עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 725/11

 

 

 

 

 

 

 

בשם המבקשת: עו"ד מ' עבדי

 

 

בשם המשיבים: עו"ד ע' חרל"פ

 

 

 

 

 

 

1. המשיבים – קטין (להלן: הנפגע) והוריו – תבעו את המבקשת בגין נזקים שנגרמו לנפגע בתאונת דרכים. בית המשפט המחוזי קבע כי הראיות בתיק יוגשו באמצעות תצהירי עדות ראשית והתיק נקבע לשמיעת ראיות. לאחר שנשמעו כל עדויות עדי התביעה, לרבות עדויות המומחים מטעם בית המשפט, הגישו המשיבים בקשה להבאת עד נוסף – אדם המשמש כאח מוסמך ונותן שירות לחברת קלנטיקה, המספקת שירותים רפואיים לנפגע מטעם קופת החולים (להלן: העד הנוסף). המבקשת מצידה התנגדה לבקשה.

 

 

 

 

בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת ת' שרון נתנאל) קיבל את ההתנגדות בחלקה וקבע כי חלקו העיקרי של התצהיר אותו ביקשו המשיבים להגיש הוא מעין חוות דעת בתחום השיקום, ומשכך אסר על הגשתו. עם זאת, קבע בית המשפט כי אין מניעה להתיר את העדת העד הנוסף לגבי שאר הסעיפים אשר בתצהיר.

 

 

 

 

2. המבקשת אינה משלימה עם החלטה זו. היא שבה ומעלה בפנינו את הטענות ששטחה בפני בית המשפט קמא, וטוענת, בין השאר, כי משהוחלט על ניהול המשפט "בקלפים פתוחים" מן הראוי היה שלא לאפשר הגשת תצהיר נוסף בשלב מתקדם של הדיון, לאחר שכבר נחשף קו הגנתה. המשיבים מצידם סומכים ידיהם על החלטת בית המשפט קמא, וטוענים כי ביקשו מלכתחילה להציג בפני בית המשפט עדות אותנטית של אח שמעורב בפרטי המקרה, אך אף לא אחד מן המטפלים נאות ליתן עדות בבית המשפט. רק בשלב בו הוגשה בקשתם, כך לטענתם, עלה בידיהם לקבל את הסכמת העד הנוסף ליתן את התצהיר הנדון, אשר בא להדגיש את מורכבות הטיפול בנפגע, בשל מצבו הקשה והחריג. עוד טוענים המשיבים כי מדובר בהחלטה הנופלת בגדר סעיף 1 ס"ק (5)-(6) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), תשס"ט-2009 (להלן: צו בתי המשפט). המבקשת בתגובתה טוענת כי ההחלטה להתיר עדותו של עד נוסף בשלב זה של הדיון אינה נופלת בגדרי הצו, שכן אין המדובר בהחלטה דיונית גרידא, אלא מדובר בהחלטה מהותית מבחינת סדר הבאת הראיות, המשפיעה על זכותה כנתבעת שלא יוגשו ראיות נוספות מטעם התביעה.

 

 

 

 

3. לאחר ששקלתי היטב את טענות הצדדים בבקשה, בתשובה ובתגובה לתשובה, הגעתי למסקנה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות. לכאורה, נראה שיש ממש בטענה כי החלטת בית המשפט קמא להתיר את הזמנת העד הנוסף נופלת בגדר סעיף 1(5) לצו בתי המשפט, לפיו לא תינתן רשות לערער על החלטה בעניין "הזמנת עדים", שהרי ביחס לכל החלטה להזמין עד כזה או אחר ניתן לטעון כי היא החלטה מהותית, המשפיעה באופן ממשי על זכויות הצדדים להליך. ודוק: מחוקק המשנה מצא לראוי להבחין בסעיף 1(5) לצו בין החלטה בעניין הזמנת עדים לבין החלטה על דחיית בקשה לזמן עד, תוך שנקבע שעל החלטה שלא לזמן עד ניתן לבקש רשות ערעור.

 

 

 

 

יחד עם זאת, ובהתחשב בכך שההחלטה הנדונה נתקבלה בשלב מתקדם של הדיון, בחנתי גם את ההחלטה לגופה, ושוכנעתי כי לא קמה כל עילה להתערב בה. בית המשפט קמא שקל היטב את טענות הצדדים, עמד על כך שמן הראוי היה להגיש את התצהיר ביחד עם שאר תצהירי המשיבים-התובעים, אולם מצא כי אין בהגשה המאוחרת של התצהיר משום סיבה מספקת לשלול מהמשיבים את האפשרות להעיד את העד הנוסף. המדובר בהחלטה דיונית, הנתונה לשיקול דעתה של הערכאה המבררת ובית המשפט שלערעור ימעט להתערב בהחלטות מסוג זה, קל וחומר במקרה דנן – בו בחן בית המשפט קמא בקפידה את התצהיר הנדון על סעיפיו, והתיר להגיש רק חלק ממנו.

 

 

 

 

אשר על כן בקשת רשות הערעור נדחית. המבקשת תשא בהוצאות המשיבים בסך 10,000 ש"ח.

 

 

 

 

ניתנה היום, ד' באייר התשע"א (8.5.2011).

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

_________________________

 

 

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11007250_P03.doc גח

 

 

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il