עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 3316/12

עו"ד? הצטרף לאינדקס חינם

בבית המשפט העליון

רע"פ 3316/12

לפני:

כבוד השופטת מ' נאור

המבקש:

ירון חרזי

נ ג ד

המשיבה:

מדינת ישראל

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז ב-עפ"ג 32503-01-12 מיום 13.3.2012 שניתן על ידי סגן הנשיא כב' השופט א' טל וכב' השופטות ז' בוסתן ו-ה' עובדיה

בשם המבקש: עו"ד אבי חימי

החלטה

1. לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (סגן הנשיא א' טל והשופטות ז' בוסתן ו-ה' עובדיה) ב-עפ"ג 32503-01-12 מיום 13.3.2012, במסגרתו נדחה ערעורו של המבקש על הרשעתו.

המבקש הורשע על פי הודאתו בבית משפט השלום בכפר סבא (השופטת ד' מרשק-מרום) ב-4 עבירות גניבה וב-3 עבירות של מרמה והפרת אמונים. העבירות בוצעו בעת שהמבקש היה קטין. בית משפט השלום דחה את בקשתו של המבקש להימנע מהרשעתו, וקבע כי נסיבות העבירה אינן מאפשרות ביטול של ההרשעה ללא פגיעה באינטרס הציבורי. כן קבע בית המשפט כי הרשעתו של המבקש לא תפגע בשירותו הצבאי כלוחם, ועל כן בהתאם להלכה הפסוקה יש להותיר את הרשעתו על כנה. על המבקש נגזרו 6 חודשי מאסר על תנאי, 200 שעות של"צ וקנס בסך 2,000 ₪.

בערעורו לבית המשפט המחוזי ביקש המבקש לבטל את הרשעתו, בשל היותו קטין בעת ביצוע העבירות, העובדה שהעבירות נעשו לפני זמן רב, נסיבותיו האישיות ושירותו הצבאי המוצלח. ערעורו נדחה, כאמור, ומכאן הבקשה שבפניי.

2. בקשת רשות הערעור מכוונת אף היא לעניין הרשעתו של המבקש. המבקש טוען כי יש להימנע מהרשעה בעניינו, וכי לצורך שכנוע בית המשפט שאין להרשיעו, עליו להצביע על פי ההלכה הנוהגת על פגיעה תעסוקתית קונקרטית. עם זאת, בשל גילו הצעיר והעובדה שטרם החל בחייו הבוגרים, אין ביכולתו להצביע על פגיעה קונקרטית שכזו, ולכן יש להתאים את ההלכה לקטינים במצבו. שאלת תחולתה של ההלכה בדבר הימנעות מהרשעה על קטינים שאינם מסוגלים להצביע על פגיעה תעסוקתית קונקרטית היא, אם כן, השאלה הכללית המצדיקה מתן רשות ערעור לשיטת המבקש.

3. לא אוכל להיעתר לבקשתו של המבקש. השאלה המועלית במסגרת הבקשה נדונה בעבר בבית משפט זה, ויישום של הלכה קודמת איננו מצדיק מתן רשות ערעור (ראו, לדוגמא: רע"פ 1975/02 ארליך נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 10.3.2002)). וכך נפסק (מפי השופטת (כתוארה אז) ד' ביניש) בשאלה אותה מעורר המבקש:

"אין ספק כי כאשר מדובר בקטין, המשקל שיש ליתן לאינטרסים הרלוונטיים לשאלה אם להרשיעו או שמא להימנע מהרשעתו, והאיזון הפנימי ביניהם שונים מהשיקולים ביחס לנאשם בגיר. הלכה פסוקה היא כי לגבי קטין יינתן משקל-יתר לנסיבותיו האישיות, ובהן גילו של הנאשם, הנזק הצפוי לו בגין ההרשעה, אפשרויות הטיפול בו וסיכויי שיקומו. נסיבותיו האינדיווידואליות של הקטין יקבלו משנה תוקף במסגרת הפעלת שיקול-הדעת בשאלת הרשעתו נוכח האינטרס של הפרט, שהוא גם האינטרס של הכלל, לסייע לקטין לחזור לתפקוד נורמטיבי בחברה בעודו בתחילת דרכו בחיים. בהתאם לכך, כאשר מדובר בקטינים, הרי "...ככלל – הנכונות לסטות מחובת מיצוי הדין ולהימנע מהרשעה תוך הדגשת עניינו של הפרט תהא נדירה פחות" מאשר ביחס לנאשם בגיר (ראו ע"פ 2669/00, בעמ' 691). עם זאת בית-משפט זה כבר פסק כי גם בעניינם של קטינים אין לומר שנקודת המוצא צריכה להיות טיפול ללא הרשעה (דברי השופט מ' חשין ברע"פ 5228/00 פלוני נ' מדינת ישראל). לצד שיקולי הטיפול והשיקום בקטין ונסיבותיו האישיות חייב בית-המשפט להוסיף ולשקול את טיב העבירה וחומרתה, את נסיבות ביצוע העבירה וכן את צורכי ההרתעה, המניעה, הגמול וההגנה על הציבור. בהקשר אחר, אך דומה, ציינתי בעבר כי 'בבחירה בין השיקום לבין ההרתעה או הגמול, עלינו לבחון ככל הניתן את האפשרות לשקם את הקטין העבריין, אך איננו יכולים להתעלם משיקולי ענישה אחרים ובהם ההרתעה או הגמול הנלמדים, בין היתר, מחומרת העבירה. במילים אחרות, שומה עלינו לבחון הן את העבריין הקטין והן את העבירה שביצע' (ראו ע"פ 4890/01 פלוני נ' מדינת ישראל, בעמ' 602)". (ע"פ 9262/03 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(4) 869, 877 (2004)).

היעדר יכולתו של קטין להצביע על פגיעה תעסוקתית קונקרטית יימנה, מטבע הדברים, במניין השיקולים הרחב לעניין הרשעתו של קטין כפי שפורט לעיל. משכך אין בבקשת המבקש כל שאלה כללית חדשה המצדיקה מתן רשות ערעור.

הבקשה נדחית.

ניתנה היום, ט' אייר התשע"ב (1.5.2012).