עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 6956/12

עו"ד? הצטרף לאינדקס חינם

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים

ע"פ 6956/12

לפני:

כבוד הנשיא א' גרוניס

המערער:

דוד רויטמן

נ ג ד

המשיבה:

מדינת ישראל

ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה

(כב' השופט ד' פיש) מיום 19.09.2012 שלא לפסול

עצמו מלדון בתיק עמ"ת 34629-09-12 ובתיק עמ"ת 34517-09-12

בשם המערער: בעצמו

פסק-דין

1. לפניי ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט ד' פיש) מיום 19.9.2012, שלא לפסול עצמו מלדון בעמ"ת 34629-09-12 ובעמ"ת 34517-09-12.

2. ביום 14.11.2011 הוגש נגד המערער כתב אישום המייחס לו עבירות שונות מכוח חוק העונשין, התשל"ז-1977. כתב האישום הוגש לבית משפט השלום בקריות (כב' השופטת ר' לאופר חסון) ומספרו ת"פ 26040-11-11. במסגרת הליך זה הגיש המערער בקשה לעיון בתיקי הוצאה לפועל הנזכרים בכתב האישום, וזאת מכוח סעיף 108 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982. ביום 28.8.2012 ניתנה החלטה בבקשה. המערער הגיש ערר לבית המשפט המחוזי שסומן עמ"ת 34629-09-12. בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה נגד המערער ביום 14.11.2011 בקשה למעצר עד תום ההליכים, בהתאם לסעיף 21(א) לחוק סדר הדין הפלילי [סמכויות אכיפה – מעצרים], התשנ"ו-1996. בקשה זו הוגשה אף היא לבית משפט השלום בקריות (כב' השופטת ט' תדמור-זמיר) ומספרה מ"ת 26070-11-11. המערער טוען כי במסגרת הליך זה נתקבלה בעניינו החלטה ביום 6.9.2012, אשר עליה הגיש ערר לבית המשפט המחוזי, שנדון בעמ"ת 34517-09-12. שני העררים הובאו בבית המשפט המחוזי בפני כב' השופט ד' פיש. ביום 13.9.2012 נקבע כי יתקיים בהם דיון מאוחד ביום 19.9.2012.

3. ביום 19.9.2012 – יום הדיון בעררים – ביקש המערער מבית המשפט (כב' השופט ד' פיש) לפסול עצמו מלדון בשני העררים (אם כי בערעורו טוען המערער כי בקשות הפסילה נשלחו קודם לכן, ביום 13.9.2012). המערער טען כי בית המשפט גיבש ביחס אליו דעה מוקדמת לאור העובדה שדחה ערר מוקדם יותר בעניינו, אשר נסב על בקשה שהוגשה במסגרת הליך המעצר עד תום ההליכים הנ"ל (עמ"ת 15980-03-12 (להלן: הערר המוקדם)). בנוסף, טען המערער כי בשנים 2005-2004 דן כב' השופט ד' פיש בהליך אזרחי בו היה המערער צד, וכן כי עד היום נמשכים ניסיונותיו של המערער לבטל את תוצאת פסק-הדין בהליך האזרחי האמור. לטענת המערער, גם מן הטעם הזה על בית המשפט לפסול עצמו. בית המשפט דחה ביום 19.9.2012 את בקשת המערער לפסול עצמו בקובעו שהבקשה חסרת בסיס, הן מן הבחינה העובדתית והן מן הבחינה המשפטית (יחד עם זאת, מפרוטוקול הדיון מיום 19.9.2012 עולה כי בית המשפט הסכים להמתין עם ההכרעה בעררים עד להכרעה בערעור שלפניי).

4. על החלטה זו הוגש הערעור דנא. בערעורו חוזר המערער על העילות שהעלה בבקשתו בפני בית המשפט המחוזי, תוך הדגשת טענתו לפיה כאשר דחה בית המשפט המחוזי את הערר המוקדם הוא התעלם מחלקים חשובים בהחלטה נשוא הערר. בנוסף, טוען המערער כי בדיון בפני בית המשפט המחוזי ביום 19.9.2012 שאל בית המשפט את המערער שאלות שאינן קשורות לתיק ואינן מופיעות בפרוטוקול. לסיום טוען המערער כי בית המשפט איחד את הדיון בשני העררים, הקדיש לכל אחד מהם זמן מועט, ולא הקפיד על רישום הפרוטוקול כראוי.

5. דין הערעור להידחות. ראשית, העובדה שבית המשפט דן בהליך האזרחי בו היה המערער צד אינה מקימה עילת פסלות בעניינו. ככלל, היכרות המבוססת על שפיטה קודמת בהליך אחר מקימה עילת פסלות אך במקרים מסוימים (ראו: יגאל מרזל דיני פסלות שופט 262 (2006) (להלן – מרזל)). המקרה דנא אינו נמנה עם המקרים הללו, וזאת בין השאר בשל חלוף הזמן ומשום שבית המשפט ציין במפורש כי אינו זוכר את תוצאת התיק ושאין לו דעה קדומה לגבי המערער. אף דחיית הערר המוקדם אינה מקימה עילת פסלות. המבחן הכללי בשאלת פסלות שופט מלישב בדין, הקבוע בסעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, הינו קיומן של "נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט". מן הפסיקה עולה כי העובדה ששופט דן בבקשה (ולענייננו ערר) אחת בתיק לא תביא בהכרח לפסילתו מדיון בבקשות מאוחרות (ראו: ע"א 5107/03 יוסף עדאס ובניו חברה לבניין ופיתוח (1992) בע"מ נ' דורנט (1991) ישראל בע"מ (לא פורסם, 1.7.2003); מרזל 265). מנסיבות המקרה הנדון ומעיון בהחלטה בערר המוקדם לא מצאתי כי הדיון בערר המוקדם מקים חשש ממשי למשוא פנים או הביא לגיבוש דעה מוקדמת נגד המערער. יש לציין כי חלקן של טענות המערער, הנוגע לתוכן ההחלטה של בית המשפט בערר המוקדם, אינו ממין העניינים אשר ראוי שיבחנו בערעור פסלות שופט, שכן אין המדובר בערכאת ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי.

6. הטענות בעניין אופן רישום וניהול הפרוטוקול אף הן אינן מקימות עילת פסלות במקרה הנדון. הלכה היא שהחלטות דיוניות – ובפרט החלטות בעניין רישום פרוטוקול ותיקונו – אינן מקימות עילת פסלות (ראו: ע"פ 1368/90 בטיטו נ' מדינת ישראל, פ"ד מה (3) 259 (1991); ע"פ 699/84 מרום נ' מדינת ישראל, פ"ד לח (3) 528 (1984); מרזל 178-174). זאת ועוד, המסגרת הנכונה לבירור טענות אשר נוגעות לאופן ניהול הפרוטוקול אינה זו של ערעור פסלות שופט.

7. לצד הדברים הללו ראוי לציין כי לערעורו של המערער לא צורפו מסמכים מהותיים. כך, למשל, לא צורפה החלטת כב' השופט ד' פיש בערר המוקדם, עליה מבסס המערער חלק ניכר מערעורו. כמו כן לא צורפו ההחלטות שעליהן הגיש המערער ערר לבית המשפט המחוזי.

8. לפיכך, הערעור נדחה מבלי שהמשיבה נדרשה להשיב.

ניתן היום, י"ז בתשרי התשע"ג (3.10.2012).