עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 1422/13

עו"ד? הצטרף לאינדקס חינם

בבית המשפט העליון

בש"פ 1422/13

לפני:

כבוד השופטת ד' ברק-ארז

המבקשת:

מדינת ישראל

נ ג ד

המשיב:

אלחלאווה מחמד

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בעמ"ת 60276-01-13 שניתנה על ידי כבוד סגן הנשיאה אברהם יעקב

בשם המבקשת: עו"ד אושרה פטל רוזנברג

בשם המשיב: עו"ד פאדי חמדאן

החלטה

1. נגד אדם הוגשו שני כתבי אישום בשני בתי משפט שונים. בכל אחד מן המקרים הוגשה בקשה למעצרו עד תום ההליכים, ובשניהם הוא שוחרר לחלופת מעצר במתכונת של מעצר בית מלא. מהי הדרך הפתוחה בפניו במקרה מסוג זה לבקש הקלה של תנאי חלופת המעצר? האם עליו לפנות בבקשה לעיון חוזר לכל אחד משני בתי המשפט שדנים בעניינו? לחלופין, האם קיימת דרך פרוצדוראלית אחרת שיש ללכת בה, כדוגמת איחוד הדיון בתיקים? שאלה זו שהוצגה בפני במסגרת בקשת הרשות לערור שהגישה המדינה. בשל אופייה העקרוני של השאלה והשלכותיה הכלליות היא הצדיקה מתן רשות לערור אף במסגרת הגישות המצמצמות בכל הנוגע לדיון בהליכי מעצר ב"גלגול שלישי". על כן, קיבלתי את הבקשה ודנתי בערר המדינה.

תמצית הרקע העובדתי וההליכים הקודמים

2. נגד המשיב מתנהלים במקביל שני הליכים פליליים, האחד בבית משפט השלום בירושלים בגין עבירות של הסעת שוהים בלתי חוקיים ועבירות תחבורה שונות (ת"פ 24532-04-12), והשני בבית משפט השלום בכפר סבא, בגין עבירות של הסעת שוהים בלתי חוקיים, נהיגה ללא רישיון, הסעת נוסעים בשכר, גרם תאונת דרכים והפקרה אחרי פגיעה (ת"פ 28075-0712). בשני המקרים, הוגשה בקשה לעוצרו עד תום ההליכים המשפטיים, ובשניהם הוחלט על שחרורו לחלופת מעצר במתכונת של מעצר בית בבית הוריו. בחלוף מספר חודשים הגיש המשיב בקשה לעיון חוזר בהחלטתו של בית משפט השלום בכפר סבא, ובה ביקש להקל בתנאי מעצר הבית שלו ולאפשר לו לצאת לעבודה, כפי שהמליץ בעניינו שירות המבחן. בהחלטתו מיום 15.1.2013 דחה בית המשפט השלום בכפר סבא את הבקשה ככל שזו התייחסה ליציאתו של המשיב לעבודה, ועל כך הגיש המשיב ערר לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד.

3. עררו של המשיב נדחה ביום 10.2.2013 (עמ"ת 60276-01-13, סגן הנשיאה א' יעקב). הטעם לדחיית הערר במקרה זה היה משפטי. בית המשפט קמא קבע כי "לא ניתן להורות על יציאתו של העורר לעבודה כל עוד הוא מצוי במעצר בית מכוח החלטת בית משפט השלום בירושלים". בנסיבות אלה, הוא הורה למדינה "לפנות לנשיא בית המשפט העליון בבקשה לאחד את הדיון בשני התיקים בפני בית משפט אחד, כך שניתן יהיה לדון בשינוי תנאי השחרור של העורר מבלי שתהיינה סתירות בין שתי החלטות שיפוטיות".

בקשת רשות לערור

4. המבקשת טוענת כי נפלה שגגה משפטית בהחלטתו של בית המשפט קמא. המבקשת מצביעה בהקשר זה על כמה טעמים לטענתה שהחלטתו של בית המשפט קמא מוטעית. ראשית, הוראות החוק אינן מאפשרות לאחד דיון בהליכי מעצר, להבדיל מאשר לאחד את הדיון במשפטים עצמם. שנית, לפי סעיף 90 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: חוק סדר הדין הפלילי) ניתן לצרף כתבי אישום תלויים ועומדים באותו בית משפט כאשר הם נסבים על אישומים שאותם ניתן לצרף לכתחילה באותו כתב אישום לפי סעיף 86 לחוק סדר הדין הפלילי, המסדיר את הסוגיה של צירוף אישומים בהתקיים עובדות דומות או תשתית עובדתית משותפת. שלישית, השימוש בסמכותו של נשיא בית המשפט העליון להעביר מקום דיון לפי סעיף 78 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט) מותנה בהסכמתו של השופט שהחל לדון בהליך (במקרה זה, שופט בית משפט השלום בירושלים).

5. המבקשת מוסיפה וטוענת, במישור העקרוני, כי אין זה סביר שנשיא בית המשפט העליון יעשה שימוש בסמכותו האמורה מבלי לבדוק אם שני האישומים הם כאלה שניתן לצרפם לכתחילה ומבלי שמי מן הצדדים ביקש את איחודם. כמו כן, במישור המדיניות, סבורה המשיבה כי הליכה בדרך של העברת דיונים צפויה להרבות בהתדיינויות, וכל זאת שלא לצורך. לשיטתה, במישור המעשי, הדרך להתמודד עם מקרים מסוג זה היא ללכת בעקבות הכלל של "המחמיר קובע". היינו, במקרה שבו נקבעו בשני הליכים נפרדים תנאי שחרור שונים, יחולו ממילא התנאים המחמירים יותר. היא הוסיפה והבהירה כי במקרה מסוג זה, כאשר נקבעים תנאי שחרור מקלים באחד מהליכי המעצר, יכול הנאשם הנוגע בדבר לפנות לבית המשפט האחר ולבקש עיון חוזר בהחלטה הנוגעת לתנאי השחרור.

6. טעמים אלה, טוענת המדינה, מצדיקים הן את מתן הרשות לערור במקרה זה, והן את קבלתו של הערר.

7. במישור העקרוני, הסכים אף בא-כוחו של המשיב עם העמדה העקרונית שהציגה המדינה, ובין הצדדים שררה תמימות דעים בכל הנוגע למתן הרשות לערור, כמו גם באשר לקבלת הערר עצמו. המשיב אך הלין על כך שעמדה זו של המדינה לא חודדה באותו אופן בדיון שהתקיים בבית המשפט קמא. לשיטתו, בבית המשפט קמא טען בא-כוח המדינה שצריך היה להגיש בקשה לעיון חוזר גם בבית משפט השלום בירושלים, בקשה שלא נדרשה באותו שלב, אף לפי שיטת המדינה. טענה זו פגעה, כך טען, בזכויות מרשו.

הכרעה

8. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, הגעתי לכלל דעה, כי דין הבקשה לקבל רשות ערר להתקבל, ובהמשך לכך, שדין הערר להתקבל.

9. הגשתו של יותר מכתב אישום אחד כנגד אדם אינה מצב בלתי שכיח. לא אחת, מתנהלים הליכים פליליים כנגד אותו אדם ביותר מבית משפט אחד. איחודם של הליכים אלה אינו תמיד אפשרי או מתבקש – בשים לב, בין השאר, לאפשרות שהאישומים עשויים להיות שונים מאד באופיים, שההליכים עשויים להיפתח במועדים שונים (כך שמשפט אחד מצוי בשלב מתקדם, בעוד האחר נמצא במצב התחלתי בלבד), ושהמשפטים אף אינם מתקיימים בהכרח באותה ערכאה (האחד – בבית משפט שלום, והאחר – בבית משפט מחוזי). על כן, הפתרון של איחוד ההליכים, אף אם לעתים עשוי להתאים, אינו פתרון הכרחי או אף מתאים בחלק גדול מן המקרים. לאמיתו של דבר, אין פגם בקיומם של שני הליכי מעצר שבהם נידון עניינו של אותו אדם, כאשר בכל אחד מהם נבחנות שאלת המעצר והאפשרות להסתפק בחלופת מעצר, ונבדקים תנאיה של חלופה כזו, לאור השיקולים והצרכים הרלוונטיים של כל אחד מן ההליכים (ראו למשל: בש"פ 10378/08 עלוש נ' מדינת ישראל (25.12.2008), בפסקה 20).

10. הפתרון שעליו הצביעה המדינה הוא המעשי והנכון: כאשר קיים שוני בין תנאי השחרור שנקבעו בהליכים שונים, מחויב הנאשם הנוגע בדבר בתנאים המחמירים יותר, בכפוף לאפשרות העומדת לו לפנות ולבקש את הקלת התנאים שנקבעו בהליך האחר על דרך של עיון חוזר. פתרון זה הוא, כאמור, יעיל יותר, ויש בו כדי למנוע ריבוי של התדיינויות בנושא של העברת מקום הדיון.

11. אין בדברים אלה כדי לומר שהעברת מקום הדיון אינו יכול להיות פתרון אפשרי במקרים מסוימים – אך לא היה מקום להורות למדינה ללכת בדרך זו, בנסיבות שבהן אף אחד מן הצדדים לא ביקש זאת.

12. אוסיף ואציין, בשולי הדברים, כי עם החזרת הדיון לבית המשפט קמא יוכל בא-כוחו של המשיב לטעון את מלוא טענותיו לגופו של עניין, ובכך יקבל עניינו את המענה שאותו ביקש.

13. סוף דבר: הערר מתקבל, במובן זה שהחלטתו של בית המשפט קמא תתבטל, והערר שאותו הגיש המשיב על החלטת בית משפט השלום בכפר סבא יתברר בפני בית המשפט קמא לגופו.

ניתנה היום, י"ב באדר התשע"ג (22.2.2013).