עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 669/13

עו"ד? הצטרף לאינדקס חינם

בבית המשפט העליון

רע"פ 669/13

לפני:

כבוד השופט ס' ג'ובראן

המבקש:

דורון ציבליק

נ ג ד

המשיבה:

מדינת ישראל

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז מיום 6.1.13 בעפ"ת 45897-07-12 שניתן על ידי כבוד השופטים: א' טל – סג"נ, א' מקובר וז' בוסתן

תאריך הישיבה:

ג' באדר התשע"ג

(13.2.2013)

בשם המבקש:

עו"ד דוד גולן

בשם המשיבה:

עו"ד ארז בן-ארויה

החלטה

לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (עפ"ת 45897-07-12, כבוד סגן הנשיא א' טל והשופטים א' מקובר ו-ז' בוסתן) מיום 6.1.2013.

המבקש הואשם בבית משפט השלום לתעבורה בפתח תקווה (ת"ד 907-12-08, כבוד השופטת מ' כהן) בעבירות של אי מתן זכות קדימה להולך רגל, עבירה על פי סעיף 67(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: תקנות התעבורה), נהיגה רשלנית וגרימת חבלה של ממש, עבירה לפי סעיפים 62(2) ו-38(2) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] (להלן: פקודת התעבורה), הפקרה אחרי פגיעה, על פי סעיף 64(א) לפקודת התעבורה, נהיגה ללא רישיון נהיגה, על פי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה ונהיגה ללא ביטוח, על פי סעיף 2 לפקודת הביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל-1970. על פי עובדות כתב האישום, ביום 8.10.2007 בשעות הערב נהג המבקש על אופנוע בפתח תקוה, תוך שהוא עובר מעבר חציה מבלי לתת זכות קדימה להולך רגל, בו פגע וגרם לו פגיעות שונות. לאחר האירוע ברח המבקש מזירת התאונה, והתנגש באופנוע אחר, שניסה לחסום את דרכו.

בית משפט השלום בחן בהרחבה את העדויות והראיות השונות שהוגשו בעניינו של המבקש. בתוך כך, קבע בית המשפט כי לא התעוררה כל מחלוקת לעניין התרחשות התאונה, בעלותו של המבקש על האופנוע, הפגיעה בהולך הרגל והחבלות שנגרמו לו. כמו כן לא הייתה מחלוקת כי בעת התאונה לא היה למבקש רישיון נהיגה בתוקף וביטוח בתוקף. עיקר המחלוקת הייתה בשאלה האם המבקש נהג באופנוע במועד התאונה, ובשאלה האם התנהגות הנהג לאחר האירוע עולה כדי הפקרה. בית המשפט קבע כי נוכח החזקה הקמה מכוח סעיף 27ב לפקודת התעבורה, שעל פיה רואים בבעל האופנוע כמי שנהג בו, כל זמן שלא הוכיח באופן פוזיטיבי שאדם אחר נהג ברכב, נטל ההוכחה על המבקש בעניין זה. בהמשך לכך, בחן בית המשפט את טענת המבקש כי מי שנהג בפועל ברכב הינו חבר במשפחת פשע ואיים עליו, ולכן לא חשף את זהותו עד לשלב מתקדם במשפט. במסגרת זאת, קבע בית המשפט כי גרסת המבקש אינה הגיונית ומלאת סתירות. זאת, נוכח העובדה שאותו אדם שלגרסת המבקש נהג באופנוע נרצח בשלב מוקדם יחסית של המשפט, ולא ניתן כל הסבר לאי מסירת שמו לאחר הירצחו. עוד קבע בית המשפט כי גרסת המבקש לא מתיישבת עם התנהגותו מחוץ להליך, במסגרתה התלונן במשטרה שאותו אדם גנב את האופנוע ממנו. בהמשך לכך, דחה בית המשפט גם את גרסת המבקש בכל הנוגע לעבירת ההפקרה. בית המשפט קבע כי המבקש היה מודע לפגיעה בהולך הרגל, חמק מהמקום ללא הושטת סיוע ומבלי שניסה להזמין אמבולנס שיסייע לנפגע. משכך, הרשיע בית המשפט את המבקש בכל העבירות שיוחסו לו בכתב האישום.

על בסיס זה פנה בית המשפט למלאכת גזירת הדין. בית המשפט שקל לחומרה את נסיבות העבירה ואת עברו הפלילי העשיר של המבקש, לרבות בתחום התעבורה. לקולה, שקל בית המשפט את האמור בתסקיר שירות המבחן שהוגש בעניינו של המבקש, שעל פיו הוא השתלב בתהליך טיפולי, ואת ההמלצה כי ככל שיוטל עליו עונש מאסר בפועל, הוא ירוצה בדרך של עבודות שירות. עוד שקל בית המשפט לקולה את נסיבותיו האישיות של המבקש. משכך, גזר בית המשפט על המבקש 24 חודשי מאסר בפועל, קנס בסכום של 10,000 ש"ח, פסילת רישיון בפועל לתקופה של 10 שנים ומאסר על תנאי לתקופה של 24 חודשים והתאים הוא שלא יעבור עבירות בהם הורשע ונהיגה בזמן פסילה.

על פסק הדין ערער המבקש לבית המשפט המחוזי. במסגרת הערעור שב המבקש וטען כי לא נהג באופנוע בעת התאונה. כן ערער המבקש על חומרת גזר הדין. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור. בתוך כך, קבע כי לא נפל פגם בפסק דינו של בית משפט השלום, וכי הרשעת המבקש מבוססת היטב על חומר הראיות והוראות הדין הנוגעות לעניין. בהמשך לכך, דחה בית המשפט אף את הערעור על גזר הדין, וקבע כי ענישה מחמירה היא מחויבת המציאות נוכח עברו הפלילי של המבקש, וחרף נסיבותיו האישיות והמלצת שירות המבחן.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי. במסגרתה, טוען המבקש כי אף שההליך שבפנינו אינו מעורר סוגיה כללית החורגת מעניינו הפרטני, מתעוררים בו שיקולי צדק המצדיקים את בחינתו ב"גלגול שלישי". לעניין הכרעת הדין, טוען המבקש כי לא הוכח במידת ההוכחה הנדרשת בהליך הפלילי שהוא נהג באופנוע בעת התאונה. בתוך כך, טוען המבקש כי החזקה הקבועה בסעיף 27ב לפקודת התעבורה אינה מחייבת את הנאשם להוכיח באופן פוזיטיבי את זהות הנהג האחר, מקום בו הוכיח שלא הוא נהג ברכב. בהמשך לכך, טוען המבקש כי עומדת לו הגנת ה"כורח", מקום בו חשש לחייו באם יגלה את זהות הנהג. לעניין גזר הדין, טוען המבקש כי לא ניתן די משקל בעניינו לגילו הצעיר ולנסיבות חייו.

במענה, סומכת המשיבה את ידיה על פסקי הדין שנתנו הערכאות הקודמות. בתוך כך, טוענת המשיבה כי ההרשעה התבססה בהליך הנוכחי על ממצאי עובדה ומהימנות, שאין מקום להתערב בהם. עוד טוענת המשיבה כי העונש שנגזר על המבקש ראוי בהתחשב בעברו הפלילי.

בדיון שהתקיים בפניי שבו הצדדים וחזרו על טענותיהם המפורטות לעיל.

דין הבקשה להידחות. הלכה היא כי אין מעניקים רשות לערעור שני, אלא אם כן עולה מבין טענות הצדדים טענה בעלת חשיבות כללית, בין משפטית ובין ציבורית, החורגת מעניינם הפרטי, או באם ישנם שיקולי צדק ייחודיים (ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)). בהליך שלפניי, מנסה המבקש לטעון כי הפרשנות שנתן בית משפט השלום, ושאושרה על ידי בית המשפט המחוזי, לחזקת הבעלות מרחיבה יתר על המידה ופוגעת בזכויותיו כנאשם. יחד עם זאת, השאלה, כפי שמציגה המבקש, באשר לנטל המוטל על מבקש להוכיח פוזיטיבית את זהות הנוהג ברכב מקום בו הצליח להוכיח שלא הוא נהג ברכב, אינה מתעוררת בהליך הנוכחי. העיון בהליכים בפני הערכאות הקודמות מעלה כי המבקש לא הצליח להוכיח שלא הוא נהג באופנוע, משכך, אין צורך להכריע בהליך זה בשאלה מה היה הנטל שהיה עליו להרים לו היה מוכיח שלא נהג ברכב מבלי למסור את שמו של אדם אחר שנהג בו. בהמשך לאמור, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 11.12.1997)). במקרה הנוכחי שקלו שתי ערכאות את כלל השיקולים הנוגעים לעונש. לא מצאתי כי העונש שנגזר על המבקש סוטה ממדיניות הענישה במידה המצדיקה את בחינתו פעם נוספת בפני ערכאה זו.

סוף דבר, הבקשה נדחית. החלטתי מיום 29.1.2013 לעיכוב ביצוע עונש המאסר שהוטל על המבקש מבוטלת. המבקש יתייצב ביום 17.3.2013 בימ"ר הדרים לתחילת ריצוי עונשו.

ניתנה היום, ח' באדר התשע"ג (‏18.2.2013).