עו"ד און ליין - עורכי דין - פסקי דין- פסק דין : 4664/12

עו"ד? הצטרף לאינדקס חינם

בבית המשפט העליון

בש"פ 4664/12

לפני:

כבוד השופט צ' זילברטל

העורר:

ליאור אזרד

נ ג ד

המשיבה:

מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט מחוזי מרכז בתיק מ"ת 52901-03-12 שניתנה ביום 15.5.2012 על ידי השופטת נגה אהד

תאריך הישיבה: א' בתמוז התשע"ב (21.6.2012)

בשם העורר: עו"ד רצון דחי

בשם המשיבה: עו"ד נילי פינקלשטיין

החלטה

1. לעורר יוחסו שלוש עבירות של סחר בסם מסוכן, כמפורט בכתב אישום שהוגש נגדו ונגד נאשם נוסף (להלן: כהן) לבית המשפט המחוזי במחוז מרכז (ת"פ 20211-02-11).

על-פי האישום הראשון, העורר, מלווה בכהן, פגש בסוכן משטרתי סמוי ביום 10.10.2011 ומכר לו 47.05 גרם קוקאין תמורת 18,000 ש"ח. באישום זה מתוארים גם מגעים שקדמו לעיסקה הנ"ל בין העורר לבין הסוכן, בהם נדונה האפשרות שהעורר ימכור סם לסוכן.

על-פי האישום השני, הסוכן פגש בעורר ובכהן ביום 17.10.2011 ורכש מהם 40.2 גרם קוקאין תמורת 17,900 ש"ח. באישום השלישי מתוארת עיסקה נוספת, שהתבצעה ביום 30.10.2011, במסגרתה רכש הסוכן מהעורר ומכהן 59.95 גרם קוקאין תמורת 21,400 ש"ח.

2. בית המשפט המחוזי קיבל את בקשת המשיבה ועצר את העורר עד לתום ההליכים (מ"ת 52901-03-12). מכאן הערר.

3. העורר הסכים, לצורך בקשת המעצר, כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת המיוחס לו. עם זאת, העורר כופר בעובדות כתב האישום וטוען, בין היתר, לטעות בזיהויו על-ידי הסוכן. עוד יצוין, כי ממועד חשיפת הסוכן (31.10.2011) הסתתר העורר מפני המשטרה במשך כ- 5 חודשים ולא התייצב לחקירה, על אף שזומן, עד שלבסוף התייצב ביוזמתו ונעצר.

לבית משפט קמא הוגש תסקיר מעצר. שירות המבחן לא המליץ על שחרור העורר, אף כי מצא כי המפקחים המוצעים על ידו (הורי רעייתו ואחי אמה) הם "אנשים נורמטיביים ורציניים". הסיבה לעמדת שירות המבחן נעוצה בהתרשמותו מהעורר. שירות המבחן זקף לחובת העורר את העובדה שלא איפשר "כל פתח להתבוננות ביקורתית על התנהלותו הפלילית ופורצת הגבולות" וכי קיים פער בין האופן שבו העורר מציג עצמו כאדם נורמטיבי ואיש משפחה לבין היעדרותו במשך חודשים ארוכים במהלכם התנתק ממשפחתו, כמו גם בין האופן שבו תיאר את יחסיו עם בני המשפחה לבין חוסר היכולת שלהם להשפיע על בחירותיו. נוכח העדר יכולת להתבוננות עצמית ביקורתית והעדר כל ערוץ להמשך קשר טיפולי, התקשה שירות המבחן להמליץ על שחרור לחלופת המעצר שהוצעה.

4. בערר ובדיון נטען בשם העורר, כי נוכח נסיבותיו של העורר יש לשחררו לחלופת מעצר, אף כי מדובר בעבירות של סחר בסמים: העורר, כבן 36, נשוי ואב לארבע בנות, בעל עבר נקי, ועצור לראשונה בחייו. לדאבון הלב, אביו, אמו ואחיו של העורר סובלים ממחלות קשות. העורר חש מצוקה קשה במעצר, פיזית ונפשית, כפי שגם הוזכר בתסקיר המעצר. חלופת המעצר שהוצעה על-ידי העורר נמצאה ראויה, כשלעצמה, נוכח התאמתם של המפקחים למשימה זו.

הסניגור טען, כי שירות המבחן לא גיבש המלצה חיובית בעיקר נוכח העובדה שהעורר מכחיש את המיוחס לו, כשכבר נפסק כי עצם ההכחשה אינה אמורה לעמוד לנאשם לרועץ כאשר נבחנת חלופת מעצר ואין בה כדי ללמד על מסוכנות (בש"פ 7054/10 סולימני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 19.10.2010); בש"פ 7731/10 שתיווי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 27.10.2010); בש"פ 3358/09 מדינת ישראל נ' זגורי (לא פורסם, 28.4.2009)).

עוד נטען, כי שירות המבחן טעה כששקל לחובת העורר את תקופת הבריחה מאימת הדין, במהלכה התנתק מהמשפחה. בא-כוח העורר הסביר, כי נתק זה וההימנעות מלהתייצב במשטרה נבעו מתחושות של חרדה, בלבול ובושה, מה גם שבסופו של דבר "הסגיר" העורר את עצמו.

עו"ד דרחי היפנה למספר מקרים בהם שוחררו נאשמים שיוחסו להם עבירות של סחר בסמים, על אף חומרתן של עבירות אלה והעובדה שהן יוצרות חזקת מסוכנות, וטען, כי המקרה דנן הוא אחד מאותם מקרים נוכח הנסיבות שפורטו לעיל. בטיעונו הדגיש הסניגור את חובת בית המשפט לבחון בכל מקרה, גם כאשר מדובר בעבירה חמורה, אפשרות שחרור בתנאים. על בית המשפט להימנע מיצירת מצב לפיו לא תהא עוד משמעות לחובה זו, שהמחוקק הטיל עליו לקיים, כשמדובר בחטיבות שלמות של סוגי עבירות (עבירות סחר בסמים, עבירות מין וכד'), באופן שבפועל חומרת העבירה תהווה עילת מעצר עצמאית, בניגוד להוראות החוק.

לבסוף היפנה בא-כוח העורר לעניינו של נאשם אחר, שהואשם בבית משפט השלום, שאף לו יוחסו שתי עבירות של מכירת קוקאין לאותו סוכן ואשר שוחרר ממעצר על אף שבעברו הרשעה בעבירה של סחר בסם שבוצעה בשנת 2003 בגינה ריצה מאסר בפועל של 13 חודש, כשהערר על החלטת השחרור נדחה (מ"ת (שלום-רמלה) 18595-11-11 מדינת ישראל נ' שפיר (לא פורסם, 20.12.2011); עמ"ת (מחוזי-מרכז) 40312-12-11 מדינת ישראל נ' שפיר (לא פורסם, 22.12.2011)).

5. המשיבה טוענת, כי דין הערר להידחות. היא מצביעה על כך שכאשר שירות המבחן בא בהמלצה שלילית, נדרשים טעמים כבדי משקל כדי לסטות ממנה, מה גם שבענייננו מדובר בשלושה מקרים של סחר בסם, בכמויות ממשיות ותמורת סכומי כסף נכבדים, כשמכתב האישום עולה כי העורר היה הדמות הדומיננטית וכהן סייע בידו. נטען, כי יש להסיק מעובדות האישומים שלעורר היתה גישה קלה ומהירה לסם, אותו היה יכול לספק בהתרעה קצרה. עוד נזקפה לחובת העורר העובדה שהתחמק מהתייצבות לחקירה לאורך תקופה של מספר חודשים.

דיון והכרעה

6. אכן, כטענת העורר, בית המשפט מצווה לבחון, בכל מקרה, האם ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך שפגיעתה בנאשם חמורה פחות ממעצר בפועל. כך נעשה גם במקרה דנן. אין זה נכון שכיוון שלעורר יוחסו עבירות של סחר בסמים, שבוצעו בנסיבות חמורות (מבחינת כמויות הסם וזמינותו ומבחינת שיתופו של כהן כשהעורר נחזה להיות השותף הדומיננטי), לא נבחנה ברצינות האפשרות לשחררו לחלפות מעצר, שהרי בית המשפט המחוזי הורה על הגשת תסקיר מעצר.

דא עקא, ששירות המבחן לא גיבש המלצה חיובית. כאמור, לטענת העורר עמדת השירות הושפעה מכפירתו במיוחס לו. אלא ששירות המבחן לא ביסס את מסקנתו אך על הנתון האמור, אלא על חוסר יכולתו להעריך את אישיות העורר ומידת מסוכנותו (מעבר לזו המוסקת מעצם ביצוע העבירות) נוכח העמדה המסתגרת שביטא העורר כלפי הניסיון לעמוד על טיבו. הן שירות המבחן והן בית המשפט אמורים להשתכנע כי ניתן ליתן בעורר אמון שיאפשר שחרורו לחלופת מעצר, גם כשהחלופה כשלעצמה נמצאה ראויה, במיוחד כשלחובת העורר חזקת מסוכנות סטטוטורית וחשש ממשי העולה מעובדות כתב האישום.

כאשר מדובר במי שלכאורה סחר בסמים בשלוש הזדמנויות, כשנסיבות ביצוע העבירות מצביעות על ארגון ולא על מכירה מזדמנת, ענין זה בפני עצמו מבטא מסוכנות וקושי ליתן אמון בעורר. במצב זה יש חשיבות רבה להתרשמות שירות המבחן, וכשנבצר ממנו להמליץ על חלופה, נדרשים טעמים ממשיים כדי שבית המשפט יחליט בניגוד לעמדתו. מבחינה זו, גם טענת העורר על כך שיש לנהוג כלפיו כפי שבית המשפט נהג בנאשם האחר שמכר סמים לסוכן (אותו דרור שפיר שההחלטות בעניינו הוזכרו לעיל), מתעלמת מכך ששירות המבחן המליץ "ללא סייג" על שחרורו של האחר לחלופת מעצר (כאמור בהחלטת בית משפט השלום בענין שפיר).

7. כידוע, כשמדובר בסחר בסמים, ההלכה היא שרק במקרים חריגים ויוצאי דופן ניתן יהיה לשלול את חזקת המסוכנות ולקבוע כי ניתן לשחרר לחלופת מעצר.

מבין הנסיבות החריגות שיש בהן כדי להצדיק קביעת חלופה למעצר בעבירות של סחר בסמים, מנתה הפסיקה, בין היתר, היעדר עבר, גיל צעיר, היות הנאשם השותף הפחות דומיננטי, והכל בכפוף להמלצה חיובית של שירות המבחן. העורר אמנם בעל עבר נקי, אך, מנגד, שירות המבחן לא גיבש המלצה חיובית בעניינו ונסיבות ביצוע העבירות מצביעות על היותו "הרוח החיה" ועל עיסוק בסחר ממש, במובחן מעיסקה מזדמנת.

8. אין גם מקום להתעלם מ"היעלמותו" של העורר לפרק זמן ממושך יחסית משעה שנודע על האפשרות שייעצר. יתכן אמנם שהדבר נבע מהסיבות שפורטו על-ידי הסניגור, אלא שגם בענין זה חוסר הנכונות של העותר להיחשף בפני שירות המבחן מונע מבית המשפט את האפשרות להתייחס לשלב הבריחה מאימת הדין בדרך המוצעת על-ידי ההגנה. יצוין, כי החשיפה האמורה אינה כרוכה בהכרח בוויתור על עמדת הכפירה בה אוחז העורר.

9. ניתן אכן להתרשם שהעורר נתון במצוקה קשה עקב מעצרו, לראשונה בחייו. לכאורה יש לכך השפעה על מצב רוחו וגם על חוסנו הפיזי. אלא שבכך בלבד אין כדי להטות את הכף. על העורר להתגבר על חזקת המסוכנות הסטטוטורית, שזוכה לחיזוק נוכח הנסיבות הספציפיות של ביצוע העבירות כמפורט לעיל, על עמדת שירות המבחן ועל החשש העולה נוכח תגובתו שעה שנדרש לחקירה והסתתר גם מפני משפחתו.

לדאבון הלב לא מצאתי שיש לפני די נתונים שבכוחם לגבור על אותן משוכות שנמנו לעיל.

בנסיבות אלה הערר נדחה.

ניתנה היום, ‏ה' בתמוז התשע"ב (‏25.6.2012).