עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 5021/11

עו"ד? הצטרף לאינדקס חינם

מידע חשוב לחולי מלנומה, לימפומה , קרצינומה ועוד

בבית המשפט העליון

עע"ם 5021/11

בפני:

כבוד השופט ס' ג'ובראן

המבקשת:

שופרסל בע"מ

נ ג ד

המשיבות:

1. המועצה המקומית כפר תבור

2. רבוע כחול נדל"ן בע"מ

בקשה לסעד זמני בערעור

בשם המבקשת:

עו"ד רנאטו יאראק; עו"ד רמי אליהו

בשם המשיבה 1:

עו"ד חיים גורן; עו"ד מיסא שחברי

בשם המשיבה 2:

עו"ד תמי אבשלום; עו"ד שירלי פורר

החלטה

בקשה לסעד זמני בערעור שהגישה המבקשת למנוע מהמשיבות מלהתקשר בהסכם על פי מכרז בו הוכרזה המשיבה 2 (להלן: המשיבה) כזוכה.

עניינה של בקשה זו הינה במכרז שפרסמה המשיבה 1 (להלן: המועצה) לרכישת נכס בשטח המועצה המקומית המשמש כמרכול במבנה מסחר ומשרדים (להלן: המכרז). המבקשת מחזיקה בנכס, בשכירות, מאז שנת 2001, מכוח חוזה שכירות תלת שנתי מתחדש, אשר הוארך, בטרם פורסם המכרז, עד לשנת 2013. בחודש פברואר 2011 פרסמה המועצה את המכרז, וביום 16.3.2011 החליטה ועדת המכרזים של המועצה כי המשיבה היא הזוכה בו. כנגד החלטה זו הגישה המבקשת עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים בנצרת, במסגרתה טענה כי הצעתה של המשיבה פסולה, שכן להצעה צורף כתב ערבות בנקאית בשיעור העולה על השיעור הקבוע במכרז.

ביום 2.6.2011 דחה בית המשפט לעניינים מנהליים (כבוד השופט ב' ארבל) את העתירה, בקובעו כי אין מקום להתערב בהחלטת המועצה. בית המשפט קבע, כי אמנם פגם בערבות הינו בדרך כלל פגם מהותי המוביל לפסילת ההצעה, אך כאשר הפגם הינו ערבות הגבוהה מן הנדרש, יש לקבוע בכל מקרה לגופו האם נפגע עיקרון השוויון. במקרה זה, קבע בית המשפט, כי החשש להשגת יתרון של מתמודד אחד על פני חבריו, בשל הצגת ערבות גבוהה יותר, אינו מתקיים, שכן הצעתה של המשיבה הייתה גבוהה יותר מיתר ההצעות. עוד קבע בית המשפט, כי הסברה של המשיבה, בדבר הגשת ערבות גבוהה מן הנדרש, סביר בעיניו. עוד קבע בית המשפט, כי מדובר בחריגה בסכום נמוך, ביחס לסכום ההצעות שהוצעו במכרז. לבסוף, קבע בית המשפט, כי התנהלותה של המבקשת לאחר הגשת ההצעות ובטרם הודע על הזוכה במכרז נגועה בחוסר תום לב.

על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים הגישה המבקשת ערעור לבית משפט זה (עע"ם 5021/11), במסגרתו הגישה בקשה לסעד זמני, היא הבקשה שלפניי.

בבקשתה, טוענת המבקשת כי סיכויי הערעור שהגישה טובים, שכן בפסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים נפלו, לטענתה, שגיאות משפטיות יסודיות. עוד טוענת המבקשת, כי מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובתה כיוון שאם יימכר הנכס למשיבה, יוכל להיווצר מעשה עשוי, העלול לייתר את הערעור, שכן המשיבה כבר הודיעה כי היא תראה עצמה חופשית למכור את הנכס לצדדים שלישיים. בהקשר זה, טוענת המבקשת, כי הנזק שייגרם לה במידה ולא יינתן הסעד הזמני בערעור אינו רק נזק כספי, אלא גם נזק שמתבטא, בין היתר, בפיטורים של עובדיה. לבסוף, טוענת המבקשת, כי ממילא לא תוכל המשיבה להפעיל מרכול בנכס עד לשנת 2013, שכן הנכס המדובר מושכר לה עד לשנה זו.

מנגד, טוענת המשיבה כי יש לדחות את הבקשה, שכן היא אינה עומדת בתנאים המחמירים שנקבעו לצורך מתן סעד זמני בערעור. ראשית, טוענת המשיבה, כי סיכויי הערעור קלושים, שכן פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים מנומק ומוצדק. שנית, טוענת המשיבה, כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה. בהקשר זה טוענת המשיבה, בין היתר, כי המבקשת אינה הבעלים של הנכס, אלא רק שוכרת, ולא ייגרם לה נזק קנייני במידה והנכס יימכר. עוד טוענת המשיבה, כי בלאו הכי לא תזכה העותרת במכרז, אף אם תיפסל הצעתה שלה, שכן היא נהגה בחוסר תום לב בניסיונה להשפיע על תוצאות המכרז. עוד טוענת המשיבה, שמדובר בנכס עסקי, ולכן לא ייגרם למבקשת נזק בלתי הפיך אלא נזק הניתן לפיצוי כספי. עוד טוענת המשיבה, כי למבקשת זכות לשכור את הנכס עד לשנת 2013, והנכס נמכר בכפוף לזכות זו, ולכן אין כל דחיפות במתן צו ביניים, בפרט בכל הנוגע לחשש מפיטורי עובדים. בהקשר זה מבהירה המשיבה, כי אין בכוונתה למכור את הנכס לצד שלישי. לבסוף, טוענת המשיבה, כי קבלת הבקשה לסעד זמני תסב לה נזק כלכלי קשה, מעבר לפגיעה המיידית בזכותה לממש את זכייתה כדין.

המועצה, בתשובתה, טוענת אף היא כי סיכויי הערעור קלושים שכן פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים הינו מנומק, נכון וצודק. עוד טוענת המועצה כי מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקשת, שכן לא ייגרם לה נזק בלתי הפיך. לעומת זאת, טוענת המועצה, כי עיכוב ההתקשרות עם המשיבה יגרום למשיבה ולתושבי הכפר נזק בלתי הפיך כתוצאה מעיכוב קבלת התמורה בגין מכירת הנכס, אשר מיועדת להקמת בריכת שחייה.

לאחר שעיינתי בבקשה לעיכוב ביצוע, בתגובותיהן של המשיבה והמועצה, בכתב הערעור וכן בפסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות.

השיקולים במתן סעד זמני בערעור על פסק דין בעתירה מינהלית דומים לשיקולים הנשקלים במסגרת מתן עיכוב ביצוע במסגרת ערעור אזרחי, לפיהם הכלל הרחב הינו כי הגשת הערעור לא תעכב את ביצוע פסק הדין עליו מערערים. לפיכך, נקבע בפסיקה כי על מבקש הסעד להראות כי סיכוייו להצליח בערעור טובים וכי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתו (ראו עע"מ 8759/06 רג'א נ' הוועדה מהקומית לתכנון ובניה – גבעת אלוני (לא פורסם, 13.11.2006)). עוד נקבע, כי השיקול החשוב מבין שני שיקולים אלה הוא מבחן "מאזן הנוחות" (בר"ם 2139/06 מר ושות' (1982) בע"מ נ' משרד התשתיות הלאומיות (לא פורסם, 6.4.2006). עוד יצוין כי התנאים למתן סעד זמני במסגרת הערעור מחמירים מאלו שמובאים בחשבון על ידי הערכאה הדיונית. (ראו למשל בר"ם 2577/06 אריאלי נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה "זמורה" (לא פורסם, 17.5.2006)).

בענייננו, הגעתי למסקנה כי אין צורך לנקוט בעמדה בנוגע לסיכויי הערעור מאחר ומאזן הנוחות אינו נוטה בבירור לטובת המבקשת. לא שוכנעתי, כי למבקשת ייגרם נזק בלתי הפיך, במידה ובקשתה תידחה. זאת, הן כיוון שמדובר בנכס מסחרי ולא בבית מגורים, הן כיוון שתוכל להמשיך ולשכור את הנכס עד 2013 גם במידה ויימכר, והן לנוכח הצהרתה של המשיבה בתגובתה, כי לא תמכור את הנכס לצד שלישי. לעומת זאת, יש להתחשב באינטרס הציבורי, המחייב את המשך ההתקשרות במכרז.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

המבקשת תישא בשכר טרחת עורך דינם של המשיבות בסכום של 2,500 ש"ח לכל אחת.

ניתנה היום, ט"ז בתמוז התשע"א (18.7.2011).