עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 2273/12

עו"ד? הצטרף לאינדקס חינם

בבית המשפט העליון

בש"פ 2273/12

לפני:

כבוד השופט ח' מלצר

המבקש:

פלוני

נ ג ד

המשיבה:

מדינת ישראל

בקשת רשות לערור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז בתיק עמ"ת 13089-03-12 מיום 11.3.2012 שניתנה על ידי כב' השופט ר' אמיר

בשם המבקש: עו"ד תרצה קינן-שחם

בשם המשיבה: עו"ד מאיה חדד

החלטה

1. נגד המבקש, שטופל במרכז לבריאות נפש, הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של איומים, שעניינה באיום שהשמיע לכאורה באוזני מנהלת מחלקה על כך שהוא חושב לדקור ולהרוג את אמו. בגדרי כתב האישום עתרה המדינה למעצרו של המבקש עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. המבקש לא חלק על אמירת הדברים המיוחסים לו, אלא רק על שאלת קיומו של היסוד הנפשי הנדרש, שכן לשיטתו מדובר רק במחשבות קשות שהוא חלק עם רופאה. המבקש לא חלק על קיומה של עילת מעצר, כמו גם על כך שאין חלופת מעצר הולמת (בהנחה שיימצא כי קיימות ראיות לכאורה).

בית משפט השלום בנתניה (כב' השופטת ח' שניצר-זאגא) קיבל את הבקשה למעצר המבקש, בקובעו כי קיימת תשתית ראייתית כנדרש, וכן כי אין מנוס ממעצרו, בשים לב לכך שהמבקש הוא צרכן סמים ואלכוהול, אשר יש לו עבר פלילי מכביד בעבירות אלימות.

ערר שהגיש המבקש לבית המשפט המחוזי מרכז – נדחה בהחלטת כב' השופט ר' אמיר, שקבע כי בראיות הקיימות, שטרם נבחנו בחקירה נגדית, קיימות ראיות לכאורה גם לקיום היסוד הנפשי של עבירת האיומים.

2. מכאן הבקשה שלפניי, למתן רשות לערור על החלטת בית המשפט המחוזי, בקשה שבגדרה חוזר המבקש על טענתו לאי-דיות הראיות לכאורה ומבקש כי בית משפט זה יקבע כי: "המבקש לא עבר במעשיו עבירה של איומים".

3. דין הבקשה – להידחות. שאלת קיומן של ראיות לכאורה בתיק נבחנה ביסודיות בשתי הערכאות קמא. אי-נכונותו של המבקש להסכין עם קביעותיהן איננה מהווה כשלעצמה עילה לליבון טענותיו בערכאה שלישית במספר (ראו: בש"פ 5702/11 צופי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 8.8.11)). כן אעיר כי תפקידם של בתי המשפט, הדנים בשאלת המעצר, איננו לקבוע האם הנאשם עבר או שלא עבר במעשיו את העבירה המיוחסת לו, אלא לבחון קיומן של ראיות לכאורה. במקרה דנן מצאו הערכאות קמא (ולמעלה מן הצורך אעיר כי בדין מצאו כך ) כי ראיות לכאורה אכן קיימות, ודי בקביעות אלו.

4. ראוי לציין כי מתשובת המדינה עולה כי בית משפט השלום הנכבד צפוי לבחון בקרוב את אפשרות שילובו של המבקש במוסד מתאים, שיאפשר התמודדות עם מכלול בעיותיו – בשים לב להתמכרויותיו, כמו גם לעברו הפלילי והעבירה לכאורה המיוחסת לו. עם זאת ברי כי שחרורו לעת הזו לחלופה היחידה שהיה באפשרותו להציע, והיא – לבית אמו, המאוימת לכאורה – לא תסכון.

5. נוכח כל האמור לעיל – הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.

ניתנה היום, ‏י"ב ניסן, תשע"ב (‏4.4.2012).