עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 9298/11

 

 

 

 

 

 

 

 

 

בשם המבקש: עו"ד מנחם רובינשטיין

 

 

 

 

 

 

 

א. בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (הנשיאה ברלינר והשופטים קרא וסוקולוב) מיום 29.11.11 בתיק ע"פ 20235-09-11, בגדרו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב (השופט דורון) מיום 19.7.11 בתיק ת"פ 9504-08. עניינו של התיק הרשעת המבקש בעבירות של מסירת ידיעות כוזבות ועבירות אלימות. הבקשה מכוונת כנגד ההרשעה והעונש כאחת.

 

 

 

 

רקע והליכים קודמים

 

 

 

 

ב. המבקש הורשע, לאחר שמיעת הוכחות, בעבירות של מסירת ידיעות כוזבות, תקיפה סתם ותקיפה הגורמת חבלה של ממש; המערער זוכה מעבירת איום. לפי המתואר בכתב האישום, המבקש הזעיק משטרה בשעת לילה מאוחרת כיון שלטענתו, יואב אליהו (להלן המתלונן) הפריע את מנוחתו. לזירה הגיע שוטר, ובזמן ששוחח עם המתלונן, התקשר המבקש שוב למשטרה ודיווח על איומים שהושמעו כלפיו על-ידי המתלונן. לאחר מכן דחף המבקש אדם שעבד אצל המתלונן וסטר לו, ואיים עליו באמרו "אני אראה לך מה זה" - כל זאת לעיני השוטר. אחר כך פנה המבקש לתקוף את המתלונן, בכך שחנק אותו והכה בפניו במכת אגרוף. בהמשך לכך, איים המבקש על המתלונן באמרו "אני אחסל אותך, אני אעשה לך את המוות, יהיה לך שחור".

 

 

 

 

ג. ביום 19.7.11 הורשע המבקש בבית משפט השלום, לאחר שהוגשו דו"ח הפעולה שרשם השוטר בזירה והודאת המבקש במשטרה, ולאחר שנשמעה עדותם של השוטר, המבקש, ואנשים נוספים שנכחו באירוע; יצוין, כי העדויות נשמעו בין 3 ל-4 שנים לאחר האירוע, בשל קשיים שונים בהבאת העדים. נקבע, כי העדויות אמנם לא תאמו זו לזו במלואן, אולם כלל העדויות וחומר הראיות מצביע על אשמת המבקש מעל לספק סביר. בית המשפט נתן דעתו לטענת המבקש, לפיה בשלב מתן העדות לא זכר השוטר שנכח באירוע את אירועי המקרה, ולכן הסתפק בהקראת דו"ח הפעולה שערך. נקבע לענין זה, כי כלל הקפאת הזכירה שבעבר חל במיוחד כאשר מדובר בעדויות של שוטרים, ובכל מקרה יעדיף בית המשפט את הדו"חות שנרשמו בסמוך לאירוע מאשר עדות שניתנה זמן רב מאוחר יותר, שכן אף שמדובר בשוטר בתפקיד - והדברים נכונים מקל וחומר לשוטר שפרש - הוא אינו זוכר את פרטי האירועים לאשורם בזמן מתן העדות. אשר לעבירת האיומים נקבע, כי עולה מן העדויות השונות שמדובר היה בסערת רוחות שלוותה בצעקות, אולם לא באיומים.

 

 

 

 

ד. בהמשך אותו היום נגזר דינו של המבקש, והושתו עליו העונשים הבאים: מאסר על תנאי למשך 6 חודשים; קנס בסך 7,000 ₪; פיצויים בסך 5,000 ₪ למתלונן ולעובדו. בית המשפט נתן דעתו לכך שאין מדובר בעבירות הנמצאות ברף הגבוה של עבירות האלימות, וכן לכך שכתב האישום הוגש כשנה וחצי לאחר ביצוע העבירות, וההליך נסתיים 4 שנים לאחר העבירות. מנגד, נתן בית המשפט דעתו להיעדר החרטה והיעדר הפנמת הבעייתיות על-ידי המבקש.

 

 

 

 

ה. ערעורו של המבקש לבית המשפט המחוזי נדחה. בין היתר, דחה בית המשפט את טענת המבקש לפיה לא ניתן לו יומו בבית המשפט בנימוק שלא התאפשרה לו הבאת עדים מטעמו, וכן כי בא כוחו הקודם כשל בייצוגו. נקבע לעניין זה, כי בדיון שנערך ביום 26.6.11, לאחר שסיים המערער לתת את עדותו, הכריז בא כוחו "אלו עדיי", ואילו המבקש עצמו אמנם אמר שיש לו עדים נוספים, אולם בא כוחו החליט באופן מושכל שלא לבקש דחיה לשם הבאתם. אשר לטענת המבקש נגד כלל הקפאת הזכירה שבעבר נקבע, כי מדובר בכלל מבוסס במשפט הישראלי, והדבר נתמך בפסיקתו של בית משפט זה.

 

 

 

 

הבקשה

 

 

 

 

ו. נטען, כי בקשה זו מעוררת שתי סוגיות בעלות חשיבות משפטית המצדיקות ערעור שני: ראשית, הרשעת המבקש מבלי שניתנה לו הזדמנות להעיד עדים מטעמו. בעניין זה חזר המבקש על טענתו, לפיה בא כוחו בערכאה הראשונה כשל בייצוגו, בכך שהכריז "אלו עדיי" כאשר המבקש עצמו ביקש להעיד גורמים נוספים. שנית, חוקתיות כלל הזכירה שבעבר, המציב, כך נטען, בעייתיות קשה בפני ההגנה, שכן אינה יכולה לחקור את העד בחקירה נגדית. עוד נטען, כי לא היה מקום, גם במקרה של הרשעה, להשתת קנס ופיצוי כאמור, הן בשל היעדר הרשעות קודמות והן בשל חלוף ארבע שנים.

 

 

 

 

דיון והכרעה

 

 

 

 

ז. לאחר העיון לא ראיתי מקום להיעתר לבקשה. חרף מאמצי הסניגור המלומד, כדרך מבקש ערעור נוסף, אין התיק מעורר כל שאלה עקרונית המצדיקה גלגול שלישי. יומו של המבקש ניתן לו פעמיים, ותוצאתו - שני פסקי דין מפורטים של בתי המשפט הקודמים (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123, 128; רע"פ 3018/06 שבת נ' מדינת ישראל (לא פורסם)) בקביעותיהם אין מקום להתערב.

 

 

 

 

ח. אומר מה בתמצית לגופם של דברים. אפתח בטענה לענין חוקתיותו של כלל הקפאת הזכירה שבעבר. העלאת טענה חוקתית לגבי כלל מושרש מחייבת - בכל הכבוד הראוי - הנמקה משכנעת ומבוססת, ולא אמירה כללית בנוסח "שאלה עקרונית... בעלת חשיבות משפטית רחבת היקף". על המעלה טענה בעלת יומרות חוקתיות לעשות מלאכתו ברצינות; כך לא נעשה כאן. אכן, צר מאוד, והדברים נאמרים כלפי התביעה, שכתב אישום בתיק דל עדים כזה (חמישה במספר) הוגש כתום שנה וארבעה חודשים מן האירוע (מועד האירוע – 1.7.07, מועד הגשת כתב האישום – 11.12.08). תשובת העומס אינה טובה דיה במקרה כזה, וכמובן הדבר תורם להרחקת זכרונם של עדים; כפי שציין בית המשפט קמא (והשופט היה תובע משטרתי בכיר בעברו) בקשר לעדות השוטר המרכזי בתיק שנטען כלפיה שבשל חוסר זכרונו העיד רק לפי דו"ח פעולה, כי "ממילא הניסיון השיפוטי מורה כי גם שוטרים המשרתים במשטרה אינם זוכרים, נוכח היקף האירועים שהם מטפלים בהם, דבר וחצי דבר על ההתרחשויות שהיו עדים להם גם זמן קצר הרבה יותר מזה שחלף בענייננו ואין בעובדה זו עדי להפחית ממשקל עדותם. כלל הקפאת הזכירה בעבר חל ביתר שאת כל אימת שמדובר בשוטרים, וכמעט תמיד יעדיף בית המשפט, למעט מקרים חריגים, את הדברים שנרשמו בסמוך לאירוע כראיה אותנטית יותר". דברים אלה, כמובן בכפוף לבדיקת כל מקרה לגופו היטב, מתישבים עם השכל הישר ונסיון החיים. לא הוסיפו נחת, כפי שציין בית המשפט המחוזי, הדחיות בעדותו של השוטר שהיה במקום (שלא הגיע פעם אחר פעם - וכמסתבר כבר אינו במשטרה). ואולם, בכל מקרה אין מנוס, במיוחד לגבי שוטרים הרושמים דו"חות באירועים פליליים, מייחוס משמעות לתיעוד המיידי האותנטי. אמנם, יש בעלי זיכרון טוב יותר, ובמיוחד הנוכחים באירועים פליליים "דרמטיים", שיעידו ביתר פירוט, אך אין מקום לוותר בקלות על כלל שאין מנוס הימנו בגדרי ההיגיון. בית המשפט המחוזי נדרש לע"פ 7955/10 ולאסמכתאות שבו, ואחזור על הדברים שציטט:

 

 

 

 

"מאחר שמדובר בדו"חות הנערכים על-ידי שוטרים כחלק מפעילותם השוטפת ואשר הם נדרשים להעיד עליהם בדרך כלל זמן רב לאחר עריכתם, הרי שעצם הצגת המסמך בפניהם, אין בה בדרך כלל כדי לרענן את זכרונם ועדותם מתמצית לאישור טיבו של המסמך ודרך עריכתו. לפיכך, עדותם נופלת, על-פי רוב, אל בין גדריו של כלל הקפאת הזכירה שבעבר. למעלה מן הצורך נוסיף, כי העותרים טוענים לפגיעה בזכויותיהם כנאשמים, ואולם נראה לכאורה שאין ממש בטענה זו. השוטרים שזומנו להעיד ושמסמכים שערכו הוגשו כמסמכים בתיק עומדים לחקירה נגדית. במסגרת חקירתם הנגדית, בידו של בית המשפט להתרשם מהם ובאפשרותם של הסניגורים לחקרם בכל ענין שהם סבורים כי יש לו חשיבות ונגיעה לעניינם של הנאשמים" (ע"פ 7955/10 חאלדי נ' מדינת ישראל (לא פורסם), פסקה 16 לפסק דינו של השופט ג'ובראן; ראו גם בג"צ 3209/06 שורפי נ' בית המשפט המחוזי בתל אביב (לא פורסם)).

 

 

 

 

ט. לטענה בדבר עיוות דין בשל אי האפשרות להבאת עדי הגנה התייחס בפירוט בית המשפט המחוזי, לרבות לכך שהמבקש היה מיוצג בבית המשפט הדיוני, וששיקול דעת מטעם הסניגוריה הופעל, כאמור. הנמקתו של בית המשפט המחוזי בעניין זה מקובלת עלי כלשונה.

 

 

 

 

י. אשר לטענה בדבר הקנס, הוא אינו חורג מן הראוי, מקום שבית המשפט הסתפק במאסר על תנאי. ובאשר לפיצוי למתלוננים, ישאלו עצמם המבקש וסניגורו המלומד, כיצד ניתן להתייחס לכך כשהמתלוננים, כנדרש בדין, לא צורפו כמשיבים, ובית המשפט המחוזי כבר התייחס לכך.

 

 

 

 

יא. כאמור, איני נעתר לבקשה.

 

 

 

 

ניתנה היום, ‏כ"ד בכסלו התשע"ב (‏20.12.2011).

 

 

 

 

 

 

_________________________

 

 

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11092980_T02.doc אג+רח

 

 

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il