עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 2575/13

עו"ד? הצטרף לאינדקס חינם

בבית המשפט העליון

בש"פ 2575/13

לפני:

כבוד השופט צ' זילברטל

המבקש:

אלהיין וורקו

נ ג ד

המשיבה:

מדינת ישראל

בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 24.3.2013 בתיק עמ"ת 41807-03-13 שניתנה על ידי כבוד השופט ד' פיש

בשם המבקש: עו"ד סיגל עפרוני

החלטה

בקשת רשות ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 24.3.2013 בתיק עמ"ת 41807-03-13 (כב' השופט ד' פיש), בגדרה התקבל עררה של המדינה על החלטת בית משפט השלום בחיפה, והוחלט על הותרת המבקש במעצר עד תום ההליכים נגדו.

1. נגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות איומים כלפי אישתו (להלן: המתלוננת). בכתב האישום נטען, כי בשלוש השנים האחרונות איים המבקש על המתלוננת, במספר הזדמנויות שמועדן אינו ידוע, כי יפגע בה. כתב האישום כלל גם התייחסות לאירוע קונקרטי שאירע ביום 12.2.2013 ובו נטען, כי המבקש איים על המתלוננת כי יחנוק אותה אם לא תספר לו היכן היתה. בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו של המבקש עד תום ההליכים נגדו.

2. בית משפט השלום (כב' השופט י' טורס) קבע בהחלטתו מיום 20.2.2013 כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית להוכחת האישומים המיוחסים למבקש. הודגש, כי אף שהראיות באשר לאיום הקונקרטי מיום 12.2.2013 הן בעוצמה גבוהה יותר מאלו הנוגעות לאישומים הכלליים, יש במכלול הראיות כדי ללמד על מסוכנות המבקש לשלום המתלוננת, וכי מסוכנות זו מקימה עילת מעצר נגדו. עם זאת, נאמר כי עוצמת עילת המעצר אינה כזו השוללת אפשרות לשחרור לחלופה. הודגש, כי המדובר באיום אחד בלבד מהעת האחרונה וכי המתלוננת לא ראתה לפנות למשטרה ביתר המקרים. עוד נאמר, כי למבקש עבר פלילי הקשור למתלוננת, אך "עבירות אלו היו בבסיס הקשר שבין השניים ולאחר מכן השניים מיסדו את הקשר לקשר של נישואין". בית המשפט מצא, כי במקרה דנא ניתן לשחרר את המבקש לחלופת המעצר שהוצעה תוך הבטחת בטחונה של המתלוננת. נוכח האמור, הורה בית משפט השלום על שחרורו של המבקש לחלופה בתנאי מעצר בית מלא בבית אחותו ותחת פיקוחו של אחיינו ובתנאים נוספים. בית המשפט הורה על הגשת תסקיר מעצר בעניינו של המבקש, שבו ייבחן הצורך בהמשך קיומם של תנאי השחרור שנקבעו.

ערר המדינה על החלטת בית משפט השלום התקבל באופן חלקי, כך שבית המשפט המחוזי הורה על המשך מעצרו של המבקש מאחורי סורג ובריח, אך הורה כי עם הגשת תסקיר המעצר יחודש הדיון בפני בית משפט השלום בבקשה לשחרור לחלופה.

3. בהחלטתו מיום 20.3.2013 שוב הורה בית משפט השלום על שחרורו על המבקש לחלופת מעצר בתנאים מגבילים, זאת חרף עמדת שירות המבחן. בית המשפט סבר, כי התסקיר בעניינו של המבקש הוכן על סמך נתונים מוטעים, זאת, בין היתר, נוכח העובדה שהמבקש מתואר בתסקיר כמי שנקט באלימות כלפי המתלוננת אף שתיאור זה סותר את הודעתה, וכן מאחר שנראה, כי שירות המבחן לא היה מודע לכך שבמסגרת הליך קודם שנוהל נגד המבקש בוטלה עבירה חמורה שיוחסה לו בעקבות ספקות שעלו באשר למהימנות המתלוננת. עוד נקבע, כי אף שמן התסקיר עולים ספקות באשר ליכולתם של המפקחים המוצעים להציב למבקש גבולות הרי שכעת ניתן לומר ש"אווירת המסוכנות פחתה" ועל כן די בחלופה שהוצעה כדי לאיין את מסוכנותו. יצוין, כי לתנאי השחרור נוספו גם איזוק אלקטרוני וערובות כספיות נוספות.

4. בהחלטתו מיום 24.3.2013 קיבל בית משפט קמא את ערר המדינה על החלטת בית משפט השלום. בית המשפט ציין, כי אף שאכן עולים קשיים מתסקיר שירות המבחן, בעניינו של המבקש עודנה "קיימת עילת מסוכנות שלא הופרכה". עוד נאמר, כי, בנסיבות, החלופה שהוצעה אינה ראויה הן נוכח הקרבה הגיאוגרפית למתלוננת והן נוכח הערכת שירות המבחן לפיה המפקחים שאושרו יתקשו להציב גבולות למבקש.

הבקשה

5. בבקשה נטען, כי המקרה דנא מעורר שאלות המצדיקות מתן רשות לערור, ובכללן בנוגע לאיזון הראוי בין הזכות לחירות לבין אינטרס ההגנה על שלום הציבור. עוד נאמר, כי יש לקבל את הבקשה גם נוכח נסיבות חייו הקשות של המבקש. בין היתר נאמר, כי בתקופת מעצרו לא עלה בידי המבקש לעמוד בהתחייבויותיו הכספיות, לרבות בתשלומי המשכנתא, ועל כן משפחתו עלולה לאבד את ביתה. לבסוף נאמר, כי שגה בית משפט קמא משהורה על מעצרו של המבקש עד תום ההליכים בלי שניתן משקל לכך שהמבקש כופר במיוחס לו, שחומר הראיות אינו חף מקשיים, ולכך שבעבר הגישה המתלוננת תלונה נגד המבקש, בגינה הוא הועמד לדין כשיוחסה לו עבירה חמורה ביותר, אך זו התבררה כלא נכונה.

דיון והכרעה

6. לאחר העיון, באתי לכלל מסקנה כי הבקשה אינה מצדיקה התערבות ב"גלגול שלישי". אכן, כפי שצוין בבקשה, בבית משפט זה הובעו עמדות שונות באשר למבחן שיש להחיל על בקשות כגון דא, ובכללן הדעה שיש לאמץ מבחן גמיש שעל-פיו, לעיתים, גם "נסיבות מיוחדות" יצדיקו מתן רשות לערור בגלגול שלישי (ראו: בש"פ 7330/11 כהן נ' מדינת ישראל (10.10.2011); לסקירת העמדות השונות ועמדת הסנגוריה הציבורית בסוגייה ראו י' שרון "רשות הערר נתונה? עמדת הסניגוריה הציבורית בעקבות תיקון 8 לחוק המעצרים" הסניגור 144, עמ' 7)). בענייננו, אין מקום להכריע בין הגישות השונות מאחר שבכל מקרה לא מתקיימות בו אותן "נסיבות מיוחדות" המצדיקות מתן רשות לערור.

בחינת ההחלטות בעניינו של המבקש מעלה, כי הערכאות הקודמות לא נחלקו בשאלת מסוכנות המבקש ובהתקיימותה של עילת מעצר. עם זאת, הובעו עמדות שונות בעניין רמת המסוכנות ובשאלת טיב החלופה הראויה לרקע מסוכנות זו. בית המשפט המחוזי סבר, בניגוד לעמדת בית משפט השלום, כי מקום בו לא הופרכה מסוכנות המבקש אין לשחררו לחלופה הקרובה גיאוגרפית למקום מגוריה של המתלוננת ולהותירו בהשגחתם של מפקחים שנמצא כי יתקשו להציב לו גבולות. אינני סבור כי בהחלטה זו נפל פגם המצדיק את התערבותו של בית משפט זה. ראשית יש להדגיש, כי אין להקל ראש בעבירת האיומים המיוחסות למבקש, שכן כבר "הוכח מספר פעמים, כי אך כפסע בין איום למעשה" (בש"פ 9472/06 מדינת ישראל נ' פלוני (19.11.2006)). אופי העבירות המיוחסות למבקש מחייב חלופת מעצר שתבטיח את שלומה של המתלוננת, ולשם כך נדרש שהחלופה תהיה מרוחקת ממקום מושבה וכן שימצאו מפקחים שישנה מידת בטחון ביכולתם להשגיח על המבקש ולהציב לו גבולות. נראה, כי החלופה שהוצעה אינה עונה על אמות מידה אלה (גם לפי עמדת שירות המבחן) ועל כן אין מקום להתערב בהחלטת בית משפט קמא.

7. בלי שאטע מסמרות, ועל פני הדברים, נראה כי אין בהחלטת בית משפט קמא כדי לשלול את האפשרות של שחרור המבקש לחלופת מעצר במידה ותימצא חלופה ראויה. חזקה על שירות המבחן כי אם אכן תוצע חלופה כזו וייערך תסקיר נוסף בעניינו של המבקש, זה ייערך על פי תשתית עובדתית מהימנה ובדוקה.

סוף דבר, נוכח האמור, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, ד' באייר התשע"ג (‏14.4.2013).