עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 6917/12

עו"ד? הצטרף לאינדקס חינם

בבית המשפט העליון

בש"פ 6917/12

לפני:

כבוד השופט צ' זילברטל

העורר:

אושרי חבה

נ ג ד

המשיבה:

מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב מיום 20.9.2012 במ"ת 27268-01-12, שניתנה על-ידי כב' השופט צ' קאפח

בשם העורר: עו"ד מיקי חובה

בשם המשיבה: עו"ד שאול כהן

החלטה

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כב' השופט צ' קאפח) מיום 20.9.2012 במסגרת מ"ת 27268-01-12, בגדרה נדחתה בקשת העורר לשחררו ממעצר למשך יממה לצורך השתתפות בחתונת אחיו.

רקע והליכים קודמים

1. העורר עצור מיום 24.12.2011. תחילה יוחסו לעורר עבירות של רצח בכוונה תחילה, לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 ושיבוש מהלכי משפט, לפי סעיף 244 לחוק הנ"ל. ביום 21.3.2012 הורה בית המשפט על מעצרו של העורר עד תום ההליכים. יצוין, כי העורר הכחיש את המיוחס לו וטען, כי מות המנוח נגרם כתוצאה מפעולה של הגנה עצמית. ביום 15.7.2012, במסגרת הסדר טיעון אליו הגיעו הצדדים, הוגש נגד העורר כתב אישום מתוקן, המייחס לו עבירה של הריגה, לפי סעיף 298 לחוק. האישום בעבירת שיבוש מהלכי משפט נותר בעינו. כעולה מן הבקשה, העורר הודה והורשע במיוחס לו בכתב האישום המתוקן, והצדדים סיימו לטעון לעונש.

2. ביום 19.9.2012 הגיש העורר לבית המשפט המחוזי בקשה לעיון חוזר בתנאי מעצרו. כעולה מפרוטוקול הדיון בבקשה, תחילה ביקש העורר לשחררו לחלופת מעצר, אך בהמשך מיקד את בקשתו ליציאה לחופשה בת יום, תחת פיקוח בני משפחה ובכפוף להפקדת ערבויות; זאת לרגל חתונת אחיו שעתידה להתקיים ביום א' ה- 23.9.2012.

3. כאמור, בקשת העורר לעיון חוזר נדחתה ביום 20.9.2012. בית המשפט דחה את הטענה, לפיה אין לבחון את בקשת העורר לעיון חוזר באספקלריה של ההחלטה לעצרו עד תום ההליכים, שכן חל שינוי נסיבות משמעותי מאז ניתנה החלטה זו, ובראשן, תיקון כתב האישום נגדו. הוסבר, כי אף אם יש להניח שמסוכנות העורר התפוגגה, הרי שההחלטה לעצרו עד תום ההליכים נבעה גם מעילת מעצר עצמאית נוספת והיא החשש להימלטותו מאימת הדין, חשש אשר טרם התפוגג. נאמר גם, כי יש קושי לבחון את הבקשה בהיעדר מידע מודיעיני בנוגע לעורר, וכי מידע זה מצוי בדרך כלל, בידי שירות בתי הסוהר (להלן: שב"ס). בית המשפט הוסיף, כי הוא ממליץ לרשויות שב"ס לאשר לעורר לצאת לחתונת אחיו בהתאם לנהלים.

כלפי החלטה זו הוגש הערר דנא.

הערר

4. בערר נטען, בין היתר, כי היה על בית המשפט המחוזי למצות את הדיון בבקשת העורר על-פי המסלול הקבוע בסעיף 52 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), שענייננו עיון חוזר בהחלטת בית המשפט בעניין תנאי מעצר, ולא היה מקום להפנותו לפעול במסלול מינהלי (כלומר, עתירת אסיר). נטען, כי על-פי הפסיקה, עציר, במצבו של המבקש, רשאי לפעול למען קידום בקשתו בשני המסלולים, קרי המסלול הפלילי והמסלול המינהלי (בעניין זה הפנה העורר לרע"ב 3307/11 מדינת ישראל נ' קאיקוב (לא פורסם, 28.4.2011)). עוד נאמר, כי בפסיקה הובעה עמדה שדיון בבקשה מעין זו במסלול הפלילי מאפשר לבית המשפט לשקול שיקולים רחבים יותר מאלה שניתן לשקול במסלול המינהלי, אשר מוגבל וכפוף להוראות פקודת נציבות שב"ס. עוד ציין העורר, כי בטרם הגשת הבקשה לעיון חוזר הוא פנה לנציג שב"ס, אשר השיב לו כי עליו לפעול במסלול הפלילי, קרי בקשה לעיון חוזר לפי סעיף 52 לחוק המעצרים.

עוד נטען, כי שגה בית המשפט בקבעו, כי שינוי הנסיבות שחל עם תיקון כתב האישום, אין בו כדי לשנות מן חשש להימלטות העורר מן הדין. נטען, כי ההתפתחויות שחלו במשפט בעניינו של העורר, ובראשן תיקון כתב האישום נגדו - מיוזמתה של התביעה, חיזקו את אמונו במערכת המשפט, ועל כן גם התפוגג, במידה מסוימת, החשש להימלטותו מן הדין. עוד נטען בהקשר זה, כי העורר נעדר עבר פלילי וכי לא התעוררו קשיים במהלך מעצרו. לבסוף נטען, כי את החשש להימלטות ניתן לאיין גם על-ידי הפקדת ערובות מתאימות.

5. בדיון בפניי חזר והלין בא כוח העורר על כך שבית משפט קמא "כבל" עצמו להליך המינהלי בדיון בבקשתו, ועל כן היעדר המידעים בענייננו נזקף לחובתו. נטען, כי בפני העורר עמדה האפשרות להגיש את הבקשה לפי המסלול הפלילי שבחוק המעצרים ועל בית המשפט היה לבחון את הבקשה, בין היתר, על-פי השיקולים המכוונים לעניין שחרור בערובה ובעיקר בחינת מסוכנתו, שלטענת העורר, איננה גבוהה כלל וכלל. בהקשר זה הוזכר תיקונו המשמעותי של כתב האישום, שבמסגרתו יוחסה לעורר עבירת הריגה תחת עבירת רצח. העורר מציין גם, כי במסגרת הטיעונים לעונש הוגשה בהסכמה אמרה של עד תביעה השופכת אור על הרקע להריגת המנוח, ולפיה, המנוח, אשר סחט את העורר, הביע בעבר כוונה לרצוח אותו וכן כי היה זה המנוח אשר הביא את האקדח למפגש הטראגי בין השניים. נטען, כי שינויים והתפתחויות אלה מלמדים על רמת מסוכנות נמוכה הנשקפת מן העורר. הוזכר, כי מדובר בעורר בן 41 הנעדר עבר פלילי וגם בנתונים אלה יש כדי להעיד על רמת מסוכנות נמוכה. העורר ציין, כי אחיו ואחותו הסכימו ללוותו לאורך כל האירוע ולהבטיח את שובו למעצר, וכן כי הוא נכון להעמיד ערבויות גבוהות שיהיה בהן כדי לאיין את החשש להימלטותו מן הדין. העורר גם היה נכון להסתפק ביציאה למספר שעות. לעניין טענת השיהוי בהגשת הבקשה לחופשה נאמר, כי רק לאחר שלב הטיעונים לעונש, בגדרו הובא בפני בית המשפט מידע לגבי נסיבות ביצוע העבירה, נפתחה למעשה האפשרות הריאלית להגיש את הבקשה. לבסוף הודגש, כי מדובר בבקשה הומניטארית של העורר לקחת חלק בשמחת אחיו.

6. בא כוח המשיבה התנגד לבקשה, בהדגישו את השיהוי בו הוגשה. יוזכר, כי המבקש הורשע במיוחס לו בכתב האישום המתוקן ביום 15.7.2012 והבקשה ליציאה לחופשה הוגשה ביום 19.9.2012; זאת כאשר דבר החתונה ידוע מחודש מאי והחתונה עצמה עתידה להיערך ביום 23.9.2012. נטען, כי המועד בו הוגשה בקשת היציאה יצר לוח זמנים שאינו מאפשר למשיבה לבחון את הבקשה לגופה ולגבש בה עמדה. כך למשל, ציין בא כוח המדינה, כי העורר התגורר זמן ממושך מחוץ לישראל ועדיין יש לו בסיס פעילות נרחב שם, אך נוכח לוחות הזמנים בתיק לא עלה בידי המדינה לבחון האם עלולה להיות לכך השלכה על ההחלטה בבקשתו. נטען, כי בנסיבות אלה, אין מקום לקבל את הערר.

דיון והכרעה

7. השאלה העקרונית בנוגע למסלול המשפטי המתאים לדון בבקשתו של עציר לצאת ל"חופשה מיוחדת" נדונה בהרחבה בפסיקה, ובמהלך השנים הובעה העמדה, לפיה בפני עציר פתוחים שני אפיקי פעולה - מינהלי ופלילי. במסלול המינהלי - על העציר להגיש בקשה לרשויות שב"ס לצאת לחופשה. ככל שהעציר יבקש להשיג על ההחלטה בעניינו יהיה עליו לפעול בדרך של הגשת עתירת אסיר. במסלול הפלילי - על העציר לפנות לבית המשפט בבקשה לעיון חוזר בתנאי מעצרו ולבקש את שחרורו בערובה (ראו, למשל, בש"פ 1381/10 מדינת ישראל נ' אליאס (לא פורסם, 24.2.2010) (להלן: עניין אליאס); בש"פ 340/11 מדינת ישראל נ' אלרבאיעה, פסקה 5 (לא פורסם 13.1.2011); בש"פ 5874/02 אטיה נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(5) 865, 868 (2002), להלן: עניין אטיה). אף שנקבע בפסיקה, כי שני אפיקי הפעולה פתוחים עבור עצירים המבקשים לצאת לחופשה, נאמר לא פעם כי בקשה מעין זו רצוי שתבחן במישור המינהלי, שכן על ההחלטה בבקשה להתקבל על-פי אמות המידה הנהוגות בשב"ס; והדברים אמורים הן לגבי אופן היציאה מבית הכלא, כלומר, בידי שב"ס לבחון האם לשלום הציבור או לעציר נשקפת סכנה מן היציאה לחופשה והאם ניתן לנטרל סיכון זה. כמו כן, ראוי שבקשות אלה ייבחנו על-פי אותן אמות מידה שיוחלו באופן שוויוני על כלל הבקשות (ראו עניין אליאס, פסקה 6).

8. נוכח האמור הובעה בפסיקה העמדה, כי גם אם עציר בחר לפעול במסלול הפלילי, קרי באמצעות בקשה לפי חוק המעצרים, הרי שבתי המשפט מחוייבים לבחון את הבקשה גם על פי נהלי השב"ס בכל הנוגע להוצאת עצירים לחופשות:

"גם אם נעשית פניה ישירה לבית המשפט בהתאם לסמכותו במסגרת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו-1996, על בית המשפט לתת משקל רב לנוהלי שירות בתי הסוהר ולמדיניות הנקוטה בידי מערכת בתי הסוהר בכל הקשור ליציאה לחופשה המבוקשת" (בש"פ 4474/10 לוי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 10.6.2010)).

לאחרונה הובעה בפסיקה העמדה, כי גם אם שני אפיקי הפעולה פתוחים עבור אותם עצירים המבקשים לצאת לחופשה מיוחדת, הרי שהמסלול המתאים הוא זה הפלילי, כיוון שפעולה במישור המינהלי עלולה להביא את העציר ל"מבוי סתום" נוכח הוראת סעיף ד' בפרק ח' לפקודת נציבות בתי הסוהר 04.40.00, לפיה עצורים עד תום ההליכים אינם זכאים לצאת לחופשות במהלך מעצרם (רע"ב 3307/11 מדינת ישראל נ' קאיקוב, פסקה 5 (לא פורסם, 28.4.2011)). עם זאת, לא ברור מהו היחס בין הוראה זו להוראות אחרות בפקודה המותירות לשב"ס שיקול במקרה של מה שמכונה "יציאה לחופשה "מטעמים מיוחדים" (ראו פרק ח' לפקודת נציבות שירות בתי הסוהר 04.40.00) אשר בעבר הוחלו גם על עצירים (ראו, למשל, רע"ב 1459/09 ברמי נ' משטרת ישראל (לא פורסם, 17.2.200, להלן: עניין ברמי; בש"פ 1242/11 מדינת ישראל נ' שחב (לא פורסם 15.2.2011).

9. אף בענייננו אין אנו נדרשים לטעת מסמרות בשאלת המסלול הראוי להגשת בקשת יציאה לחופשה "מיוחדת". עם זאת, יש מקום להדגיש שאף אם הבקשה שלפניי הוגשה במסלול הפלילי אין בכך לייתר את בחינת הבקשה גם על-פי אמות המידה והנהלים המעוגנים בפקודות נציבות שב"ס.

10. נציין גם, כי על-פי סעיף 4 לפקודת נציבות שירות בתי הסוהר 04.40.01 ניתן לעיתים לאשר לאסירים (אך נראה, כי הפסיקה החילה זאת גם על עצירים, ראו, למשל, עניין ברמי, פסקה 5; עניין אליאס, פסקאות 9-8) לצאת את בית הסוהר בליווי למספר שעות לטובת השתתפות באירועים משפחתיים מיוחדים כגון שמחת נישואין, לידה ולהבדיל שבעה או לוויה. עם זאת, בכל הנוגע להשתתפות בחתונות הפקודה מגבילה את ההשתתפות לאירועים שאינם נערכים באולם שמחות; זאת מתוך החשש להימלטות או גרימת שיבושים אחרים, אשר מטבע הדברים מתגברים במקום הומה אדם. אם כך, נוכח העובדה שחתונת אחיו של העורר מתקיימת בגן אירועים, נראה כי ייקשה עליו לפעול בנתיב זה, קרי, יציאה מאובטחת מבית הסוהר.

11. מן הכלל אל הפרט. העורר מבקש שנתיר את יציאתו לחתונת אחיו ביום 23.9.2012. לטענתו השיקול המנחה המרכזי בבחינת בקשתו צריך לעסוק במסוכנותו. אין חולק, שחל שינוי משמעותי בכתב האישום ושיש בו כדי להפחית מרמת המסוכנות הראשונית שיוחסה לו בשלב של הארכת מעצרו עד תום ההליכים. עם זאת, וכפי שפורט לעיל, אף אם עציר הגיש בקשתו במסלול הפלילי אין בכך לייתר את הצורך בהפעלת שיקולים מן המסלול המינהלי. יתרה מכך, ובמנותק משאלת המסלול הראוי להגשת בקשת העורר, בהליכים המתנהלים לפי חוק המעצרים, יש לאפשר למדינה לבחון מכלול היבטים הנוגעים לשאלת שחרור לחלופת מעצר, ובכלל אלה, גם ידיעות מודיעיניות בנוגע לעציר, ולא רק ביחס לתקופת מעצרו, ואף בדיקה של שירות המבחן במקרה המתאים. אכן יהיו מקרים, כגון מוות במשפחה, בהם, מטבע הדברים, לא ניתן יהיה להגיש בקשה זמן סביר לפני האירוע שבגינו מתבקשת חופשת העציר. אלא שבמקרה דנן לא כך הם פני הדברים ולא שוכנעתי כי לא ניתן היה להגיש את הבקשה מבעוד מועד. העובדה שבמצבים אחרים אין אפשרות כזו, לא צריכה להפחית ממשקלו של השיהוי במקרה דנן.

נמצא, כי לשיהוי בהגשת הבקשה, נודעת חשיבות רבה, לא רק במישור הפורמאלי, אלא במישור המהותי, שכן בחינת בקשה ליציאה לחופשה מחייבת לבחון את הסיכונים השונים הנובעים מהחלטת השחרור. ברי, כי בחינה זו מחייבת התייחסות לטיב העבירה ונסיבות ביצועה, שכן מנתונים אלה ניתן ללמוד על מסוכנותו של העציר, אך נתונים אלה אינם חזות הכל. בחינת בקשתו של עציר, ובענייננו עציר שכבר הורשע וחזקת החפות אינה עומדת לזכותו (השוו, למשל, עניין אליאס, פסקה 10), מחייבת בחינה כוללת של היבטים שונים העלולים להשפיע על מסוכנותו. לוחות הזמנים לא אפשרו למשיבה לבחון את הבקשה לגופה (השוו: בש"פ 4834/10 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.6.2010)). לצד זאת, יש גם לזכור, כי המעשה בגינו הורשע העורר, שאף אם יש בצידו נסיבות מקלות, כנטען, הוא מעשה חמור ביותר שהביא לקיפוח חיי אדם.

12. סיכומם של דברים, בפסיקה נאמר לא אחת, כי "חופשה מהמעצר אינה עולה בקנה אחד עם המעצר ועם תכליתו" (עניין אטיה). עם זאת, נאמר גם כי יש לשקול מתן חופשה בנסיבות מיוחדות וחריגות המצדיקות זאת, אך גם אז החופשה תוענק רק לאחר בחינת הבקשה על-ידי הגורמים המתאימים (שם). כלומר, נוכח ההשלכות המשמעותיות שעלולות להיות לשחרורו של עציר לחופשה, שהרי מדובר במי שנקבע לגביו שעליו להיות מאחורי סורג ובריח, נקבע ככלל, כי אין זה ראוי לשחררו ממעצר לשם כך. ואולם, בניסיון לאזן כלל זה, נקבע, כי בנסיבות ייחודיות ניתן יהיה לחרוג ממנו, זאת במידה שבית המשפט או הרשות ישתכנעו שניתן לאיין את הסכנה הכרוכה בשחרור. בהיעדר נתונים מלאים בעניינו של העורר, נוכח לוח הזמנים שלא איפשר איסופם, אין בידי לקבוע, במידת הבטחון הנדרשת לקבלת החלטה מסוג זה, כי אכן אויינה אותה סכנה. על כן, למרבה הצער ותוך הבנה מלאה לאכזבה הקשה שתיגרם לעורר ולבני משפחתו, אין בידי לקבל את בקשת העורר ולשחררו לחתונת אחיו.

ניתנה היום, ‏ה' בתשרי התשע"ג (‏21.9.2012).