עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 5819/11

מקרים נפוצים ביותר בתביעות רשלנות רפואית הם איחור באבחון התקף לב או אירוע מוחי.

התקף לב כוונתנו למקרים בהם המטופל התלונן על מיחושים אך החמיצו את הטיפול בזמן ועקב כך נגרם התקף לב חמור. אירוע מוחי כוונתנו למקרים בהם מטופל התלונן על כאבי ראש, אבל החמיצו את הטיפול המיידי שהיה יכול להיגרמר במצב של אירוע מוחי קל בלבד. איור מוחי או התקף לב הם גם בין הגורמים העיקריים לתמותה בקרב הציבור.

בבית המשפט העליון

בש"פ 5819/11

בפני:

כבוד השופט א' א' לוי

המבקש:

פלוני

נ ג ד

המשיבה:

מדינת ישראל

בקשת רשות ערר על החלטתו של בית-המשפט המחוזי מרכז בעמ"י 14709-08-11 שניתנה ביום 9.8.11 על-ידי כב' השופטת ל' ברודי

בשם המבקש: עו"ד עדי קידר

החלטה

1. זוהי בקשת רשות לערור על החלטת בית-המשפט המחוזי מרכז (השופטת ליאורה ברודי), בגדרה נדחה ערר על החלטתו של בית-משפט השלום בפתח-תקווה.

2. המבקש חשוד בהצתת כלי רכב, ומסיבה זו הוצא נגדו צו הרחקה מנהלי מאזור מגוריו על-ידי אלוף הפיקוד. המבקש נעצר ונחקר בקשר לחשד זה, ובשל חשש למסוכנות ולשיבוש הליכי חקירה, הגישה המשיבה בקשה להארכת מעצרו בשבעה ימים. בית-משפט השלום קיבל את הבקשה באופן חלקי, והאריך את מעצרו בחמישה ימים (עד ליום 12.8.11). בית-המשפט קבע לאחר עיון בחומר בחקירה, כי "קיימת תשתית ראייתית הקושרת את [המבקש] לאירועים המיוחסים לו" (עמ' 4 להחלטת בית-משפט השלום). בית-המשפט הוסיף, כי לאור השלב בו מצויה החקירה, קיים חשש ממשי שהמבקש ישבש הליכים אם ישוחרר. על החלטה זו הגיש המבקש ערר לבית-משפט המחוזי, שם טען כי חומר החקירה דל ואינו מספיק לבסס עילת מעצר. הוא הוסיף, כי נוכח העובדה שהחומר העומד בבסיס החשדות נגדו שימש להוצאת צו הרחקה מנהלי, אין הוא יכול לשמש בנוסף עילה להארכת מעצרו. בית-המשפט המחוזי דחה את הערר, ומכאן הבקשה שבפני בה שב המבקש על הטענות שהעלה בפני ערכאות קמא.

3. דינה של הבקשה להידחות. טענותיו של המבקש עוסקות בנסיבותיו הספציפיות והפרטניות של מקרה זה, ואינן מעלות כל שאלה בעלת חשיבות כללית או עקרונית, ועל כן אין בהן כדי להצדיק קיומו של ערר שני (בש"פ 5092/11 צ'צ'לינצ'קי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 10.7.11)). גם לגופה דינה של הבקשה להידחות. השימוש בצו הרחקה מנהלי אינו שולל מעצר בהליך פלילי, אף אם התשתית הראייתית שעמדה בבסיס שתי ההחלטות זהה. עסקינן בכלים נורמטיביים שונים, כאשר צו ההרחקה צופה בעיקר פני עתיד, בעוד שהמעצר הפלילי מטרתו לאפשר לרשויות להתחקות אחר מבצעיהן של עבירות במטרה להעמידם לדין.

גם בטענת השיהוי לא מצאתי ממש. אכן, ייתכנו מצבים בהם פער הזמנים בין מועד הוצאת צו המעצר ועד ליום מימושו יוכל להצביע על העדר מסוכנות, אולם אין הדבר ישים למקרה הנוכחי. גם את טענתו של המבקש כאילו אין די בחומר המודיעיני כדי להצדיק את מעצרו, לא נותר לי אלא לדחות. סעיף 15(ו) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996, קובע כי "לשם החלטותיו בבקשת מעצר, רשאי השופט להיזקק לראיות אף אם אינן קבילות במשפט". בית-משפט השלום ולאחריו בית-המשפט המחוזי מצאו את הראיות שהוצגו בפניהם מספיקות כדי לבסס את החשד כנגד המבקש, ולא מצאתי עילה לשנות מהחלטה זו.

אי-לכך, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, י' באב התשע"א (10.8.2011).