עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 9054/12

עו"ד? הצטרף לאינדקס חינם

בבית המשפט העליון

בש"א 9054/12

לפני:

כבוד השופטת ע' ארבל

העותרים:

1. פלוני

2. פלוני

3. פלוני

נ ג ד

המשיבה:

מדינת ישראל

עתירה לגילוי ראיה

בשם העותרים: עו"ד ע' גבעון

בשם המשיבה: עו"ד נ' זמרת

החלטה

מונחת לפניי עתירה לגילוי ראיות לפי סעיף 45 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971 (להלן: פקודת הראיות). (כפי שיובהר בהמשך עניינה של הבקשה מכוח סעיף 44 לפקודת הראיות).

1. העותרים הגישו לבית המשפט המחוזי מרכז תביעת פיצויים נגד המשיבה (ת"א 758-02-09). לטענת העותרים, באירוע מיום 17.5.07 שאירע בכפר באזור בית לחם, נפגע העותר 1, שהיה קטין באותה עת, בראשו מקליע שנורה על-ידי חיילי צה"ל ברשלנות ובניגוד להוראת הפתיחה באש (להלן: האירוע). המשיבה טענה כי העותר 1 נפגע בהיותו אוחז בקבוק תבערה ומתכוון להשליכו לעבר חיילי צה"ל, וזאת לאחר ירי אזהרה באוויר ולכיוון רגליו של העותר. ביום 22.6.11 חתם שר הביטחון על "תעודה בדבר ראיות חסויות" מכוח ס' 44 לפקודת הראיות (להלן: תעודת החיסיון) שהושגה לבית המשפט ביום 27.9.11. במסגרת תעודת חיסיון זו הוטל מכוח הוראתו של שר הביטחון חיסיון על כל מידע העלול לחשוף את זהותם של חיילי צה"ל וכל מידע העשוי לחשוף דרכי פעולת צה"ל או כוחות הביטחון. העותרים הגישו בקשה להוצאת תעודת החיסיון מהתיק בטענה שזו הוגשה באיחור. בית המשפט המחוזי, בהחלטתו מיום 15.11.12, קבע כי מאחר שמדובר בתעודת חיסיון שהוצאה על-ידי שר הביטחון, הוצאת התעודה מהתיק תתאפשר רק מכוח החלטה של בית משפט זה. מכאן העתירה שלפניי.

2. בעתירה שלפניי מבוקש להסיר חיסיון מתחקיר המח"ט שבוצע לאחר האירוע; מהוראות הפתיחה באש התקפות באזור בו התרחש האירוע; מהפרטים שנמחקו מהמסמכים הצבאיים שהוגשו במסגרת ההליך; מזהותם של החיילים שנכחו בזירת האירוע; מהשיטה, האמצעים והעזרים הטכניים ששימשו את היחידה הצבאית שבמסגרת פעילותה בוצע הירי הקטלני. העותרים טוענים כי בהוצאת תעודת החיסיון על פרטים אלה פעלה המשיבה בחוסר תום לב במטרה להסתיר פרטים מהותיים שיש בהם כדי לשפוך אור על נסיבות האירוע. כך, באשר לתחקיר המח"ט נטען כי המשיבה מסרבת לגלותו על אף שתעודת החיסיון כלל לא חלה עליו. בנוגע להוראות הפתיחה באש טוענים העותרים כי הן חיוניות להוכחת הטענה שהירי בוצע ברשלנות ובניגוד להוראות הפתיחה באש. באשר ליתר הפרטים נטען באופן כללי כי אלה יוכלו לשמש "אינדיקציה לבחינת פעולתם של כוחות הביטחון בנסיבות העניין". בנוסף, נטען כי היות שמדובר במידע משנת 2007 לא יהיה בחשיפתו כדי לפגוע באינטרסים הציבוריים עליהם הכלי של החיסיון נועד להגן. עוד טוענים העותרים כי הנזק שעלול להיגרם להם כתוצאה מהטלת חיסיון על הפרטים המנויים בעתירה גדול מהנזק לאינטרס הציבורי.

3. בדיון שלפניי ובהשלמת הטיעון שהגיש לאחר הדיון טען בא-כוח העותרים כי עוד בתחילת ההליך בבית המשפט המחוזי פנו העותרים אל המשיבה בדרישה לגלות את המסמכים אליהם מתייחסת העתירה שלפניי. בנוסף, הובהר בדיון כי העותרים אינם זקוקים לחשיפת שמות החיילים כשלעצמה, אלא השמות דרושים לעותרים אך כדי לזמן את החיילים הרלוונטיים לאירוע לעדות. עוד הדגיש בא-כוח העותרים כי מכיוון שתעודת החיסיון מתייחסת לכל המסמכים הנוגעים לאירוע, הרי שהיא כוללת גם את תחקיר המח"ט. לעניין גילוי של תחקיר המח"ט בהליך כגון דא ולהיעדר חיסיון גורף בהקשר הזה הפנה בא-כוח העותרים לבש"א 1864/97 מקוסי נ' מדינת ישראל (20.11.97) (להלן: עניין מקוסי) ולבש"א 4349/05 פלוני נ' מדינת ישראל (4.9.05) (להלן: עניין פלוני). בנוסף יצוין כי התברר בדיון שלפניי כי בקשת העותרים בנוגע לגילוי הוראות הפתיחה באש אינה אקטואלית עוד, מכיוון שהוראות הפתיחה באש מופקדות בכספת של בית המשפט המחוזי.

4. בתגובת המשיבה נטען כי העתירה מתייחסת לס' 44 לפקודת הראיות ולא לס' 45 כנטען בעתירה, שכן תעודת החיסיון הוצאה על-ידי שר הביטחון ומתוך חשש לפגיעה בביטחון המדינה. לגופה של העתירה טוענת המשיבה כי תחקיר המח"ט שנערך בעקבות האירוע חסוי לא מכוח תעודת החיסיון אלא מכוח ס' 539א לחוק השיפוט הצבאי, תשט"ו-1955 (להלן: חוק השיפוט הצבאי). באשר להסרת המחיקות מהמסמכים שהגישה המשיבה, חשיפת שמות החיילים ושיטות הפעולה של צה"ל, נטען כי יהיה בהסרת חיסיון מכל אלה משום פגיעה בלתי מוצדקת באינטרס של בטחון המדינה. בנוסף, טוענת המשיבה כי הפרטים האמורים אינם חיוניים לניהול תביעתם של העותרים, שכן העותרים כבר קיבלו את כל המידע אודות האירוע במהלכו נפגע העותר 1, וזאת באמצעות העדתם וחקירתם הנגדית של מפקד הפלוגה המבצעית אשר ביצע את הירי ממנו נפגע העותר 1 ושל חייל נוסף שהיה קשור לאירוע. מכל מקום, כך נטען, גם אם הפרטים אותם מבקשים העותרים לחשוף נחוצים לניהול תביעתם, הרי שיש לבכר את האינטרס הביטחוני ולהימנע מחשיפתם.

5. בדיון שלפניי טענה באת-כוח המשיבה כי בנוסף לעובדה שתחקיר המח"ט חסוי מכוח חוק השיפוט הצבאי, הוא מעולם גם לא הגיע לידי המשיבה. עוד הטעימה באת-כוח המשיבה כי האירוע עצמו אינו חסוי וכל המידע הרלוונטי אודותיו נמצא בידי העותרים. בהקשר זה נטען כי המחיקות שנעשו על-גבי המסמכים מונעות מהעותרים להיחשף אך לשמות החיילים ולשמות הקוד הצבאיים – פרטים שאינם רלוונטיים לתביעה שהעותרים מנהלים בבית המשפט המחוזי. באת-כוח המשיבה שללה את טענת העותרים, לפיה שמות החיילים דרושים להם כדי לזמנם לעדות בציינה כי ניתן היה לזמן את החיילים לעדות אף מבלי לדעת את שמותיהם וכי שיקול הדעת בנוגע לזימון העדים, בין היתר בהתחשב בעובדה ששלב ההוכחות בתיק יסתיים, מסור לערכאה הדיונית.

6. לאחר עיון בבקשה ובתגובה לה, שמיעת טענות הצדדים בדיון ושקילתן הגעתי למסקנה כי דין העתירה להידחות. באשר לתחקיר המח"ט אכן חל עליו ס' 539א לחוק השיפוט הצבאי, הקובע כי תחקיר צבאי הינו חסוי וכי הוא לא ישמש ראיה במשפט, ומשכך אין מקום לדון בבקשה לחשיפתו במסגרת עתירה להסרת חיסיון שהוגשה מכוח פקודת הראיות (לדיון בסייגים לחיסיון המוטל מחוק חוק השיפוט הצבאי, סייגים שלא הועלו על-ידי העותרים בבקשה דנן, ראו: בג"ץ 2366/05 אלנבארי נ' הרמטכ"ל, פס' 25-18 (29.6.08)). בהחלטות אליהן הפנה בא-כוח העותרים בהשלמת הטיעון לא מצאתי אסמכתא לאפשרות לדון בהסרת חיסיון המוטל על תחקיר צבאי מכוח חקיקה ראשית במסגרת בקשה להסרת חיסיון שהוטל בתעודה שהוצאה על-ידי שר הביטחון. יתרה מזאת, מההחלטה בעניין מקוסי, עליה מבקש בא-כוח העותרים לבסס את טענותיו, עולה הבחנה מפורשת בין דו"ח איסוף של השב"כ שלא הוטל עליו חיסיון בחוק, לבין תחקיר צבאי (ר' פס' 4-5 להחלטה).

7. באשר ליתר הפרטים שהעותרים מבקשים לחשוף, יש לבחון את טענות הצדדים בראי של סעיף 44 לפקודת הראיות הקובע כי:

אין אדם חייב למסור, ובית המשפט לא יקבל, ראיה אם ראש הממשלה או שר הבטחון הביע דעתו, בתעודה חתומה בידו, כי מסירתה עלולה לפגוע בבטחון המדינה... אלא אם מצא שופט של בית המשפט העליון, על-פי עתירת בעל-דין המבקש גילוי הראיה, כי הצורך לגלותה לשם עשיית צדק עדיף מן הענין שיש לא לגלותה.

בהתאם לסעיף זה, בעתירה לגילוי ראיה שהוטל עליה חיסיון בשל חשש לפגיעה בביטחון המדינה, שומה על בית המשפט לאזן בין האינטרס הציבורי הגלום בשמירה על ביטחון המדינה במקרה הספציפי לבין האינטרס של העותרים בגילוי הראיה לשם עשיית צדק במסגרת תביעתם (בש"א 6763/06 פלוני נ' רשות שדות התעופה (28.11.06)).

8. באשר לחשיפת שיטות הפעולה של צה"ל ושל שמות הקוד שנמחקו מהמסמכים שהמשיבה העבירה לידי העותרים, פשיטא כי יש בחשיפתם של פרטים אלה כדי לפגוע בביטחון המדינה וליצור סיכון לחיי החיילים. גם מבחינת האינטרס של העותרים בגילוין של ראיות אלה, הרי שהעתירה לא מעלה כל נימוק ענייני להסרת החיסיון לעניין זה אלא מסתפקת בטענות כלליות בנוגע לחוסר תום ליבה של המשיבה ולאפשרות ערטילאית כי חשיפת שיטות הפעולה תאפשר לעותרים לאתר אינדיקציות המאששות את טענות העותרים. בנוגע לטענות מסוג זה נאמר לא אחת בפסיקת בית משפט זה כי חיפוש אחר חומר רלוונטי "אינו יכול להיות מסע דיג מתוך תקווה שאינה מעוגנת בעובדות, כי בסוף המסע אכן יימצא חומר כזה דומה" (בש"פ 9322/99 מסראווה נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(1) 376, 383 (1999)). לענייננו דומה כי לאחר שניתנה עדותו של מפקד הפלוגה אשר ביצע את הירי הקטלני לא יהיה בחשיפת שיטת הפעולה הכללית שבה פעל הכוח בזמן האירוע כדי לתרום ליכולת העותרים להוכיח את תביעתם.

9. בכל הנוגע לחשיפת שמות החיילים, כאמור התברר במהלך הדיון כי השמות אינם דרושים לעותרים אלא כאמצעי לזמן את החיילים לעדות. בהקשר זה מסכימים הצדדים כי אין מניעה לזמן את החיילים לעדות בלי ששמותיהם ייחשפו, ומשכך הבקשה להסרת חיסיון משמות החיילים אינה רלוונטית עוד. העותרים יוכלו לבקש את זימון החיילים מהערכאה הדיונית שתוכל להורות על זימונם בהתאם לשיקול דעתה הכללי לעניין זימון העדים. מובן כי איתור החיילים התואמים את הדמויות הפועלות העולות מהמסמכים שהוגשו ללא ציון שמות, ככל שיוחלט לזמנם, יוטל על המשיבה.

העתירה אפוא, נדחית. אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ‏י"ג בניסן התשע"ג (‏24.3.2013).