עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 4329/11

 

 

 

 

 

                                          

                                                                                                    

                                          

                                          

 

 

 

 

 

 

 

 

1.       מונח לפני ערר המדינה על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 7.6.2011 במ"ת 6623-04-11 (כב' השופטת י' רז-לוי), במסגרתה הוחלט כי המשיבים ישהו במעצר בית בתנאים מגבילים, עד להכרעה במשפטם.

 

הרקע העובדתי וההליכים הקודמים

 

2.         בתאריך 5.4.2011 הוגש נגד המשיבים ונגד שני נאשמים נוספים (להלן: "הנאשמים הנוספים") כתב אישום, המייחס להם עבירות של החזקה וניהול מקום משחקים אסורים לפי סעיף 228 רישא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק"); ארגון הגרלות והימורים לפי סעיף 225 לחוק; קשירת קשר לסחיטה באיומים לפי סעיף 499(א)(1) לחוק; סחיטה באיומים לפי סעיף 428 לחוק; הלבנת הון ועשיית פעולה ברכוש אסור לפי סעיפים 3(א)(1) ו-4 לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 בהתאמה; מרמה ותחבולה לפי סעיף 220(5) לפקודת מס ההכנסה, התשכ"א-1961; מרמה ותחבולה לפי סעיף 117(ב)(8)לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975.

 

            כעולה מכתב האישום, במהלך שנת 2010 ניהלו המשיבים – שהינם אחים - יחד עם הנאשמים הנוספים אתר הימורים ברשת האינטרנט, בעל מחזור כספים בהיקף של למעלה מ-30 מיליון ₪. המשיבים והנאשמים הנוספים היו אמונים על מתן אישור השתתפות בהימורים באתר, חילקו את הפרסים לזוכים, וגבו חובותיהם של מהמרים שהפסידו. במהלך 2010, קשרו המשיבים ואחד הנאשמים הנוספים קשר לאיים על אחד מבעלי החוב של האתר (להלן: "החייב"), והשמיעו כלפיו איומים לפיהם ייטב לו אם יפרע את חובם אליהם בהקדם, שכן אחרת יבולע לו. כן מתואר בכתב האישום, כי מיליוני השקלים אשר הופקו על ידי המשיבים במסגרת אתר האינטרנט, לא דווחו לרשויות, וכי המשיבים ביצעו פעולות שונות על מנת להסתירם ולהסוות את מקורם בהיותו של הכסף "רכוש אסור". עוד מצויין כי המשיבים החזיקו כל אחד לחוד "מקום משחקים אסור" במושב מנוחה ובאשקלון (להלן: "תחנות ההימורים"), אשר גם במסגרתן נעברו עבירות מס והלבנת הון בהיקפים של מאות אלפי שקלים.

 

3.         הוגשה בקשה להורות על מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים. ביום 18.5.2011, לאחר דיון מפורט בשאלת התקיימותן של ראיות לכאורה ועילת מעצר, קבע בית המשפט המחוזי (להלן: "ההחלטה הראשונה") כי החשש לשלום הציבור הנובע מפעולותיהם השיטתיות והמתוחכמות של המשיבים בניסיון לגביית החובות, כמו גם המימד הכלכלי הנרחב שגלום בעבירות המתוארות, מצביע על מסוכנותם של המשיבים. עוד ציין בית המשפט המחוזי, כי מסוכנות זו מתעצמת נוכח עברם הפלילי, הכולל גם סחיטה בכוח או באיומים, עבירות הימורים ועבירות אלימות. חלופות מעצר בית מלא בביתם של המשיבים ובפיקוח נשותיהם וקרובי משפחה נוספים נדחו, לנוכח הקביעה כי הן אינן מאיינות את המסוכנות או את החשש משיבוש מהלכי משפט והשפעה על עדים. בהתאם התקבלה בקשת המדינה.

 

            המשיבים הגישו בקשה לעיון חוזר בהחלטה הראשונה, והציעו חלופות מעצר אחרות. ביום 7.6.2011 הורה בית המשפט המחוזי על שחרורם של המשיבים למעצר בית (להלן: "ההחלטה השניה"). נקבע כי הערבים החדשים שהוצגו לפיקוח על המשיבים הינם רציניים ואחראיים, מבינים את מהות הפיקוח ויצליחו במשימתם להציב למשיבים גבולות. נקבע כי המשיבים ישהו בבתיהם של המפקחים במשך 24 שעות ביממה, כולל איזוק אלקטרוני. כן נקבע כי המשיבים יפקידו בקופת בית המשפט סך של 120,000 ₪, ערבות אישית בסך 300,000 ₪ של כל אחד מהערבים, ערבות עצמית על סך של 750,000 ₪ וכן נאסרה עליהם גישה למחשב או למכשירי טלפון.

 

טענות הצדדים

 

4.         לטענת העוררת, שגה בית המשפט המחוזי משהורה על שחרור המשיבים לחלופת מעצר. השילוב שבין ניהול הימורים והלבנת הון בהיקפים עצומים, לבין עברם הפלילי הרלוונטי של המשיבים, לצד העובדה כי עדים רבים חוששים מפניהם – מביאה למסקנה כי לא היה מקום להורות על שחרורם. הוסף כי קיים חשש ממשי שהמשיבים ימשיכו בניהול עסקי ההימורים, כמו גם חשש להשפעה על עדים – אשר אינו מתבטל בהיותם של המשיבים במעצר בית. צוין כי העובדה שהמשיבים לא סיפקו גרסה להאשמות שעלו נגדם, מגבירה אף היא את החשש להשפעה על עדים ומעידה על מסוכנותם. הודגש כי בית המשפט המחוזי לא נתן משקל ממשי לחשש משיבוש הליכי משפט.

 

            בא כוח המשיבים מצידו סומך ידיו על החלטת בית המשפט המחוזי. נטען כי עבירות ההימורים פסקו כבר בחודש אוקטובר אשתקד ביוזמת המשיבים. הוסף כי צדק בית המשפט המחוזי משהשווה את דינם של המשיבים לדינו של אחד הנאשמים הנוספים – אשר נקבע בהחלטה הראשונה שישהה במעצר בית. הערבים הינם ערבים טובים מאוד, מבוגרים בעלי ניסיון חיים אשר עסקו, כל אחד במקצועו, בשמירת החוק ובאבטחה. עוד נטען כי אין כל חשש לשיבוש הליכי משפט שעה שהתיק מבוסס ברובו על מסמכים ולא על עדים. צוין כי המתלונן בעבירת הסחיטה באיומים כלל אינו טוען שאוים. לטענת המשיבים המשפט צפוי להיות ארוך, ולא נהוג בתיקים מסוג זה להורות על מעצר עד לתום ההליכים. על אף ההסכמה עם החלטת בית המשפט המחוזי, טען בא כוח המערערים כי קיימת חולשה של הראיות לכאורה בחלק מהעבירות בתיק.

 

דיון

 

5.         הוראותיו של חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 שאובות מנקודת המוצא לפיה נאשם העומד לדין פלילי נהנה מחזקת החפות, אלא אם כן תיקבע אשמתו על ידי בית המשפט. במקרה דנא, העוררת טוענת כי חלופות המעצר שנתקבלו אינן מאיינות את עילות המעצר בדמות מסוכנות וחשש משיבוש הליכי משפט, ולכן על המשיבים לשהות במעצר עד לתום ההליכים נגדם. אף המשיבים כאמור העלו טענה להיעדרן של ראיות לכאורה. אין הם חולקים בדיון זה על קיומן של ראיות הנוגעות להשתתפותם באתרי ההימורים, עבירות הלבנת הון ועבירות המס, אולם לגישתם, לא קיימות ראיות לכאורה להוכחת מחזור ההימורים הנטען, שהינו כסות להיקפי הימורים קטנים בהרבה. לעניין הסחיטה נטען כי לא הובאה כל ראייה המצביעה על כך שהחייב אוים. נכון הוא כי הערר הוגש על ידי המדינה ולא על ידי המשיבים. עם זאת, במסגרת ערר זה יש מקום להידרש לראיות – שמא חולשתן הנטענת על ידי המשיבים משפיעה על חוזקה של עילת המסוכנות.

 

ראיות לכאורה

 

6.       באשר למחזור והיקפי ההימורים, קבע בית המשפט שמהעדויות ומתמלילי השיחות המצויים בתיק, מתגבשת תמונה של פעילות כספית בהיקף ניכר. לפני בית המשפט הוצגו ראיות המצביעות כי גובה ההכנסות עמד על סך של למעלה מ-33 מיליון שקלים – כפי שתואר בכתב האישום. מסמך אחר הצביע על מחזור הימורים של קרוב ל-54 מיליון שקלים. נקבע כי הבחירה באומדנה הנמוכה יותר בכתב האישום, אף היא מבססת קיומה של תשתית ראייתית לכאורה. לא מצאתי בטיעוני המשיבים בסיס לסתור את המסמכים האמורים. הדברים מתחזקים נוכח שתיקתם של המשיבים למול החומרים המצויים בתיק ואי נכונותם להשיב על שאלות רלוונטיות. נוכח האמור, סבורני כי אין להתערב בקביעת בית המשפט המחוזי בנוגע לקיומן של ראיות לכאורה להיקפי ההימורים הנטענים. כמובן, במהלך המשפט רשאי הסניגור להסתייג מהמסמכים בדרכים שונות. ברם, בשלב זה לא הגעתי לכלל מסקנה כי טעה בית משפט קמא שעה שביסס את החלטתו על המסמכים בשלב המעצר.

 

            ככל הנוגע לקיומן של ראיות לכאורה בעבירת הסחיטה, הרי שטענתם של המשיבים מחודדת. לגישתם, לא הוצגו כלל ראיות לעבירה זו. אכן, התקיימו שיחות בין המשיבים לבין החייב - ליאור גבאי, ואולם מדובר היה, על פי הנטען, בדרישת פרעון חוב לגיטימית, אשר אינה נוגעת במישור הפלילי. אין בידי לקבל טענה זו. מהחומר שעמד לפני בית המשפט המחוזי הצטיירה התמונה לפיה החייב חשש באופן ממשי לחייו, ופחד מהמשיבים. אמנם אין הוא מציין כי הופעלו עליו לחצים, אולם אמר כי התקשרו אליו טלפונית מספר פעמים ודרשו את הכסף. שיחות שנערכו בין משיב 2 לחייב מעידות כי האחרון התחנן על נפשו. כאשר אמר החייב כי אינו יודע מתי יוכל להיפגש עם משיב 2, ענה האחרון: "אתה נותן תשובה לא בריאה בכלל בכלל בכלל", תוך שהוא מרים את קולו ודורש כי כספו יהיה מוכן. על אווירת האימים שאפפה את מערכת היחסים שבין המשיבים לבין החייב, ניתן ללמוד משיחות שהתקיימו בין משיב 2 לבין מקורבו של החייב, בה נאמר כי החייב "יקבל מכות" אם לא ישלם וכן כי "אני אשבור לו את העצמות, באמא שלי אני אשבור לו את העצמות". הסניגור אף אינו מכחיש קיומן של שיחות המתוארות בין המשיבים לבין עצמם, ובין המשיבים לבין החייב.

 

            נפסק כבר כי "אין לבדוק את קיומה או אי קיומה של עבירת סחיטה באיומים על פי מבחנים טכניים, כאילו מדובר בדרישת הכתב על פי סעיף 8 לחוק המקרקעין. לא ניתן לצפות כי הסוחט באיומים יכריז בפני המאוים על כוונתו לעבור עבירה זו" (וראו: ע"פ 6368/09 זקן נ' מדינת ישראל (12.7.2010); בש"פ 8851/10 טריגר נ' מדינת ישראל (6.12.2010)). יש לבחון את אמירותיו של המאיים במבחן המשולש – מי אמר? מה אמר? ומדוע אמר? עולה לכאורה שאמירותיהם של המשיבים לחייב, כמו גם הדברים שהשמיעו לאחרים, נאמרו על מנת לטעת פחד בליבו, נטיעה שסופה להצמיח את תשלום החוב. בענייננו, אף אם לא התקיימה בבירור "המשוואה האיומית", במסגרתה מוזהר החייב: "אם לא תעשה 'X' יאונה לך 'Y'", עדיין יש מקום ללמוד מהקשר הנסיבות על האיום שיצרו המשיבים כלפי החייב. ודוק, מצויים אנו בשלב בחינתן של ראיות לכאורה, ולא בשלב של הוכחת האשמה מעל לספק סביר.

 

עילות מעצר

 

7.       הדיון בקיומן של ראיות לכאורה לעניין הסחיטה באיומים מהווה את התשתית לבחינת עילות המעצר ולבחינת טיבן של חלופות המעצר. כפי שיובהר מיד, עילות המעצר – מסוכנות וחשש משיבוש הליכים - שלובות זו בזו, שכן המסוכנות העולה ממעשיהם של המשיבים בגזרת הסחיטה באיומים – משליכה ישירות לחשש משיבוש הליכי משפט. מעיון בגליון הרישום הפלילי של המשיבים עולה, שאין הם "שחקנים חדשים" על בימת עבירות האיומים והסחיטה. משיב 1 הורשע בשנת 2004 בעבירה של סחיטה באיומים (תיק 2128/03 בבית משפט השלום באשקלון) וכן בעבירות הימורים. משיב 2 צבר 13 הרשעות קודמות החל משנת 1985 בעבירות תקיפה, איומים, תקיפת שוטר, שיבוש מהלכי משפט וכן עבירות הימורים. רקע פלילי זה, מהווה עיגון אובייקטיבי לחששם של עדים לענות על שאלות הנוגעות למשיבים. לצד זאת, התנהגותם של עדים שונים, לכאורה, מעניקה בסיס סובייקטיבי למסקנה שמתקיימות עילות המעצר של מסוכנות וחשש משיבוש הליכים. כך למשל, העד מרק סיטבון, הרחיק את המשיבים ככל האפשר ממעורבות בתיק – על אף שהודה כי הוא מהמר באתר המצוי בבעלותם. גם העד לירן חיים, שלל את האפשרות שהאתר הינו בבעלות המשיבים. יודגש כי העדויות האמורות עומדות בניגוד לאמירות אחרות של עדים אלה ובניגוד לעולה מהאזנות לשיחות שבין העדים למשיבים. אף עדים שעבדו במועדון ההימורים במנוחה, נמנעו מלנקוב בשמו של משיב 1, על אף שסיפרו על תפקידו במקום. גם החייב ליאור גבאי סירב בעדותו להתייחס לכל שאלה הקושרת אותו למשיבים.

 

          התמונה המתגבשת לכאורה, הינה תמונה של פחד וקשר שתיקה. המצב בו ראיות אובייקטיביות ותמלולי האזנות סתר עומדים בניגוד מוחלט לאמירת העדים השונים בדבר היכרותם את המשיבים – מחזק את תחושת הפחד. על פני הדברים – הפחד משתק והאיום מאלם. ואולם אין זו השתיקה היחידה. כאמור, אף המשיבים אינם מעמידים כל גרסה, ואינם מתמודדים כלל ועיקר עם חומר הראיות המצוי בתיק. זוהי זכותם. ברם, על רקע סיפור המעשה קיים חשש שמעשיהם של המשיבים משדרים מסר של סכנה הרובצת לפתחו של מי שעלול לשתף פעולה בחקירה. כמובן, ההיתר המוענק לנאשם לשתוק בחקירה או במהלך המשפט, אינו מהווה היתר "להשתיק" עדים. עילות המעצר בדמות המסוכנות והחשש לשיבוש הליכי משפט, נשענות על השילוב שבין עבירת הסחיטה לבין היקף עבירות ההימורים והלבנת ההון – שהוכחו לכאורה. נוכח האמור, יש לבחון את חלופות המעצר שהוצעו בעניינם של המשיבים.

 

8.       בית המשפט המחוזי קבע כאמור כי המשיבים ישהו במעצר בבית המפקחים במשך 24 שעות ביממה, כולל איזוק אלקטרוני, בנוסף להפקדתן של ערבויות שונות, ותחת הגבלת שימוש בטלפון ובאינטרנט. נכון הוא, כי בית המשפט המחוזי התרשם באופן חיובי ביותר מן המפקחים והערבים, אולם הקושי בחלופה מצוי לכאורה במשיבים ולא באיכות המפקחים. הסוגיה העומדת להכרעה היא – האם בכוחם של תנאי השחרור המגבילים לאיין את מסוכנותם של המשיבים ואת החשש מפני שיבוש הליכי משפט. יש להשיב לשאלה זו בשלילה. סבורני כי הוענק בהליך קמא משקל יתר לאישיותם הנורמטיבית של המפקחים וליעילות מנגנון הפיקוח להשגת מטרת המעצר. לכאורה, התוכנית לעבירות המתוארות בכתב האישום, מגלה יוזמה ומוטיבציה. המשיבים מעורבים על פניו ב"בניין העבירה" מהמסד עד הטפחות. הם מנהליהם של אתר הימורים באינטרנט וכן של תחנות הימורים. הם אף משמשים כגובים של עסקים אלה – גם בדרך של סחיטה באיומים. קשר כה דומיננטי והדוק מלמד על נחישות, סדר ו"אסטרטגיה עסקית". על רקע כל אלה קיים חשש שאף תנאי מעצר הבית לרבות איזוק אלקטרוני, תחת עינם של מפקחים נורמטיביים – לא יימנעו מהמשיבים לפעול בדרכים אלקטרוניות – אינטרנט, טלפונים ופלאפונים משוכללים – כדי להמשיך ולבצע עבירות, או למצער לשבש הליכי משפט. מצוות המחוקק היא לתור אחר חלופה ראויה. ראויה – משמע שבכוחה להשיג את מטרת המעצר. החשש, הקיים בצורה ברורה, הוא כי כוחה של החלופה נופל בצורה ממשית מכוחו של המעצר לתת מענה לעילות המעצר הקיימות על ציר הזמן של הימשכות ההליכים. משכך, יש מקום להתערב בהכרעת בית המשפט המחוזי.

 

9.       הערר מתקבל. הנני מורה על מעצר המשיבים עד לסיום ההליכים המשפטיים נגדם.

 

          ניתנה היום, י"ד בסיוון התשע"א (16.6.2011).

 

 

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   11043290_Z02.doc   עק

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il