטיביים ועד להכרעת הדין בפרשת רשות המיסים – לא נתפסו כפעילות פלילית כלל".

 

16.      קארשי מציין כי הן מצא והן סער זוכו במשפטיהם מן האישום של קבלת שוחד בהקשר הנדון. עוד מדגיש הוא כי בפרשות כולן, פנו אישי הציבור אליו, על מנת שיסייע להם, ולא מדובר היה ביוזמה שלו. קארשי סבור כי יש להביא בחשבון  לעניין זה את עמדת פרקליט המדינה, לפיה החומרה העיקרית בעבירות הנגזרות להפרת אמונים היא על איש הציבור ולא על האזרח. עוד מדגיש הוא את העובדה שבחר להודות בביצוע העבירות בפרשה ונטל אחריות למעשיו, הגם שלטענתו זהו המקרה הראשון שבו התנהלות כזו נתפסה כפלילית והביאה להרשעה בתיק שוחד. זאת ועוד. קארשי השעה עצמו מיידית מכל תפקיד ציבורי, הן במפלגה והן במועצת העיר ירושלים.     

 

17.      לבסוף טוען קארשי כי העונש שנגזר עליו מביא לכך שהוא נושא על גבו את עיקר נטל הענישה. קארשי מציין כי כל שאר המורשעים בפרשה, למעט מצא, נשלחו לעבודות שירות בלבד. בפרט מפנה הוא לבן גור, שהיקף מעורבותו וחומרת העבירות בהן הודה היו, לטענת קארשי, גבוהים לאין שיעור ממעשיו שלו. קארשי ער לנסיבות המקלות בעניינו של בן גור (מחלתו של האחרון), אולם סבור הוא כי בהתחשב בכך שבן גור היה דמות המפתח, שיזם את שתי עבירות השוחד, וכרואה חשבון היה גם בעל האינטרס הכלכלי במינויים – לא ניתן להצדיק את פער הענישה ביניהם.

 

18.      למען שלמות התמונה יצוין כי בהחלטתנו מיום 25.1.2012 קבענו כי פסק הדין בעניינו של קארשי יינתן רק לאחר שיישמעו הערעורים בעניינו של בן גור. ואולם, לאחר שהדיון בעניינו של בן גור נתקיים אך לא נסתיים, ולאחר ששמענו את טענות הצדדים שם, אימצנו את עמדת המדינה שם כי אין מקום לעכב את ההכרעה בערעורים שלפנינו. גם לגוף הדברים הרי שלנוכח ההתפתחויות המייחדות את עניינו של בן גור, אין מקום לקשור בין הפרשות.   

 

19.      לאחר ששקלנו את הטענות בערעורים הגענו למסקנה כי יש לקבל את ערעורה של המדינה ולהחמיר בעונשו של קארשי.

 

           העבירות בהן הורשע קארשי – עבירות של סיוע למתן שוחד ומתן שוחד, אליהן נלוות גם עבירות של מרמה והפרת אמונים – הן עבירות שחיתות חמורות. העבירות בוצעו כחלק מפרשת השחיתות ברשות המיסים, פרשה שתוארה על ידי המדינה, לא בכדי, כ"אחת מפרשות השחיתות השלטונית העגומות שנדונו בבתי המשפט". חשיפתה של פרשה זו – כך מציין ד"ר דורון נבות בספרו שחיתות פוליטית בישראל (המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2012) (להלן: נבות) – הכתה בתדהמה "רבים וטובים שמעורים בעשייה השלטונית בישראל" [כך למשל, מפנה המחבר לדברי מנכ"ל משרד האוצר הפורש, יוסי בכר, שמונה למחליפו של מצא, שהגדיר את הפרשה כ"חלום בלהות" (ידיעות אחרונות, המוסף לשבת, 5.1.2007); לדן מרגלית, שתיאר את הפרשה כ"צונאמי השחיתות" (מעריב, המוסף, 5.1.2007); ויואל מרקוס מצא בה "סימנים של התפרקות והתרופפות השלטון" (הארץ, 17.6.2005) (הציטוטים כפי שהובאו בנבות, 389-388, ה"ש 485)]. המחבר מוסיף ומציין כי:

 

מדובר בפרשה מהחמורות ביותר שהתגלו בישראל. ההתנהלות המתוארת... היא מן הסוג המערער את אושיות השלטון. זו התנהלות הפוגעת בלגיטימיות של המשטר ובתפקוד השוטף שלו. לולא נבלמה בזמן, ייתכן שהפגיעה הייתה בלתי הפיכה. אזכיר את המובן מאליו: מידת שגשוגן של מדינה וחברה היא בין השאר פונקציה של גביית מסים תקינה, הוגנת ונקייה משיקולים זרים. האינטרס הציבורי תלוי בגביית מסים יעילה, אפקטיבית ומעוררת אמון. בלעדי זאת לא ניתן להוציא לפועל את המדיניות הציבורית ולקיים את מוסדות השלטון, ולו מהטעם שלא תהיה הצדקה לבקש מהציבור לשלם מסים או שהגבייה תהיה קלוקלת. 

 

 

20.      ואמנם, למקרא פרשת השחיתות המסועפת שמגולל כתב האישום בו הודה קארשי, השימוש במונחים של "חלום בלהות" "צונאמי" ו"התפרקות והתרופפות השלטון" אינו נראה מוגזם. קארשי מצידו מבקש להפחית ממידת מעורבותו בפרשה: הוא סבור כי יש ליתן משקל – לקולא – לדבר היותו אזרח ולא עובד ציבור; הוא טוען כי היה עסקן פוליטי רב קשרים והשפעה גרידא, אשר לא פעל ממניעים מושחתים;  עוד טוען הוא כי לא הוכח כל אינטרס אישי שלו שביקש לקדם. אין בידינו לקבל דרך זו של הצגת הדברים.

 

           ראשית, לא ירדנו לפשר טענתו של קארשי לפיה המדינה לא הצביעה על מניעים אישיים, שעמדו בבסיס מעשיו. מן העובדות בהן הודה קארשי עולה שורה של מניעים כאלה, ובהם: בקשתו של קארשי משטיינמץ לסייע לו בשחרור מכולה השייכת לו שעוכבה בתחנת המכס אשדוד; בקשתו של קארשי מסער לקדם את מקורבו דוד חן, על אף היותו חסר ניסיון רלבנטי לתפקיד; פניותיו לבר זכאי בבקשה שיתערב בהחלטות שנתקבלו בתיקי מס של מקורבים לקארשי ועוד.  

 

21.      לגופם של דברים, סבורני כי חלקו של קארשי בפרשת השחיתות ברשות המיסים הוא דומיננטי ביותר. קארשי (יחד עם בן גור) פעל מתוך אינטרסים אישיים והצליח לנצל את מעמדו ואת קשריו, באופן שיטתי ובהיקף נרחב, כדי להשיג דריסת רגל ברשות המיסים באופן שהביא להשחתתה. לאחר שתרם למינויו של מצא ו"זרע" את זרעי השחיתות בראש הפירמידה, המשיך קארשי להיות מעורב בהליכי הקידום או הניסיון לקדם את עובדי הרשות שביקרם חפץ: יגאל סער, עמיקם ארז, אבי סימני, יוסי כהן, יוסי שטיינמץ ורונן אלעד. קארשי טוען כי יש לייחס את החומרה העיקרית בעבירות הנדונות לנציגי הציבור ולא לו כאזרח, ואולם דומה כי יש חומרה מיוחדת דווקא בהיותו של קארשי גורם זר וחיצוני לרשות המיסים, שהצליח הודות לקשריו ולכוחו, להשפיע על מינויים מקצועיים משמעותיים, דווקא ברשות החולשת על כיסו של כל אחד ואחד מאזרחי המדינה, ואמורה לפעול משיקולים ענייניים וטהורים.

 

           אין בטענה כי עובדי הציבור הם שבאו לפתחו של קארשי לבקש את סיועו בקידומם כדי לסייע לו. דווקא פניות שיטתיות אלה לקארשי הן הנותנות מה רב היה כוחו, בין השאר הודות לקשריו עם אחותו, וכיצד ידע הוא לנצל כוח זה לרעה, תוך שהוא נוטל בכך חלק דומיננטי בביצוע העבירות. טלו את פרשת מינויו של סער: בית המשפט המחוזי תיאר איך "כבמחזה עוועים, נזקק ראש רשות המיסים של מדינת ישראל לחסדיהם של שני גורמים חיצוניים על מנת שיוכל להיפגש עם הממונה הישיר עליו, שר האוצר, ולצורך כך הוא נכון, בסופם של דברים, לפעול לקידומו של עובד בכיר הכפוף לו, שהשניים חפצו ביקרו וביקשו לרתום את מחויבותו כלפיהם". אכן, קארשי לא הסתפק בהמלצה לראש רשות המיסים למנות את המועמד המועדף עליו (סער), אלא עמד על קיומה של ההתחייבות שניתנה לו גם לאחר שמצא העדיף מקצועית למנות מועמד אחר, והפעיל על מצא לחץ, עד שלא נותר לאחרון אלא להציע לסער כפיצוי מינוי לתפקיד בכיר אחר, המקובל עליו ועל קארשי. עמידתו של קארשי על מחויבותו של מצא למנות דווקא את סער, תוך שהוא מביא לעיכוב מינויים מקצועיים אחרים ברשות, מדגישה יותר מכל כי לא מדובר היה בעסקנות פוליטית גרידא. מעשיו היו בגדר פעילות עבריינית של ממש, שכללה מהלכים כוחניים, מתוכננים ומתוחכמים לשם השגת המטרות שהציבו קארשי ושותפיו לדבר העבירה. במעשיו אלה פעל קארשי כדי להיטיב עם מקורביו, תוך שהוא מתעלם לחלוטין מן האינטרס הציבורי במינויים מקצועיים וכופה את רצונותיו על עובדי הציבור הנתונים למרותו.

 

22.      המאבק על קיומו של שלטון תקין, ההגנה על טוהר השירות הציבורי וקיומו של מנגנון ציבורי שיזכה לאמון הציבור, הוא אחד מהמאבקים החשובים של החברה הישראלית כיום. "כדי להתמודד עם נגע זה ולהרתיע את הרבים" – כך נפסק – "לא די עוד במלל ודברי כיבושין, והגיעה העת לעשות מעשה, על ידי הצגתו של תג מחיר גבוה מזה שהיה נהוג בעבר לצידן של העבירות בתחום זה" (ע"פ 5083/08 בניזרי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, ניתן ביום 24.6.2009). שיקול מרכזי בענישה בגין עבירות אלה הוא השיקול של הרתעת הרבים. במקרה זה משקלן של הנסיבות המחמירות עולה בהרבה על הנסיבות שיש לשקול לקולא, ומן הראוי היה להשית על קארשי עונש חמור יותר, שיהלום את חומרת מעשיו. הייתי מציע לפיכך לחברי לדחות את ערעורו של קארשי, לקבל את ערעורה של המדינה ולהחמיר בעונשו של קארשי. העונש ההולם את מעשיו המתוארים של קארשי, ראוי היה שיהיה חמור במידה משמעותית מזה שנגזר עליו. אלא, שלא בלי התלבטות, החלטנו שאין בידינו להתעלם מן העונש הקל שנגזר על מצא, עונש לגביו כבר העיר בית משפט זה כי הוא מתון במידה המעוררת תהייה (ע"פ 2144/11 מצא נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 20.6.2011)). בנוסף, מביאים אנו בחשבון גם את מנהגנו שלא למצות את הדין במסגרת הערעור.

 

           אשר על כן, אנו מורים כי קארשי ירצה שנים-עשר חודשי מאסר בפועל בניכוי תקופת מעצרו. עונש המאסר על תנאי יוותר בעינו. 

 

                                                                                      המשנה-לנשיאה

 

 

 

השופט ס' ג'ובראן:

 

           אני מצטרף לחוות דעתו של חברי, המשנה לנשיאה א' ריבלין, וכן להערותיו של חברי ע' פוגלמן. אף לטעמי יש לקבל את הערעור ולהחמיר בעונש שהוטל על קארשי.

 

           אכן, כפי שכתב חברי המשנה לנשיאה, קארשי היה מעורב באחת מפרשות השחיתות החמורות ביותר שידעה מדינת ישראל, היא פרשת השחיתות ברשות המסים. במסגרת מעורבותו בפרשה, המתוארת בהרחבה בחוות דעתו של חברי, פעל קארשי בדרכים שונות במטרה לקדם אינטרסים אישיים שלו או של מקרוביו. כך, הורשע קארשי, בין היתר, בעבירות של סיוע למתן שוחד ומתן שוחד. באשר לחומרתן של עבירות אלה כבר נכתב בעניין אחר כי:

 

"מעשה השוחד הינו מעשה חמור מאין כמוהו. יש בו כדי להשחית את מערכת המינהל הציבורי, ולהסיטה לפעול שלא על^-פי קריטריונים ענייניים, לא על^-פי הנורמות הראויות למינהל ציבורי תקין ולא על^-פי חוק. מעשה השוחד משחית את מידות עובדי הציבור ופוגע ברקמה העדינה של מערכת היחסים בין הפרט לבין עובדי הציבור, המושתתת על הגינות, ענייניות, אי^-משוא פנים, שוויון ועוד. הוא נוגס בתשתית המבנה החברתי; הוא פוגע באמון הציבור במינהל שהוא יסוד הכרחי לקיומה של חברה תקינה" (רע"פ 5905/98 רונן נ' מדינת ישראל, פ"ד נג(1) 728, 734 (1999)).

 

           בתוך כך, פעל קארשי על מנת להשפיע על מינויים לתפקידים שונים ברשות, ולקידומם של המקורבים לו. מינויים אלה, שלא נעשו לפי הנהלים הנהוגים בשירות המדינה, אשר הותקנו במטרה להבטיח הליך הוגן ושוויוני, יש בהם כדי לפגוע פגיעה חמורה בטוהר המידות של השירות הציבורי ושל אמון הציבור בו. בהקשר זה של מינויים שנעשים על פי שיקולים זרים ולא על בסיס כישוריו של המועמד, כבר נקבע כי "הגורם והשיקול הקובעים הם כישוריו של המועמד, והפסול שבמינוי פוליטי הוא כאשר 'הקשרים קודמים לכישורים'... 'קדימה' זו פוגעת היא בציפור הנפש של מינהל תקין וטוהר המידות, ויש בה כדי להביא לפגיעה חמורה ברמתו המקצועית של השירות הציבורי ולאימון הציבור בתקינות פעולות המינהל" (בג"ץ 4566/90 דקל נ' שר האוצר, פ"ד מה(1) 28, 34 (1990)).

 

           אשר על כן, המעשים שביצע קארשי הם מעשים חמורים שיש בהם כדי לפגוע בתקינות המינהל. זאת בייחוד כאשר מדובר בגוף מינהלי כרשות המיסים, אשר נודעת חשיבות מוגברת לפעילותו באופן מקצועי, הוגן ושוויוני. לפיכך, מצטרף אני למסקנה כי היה מקום להחמיר בעונש שהוטל עליו באופן משמעותי ביותר, כך שיינתן משקל גדול יותר לשיקולי ההרתעה. אלא, שלנוכח העונש שהוטל על מצא, מקובל עלי העונש שקבע חברי בחוות דעתו.

 

                                                                                      ש ו פ ט

 

 

 

 

השופט ע' פוגלמן:

 

           אני מסכים לחוות דעתו של חברי, המשנה לנשיאה א' ריבלין.

 

           קריאת כתב האישום המתוקן, שעל יסודו הורשע קארשי, מגלה תמונה מסמרת שיער של השחתת מידות באחת היחידות הרגישות ביותר של המינהל הציבורי. אילו היו הדברים עומדים בפני עצמם, היה מקום להחמיר בענישתו של קארשי הרבה מעבר לעונש שאותו החלטנו לגזור עליו בסופו של יום.

 

           דא עקא, שגם להשקפתי, יש ליתן משקל לעונש שנגזר על מצא. בערעורו של מצא על חומרת העונש ציין השופט א' א' לוי כי העונש "מתון עד שאני תוהה אם ניתן בו מענה הולם למטרות הגמול וההרתעה" (ע"פ 2144/11 מצא נ' מדינת ישראל, פסקה 4 (לא פורסם, 20.6.2011)). מצטרף אני לדברים נכוחים אלה. בנסיבות שבהן המדינה לא הגישה ערעור על קולת עונשו של מצא, נותר עונש זה בעינו. כאמור, אף אני סבור כי אין לחרוג בענייננו מהענישה שהוטלה על מצא; מה גם שכידוע, ערכאת הערעור אינה ממצה את מלוא חומרת הדין.

 

          

                                                                                      ש ו פ ט

 

 

         הוחלט כאמור בפסק דינו של המשנה-לנשיאה א' ריבלין.

 

         ניתן היום, כ"ב בשבט התשע"ב (15.2.2012).

 

                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                    

 

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   11084300_P04.doc   גח

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il