עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 9019/11

עו"ד? הצטרף לאינדקס חינם

בבית המשפט העליון

רע"א 9019/11

לפני:

כבוד השופט י' דנציגר

המבקשים:

1. לה פרומנד טיילת בע"מ

2. טיילת הים התיכון

נ ג ד

המשיבים:

1. שקד נתנאל

2. שקד בלהה

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז מיום 9.11.2011 בע"א 41184-03-11 שניתנה על ידי כבוד סגן הנשיאה השופט א' שילה

בשם המבקשים: עו"ד א' אורטל

החלטה

לפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז (סגן הנשיאה השופט א' שילה) בע"א 41184-03-11 מיום 9.11.2011, בה נדחתה בקשה לביטול פסק דין שניתן באותו הליך ביום 7.11.2011 (להלן: ההחלטה בבקשה לביטול פסק הדין ו-פסק הדין, בהתאמה), אשר דחה את ערעור המבקשות על פסק דינו של בית משפט השלום בנתניה (השופטת ס' קולנדר-אברמוביץ) בת"א 10654/06 מיום 6.2.2011, בו נדחתה תביעת המבקשת 1.

1. ברקע לבקשת רשות הערעור עומדת תביעה שהגישה המבקשת 1 לבית משפט השלום נגד המשיבים בטענה שלא שילמו דמי ניהול בעבור דירתם, ותביעה שכנגד שהגישו המשיבים נגד המבקשות שתיהן בגין ירידת ערך דירתם. התביעות נדחו ברובן בפסק דינו של בית משפט השלום. המבקשות, שלא השלימו עם התוצאה, הגישו ערעור לבית המשפט המחוזי. ביום 30.6.2011 הורתה נשיאת בית המשפט המחוזי מרכז, השופטת ה' גרסטל, על קביעת מועד לשמיעת הערעור, שנדחה לאחר מכן ליום 10.11.2011; עוד נקבע באותה החלטה "כי עיקרי טיעון ותיקי מוצגים יוגשו במועדים הקבועים בתקנות להגשת עיקרי הטיעון", קרי על המבקשות היה להגיש עיקרי טיעון מטעמן עד 14 ימים לפני מועד הדיון [בהתאם לתקנה 446(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984].

2. המבקשות לא הגישו עיקרי טיעון מטעמן וביום 7.11.2011, לבקשת המשיבים, דחה בית המשפט המחוזי את הערעור. למחרת היום, ביום 8.11.2011, הגישו המבקשות בקשה לביטול פסק הדין שנתמכה בתצהיר מנהל המבקשת 1. במסגרת הבקשה טענו המבקשות כי אך בשל טעות שאירעה במשרדו של בא כוחן, שסבר כי הוגשה בקשה לדחיית מועד דיון, נמנעה הגשת עיקרי הטיעון במועד. עוד נטען בבקשה כי סיכויי ההצלחה בערעור טובים, ועליהם ניתן ללמוד מהערת בית המשפט המחוזי בדיון המקדמי שנערך לפני השופטת ו' מרוז ביום 28.6.2011, ולפיה יש מקום לשקול הסדר שלפיו ישלמו המשיבים למבקשות סכום נכבד.

3. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה לביטול פסק דין. במישור העובדתי, קבע בית המשפט המחוזי כי אין בידי המבקשות נימוק ראוי ומבוסס לאי הגשת עיקרי הטיעון. ראשית, קבע בית המשפט המחוזי כי הבקשה אינה מפורטת וחסרת תשתית עובדתית באשר לטעות הנזכרת בה. בהקשר זה הדגיש בית המשפט המחוזי כי הבקשה נתמכה בתצהיר של מנהל המבקשת 1, כאשר צריכה הייתה להיתמך בתצהיר של עורך הדין שבמשרדו אירעה לפי הטענה אותה טעות. עוד נקבע כי אין בבקשה הסבר כלשהו כיצד נודע לבא כוח המבקשות על כך שלא הוגשה בקשה לדחיית מועד דיון, ומדוע פנה למשיבים לצורך הסכמה לדחיית מועד הדיון אך ביום 7.11.2011, שלושה ימים לפני מועד הדיון, פנייה שרק בעקבותיה נודע לו על פסק הדין, כך לטענתו. כמו-כן נקבע כי אין כל הסבר בבקשה לאי הגשתם של עיקרי הטיעון 10 ימים קודם לכן. באשר לסיכויי הערעור, קבע בית המשפט המחוזי כי בבקשתן לא טענו המבקשות באשר לסיכויי הערעור, וממילא עיון בכתב הערעור אינו יכול להוביל למסקנה כי סיכוייו טובים. עם זאת, קיבל בית המשפט המחוזי את ההשגה בדבר העילה לסגירת התיק, והורה על תיקון פסק הדין כך שיאמר בו כי הערעור "נמחק" ולא "נדחה".

4. מכאן בקשת רשות הערעור שלפני, במסגרתה טוענות המבקשות כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר הפעיל סנקציה כה קשה של דחייה על הסף אך בשל טעות משרדית שהוסברה כדבעי. עוד טוענות המבקשות כי שגה בית המשפט המחוזי שלא ביקש תגובתן בטרם הורה על דחיית הערעור. כמו-כן טוענות המבקשות, בניגוד לקביעתו של בית המשפט המחוזי, כי בבקשה פירוט מספק בדבר נסיבות קרות הטעות. באשר לסיכויי הערעור מפרטות המבקשות את טענותיהן המרכזיות בערעור, טוענות כי שגה בית המשפט בקביעתו לפיה הן לא טענו לעניין זה ואף חוזרות על טענתן, לפיה מהדיון המקדמי שהתקיים לפני השופטת ו' מרוז ניתן ללמוד על סיכוייו הטובים של הערעור.

5. דין הבקשה להידחות אף מבלי להיזקק לתגובת המשיבים. כידוע, כלל הוא שרשות ערעור בגלגול שלישי תינתן במשורה אך באותם מקרים המעוררים שאלה עקרונית או משפטית החורגת מגדר עניינם הפרטי של הצדדים לסכסוך או כאשר נדרשת התערבות מטעמי צדק בשל החשש לגרימת עיוות דין [ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 633-632 (מהדורה עשירית, 2009); משה קשת הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי כרך ב' 1273-1271 (מהדורה חמש עשרה, 2007)]. הבקשה דנן, היא פרטנית ונוגעת לנסיבותיו הספציפיות של המקרה שבנדון ואין היא מעלה כל שאלה עקרונית או ציבורית. כמו-כן, בנסיבות המקרה המתוארות, כאשר ניתן מענה הולם לטענות המבקשות בהחלטת בית המשפט בבקשה לביטול פסק דין, אף אין לומר כי קיים חשש לעיוות דין. משכך, אין הבקשה מתאימה להתברר בגלגול שלישי.

6. למעלה מן הדרוש אציין כי דין הבקשה להידחות אף לגופה. אמנם, ככלל, ראוי כי בית המשפט יעדיף סנקציה פוגענית פחות מדחיית הערעור או מחיקתו [לתחולת עקרון המידתיות לעניין הסנקציה בגין אי-התייצבות לדיון, ראו: רע"א 6983/02 סוכנות ימית ישראלית סקנדינבית בע"מ נ' Malmed Maritime Ltd., פ"ד נו(6) 827, 830 (2002)]. ואולם, באותן נסיבות בהן מתברר כי מחדלו של בעל דין עולה כדי זלזול בבית המשפט ובמתדיינים האחרים, אף אם אין מדובר בזלזול במתכוון, אין מניעה לעשות שימוש בסמכות למחוק את הערעור. במקרה דנן, המבקשות לא סיפקו סיבה מניחה את הדעת מדוע נמנעו מלהגיש את עיקרי הטיעון ומדוע נזכרו, כך לפתע, לבקש ארכה שלושה ימים לפני מועד הדיון שנקבע. יתר על כן, כאמור בהחלטה בבקשה לביטול פסק דין, ממילא לא תמכו המבקשות את טענותיהן בתצהיר של האדם שעשה את אותה טעות, ודי היה בכך כדי להצדיק דחיית בקשתן. לבסוף, באשר לטענת המבקשות כי ניתן ללמוד על סיכויי הערעור הטובים מההליך שהתקיים לפני השופטת ו' מרוז; הרי שאף אם הציע בית המשפט בדיון המקדמי מתווה של פשרה, לא ניתן להקיש מכך באשר לסיכויי הערעור, זאת בשל טבעו של הליך מקדמי ולאור טיבה של פשרה [ראו והשוו: רע"א 287/88 מנוף סיגנל חברה לפיננסים והשקעות בע"מ נ' סליימה, פ"ד מד(3) 758, 761 (1988); ע"א 11831/05 ניסנוב נ' שבתאי (לא פורסם, 9.2.2006), בסעיף 4].