עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 3434/11

 

 

 

 

 

 

 

תאריך הישיבה: י"ד סיון תשע"א (‏16.06.2011)

 

 

בשם המבקשת: עו"ד אבי שינדלר, עו"ד רפאל קורניצר

 

 

בשם המשיבה 1: עו" ד דן בן-טל

 

 

בשם המשיבה 2: עו" ד מנחם ינובסקי

 

 

 

 

1. בפניי שתי בקשות שהן למעשה אחת – הראשונה ל"עיכוב ביצוע" פסק דין והשניה לסעד זמני בערעור, הנסבות שתיהן על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים (כב' השופט ד"ר י' מרזל).

 

 

 

 

2. בלב המחלוקת מצוי אולם, השוכן בבית הספר "דרכי נועם" שברח' הורקניה בירושלים. בית הספר (הוא המשיב 2) הוא בית ספר מוכר שאיננו רשמי, המנוהל מזה שנים רבות על-ידי הרב שלמה בוקשפן, ובו לומדים, כפי שנמסר, למעלה מ-200 תלמידים ממקומות שונים בעיר. מזה 11 שנים עושה המבקשת שימוש באולם שבבית הספר, בהסכמת המשיב 2, כ בית כנסת שכונתי. כ-500 מבני אותה קהילה מתפללים ב בית הכנסת שבאולם – בערבי שבת, בשבתות ובחגים ו כ-30 מהם מתפללים שחרית ב בית הכנסת אף בימי חול.

 

 

1. העירייה, שהיא בעלת המבנה בו שוכן האולם, החליטה כי יש להקים במתחם בית הספר – בית ספר נוסף, ממלכתי דתי ("גוננים"), וזאת נוכח גידול של האוכלוסיה הרלבנטית באיזור ומצוקת המקום בבתי הספר הממלכתיים-דתיים בדרום מערב ירושלים. בית הספר החדש אמור להיות "צומח", הווה אומר – כזה שיגדל ויתרחב במהלך השנים. לטענת העירייה, היא בחנה מספר חלופות ל"הצמחת" בית הספר החדש, ובכלל זה שימוש באגפים אחרים של בית הספר "דרכי נועם", אך מצאה כי החלופה של שימוש באולם היא המתאימה ביותר, על מנת להמנע מפגיעה בתלמידים שכבר לומדים בבית הספר "דרכי נועם". יצוין כי העירייה איכלסה אגפים אחרים בבית הספר באופן שיוכלו לשמש בשנת הלימודים הקרובה את תלמידי כיתות ב' ו-ג', ואילו שטח האולם נחוץ לה כבר בשנת הלימודים הקרובה, לטענתה, לשם בניית כיתות לתלמידי כיתות א' של בית הספר גוננים.

 

 

 

 

2. המבקשת עתרה ל בית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים כנגד החלטת העירייה, וטענה שזו נתקבלה שלא כדין, חרף קיומן של חלופות אחרות וטובות יותר, לסברת המבקשת, ובלא התחשבות בצרכי המתפללים. המבקשת זכתה בצו ביניים ארעי, שעמד לבסוף בתוקפו עד להכרעה בעתירה, שאסר על מימושן של תכניות העירייה לגבי האולם עד להחלטה אחרת. בגדרי הדיון בעתירה ניסה בית המשפט לעניינים מינהליים למצוא פיתרון מקיף למחלוקות על דרך של פשרה, שעיקרה העברת בית הכנסת למבנה סמוך אחר, אך הצדדים לא הגיעו לבסוף לידי הסכמה.

 

 

 

 

בית המשפט הנכבד קמא נדרש איפוא לחתוך את הדין, ומצא כי אין מנוס מדחיית העתירה, חרף הבנתו לקושי הטמון בדבר מבחינתה של המבקשת ואת אלו שהיא מייצגת. זאת, בעיקר בהיעדר זכויות קנייניות, או חוזיות של המבקשת באולם ונוכח עמדתה המקצועית של העירייה, שלא נסתרה, לפיה השימוש באולם נחוץ כבר בשנה הקרובה, לאיכלוסן של כיתות א' בבית הספר החדש.

 

 

 

 

3. המבקשת ערערה על פסק הדין, ערעור שבגדרו הגישה כאמור את שתי הבקשות הנ" ל, אשר במסגרתן ביקשה שהעיריה לא תעשה שימוש באולם עד להכרעה בערעור. בהחלטתי מתאריך 23.05.2011 הוריתי שהמשיבים ימסרו תגובתם לבקשות.

 

 

 

 

העירייה, מצדה, סמכה ידיה בתגובתה על פסק דינו של החלטת בית המשפט הנכבד קמא, ועמדה על הדחיפות הרבה שבתחילת ביצוע העבודות באולם, על מנת לאפשר את קליטת תלמידי כיתות א' בבית הספר בשנה הקרובה (כיתות שלהן רשומים לעת הזו 83 תלמידים – הווה אומר: כשלוש כיתות). המשיבה 2 לא הגישה תגובה בכתב לבקשות, אף שנתבקשה לעשות כן כאמור במסגרת החלטתי הנ"ל.

 

 

 

 

4. נוכח הרגישות הכרוכה במכלול, זימנתי את הצדדים לדיון בפני לתאריך 16.6.2011, בגדרו ביררתי פרטים רלבנטיים שונים וניסיתי גם אני להביא את המעורבים לידי הסדר זמני מוסכם, אשר מחד גיסא לא ימנע את הפעלתן של הכיתות בבית הספר החדש, אך מאידך גיסא לא יחייב את העברתו המיידית של בית הכנסת ממקומו והכל עד להכרעה בערעור. המבקשת והעירייה נאותו לקבל על עצמם מתווה ברוח זו, שיחול בשנת הלימודים הקרובה. עם זאת, המשיב 2 הודיע כי לא יוכל להצטרף להסדר זמני כאמור. עמדה זו נובעת, לדברי נציגיו, מכך שבמצב הדברים הנוכחי, יכול המשיב 2 לעשות שימוש באולם, בתום התפילה בימי חול (לקראת 07:00), לצרכיו שלו, דבר שלא יהיה באפשרותו לעשות אם העירייה תסב את האולם לשימוש כיתות א' בבית הספר החדש.

 

 

 

 

באין הסכמה של כל הצדדים שבפני – לא נותרה לי ברירה אלא לפסוק בחילוקי הדעות שנתגלעו.

 

 

 

 

5. לאחר שעיינתי בכל החומר שבפני ושקלתי את עמדות הצדדים וטיעוניהם, מצאתי כי יש מקום ליתן סעד זמני חלקי ומוגבל לתקופת הערעור, כמפורט בס"ק (ג) ו-(ד) שלהלן, בהנתן האמור בס"ק (א) ו-(ב) שלהלן:

 

 

 

 

(א) מן העירייה לא תימנע האפשרות לפעול במתחם האולם להקמת כיתות א', שישמשו את בית הספר "גוננים" בשנת הלימודים תשע"ב ולאכלוסן של הכיתות על-ידי תלמידי כיתות א' שנרשמו אליהן.

 

 

 

 

(ב) ככל שיוקמו כיתות כאמור בס"ק (א) שלעיל, הרי שההפרדה ביניהן, לעת הזו, תיעשה תוך שימוש במחיצות ניידות, באופן שיתאפשר למתפללי המבקשת להסב את מתחם האולם לצרכי תפילה בערבי שבתות, בשבתות ובחגים.

 

 

 

 

(ג) המבקשת תוכל לעשות שימוש בימי חול באחת הכיתות שתיווצרנה על-פי ס"ק (ב) שלעיל (שתוקצה לכך על-ידי העירייה) – לצרכי תפילה בימי חול של לא יותר מ-40 מתפללים מחבריה – וזאת עד לשעה 06:45 לכל המאוחר, ובלבד שמיד בתום התפילה תושב הכיתה על-ידי המבקשת לתצורתה ככיתה.

 

 

 

 

(ד) המבקשת תוכל להפעיל את האולם כולו לצרכי תפילה – בערבי שבתות, בשבתות ובחגי ישראל, ובלבד שבתקופת הלימודים המבקשת תדאג להשיב, בתום התפילות כאמור, את הכיתות לתצורתן ככזו.

 

 

 

 

8. הסעד הזמני החלקי הנ"ל נגזר ממאזן הנוחות ומהעובדה שללא צו ביניים כאמור – הערעור עלול להפוך לאקדמי.

 

 

 

 

9. תוקפו של הצו הזמני יפקע מאליו בתום יום הלימודים האחרון בבית הספר "גוננים" בשנת תשע"ב, או בהתאם להחלטה אחרת של בית משפט זה, שידון בערעור.

 

 

 

 

10. מבלי לגרוע מהאמור לעיל – כל זכויות הצדדים וטענותיהם שמורות להם בערעור ובהליכים אחרים, אם יפתחו ויתנהלו כאלה.

 

 

 

 

11. אשר לטענות שהעלה המשיב 2 כנגד העירייה, אעיר כי השגות אלה אינן עומדות לדיון בפני, ועד כמה שניתן להבין – אף לא בפורום משפטי אחר כלשהו, לעת הזו. ככל שהמשיב 2 מבקש לטעון כי העירייה איננה רשאית לפעול כדי לעשות שימוש באולם שבבעלותה לצורך שימוש בבית הספר "גוננים", הוא רשאי, כמובן, לנקוט הליך משפטי מתאים בערכאה השיפוטית המוסמכת, אולם ברי כי אין באפשרותי להתייחס בגדרי ההליך הנוכחי לאותן טענות של המשיב 2, או לטענות נגדיות של העירייה והמבקשת בהקשר זה.

 

 

 

 

12. הדיון בערעור יוקדם, הכל בהתאם לאילוצי יומנו של בית המשפט.

 

 

 

 

13. לבסוף אציין כי הצו הזמני הנ"ל ודאי רחוק מלהיות אופטימלי, שכן הוא פרי תמהיל של המצב המשפטי המורכב והאילוצים שבמכלול, בצד ניסיון למנוע פגיעה שמעבר לנדרש במי מן הצדדים תוך כדי מציאת פתרון ביניים מידתי. תקוותי היא שהמבקשת, שעלולה למצוא עצמה בתוך זמן קצר יחסית ללא מקום תפילה, אם לא יתקבל ערעורה, תשכיל לפעול נמרצות ובאופן ענייני, בשיתוף פעולה עם העירייה, למציאת אתר חלופי לקיום, או להקמת בית כנסת משלה. במקביל ראוי כי גם העירייה תבחן במהלך תקופה זו את מתווה "הצמחתו" של בית הספר הממלכתי-דתי, בצמידות לבית הספר המוכר שאיננו רשמי, הוא המשיב 2.

 

 

 

 

14. נוכח כל האמור לעיל – הבקשה לסעד זמני בערעור מתקבלת באופן חלקי, כאמור בסעיף 7 לעיל.

 

 

 

 

15. בנסיבות העניין – אין צו להוצאות.

 

 

 

ניתנה היום, ‏י"ז בסיון תשע"א (‏19.06.2011).

 

 

 

באתר נפגעי רשלנות רפואית תוכלו למצוא מידע אודות עורך דין רשלנות רפואית, לחפש עורכי דין רשלנות רפואית באזורים שונים בישראל ולקבל ייעוץ ע"י עו"ד רשלנות רפואית ענת מולסון

 

_________________________

 

 

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11034340_K02.doc יא

 

 

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il