עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 1775/10

 

 

 

 

 

                                          

                                                                                                    

                                          

 

                                          

 

 

 

 

 

 

 

השופט  י' דנציגר:

 

           לפנינו ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטת ד' קרת-מאיר) בפר"ק 1711-09 מיום 21.12.2009 אשר הורה על פירוקה של המערערת.

 

 

 

העובדות הצריכות לעניין וההליך לפני בית המשפט המחוזי

1.        המערערת נרשמה כעמותה ביום 3.5.1988. מטרותיה, כעולה מתעודת הרישום שהונפקה, הינן:

 

"הקמת וניהול מוסדות תורניים, גני ילדים, ת"ת, ישיבות, כוללים להוראה ובתי מדרש תחת נשיאותו של כ"ק מרן האדמו"ר מנדבורנא הרה"צ רבי ישכר בער (דב) רוזנבוים שליט"א. ארגון והקמת מוסדות גמילות חסד לצרכים שונים."

 

 

2.        ביום 1.4.2009 הגיש רשם העמותות, בהתאם לסמכותו על פי סעיף 50 לחוק העמותות, התש"ם-1980 (להלן: חוק העמותות), בקשה לבית המשפט המחוזי למתן צו המורה על פירוקה של המערערת וזאת בשל העילות המנויות בסעיפים 49(1) ו- 49(5) לחוק.

 

3.        במסגרת הבקשה עמד הרשם על ממצאי דו"ח בדיקת עומק לגבי פעילות העמותה שנערכה על ידי רואה חשבון שמונה מטעמו. בדו"ח, אשר הוגש ביום 31.8.2006, נכללו הממצאים הבאים:

 

           (א) על אף הצהרתה של המערערת כי עד לתום שנת 2003 לא ביצעה כל פעילות כספית, חולקו מלגות בסך של 4,500 ש"ח בחודש ינואר 2003. בדיקת עניין זה מול המערערת העלתה כי על אף טענתה כי המלגות חולקו מתרומות, לא נמצאו כל הכנסות מתרומות במאזן הבוחן במהלך שנת 2003. בנוסף על אף הצהרתה האמורה, נכון לתחילת שנת 2003 עמדה לזכותה יתרת זכות של מעט מעל 4,000 ש"ח בחשבון הבנק שלה;

 

           (ב) חברי ועד המערערת וחברי ועדת הביקורת, בהתאם לפרוטוקולים של העמותה, לא נבחרו בפועל כחברים במוסדות אלו וקיים ספק האם האסיפות הכלליות בהן נבחרו החברים התקיימו בפועל;

 

           (ג) בשנת 1988 קיבלה המערערת מגרש ללא תמורה מעמותה אחרת, אשר עליו נבנה מבנה (להלן: המבנה) על ידי חברה אשר מתנהלת נגדה חקירה של אגף המכס והמע"מ ברשות המסים (להלן: החברה). למרות שעל פי ההסכם בין המערערת לחברה תמורת בניית המבנה החברה הייתה רשאית להשתמש במבנה עד לתום שנת 2003, היא לא עשתה כן והיא נמחקה בשנת 1997 והשימוש במבנה נעשה על ידי עמותת "מוסדות נדבורנה", כאשר לטענתה של זו המבנה הועמד לרשותה עקב תשלומים ששולמו על ידה לחברה בין השנים 1994-1992 שאיפשרו את השלמת בניית המבנה;

 

           (ד) לא הוגשו דוחות כספיים של המערערת לשנת 2003 חתומים על ידי שני חברי ועד העמותה כנדרש על פי חוק העמותות.

 

4.        רשם העמותות הוסיף ועמד על כך כי רואה החשבון סבר כי מתעורר חשד לניהול לא תקין של המערערת, ובכלל זאת אי דיווח על הכנסות והוצאות וניהול מוסדות העמותה שלא בהתאם לחוק העמותות. כן הוסיף הרשם ועמד על קביעת רואה החשבון כי החל משנת הקמתה, העמותה אינה מקיימת פעילות כספית וכי במבנה שבבעלותה עושה שימוש עמותה אחרת ללא קבלת כל תמורה וכן על קביעתו כי נכון למועד סיום הבדיקה לא הושלמה העברת המסמכים הנדרשים על פי סעיף 38 לחוק העמותות. הרשם עמד על כך כי נוכח האמור, המלצת רואה החשבון הייתה לפעול לפירוק העמותה.

 

5.        על רקע זה, תוארה בבקשת הפירוק ההתכתבות בין רשם העמותות לבין המערערת, לרבות ההודעה שנמסרה למערערת על אי הנפקת "אישור ניהול תקין" והתראה שנמסרה לה לפני הפנייה לבית המשפט המחוזי. על יסוד המתואר לעיל, נטען כי המערערת פועלת בניגוד למטרותיה ובניגוד לחוק וכי מן הצדק להורות על פירוקה.

 

6.        המשיב 2, משרד האוצר-אגף המכס והמע"מ (להלן: אגף המכס והמע"מ), הודיע על כוונתו להצטרף לבקשת הפירוק בהתאם לסעיף 8 לתקנות החברות (פירוק), התשמ"ז-1987. בהודעה נטען כי לחברה חוב במע"מ מאחר שהיא ניכתה תשומות בגין בנית המבנה, על אף שלמעשה לא קמה לה כל זכאות לכך. בעניין זה נטען כי היה על המערערת לבנות בעצמה את המבנה, אך היא בחרה לעשות כן באמצעות החברה על מנת שתוכל לנכות תשומות בניה ולקבל החזרים. נטען כי שומת החוב חלוטה לאחר שמוצו ההליכים המשפטיים כנגד החברה וניתן פסק דין שקיבל את טענות המשיב 2, באשר לחוב החברה. כמו כן נטען כי החברה אינה פעילה, החוב לא שולם ואין לחברה נכסים היכולים לשמש לפירעון החוב. משכך, מסר אגף המכס והמע"מ הודעה לעמותה, בהתאם לסעיף 106(ה) לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן: חוק מס ערך מוסף), כי בכוונתן לחייבה בחוב החברה, וכי למערערת ניתנה האפשרות להציג את השגותיה על כך. עוד צויין כי העברת הנכס למערערת מעמותת "אור חיים" לא הסתיימה ברישום בעלותה במרשם המקרקעין וכי נרשמה הערת אזהרה על המקרקעין לטובת אגף המכס והמע"מ.

7.        לשם השלמת התמונה, יצויין כי לאחר חילופי מכתבים בין אגף המכס  והמע"מ לבין המערערת, הוגשה ביום 5.3.2008 המרצת פתיחה נגד המערערת בה התבקש בית המשפט להצהיר כי אגף המכס והמע"מ זכאי למימוש הזכויות במבנה בגין חובותיה של החברה. המרצת פתיחה זו נמחקה, ביוזמת אגף המכס והמע"מ, לטענתו בשל שינויים שנערכו אצל רשם המקרקעין ברישום החלקה הרלבנטית. כן נטען כי לנוכח הגשת בקשת הפירוק, נמנע אגף המכס והמע"מ לנקוט שוב בהליך של המרצת פתיחה, ובמקום זאת הצטרף לבקשת הפירוק.

 

8.        לפני בית המשפט המחוזי, טענה המערערת כי היא פועלת לקידום מטרותיה באמצעות מתן הרצאות ושיעורים לחברי הקהילה ומתן שיעורים פרטיים לנוער. נטען כי מדובר בפעילות סדירה המתקיימת במבנה באמצעות מתנדבים. כן נטען כי השימוש שעושה עמותת "מוסדות נדבורנה" במבנה הוא למטרות ישיבה גדולה, ישיבה קטנה וחדר אך כי אין בשימוש זה כל פסול שכן עמותה זו שילמה לחברה את הסכומים שנדרשו לשם השלמת הקמת המבנה והשימוש שהיא עושה במבנה הוא על רקע זה. עוד נטען כי לאחר הגשת הבקשה, הוגשו לרשם העמותות כל המסמכים אותם דרש ושהיה עליה להגיש בהתאם להוראות סעיף 38 לחוק העמותות וכי אין בפיגור בהגשתם כדי להקים עילה לפירוקה. באשר לטענות שהעלה אגף המכס והמע"מ, נטען כי המערערת אינה חייבת בחוב הנטען.

 

9.        המשיב 3, כונס הנכסים הרשמי, תמך בבקשת הפירוק הן מאחר שסבר כי מן הבקשה עולה כי העמותה אינה מקיימת את מטרותיה והן מאחר שמן הבקשה עולה כי את מרבית פעילותה מבצעת העמותה באמצעות עמותת "מוסדות נדבורנה".

 

10.      במהלך הדיון שהתקיים לפני בית המשפט המחוזי התברר כי אכן המערערת השלימה את הגשת המסמכים על פי סעיף 38 לחוק העמותות. יחד עם זאת, רשם העמותות עמד על בקשתו מן הטעם שהמערערת אינה מקדמת את מטרותיה. לעניין זה הדגיש רשם העמותות בטענותיו כי המבנה משמש לפעילות של עמותה אחרת; כי פעילותה של המערערת מסתכמת בהעברת שיעורי תורה, מטרה שאינה נמנית על מטרותיה, וכי שיעורי התורה הנ"ל מועברים על ידי ארגון אחר ולא על ידי המערערת.

 

החלטתו של בית המשפט המחוזי

11.      כאמור, בית המשפט המחוזי קיבל את הבקשה לפירוק המערערת. בית המשפט המחוזי קבע כי מן החומר שלפניו עולה כי הנכס העיקרי אשר אמור להיות רשום על שם המערערת מוחזק על ידי עמותת "מוסדות נדבורנה" ושהיא המשתמשת בו בפועל. כמו כן נקבע כי שיעורי תורה, אשר המערערת טענה כי ניתנים על ידה, ניתנים על ידי ארגון אחר בשם "ארגון עתים לתורה". לפיכך, קבע בית המשפט כי המערערת אינה פועלת לקידום מטרותיה וכי הפעילות שהיא טוענת כי היא מבצעת נעשית למעשה על ידי עמותה אחרת. משכך, ניתן צו הפירוק שהתבקש וניתנו שורה של הוראות באשר לאופן בו יבוצע הפירוק.

 

           מכאן הערעור.

 

נימוקי הערעור

12.      המערערת -  באמצעות בא כוחה, עורך הדין א' רוטמן -  טוענת כי לא קמה עילה לפירוקה. לטענתה, בקשת הפירוק הוגשה מאחר שלא הגישה דוחות במועד לרשם העמותות, אולם משתיקנה את מחדלה זה קודם לדיון בבקשת הפירוק, לא היה מקום להורות על פירוקה. לעניין זה מוסיפה המערערת וטוענת כי לא נטען בבקשה לפירוקה כי היא אינה מקדמת את מטרותיה ועל כן לא היה מקום להורות על פירוקה מטעם זה. עוד טוענת המערערת כי לא היה מקום להסתמך על דו"ח בדיקת העומק, שכן זה התייחס לתקופה שבין שנת 1989 ועד לשנת 2003, תקופה שהסתיימה שש שנים לפני הגשת הבקשה לפירוק. המערערת משיגה אף על קביעותיו של בית המשפט המחוזי כי היא לא עושה שימוש במבנה וכי המבנה בשימוש עמותת "מוסדות נדבורנה". בנוסף, טוענת המערערת כי בית המשפט המחוזי התעלם מן הנסיבות שהביאו אותה להקנות לעמותת "מוסדות נדבורנה" את הזכות לעשות שימוש במבנה: הזרמת הכספים שאיפשרה את השלמת המבנה. המערערת מוסיפה וטוענת כי לא היה מקום לצירוף אגף המכס והמע"מ כצד להליך וכי אין למערערת חוב כלפיו שכן לחברה לא היו כל זכויות במבנה או במקרקעין. לבסוף, טוענת המערערת כי בית המשפט המחוזי טעה באופן פרשנותו את עילת הפירוק הקבועה בסעיף 49(1) לחוק העמותות וכי לא קמה עילה לפירוקה לפי סעיף זה או לפי סעיף 49(5) לחוק.

 

תגובת המשיבים

13.      רשם העמותות ואגף המכס והמע"מ - באמצעות בא כוחם, עורך הדין א' פרסקי - סומכים ידיהם על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בסיכומיהם וכן בדיון שלפנינו, נטען כי הלכה למעשה המערערת אינה פעילה: המבנה אשר אמור לשמש לפעילותה נמסר לשימוש עמותה אחרת והפעילות שהמערערת טוענת כי היא מבצעת נעשית על ידי גוף אחר. לדידם, די בכך כדי לקבוע כי אין צידוק להמשך קיומה של העמותה ולו בשל פוטנציאל הפגיעה שבמצב זה בציבור הרחב העלול לתרום מכספיו לגוף "חלול", ובקופת המדינה אשר עלולה להיפגע משימוש פיקטיבי במערערת לצורך קבלת ההטבות להן זכאיות עמותות על דרך הכלל. בנוסף, נטען כי התנהלות המערערת אינה תקינה וזאת על יסוד ממצאי דו"ח בדיקת העומק. עוד נטען כי התנהלות המערערת בקשר עם הקמת המבנה מקימה אף היא עילה לפירוקה, שכן החברה שימשה כזרועה הארוכה אך ורק על מנת לקבל זיכוי בגין מס תשומות שהמערערת כמוסד ללא מטרות רווח לא הייתה יכולה לקבל. בהקשר זה אף עומדים רשם העמותות ואגף המכס והמע"מ על החוב הנטען של המערערת כלפי אגף המכס והמע"מ, חוב שקם, על פי הטענה, בהתאם להוראת סעיף 106 לחוק מס ערך מוסף.

 

תשובת המערערת

14.      באשר לתנאים להפעלתו של סעיף 106 לחוק מס ערך מוסף, טוענת המערערת כי היא לא קיבלה את המבנה ללא תמורה וכי ההתקשרות בין החברה לבינה הייתה בדרך מקובלת ולפיה התמורה עבור הבניה ניתנה בדרך של מתן זכות להשכיר את המבנה, לאחר השלמתו, לתקופה של עשר שנים וכי אין בעובדה שהחברה לא ניצלה את זכותה להשכרת המבנה בתום הבניה, כדי לשנות מכך. המערערת מוסיפה וטוענת לעניין זה כי אין כל קשר בינה לבין החברה. באשר לטענה בדבר חוב חלוט שלה לאגף המכס והמע"מ, טוענת המערערת כי היא לא הייתה צד להליכים המשפטיים בהם נקבע חובה של החברה לאגף המכס והמע"מ.

 

דיון והכרעה

15.      לאחר עיון בכתבי בי-הדין שהגישו הצדדים ולאחר ששמענו את טענותיהם במהלך הדיון שהתקיים לפנינו, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את הערעור וכך אציע לחבריי כי נעשה.

 

           תחילה אפנה לניתוח עילות הפירוק עליהן התבססה בקשת הפירוק אותה קיבל בית המשפט המחוזי, ועל יסוד ניתוח זה אבחן את טענות הצדדים בערעור שלפנינו.

 

16.      פעילותן של עמותות מוסדרת בחוק העמותות. חוק זה נועד לאפשר מימוש של חופש ההתאגדות תוך הסדרת הפיקוח על העמותות בעיקר בהיבט הכספי ועל מנת להבטיח את השמירה על זכויות החברים בה וזכויות נושיה. על העקרונות הנ"ל נאמר בדברי ההסבר להצעת חוק העמותות, התשל"ט-1979, ה"ח 1392, כדלקמן:

 

"... החוק המוצע בזה בא להבטיח חופש התאגדות מלא ומתן זכויות משפטיות של תאגיד לכל דבר לעמותה רשומה. עם זאת מציע החוק פיקוח המכוון להבטחת ניהול משק כספים תקין ומבוקר, שמירת זכויות חברי העמותה ונושיה ומניעת הונאתם, על-ידי קביעת הוראות בדבר הנהלת חשבונותיה ובקורתם, חקירה בעניניה הכספיים ואופן פירוקה ודרך מקוצרת של מחיקת עמותות בלתי פעילות...".

 

 

17.      בין היתר קובע החוק כי מיום רישום העמותה היא מהווה תאגיד כשר לכל זכות חובה ופעולה משפטית, בדומה לחברה, לשותפות רשומה ולאגודה שיתופית (ראו: סעיף 8 לחוק העמותות; והשוו: סעיף 4 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: חוק החברות), סעיף 66 לפקודת השותפויות [נוסח חדש], התשל"ה-1975 (להלן: פקודת השותפויות), סעיף 21 לפקודת האגודות השיתופיות).

 

18.      פירוקה של עמותה מוסדר אף הוא בחוק העמותות ונקבע כי זה יהיה "פירוק מרצון או פירוק לפי צו בית המשפט" (ראו: סעיף 42 לחוק העמותות). הליך פירוקה מרצון של עמותה מוסדר בסעיפים 43 עד 48א לחוק. הליך פירוק עמותה על פי צו בית משפט מוסדר בסעיפים 54-49 לחוק.

 

           בסעיף 49 לחוק נקבעו העילות לפירוקה של עמותה בצו בית משפט:

 

"בית המשפט המחוזי רשאי לצוות על פירוק של עמותה בכל אחת מאלה:

(1) פעולות העמותה מתנהלות בניגוד לחוק, למטרותיה או לתקנונה;

(2)  העמותה או מטרותיה מכוונות לשלילת קיומה של מדינת ישראל או אופיה הדמוקרטי;

(3) חוקר שנתמנה לפי סעיף 40 המליץ על פירוק העמותה;

(4) העמותה אינה יכולה לפרוע חובותיה;

(5) בית המשפט מצא שמן היושר ומן הצדק לפרק את העמותה;

(6) העמותה קיבלה באסיפה הכללית החלטה על פירוק בידי בית משפט, והחלטת האסיפה התקבלה ברוב של שני שלישים מן המצביעים באסיפה שעליה ניתנה לכל חברי העמותה הודעה של 21 ימים מראש, תוך ציון שיוצע באסיפה להחליט על פירוק כאמור."

 

 

 

19.      העילות לפירוק עמותה אינן מוגבלות איפוא למקרים של חדלות פירעון, אלא כוללות עילות הנגזרות מייחודה של יישות משפטית זו [השוו לעילות לפירוק חברה בסעיף 257 לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983 (להלן: פקודת החברות)], וזאת בדומה ליישויות משפטיות אחרות אשר העילות לפירוקן נגזרות אף הן ממאפייניהן הייחודים (ראו למשל: סעיפים 45-41 לפקודת השותפויות; סעיף 46(1) לפקודת האגודות השיתופיות, וכן ראו לעניין זה דוד פרנקל דיני עמותות בישראל 197-196 (התש"ס-2000) ובן-ציון גרינברגר ונחמיה בן-תור  דיני עמותות להלכה ולמעשה כרך ב 489-488 (התשס"ב-2002) (להלן: גרינברגר ובן-תור)]. כאן המקום להעיר כי עילות דומות לעילות לפירוק עמותה נקבעו אף ביחס לחברה לתועלת הציבור (ראו: סעיף 345יט לחוק החברות), וזאת בשל קווי הדמיון בין חברה לתועלת הציבור לבין עמותה (ראו: הצעת חוק החברות (תיקון מס' 4)(חברה לתועלת הציבור), התשס"ה-2005, ה"ח 195).

 

20.      בשים לב לתכלית חוק העמותות ובשים לב למעמדה הרם של זכות ההתאגדות, יש לצקת תוכן לעילות הפירוק הקבועות בסעיף 49 לחוק העמותות [ראו: בג"ץ 1398/04 בן חורין נ' רשמת העמותות (לא פורסם, 19.1.2006) (להלן: עניין בן חורין)]. עילות הפירוק - כל אחת ותכליתה הייחודית - מבטאות איזון בין זכות ההתאגדות לבין אינטרסים נוגדים המחייבים, במצבים מסויימים, הגבלת זכות ההתאגדות באמצעות פירוק העמותה. על רקע זה, קיבל בית משפט זה, בעניין בן חורין, את עמדת המשיבים לעניין אמות המידה להפעלת סמכותו של רשם העמותות להגשת בקשה לפירוק עמותה בעילה הקבועה בסעיף 49(1) לחוק העמותות וציין כי "ברגיל רק התנהלות בלתי-חוקית מתמשכת, המהווה חלק דומיננטי מפעילותה של העמותה, יש בה כדי להצדיק נקיטה בסמכות הנקובה בסעיף 50 לחוק העמותות" [שם, בפסקה 5 לפסק דינו של השופט (כתוארו אז) א' ריבלין; והשוו לעניין זה רף ההוכחה הנדרש לסירוב רשם העמותות לרשום עמותה בשל קיום יסוד סביר למסקנה כי זו תשמש מסווה לפעילות בלתי חוקית בע"א 1282/93 רשמת העמותות נ' כהנא, פ"ד מז(4) 100 (1993)].  

 

21.      סבורני כי אמות מידה אלה המנחות את רשם העמותות בבואו להפעיל את סמכותו על פי סעיף 50 לחוק העמותות, צריך שתנחנה אף את בית המשפט בבואו לבחון קיומה של עילה לפירוק עמותה מחמת אי חוקיות בפעילותה כאמור בסעיף 49(1) לחוק העמותות, וזאת מבחינת קל וחומר. הרי אם אמות מידה אלה צריך שתנחנה את רשם העמותות בעצם קבלת ההחלטה על הגשת בקשה לפירוק, מן הראוי שאותה אמת מידה מחמירה תנחה את בית המשפט בעת בחינת הבקשה והעילה לפירוק העמותה על יסוד האמור בה.

 

           בהקשר זה מוצא אני מקום לציין כי לשיטתי ייתכנו מקרים בהם אף אם אי החוקיות בפעילות העמותה לא הייתה מתמשכת, הרי שחומרת אי החוקיות שבפעילות העמותה תצדיק פירוקה על פי העילה שבסעיף 49(1) לחוק העמותות. כך למשל, ולשם הדוגמא, די בגילוי מקרה אחד בו עמותה העבירה כספים לארגון טרור, בידיעה כי מדובר בארגון טרור, על מנת לקבוע כי פעילותה מנוגדת לחוק וקמה עילה לפירוקה. כך לדידי, די בגילוי מקרה אחד בו העמותה העבירה כספים לפלוני או אלמוני כתמורה או כתגמול לביצוע עבירה פלילית כדי לקבוע כי קמה עילה לפירוקה. במקרים מעין אלו, אף אם אין מדובר בפעילות מתמשכת או במרכיב דומיננטי מפעילות העמותה, כפי שנקבע בעניין בן חורין, השימוש לרעה שנעשה בזכות ההתאגדות מאפשר פירוקה של העמותה בהתאם לסעיף 49(1) לחוק העמותות.

 

22.      בכך לא מסתכם הדיון בעילת הפירוק הקבועה בסעיף 49(1) לחוק העמותות, שכן זו אינה עוסקת רק בפעילות שאינה חוקית אלא גם בפעילות בניגוד למטרות העמותה או לתקנונה וקובעת כי אף במצבים אלו קמה עילה לפירוק העמותה.

 

           כאשר מדובר בבקשה לפירוק המוגשת על רקע הפרה של תקנון העמותה או על רקע פעילות של העמותה בניגוד למטרותיה, סבורני כי אמת המידה המנחה צריך שתהיה מחמירה פחות מזו הנזכרת לעיל, וזאת בשים לב לאינטרסים הנוגדים הרלבנטיים. כאשר מדובר במצב בו נטען להפרה של התקנון או לפעילות בניגוד למטרות העמותה, אל מול זכות ההתאגדות עומד האינטרס הציבורי - הנובע בין היתר מן ההטבות להן זכאיות עמותות (המהוות מעין מימון עקיף של פעילותן) - כי פעילות העמותה תעשה בהתאם למטרותיה. כמו כן פעמים רבות עומד האינטרס של כלל חברי עמותה, לרבות אלו שאינם נמנים על ועד העמותה, כי פעילותה תעשה בהתאם למטרות שנקבעו לעמותה מלכתחילה ובהתאם לכללים שנקבעו בתקנון להסדרת פעילותה.

 

           בחינת השיקולים הנוגדים מביאה אותי, ככל שהדברים נוגעים לבקשת פירוק המבססת עצמה על פעולה בניגוד למטרות העמותה ולתקנונה, לאמץ את קביעותיו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטת (כתוארה אז) ו' אלשיך) בפש"ר (מחוזי ת"א) 2624/99 רשם העמותות נ' ארגון השוטרים הבינלאומי (סניף ישראל) (לא פורסם, 15.7.2001) באשר להיקף פריסתה של עילת פירוק זו. באותו העניין עמד בית המשפט המחוזי על שני מצבים "טיפוסיים" בהם תתקיים עילת פירוק על רקע זה: הסוג האחד הוא באותם המצבים בהם בוצעה הפרה מוגדרת חדה וברורה של מטרות העמותה ותקנונה; והסוג השני, הוא ביצוע פעולות אשר על אף שאינן נוגדות הוראות מפורשות בתקנון העמותה או את מטרותיה, הן נוגדות עקרונות יסוד העומדים מאחורי התקנון או עקרונות יסוד של השיטה עצמה כגון הגינות, ניהול תקין ושמירה על זכויות המיעוט [ראו גם: פר"ק (מחוזי-י-ם) 6314/09 רשם העמותות נ' עמותת ישיבת טעלז בישראל (לא פורסם, 21.10.2010); פר"ק 5245/08 (מחוזי-י-ם) רשם העמותות נ' עמותה לקידום החינוך התורני ע"פ שיטת ברקאי במכמש והאיזור (לא פורסם, 10.1.2011)].

 

           אכן, אף באותם המקרים בהם העמותה פועלת בניגוד לכללי מינהל תקין, באופן החותר תחת העקרונות שביסוד תקנון החברה או מטרותיה או באופן החותר תחת עקרונות היסוד של השיטה, תקום עילה לפירוק העמותה. לדידי, מתן מובן זה לעילה הקבועה בסעיף 49(1) לחוק העמותות מתחייב בשים לב לאינטרסים הנוגדים הנוגעים בדבר עליהם עמדתי לעיל. אי ניהול תקין של העמותה החותר תחת העקרונות שביסוד תקנון החברה (ואין מדובר בכל פעולה העולה כדי אי סדר מסויים בניהול העמותה) או החותר תחת עקרונות היסוד של השיטה עלול לפגוע בחברי העמותה בכללותם ובציבור בכללותו. במצבים אלו, כאשר אי ניהול תקין כאמור הוכח בראיות מספיקות קיימת הצדקה לפגיעה בזכות ההתאגדות. נקודת איזון זו מתחייבת אף נוכח אופייה הייחודי של העמותה המהווה ארגון שנועד לפעול לקידום מטרות ציבוריות, חברתיות, תרבותיות וכיו"ב. פעולתה של העמותה במישור הציבורי או למען הציבור היא המצדיקה את קיומה, אך היא אף מחייבת אותה לפעול בהתאם להוראות תקנונה ורק לשם קידום מטרותיה.

 

23.      עד כאן באשר לאופן בו יש לפרש את עילת הפירוק הקבועה בסעיף 49(1) לחוק העמותות ומכאן לבחינת עילת הפירוק הקבועה בסעיף 49(5) לחוק העמותות אשר אף עליה ביסס רשם העמותות את בקשתו.

 

           עילת הפירוק הקבועה בסעיף 49(5) לחוק העמותות הנוגעת לפירוק מטעמים של צדק ושל יושר מהווה "עילת סל" או "עילת שסתום" בדומה לזו הקבועה בסעיף 257(5) לפקודת החברות (ראו: רע"א 5596/00 סתוי נ' נאחוסי, פ"ד נז(1) 149 (2002); ע"א 877/07 גפן נ' ג'ירוטק השקעות בע"מ (לא פורסם, 2.9.2010) (להלן: עניין גפן); גרינברגר ובן-תור, בעמ' 495). בעניין גפן סקר השופט א' רובינשטיין את השימוש שנעשה ב"עילת הסל" הקבועה בסעיף 257(5) לפקודת החברות תוך שהוא מציין כי מדובר בשימוש שנעשה במשורה וכי במסגרת שיקולי הצדק והיושר ניתן בין היתר ביטוי להתנהגות הצדדים, לתום לב ולהגינות, לצרכיה של החברה וליכולתה להגשים את מטרותיה, בהתאם לנסיבות העניין. בין היתר, עמד השופט א' רובינשטיין על כך כי בתי המשפט עשו שימוש ב"עילת סל" זו במצבים בהם החברה אינה פעילה, שלא ניתן להשיג את מטרותיה או שהחברה זנחה את מטרותיה העיקריות או כשמדובר בחברת "בועה".

 

24.      אני סבור כי על פרשנותה של עילת הסל הקבועה בסעיף 49(5) לחוק העמותות יש ללמוד מן האופן בו פורשה עילת הסל הקבועה בסעיף 257(5) לפקודת החברות, בכפוף לשינויים המחויבים הנגזרים ממאפייניה הייחודיים של העמותה. כך, כשם שהשימוש בעילה זו נעשה במשורה ככל שהדברים נוגעים לפירוק חברות, יש לנקוט בריסון בשימוש ב"עילת סל" זו ככל שהדברים נוגעים לפירוק עמותה. אחד מן המקרים אשר לדידי מאפשרים את הפעלת עילת פירוק זה הוא במצב בו העמותה אינה פועלת עוד לקידום מטרותיה אך מוסיפה היא לנצל את הטבות המס או הטבות אחרות להן היא זכאית כעמותה או שהיא מוסיפה לקבל כספים מתורמים, וזאת בדומה להכרה בעילה לפירוק חברה משיקולי צדק ויושר במצב בו החברה הפכה להיות חברת בועה המהווה מסגרת ריקה מתוכן שתכליתה הוצאת כספים מבעלי המניות. כאמור, בכל מקרה ומקרה על בית המשפט לזכור כי עליו לפעול בריסון בעשותו שימוש בעילה זו, ולבחון היטב את נסיבות המקרה. כך למשל, ככל שהדברים נוגעים לפירוק עמותה בשל אי קידום מטרותיה יש לתת את הדעת למשך הזמן בו העמותה אינה פועלת לקידום מטרותיה כמו גם לנסיבות האופפות התנהלות זו. כך למשל, אין דין אי קידום המטרות מחמת קשיים כלכליים או קושי בגיוס תרומות כדין אי קידום מטרות העמותה סתם.

 

25.      על רקע זה, ונוכח מכלול הנסיבות הנוגעות לעניין, סבורני כי לא קמה עילה להתערבותנו בהחלטת בית המשפט המחוזי להורות על פירוקה של המערערת.

 

           תחילה אציין כי לא מצאתי ממש בטענת המערערת כי משהשלימה את הגשת המסמכים הנדרשים על פי סעיף 38 לחוק העמותות נשמט הבסיס תחת הבקשה לפירוק שהגיש רשם העמותות. בקשתו של רשם העמותות נשענה על אי הגשת המסמכים הנדרשים אך גם על אי סדרים כספיים, אי סדרים בניהול מוסדות המערערת ועל החוב הנטען כלפי אגף המכס והמע"מ. בסופה של הבקשה ציין רשם העמותות במפורש כי מכלול הנסיבות - אי הגשת המסמכים, הליקויים המפורטים בדו"ח בדיקת העומק וטענות אגף המכס המע"מ שהועלו בהמרצת הפתיחה שהוגשה על ידו - מעלות כי העמותה פועלת בניגוד לחוק ולתקנונה וכי היא אינה פועלת לשם קידום מטרותיה (ראו: סעיף 38 לבקשה). די בכך כדי לדחות את טענת המערערת בנקודה זו.

 

           אוסיף כי מקובלת עלי טענת המערערת לפיה לא קמה עילה לפירוקה מחמת אי חוקיות בפעילותה כאמור בסעיף 49(1) לחוק העמותות. כפי שציינתי לעיל, סבורני כי פירוק עמותה על רקע זה ייעשה רק באותם המקרים בהם מדובר בפעילות בלתי חוקית מתמשכת ודומיננטית או במצבים בהם אף אם הפעילות הבלתי חוקית אינה מתמשכת הרי שחומרת אי החוקיות מחייבת את פירוק העמותה. לא מצאתי כי בקשת הפירוק מניחה תשתית עובדתית מספקת המקימה עילה לפירוק העמותה על רקע זה. בסופו של דבר, הבקשה עוסקת באי סדרים כספיים מסויימים (וכבר ראינו חמורים מהם) בניהול המערערת וכן באי סדרים באופן ניהול מוסדות העמותה. המדובר באי סדרים שעיקרם העדר ניהול תקין של העמותה ואי דיווח על הכנסות והוצאות, אך לא מדובר בפעילות מתמשכת או בפעילות המתאפיינת באי חוקיות חמורה, וזאת מבלי להפחית בחשיבות השמירה על ניהולה התקין של כל עמותה ועמותה.

 

           ואולם, צירוף הנסיבות במקרה זה מכריע את הכף לטובת פירוק העמותה.

 

           אף אם אניח כי רשם העמותות לא הוכיח ברמת מספקת כי מוסדות העמותה לא נוהלו על פי הוראות תקנונה של המערערת ועל פי הוראות חוק העמותות, סבורני כי עמד הוא בנטל הוכחת הפגמים שנפלו בניהולה התקין של המערערת בהיבט הכספי, לרבות אי רישומן של תרומות שהתקבלו לטענתה וחלוקת כספים ללא רישום חשבונאי מסודר. לדידי, התנהלות זו, הגם שאין היא ברף החמור של אי סדרים כספיים בניהול עמותות, מקימה עילה לפירוק המערערת בהתאם להוראת סעיף 49(1) לחוק העמותות מאחר שהיא נוגדת עקרונות ניהול תקין ובמובן זה מדובר בפעילות שבוצעה בניגוד למטרות העמותה או לתקנונה.

 

           מוצא אני מקום להדגיש כי אף אם הייתי סבור כי אי הסדרים לכשעצמם אינם עולים כדי פעולה בניגוד לעקרונות יסוד של השיטה ועל כן אינם מקימים עילה לפירוק בהתאם להוראת סעיף 49(1) לחוק העמותות, הרי שבנוסף לפגמים שנפלו בניהולה התקין של המערערת מן התמונה העובדתית העולה מן הראיות שהגישו הצדדים לבית המשפט המחוזי מתברר כי המערערת לא פועלת לקידום מטרותיה. בנסיבות המקרה יש בכך לטעמי להקים עילה לפירוקה בהתאם להוראות סעיף 49(5) לחוק העמותות.

 

            המערערת טענה כי פעילותה מסתמכת במתן שיעורי תורה בהתנדבות על ידי רבנים ואולם מתן שיעורי תורה אינה אחת מן המטרות שנקבעו לה עם רישומה. אף אם מתן שיעורי תורה היא פעילות הקרובה רעיונית למטרות המערערת, הרי שבמהלך הדיון לפני בית המשפט המחוזי התברר כי שיעורי התורה ניתנים על ידי ארגון אחר בשם "ארגון עתים לתורה" ולא על ידי המערערת, כך שאף הפעילות היחידה שהיא טוענת שהיא מבצעת אינה מתבצעת כלל.

 

           זאת ועוד. המערערת אינה חולקת על כך כי הנכס היחידי שבבעלותה הוא אותו המבנה, והנה מתברר כי עמותה אחרת עושה באותו המבנה שימוש וכי אותה העמותה היא המחזיקה בנכס. אף אם אותם שיעורי תורה מועברים באותו המבנה בו מחזיקה עמותת "מוסדות נדבורנה" אין בכך כדי להועיל למערערת, הן מן הטעם כי היא לא הראתה כי אותם השיעורים מועברים או מאורגנים על ידה והן מן הטעם כי המדובר בשימוש שולי יחסית לשימוש העיקרי ולאחזקה הקבועה של עמותת "מוסדות נדבורנה" במבנה, אשר אף לשיטת המערערת הינו שימוש של קבע, למטרות ישיבה גדולה, ישיבה קטנה וחדר.

 

           אף טענות המערערת הנוגעות לנסיבות שביסוד השימוש שעושה עמותת "מוסדות נדבורנה" במבנה אין בהן כדי להועיל לה. גם אם הייתה זו השקעתה הכספית של עמותה זו שאיפשרה את השלמת המבנה, אין בכך כדי לשנות מן המסקנה כי מזה זמן המערערת אינה פועלת לקידום מטרותיה. לא למותר לציין לעניין זה כי טענת המערערת לפיה זה היה הרקע לשימוש שעשתה עמותת "מוסדות נדבורנה" במבנה לא הוכח כדבעי. ראשית, מדו"ח בדיקת העומק שהוגש לרשם העמותות עולה כי לא ניתן ללמוד מדוחותיה הכספיים של עמותת "מוסדות נדבורנה" כי אכן הכספים שהוציאה בשנים הרלבנטיות כהוצאות בנייה הוצאו לצורך השלמת המבנה. שנית, ואף חשוב מכך, בתצהיר התומך בתגובת המערערת לבקשה לפירוק צויין במפורש, קודם לתיאור הרקע לשימוש עמותת "מוסדות נדבורנה" במבנה, כי הדברים נאמרים מפי השמועה (הביטוי שצויין היה "כפי ששמעתי"). בהצהרה זו כשלעצמה אין כדי להוכיח את טענת המערערת באשר לרקע לשימוש שעשתה עמותת "מוסדות נדבורנה" במבנה.

 

26.      שלא בשולי הדברים, מבקש אני לציין כי איני סבור כי הוכח, במסגרת בקשת הפירוק, כי התנהלות המערערת בכל הנוגע להקמת המבנה מקימה עילה לפירוקה בהתאם להוראות סעיף 49(1) או סעיף 49(5) לחוק העמותות. אדגיש כי אין בחוות דעתי כדי להכריע בשאלת זכאותו של אגף המכס והמע"מ להיפרע מן המערערת בגין החוב שחבה כלפיו החברה, בהתאם להוראת סעיף 106 לחוק מס ערך מוסף. זכאות כאמור, ככל שזו קיימת בהתאם להוראת סעיף 106 האמור, תתברר במסגרת הליך פירוקה של המערערת.

 

27.      אשר על כן, סבור אני כי בצדק קבע בית המשפט המחוזי כי מכלול הנסיבות מלמד כי יש להורות על פירוקה של המערערת, הן על יסוד העילה הקבועה בסעיף 49(1) לחוק העמותות והן על יסוד העילה הקבועה בסעיף 49(5) לחוק העמותות.

 

 

           תוצאת הדברים היא כי אמליץ לחבריי לדחות את הערעור. בנסיבות העניין, אציע לחבריי כי לא נעשה צו להוצאות.

 

 

                                                                                      ש ו פ ט

 

המשנה לנשיאה א' ריבלין:

 

             אני מסכים.

 

                                                                                      המשנה לנשיאה

 

השופט ח' מלצר:

 

             אני מסכים.

 

                                                                                      ש ו פ ט

 

 

           הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט י' דנציגר.

          

           ניתן היום, ז' באייר תשע"א (11.5.2011).

 

 

           המשנה לנשיאה                         ש ו פ ט                        ש ו פ ט

 

 

 

 

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   10017750_W06.doc   חכ

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il