עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 7100/12

עו"ד? הצטרף לאינדקס חינם

בבית המשפט העליון

בש"פ 7100/12

לפני:

כבוד השופטת ד' ברק-ארז

המבקש:

חיים סויסה

נ ג ד

המשיבה:

מדינת ישראל

בקשת רשות לערור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 9.9.2012, בעת"מ 15713-09-12 שניתנה על ידי כבוד השופט צ' קאפח

בשם המבקש:

עו"ד משה סוחמי

החלטה

1. לפני בקשת רשות לערור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט צ' קאפח) בעת"מ 15713-09-12 מיום 9.9.2012, אשר קיבל את ערר המשיבה על החלטתו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (השופטת מ' בן ארי) במ"מ 1600-07-12 לשחרר את המבקש לחלופת מעצר, ואשר הורה על מעצרו של המבקש עד תום ההליכים הפליליים נגדו.

2. ביום 1.7.2012 הוגש נגד המבקש כתב אישום המייחס לו עבירות של גניבה והתפרצות לבית מגורים, לפי סעיפים 384 ו-406(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, בהתאמה. בצד כתב האישום הגישה המשיבה בקשה למעצר המבקש עד תום ההליכים הפליליים נגדו, תוך שהיא סומכת בקשתה בעברו הפלילי המכביד של המבקש ובעובדה שעומד לחובתו עונש מאסר על-תנאי בגין ביצוע עבירות דומות לאלו המיוחסות לו בכתב האישום הנוכחי.

3. להלן תובא תמצית ההליכים הקודמים בעניינו של המבקש. ביום 5.7.2012 נענה בית משפט השלום בתל אביב-יפו (השופט צ' עוזיאל) לבקשתה של המשיבה והורה על מעצרו של המבקש עד תום ההליכים נגדו. יצוין, כי בגדר הדיון באותו היום הסכים המבקש שקיימות ראיות לכאורה לעניין מעצרו, כך שהמחלוקת נתחמה אך לשאלת קיומה של חלופת מעצר. בעקבות ההחלטה המורה על מעצרו, ערר המבקש לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת ר' לבהר-שרון). ביום 1.8.2012 קיבל בית המשפט המחוזי את הערר באופן חלקי, תוך שהוא מורה על השבת התיק לבית משפט השלום לשם קבלת תסקיר מבחן מעודכן בעניינו של המבקש. ביום 5.9.2012, ולאחר שהונח על שולחנו תסקיר המבחן המעודכן, מצא בית משפט השלום (השופטת מ' בן-ארי) לאמץ את המלצות שרות המבחן ולהורות על שחרורו של המבקש למעצר בית, בביתו שלו, תחת פיקוחם של אשתו ואביו, שאינם מעורבים בפלילים. בית משפט השלום נימק החלטתו בהתרשמותו כי חלופת המעצר המוצעת בתסקיר הינה ראויה, הדוקה והולמת וכי יש בה כדי לאיין באופן סביר את הסיכון הנשקף מהמבקש.

4. על ההחלטה האמורה הגישה המשיבה את עררה, תוך שהיא ממקדת את טיעוניה בעברו הפלילי העשיר של המבקש; בעובדה כי מרחף מעל ראשו מאסר על תנאי בר-הפעלה בגין שני מעשי התפרצות למקום מגורים, שהאחרון מביניהם בוצע ביום 20.1.2010; וכן בחומרתן של העבירות ובהתרשמותו של השופט עוזיאל ממסוכנות המבקש. ביום 9.9.2012, ובתום דיון שבו נדרשו הצדדים לשאלת היתכנותה של חלופת מעצר אפקטיבית, קיבל בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט צ' קאפח) את ערר המשיבה. בהחלטתו הטעים בית המשפט המחוזי כי המשיב הינו בעל עבר פלילי הכולל עבירות אלימות, וכי העובדה שהעבירה הנוכחית בוצעה אך שלושה ימים לפני תום תקופת המבחן שנקבעה למבקש עומדת לו לרועץ. בית המשפט התרשם כי "בעניינו של המשיב [המבקש דכאן – ד.ב.א] הושקע מאמץ רב ולמרות שחלפו חודשים רבים וארוכים הוא נכנע למשבר הראשון שפקד אותו וחזר לסורו. הדבר בא לידי ביטוי בגיליון ההרשעות הקודמות המלמד כי מעת לעת עורך המשיב גיחה לעולם הפשע ומבצע עבירות" (עמ' 6 להחלטה). בהתייחסו לתסקיר המבחן העדכני, שעל בסיסו השתית בית משפט השלום את החלטתו בדבר היתכנותה של חלופת מעצר, ציין בית המשפט המחוזי כי התסקיר כולל הסתייגויות לרוב וכי ספק בעיניו אם המבקש יוכל לעמוד בתנאים הנדרשים לשם הפגת מסוכנתו.

מכאן בקשת רשות הערר שלפני.

5. בא-כוח המבקש טוען כי בקשתו עומדת במבחנים שנקבעו בפסיקה לשם מתן רשות לערור, כאמור בסעיף 53(א1)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים). ראשית, טוען בא-כוח המבקש כי המחלוקות שנתגלעו בין הערכאות השונות בשאלת היתכנותה של חלופת מעצר ראויה מהוות נסיבות מיוחדות המצדיקות מתן רשות לערור. לתמיכת טענתו זו, מפנה בא-כוח העורר לבש"פ 4215/12 מלכה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 11.6.2012) (להלן: עניין מלכה)). עוד טוען בא-כוח המבקש כי המלצת שירות המבחן – לפיה יש לשחרר את המבקש למעצר בית לצד המשך הטיפול המקצועי בו – ניתנה על יסוד היכרות מעמיקה עם המבקש ועל יסוד מידע עדכני מגורמי הטיפול ביחידה להתמכרויות בראשון לציון. לבסוף, ממקד בא-כוח המבקש את טענותיו בחומרתן הפחותה יחסית של העבירות ובכך שבית המשפט המחוזי לא נימק מדוע העדיף את התרשמותו האישית לגבי אי-יעילותה של חלופת המעצר על פני המלצתו המקצועית של שירות המבחן התומכת בה.

6. לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערר ובנימוקיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. כידוע, תיקון מס' 8 לחוק המעצרים הביא לצמצום היקפה של הזכות לערור על החלטות בענייני מעצרים, באופן שערר ב"גלגול שלישי" מותנה בקבלת רשות לכך, כמפורט בסעיפים 53(א) ו-53(א1)(1) לחוק המעצרים.

7. על-פי הפרשנות המקובלת בבית משפט זה, הרשות לערור בהתאם לסעיף 53(א1)(1) לחוק המעצרים תוענק רק במקרים שבהם מתעוררת שאלה עקרונית החורגת מעניינו הפרטני של המבקש, או בהתקיים נסיבות חריגות ומיוחדות, וזאת על דרך ההיקש מן ההלכה המוכרת בעניין בר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)) (ראו, מתוך רבים, בש"פ 4855/12 נגר נ' מדינת ישראל, פסקה 10 (טרם פורסם, 18.7.2012)). משוכה זו לא עלה בידי המבקש לצלוח, כפי שאסביר.

8. את עיקר טיעונו לעניין סעיף 53(א1)(1) לחוק המעצרים סומך המבקש על ההחלטה בעניין מלכה, שם השופט דנציגר חיווה דעתו כי הגם שלא התעוררו במקרה שלפניו שאלות משפטיות בעלות חשיבות כללית או ציבורית, הרי שרמת הסיכון הנלווית לעבירות והמחלוקות בעניין חלופת המעצר מצדיקות את מתן ברשות לערור (שם, פסקה 12).

עניינו של המבקש אינו זהה לעניין מלכה כלל ועיקר. ראשית, שונים המקרים בכל הנוגע לטיב העבירות המיוחסות – המבקש נאשם בעבירת גניבה והתפרצות לבית מגורים בעת שדיירי הבית לנו בביתם, עבירה שכרוכה בסיכון פיזי לשלום הציבור. שנית, צדק בית המשפט המחוזי כאשר נתן משקל של ממש לעובדה שהמבקש הורשע ביום 30.12.2010 בעבירות זהות כמעט של גניבה והתפרצות למקום מגורים, ושבגינן הוטל עליו, בין היתר, מאסר על תנאי בן 18 חודשים שהוא בר-הפעלה בתיק זה. שלישית, העבירות המיוחסות למבקש בוצעו, לכאורה, שלושה ימים בלבד לפני שתמה תקופת המבחן שבה היה מצוי המבקש. יש בכך כדי ללמד על מידת האמון הפחותה שניתן ליתן במבקש, שגילה במעשיו כי הוא מועד לביצוע עבירות. יוצא, אפוא, כי המקרה דנן אינו מעלה שאלה משפטית או ציבורית החורגת מעניינו הפרטני של המבקש, ואף אין לומר כי התקיימו בעניינו נסיבות חריגות המצדיקות מתן רשות לערור בהתאם לסעיף 53(א1)(1) לחוק המעצרים.

9. יחד עם זאת, ובשים להתרשמותו החיובית של שרות המבחן מהליך השיקום שבו החל המבקש, יש לקוות כי ההליך העיקרי בעניינו יבוא אל סיומו במהירות, באופן שלא יסכל את המשכו של תהליך השיקום.

10. כללו של דבר, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, ט"ז בתשרי התשע"ג (2.10.2012).