עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 3018/13

עו"ד? הצטרף לאינדקס חינם

בבית המשפט העליון

בש"פ 3018/13

לפני:

כבוד השופט ע' פוגלמן

העורר:

דוד בן פורת

נ ג ד

המשיבה:

מדינת ישראל

ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 17.4.2013 ב-מ"ת 35112-01-12 שניתנה על ידי כבוד השופט א' יעקב

תאריך הישיבה: כ"ב באייר התשע"ג (2.5.2013)

בשם העורר: עו"ד צדוק חוגי

בשם המשיבה: עו"ד עידית פרג'ון

החלטה

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופט א' יעקב) מיום 17.4.2013, שבמסגרתה נדחתה בקשת העורר לביטול מעצר הבית שבו הוא מצוי.

1. נגד העורר הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד, שבו מיוחסות לו עבירות של מעשים מגונים בנסיבות של אינוס ומעשי סדום. עבירות אלה בוצעו, על פי הנטען בכתב האישום, בקטינה כבת 11-10 בין השנים 2006-2005. עם הגשת כתב האישום, ביקשה המדינה לעצור את העורר עד תום ההליכים על רקע המסוכנות הנשקפת ממנו. העורר הסכים לקיומן של ראיות לכאורה והדיון התמקד בשאלת החלופה. לאחר הגשת תסקיר מעצר, החליט בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ה' עובדיה) לשחרר את העורר לחלופת מעצר בתנאי מעצר בית מלא. בהחלטותיו מיום 20.12.2012 ומיום 24.12.2012 נעתר בית המשפט קמא (כב' השופטות ר' לורך ומ' ברנט) לבקשת העורר לשינוי מקום מעצר הבית שלו ולהקלה בתנאי מעצרו, על רקע התמשכות ההליכים. בתוך כך, התיר בית המשפט לעורר לצאת ללימודים תורניים בשעות הבוקר בליווי בנו. בחלוף כארבעה חודשים, פנה העורר בבקשה לעיון חוזר בתנאי מעצרו אל בית המשפט קמא וביקש שיבוטל מעצר הבית שלו לנוכח התמשכות ההליכים בעניינו.

2. בית המשפט קמא (כב' סגן הנשיאה א' יעקב) דחה את הבקשה בציינו כי האחריות להתמשכות ההליכים רובצת לפתחו של העורר, שהחליף ייצוג בשלב מאוחר של ההליך והגיש בקשה לקבלת ראיות נוספות לאחר הגשת סיכומי התביעה. על החלטה זו נסב הערר שלפניי.

3. העורר טוען כי שגה בית המשפט קמא בכך שקבע כי נוכח תרומתו להתמשכות ההליך אין מקום לבטל את מעצר הבית שלו, שעה שבהחלטותיו הקודמות נקבע כי יש מקום להקל בתנאי מעצרו עקב כך. עוד טוען העורר כי זכות הטיעון שלו נפגעה, שכן בית המשפט קמא קטע את הדיון בעניינו בלא שהתיר לצדדים לסיים את טיעוניהם. בנוסף מעלה העורר טענות שונות לעניין תסקירי המעצר. בין היתר נטען כי נציגי שירות המבחן אינם מכירים את התיק די הצורך.

4. בדיון שהתקיים לפניי טענה באת-כוח המשיבה כי אין מקום לשנות את תנאי החלופה ולבטל את תנאי מעצר הבית, לנוכח המסוכנות הנשקפת מהעורר על רקע המעשים המיוחסים לו.

5. לאחר שבחנתי את הערר וצרופותיו באתי לכלל מסקנה שדינו להידחות. אכן, להתמשכות ההליכים בעניינו של נאשם הנתון במעצר בית יש ליתן משקל בבחינת התנאים המגבילים המוטלים עליו, וככל שחולף הזמן תגבר הנטייה להקל בתנאים אלה (השוו: בש"פ 3460/10 בצר נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (17.5.2010) (להלן: עניין בצר); בש"פ 1193/13 ג'ראד נ' מדינת ישראל, פסקה 13 (20.2.2013) (להלן: עניין ג'ראד)). על אף שפגיעתו של מעצר בית בחירותו של הנאשם היא פחותה מאשר מעצר מאחורי סורג ובריח, אין להקל ראש בקשיים הכרוכים בכך (ראו והשוו: עניין ג'ראד, פסקה 13; בש"פ 5564/11 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (8.8.2011)). אולם, בפסיקה הודגש כי שיקול זה של חלוף הזמן אינו עומד לבדו בבואו של בית המשפט להחליט על הקלה בתנאי המעצר או על שחרור, וכי על בית המשפט לבחון אותו לצד יתר השיקולים הרלוונטיים לעניין, לרבות מידת המסוכנות הנשקפת מהנאשם (עניין בצר, פסקה 8).

6. בהחלטותיו מדצמבר 2012 התחשב בית המשפט קמא בהתמשכות ההליכים בעניינו של העורר והורה על הקלות מסוימות בתנאי מעצר הבית שלו. זאת מבלי שראה לזקוף לחובתו את הבקשה להבאת ראיות נוספות, בעקבות חילוף הייצוג מטעמו, לאחר שניתן צו לסיכומים (דבר שהביא להתמשכות ההליך). זו נקודת המוצא גם להכרעתי בערר. השאלה העומדת לדיון היא אפוא האם חלוף פרק זמן נוסף מאז ההחלטות מצדיק שינוי בתנאי מעצר הבית. גם בהינתן חלוף הזמן כאמור, לא מצאתי כי נקודת האיזון השתנתה במידה המצדיקה את ביטולו המוחלט של מעצר הבית והתנאים המגבילים שהוטלו על העורר בהחלטות הקודמות. זאת, בשים לב למסוכנות הנשקפת ממנו על רקע המעשים החמורים המיוחסים לו, אשר לגביהם הסכים העורר כי קיימות ראיות לכאורה. ביחס לטענות הדיוניות שמעלה העורר בנוגע לדיון שהתקיים בבית המשפט קמא, לא מצאתי לקבוע מסמרות, שכן לא התבקשה החזרת הדיון לערכאה הדיונית, וממילא ראיתי לדון בעניין לגופו לאחר שמיעת טענות הצדדים.

בצד האמור, העורר רשאי כמובן לפנות לבית המשפט המחוזי בבקשות קונקרטיות להקלה בתנאי מעצר הבית שלו, כפי שעשה גם בעבר.

הערר נדחה אפוא.

ניתנה היום, ‏כ"ג באייר התשע"ג (‏3.5.2013).