עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 3069/11

עו"ד? הצטרף לאינדקס חינם

בבית המשפט העליון

בש"פ 3069/11

בפני:

כבוד השופטת ע' ארבל

העורר:

נאזם אבו סלים

נ ג ד

המשיבה:

מדינת ישראל

בקשת רשות ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 14.4.11 בעמ"ת 2371-04-11 שניתנה על ידי כבוד סגן הנשיא י' כהן

בשם העורר: עו"ד ר' מסאלחה

החלטה

לפניי בקשת רשות לערור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט י' כהן) מיום 14.4.11, שדחה את ערר המבקש על החלטת בית משפט השלום, אשר דחה את בקשת המבקש לעיון מחדש בהחלטתו בדבר תנאי שחרורו לחלופת מעצר.

1. נגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של הסתה לאלימות וטרור ותמיכה בארגון טרור. על פי עובדות כתב האישום, המבקש, בהיותו אימאם במסגד בנצרת, יסד גוף במטרה להפיץ את משנתו, אשר הינה בגדר הסתה לאלימות ולטרור ותמיכה בארגון טרור. בין השאר, יזם המבקש אתר אינטרנט להפצת משנתו, הזהה בתכניה להשקפת העולם של הג'יהאד העולמי, שארגון אל-קעידה, שהוא ארגון טרור מוכרז, הוא חיל החלוץ שלה.

2. עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצרו של המבקש עד תום ההליכים. בית משפט השלום (כב' השופטת י' שיטרית) קבע כי קיימות ראיות לכאורה ועילת מעצר בעניינו של המבקש, אולם סבר כי ניתן לאיין את מסוכנותו בחלופת מעצר - מעצר בית מלא בבית גיסו בכפר יפיע בפיקוחם של שני ערבים, ותנאים מגבילים נוספים, ובהם איסור לצאת מהבית ולהיוותר בגפו, איסור ליצור קשר עם מי מהמעורבים בפרשה ואיסור גישה לאינטרנט או לכל אמצעי תקשורת אחר לשם הפצת משנתו.

3. המשיבה עררה על החלטה זו לבית המשפט המחוזי (כב' השופט ד' אטרש), אשר בהסכמת הצדדים, הותיר את החלטת השחרור לחלופת המעצר על כנה, אך החמיר בתנאי השחרור, כך שבנוסף לתנאים שלעיל, יוגדל סכום הערבות שנקבע לערבים; המבקש ינותק באופן מוחלט מכל אמצעי אינטרנט או מדיה שבאמצעותו יוכל להפיץ את משנתו; ייאסרו עליו ביצועם של פרסומים נוספים ומפגשים עם פעילים; ויוגבל מספר מבקריו במקום החלופה עד 5 מבקרים בכל פעם. יצוין כי בית המשפט לא ראה צורך בהוספת שני תנאים מגבילים נוספים שביקשה המשיבה להוסיף לתנאי השחרור החדשים.

4. ערר שהגיש המבקש לבית המשפט המחוזי על החלטה זו נמחק. המבקש קיבל את המלצת בית המשפט לחזור בו מהערר תוך שהוא שומר לעצמו את הזכות להגיש בקשה לעיון חוזר בתוך 30 יום. בקשה כזו אכן הוגשה לבית משפט השלום (כב' השופטת י' שיטרית), ובה עתר המבקש לאפשר לו לחזור להתגורר בביתו שבנצרת ולצאת לעבוד. בית משפט השלום דחה את הבקשה מאחר שמצא כי לא חלף זמן ניכר מאז החלטת שחרורו של המבקש, ישנו צפי ראוי לשמיעת הראיות בעניינו, ובשים לב למהות המעשים הלכאוריים המיוחסים למבקש, למסוכנות העולה מהם, כמו גם להשלכות שעלולות להיות לחזרתו לביתו שבנצרת.

5. על החלטה זו הגיש המבקש ערר לבית המשפט המחוזי (כב' השופט י' כהן). בית המשפט המחוזי דחה את הערר בקובעו כי היעתרות לערר משמעה החזרת המבקש למעגל בו עלולה להימצא אוזן קשבת למשנתו, ועל כן לא ניתן לסכל את מסוכנותו באמצעות ההקלה המתבקשת בתנאים. כמו כן, נקבע כי התנאים המגבילים שהוטלו על המבקש הינם ראויים ומידתיים, זאת גם בהתחשב בחלוף הזמן מאז החלטת השחרור ובהתחשב בזמן שעוד נדרש לסיום ההליכים נגדו.

6. כנגד החלטת בית המשפט המחוזי מופנית בקשת הרשות לערור שלפניי. בקשה זו הוגשה לפי סעיף 53(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק מעצרים), אשר תוקן ביום 27.3.11 (חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) (תיקון מס' 8), התשע"א-2010 (להלן: התיקון לחוק או התיקון)). לפי התיקון, על החלטה בערר לפי סעיף 53(א) לחוק המעצרים אין זכות ערר, אולם ניתן להגיש בקשת רשות לערור לבית המשפט העליון.

7. ב"כ המבקש טוען כי קיימת הצדקה לעיין מחדש בהחלטת בית משפט השלום בנוגע לתנאי השחרור של המבקש ולהקל בהם, כך שתבוטל הרחקתו מביתו שבנצרת ויתאפשר לו לצאת לעבודה. את בקשתו הוא נועץ בכך שחלף זמן רב מאז ניתנה ההחלטה בעניינו ועוד צפוי פרק זמן ארוך עד לתום המשפט. בנוסף, צוינו נסיבותיו האישיות של המבקש, שהינו נשוי ואב לילדים, המטפל באמו החולנית, ועול הדאגה ופרנסת בתי משפחתו רובץ עליו באורח בלעדי.

8. ב"כ המשיבה טוענת כי הבקשה אינה מצדיקה מתן רשות לערור היות שהיא מתמקדת בעניינו הפרטי של המבקש, ומכאן שאינה עומדת במבחני הפסיקה שנקבעו בעקבות התיקון לחוק. לפיכך יש לדחות את הבקשה על הסף. הוטעם כי המבקש משוחרר בתנאים מגבילים, אשר נקבעו בהסכמת הצדדים בהחלטת כב' השופט אטרש בבית המשפט המחוזי.

9. דין הבקשה להידחות על הסף, זאת אף מבלי שיתקיים דיון בעניינה בנוכחות הצדדים (סעיף 53(א1)(2) לחוק המעצרים). ככלל, כאשר מדובר ב"גלגול שלישי", קרי השגה על החלטה שכבר הובאה לפתחה של ערכאת ערעור, גובר משקלם היחסי של שיקולי סופיות ההליך והיעילות והם ייסוגו רק מקום בו חורגת השאלה שבמחלוקת מעניינם הפרטי של הצדדים נוכח חשיבותה העקרונית (בר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982). להלן: הלכת חניון חיפה). אמות-מידה אלה, המיושמות בבקשות רשות ערעור, אומצו גם בהליכים פליליים (למשל: רע"פ 4199/10 אוחיון נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 13.7.10)) ולאחרונה הוחלו גם בבקשות רשות לערור לפי סעיף 53 לחוק המעצרים (בש"פ 2786/11 ג'ריס נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 17.4.11). להלן: עניין ג'ריס). לצד זאת, כפי שפירטתי בעניין ג'ריס, יישומה של הלכת חניון חיפה לא יהא אוטומטי בבקשות רשות לערור. במקרים בהם נוכח בית המשפט שמתקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות דיון בפני ערכאה שלישית, גם בלא שהתקיימו הדרישות לפי הלכת חניון חיפה, יהא נכון לגלות גמישות רבה יותר ביחס לאפשרות ליתן רשות ערעור.

המקרה דנן אינו נמנה על המקרים בהם מתקיימות נסיבות מיוחדות כאמור. הבקשה שלפניי אינה מכילה כל נימוק שיש בו ללמד על שאלה שחשיבותה חורגת מעניינו הפרטי של המבקש. מעבר לדרוש, אף לגופו של עניין לא מצאתי הצדקה להתערב בהחלטותיהן המנומקות והמפורטות של שתי הערכאות דלמטה, אשר דנו בטענות שהעלה המבקש בבקשה שלפניי. כשם שקבעו בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי, אף אני התרשמתי כי לא חל שינוי נסיבות המצדיק הקלה בתנאים המגבילים, להם הסכים ב"כ המבקש. גם חלוף הזמן אין בו, בשלב זה, כדי להצדיק את חזרתו של המבקש לעיר נצרת, שם שוהה קהל שומעיו, ולאפשר לו לחפש עבודה, בשים לב למאמץ שנעשה לקביעת מועדים רצופים לשמיעת הראיות בהליך העיקרי, כפי שעולה מההחלטות דלמטה.

הבקשה, אפוא, נדחית.

ניתנה היום, ח' באייר תשע"א (12.5.11).